נתן שלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן שלם
1899 –‏ 1959
צבי ארד
תרומות עיקריות
מחקרים על גאולוגיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל

נתן שלם (10 באוקטובר 1899 - 20 בספטמבר 1959) היה גאוגרף וגאולוג, חוקר ארץ ישראל.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסלוניקי למשפחה מסורתית ולמד במסגרות חינוך יהודיות שכללו ידיעת השפה העברית. הקים ביחד עם חברו דוד בנבנשתי את אגודת דורשי עברית בסלוניקי ב-1910. ב-1914 נשלח עם קבוצת נערים ללמוד בירושלים בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין. עם תום לימודי ההוראה, במהלך מלחמת העולם הראשונה יצא ללמד במושבה סג'רה. ב-1919 נסע ללימודי גאולוגיה בפירנצה שם קיבל תואר דוקטור ב-1924.

מורה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת התואר חזר שלם לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם היה מורה לגאוגרפיה, כימיה ופיזיקה בגימנסיה העברית רחביה. במסגרת זו יצא עם תלמידיו לטיולים רבים בטבע. היה בין מקימי אמא"י (אגודת משוטטים ארץ ישראלית) ביחד עם חברו דוד בנבנשתי. בטיוליו ערך תצפיות ומדידות שונות ובהן איסוף דוגמאות סלעים, מאובנים וצמחים. במיוחד עסק בחקר מדבר יהודה.

תלמידו, יהודה האזרחי, הקדיש כמה עמודים לתיאורו של שלם ופעלו, בספרו 'עיר, אבן ושמים'. על מראהו כתב: "ד"ר נתן שלם (היה) תמיר גוף וגבוה מאד, וכפי שדמה לי אז - ענק ממש, ולו מחלפות שיער שחורות המתנופפות ברוח, ועיניו השחורות יוקדות מבעד למשקפי-הפנסנה ללא מסגרת."[1]

על מבטאו כתב: "הוא פתח ודיבר ואמר מיני דברים מופלאים על גאולוגיה... ועל זה שפעם היו כל הרי יהודה הגבוהים מתחת לפני הים... כשדיבר כך ממרומי קומתו הגבוהה במבטא סלוניקאי-איטלקי נהדר, עם רי"ש מתגרגרת ומתגלגלת כמו אבנים מידרדרות במורד הר, כבר נדרתי נדר בלבי, שאם אזכה לגדול פעם... אקדיש את כל חיי לאיסוף מאובנים." (עמ' 119)

על אגודת המשוטטים ועל חיבתו של שלם לטיולים כתב האזרחי: "ד"ר שלם הוא המשוטט הכי חשוב באגודת המשוטטים בארץ ישראל, וכבר עבר ברגליו את כל הארץ לאורכה ולרוחבה הלוך ושוב, ממדבר סיני ועד החרמון" (עמ' 120).

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלם כתב מאמרים מדעיים רבים בעקבות תצפיותיו, אשר רוכזו בשני ספרים: אסופת מחקרים בידיעת הארץ ומדבר יהודה ובשלושת כרכי טל ומטר - פרקים בהלכות המים בארץ-ישראל.

בכל שנה בקיץ נסע שלם לפירנצה והתעדכן בתגליות החדשות במדעי הגאולוגיה והגאוגרפיה והשתתף בכנסים מדעיים. באמצע שנות השלושים נסע לשנת השתלמות בגאוגרפיה באוניברסיטת לונדון.

במשך כעשרים שנה נדחו עתירותיו להתקבל לסגל החוקרים של האוניברסיטה העברית בירושלים. עתירותיו אלו, שטענות, אפליה עדתית לא נעדרו מהן, נתמכו על ידי פרנסי העדה הספרדית ובראשם חבר הנהלת אגודת שוחרי האוניברסיטה, ליאון רקנאטי. בשנת 1953 התקבל כחבר סגל במכון הגיאולוגי לישראל ועסק בסיסמולוגיה (חקר רעידות אדמה) והקים את המכון הגיאופיזי.

אגדת "חמור שלם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדה אורבנית מספרת שד"ר שלם התכוון לקרוא (או קרא בפועל) לבנו בשם המקראי "חמור". בספר 'עיר, אבן ושמים' (עמ' 120), מביא תלמידו יהודה האזרחי את הדבר, כסיפור שסופר בין תלמידי הגימנסיה:

"ד"ר שלם כל כך אוהב, לא רק גאולוגיה ומאובנים ופרהיסטוריה וכלי צור, אלא גם טבע בכלל וזואולוגיה וחיות. לכן, פעם כשנולד לו בן הוא רצה לקרוא אותו בשם 'חמור' - שם של חיה נאמנה וסבלנית ומסורה, ידידת המשוטטים, וגם שם תנ"כי. אבל אשתו התנגדה. בעיקר טענה ואמרה שאם הילד יגדל, יהיה שמו 'חמור שלם', ולזה היא לא מסכימה. אולי לחצי חמור אפשר איכשהו להסכים, אבל לחמור שלם בשום אופן לא!"

מרוח הדברים עולה כי מדובר באגדה משעשעת ותו לא. למעשה, לא נמצאו כל סימוכין לסיפור, והאזרחי בעצמו מסכם את הדברים במילים: "הגימנזיסטים האלה, הנעלים-מכל והיודעים-כל, זנחו בו במקום את סיפוריהם על ד"ר שלם, ופתחו בשלשלת מעשיות על אדון לדיז'נסקי ואדון אביזוהר" (עמ' 121). כך או כך, האגדה נופחה ונתקבלה כאמת לאמיתה, כפי שניתן לראות בדיונים שונים באינטרנט.[2]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרו נקראו רחובות במספר ערים בישראל והיישוב מצפה שלם במדבר יהודה. השם הוצע על ידי תלמידו של שלם, רחבעם זאבי.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד בנבנישתי (עורך), ‫אסופת מחקרים בידיעת הארץ, קריית ספר תשל"ד
  • דוד בנבנישתי (עורך), מדבר יהודה - שבטי הבידוים ומשלוח ידם, דרכים מנזרים, מצודות, כפרי הספר, אתרים היסטוריים בהוצאת קרן המתלמדים ע"ש ליאון ריקנטי, תשכ"ח. ‬
  • גאוגרפיה פיזית, ירושלים תש"ה
  • טל ומטר - פרקים בהלכות המים בארץ-ישראל, הוצאת אמנות, תרצ"ג-תרצ"ד (3 כרכים)
  • יורם בר-גל, מי שחלם - נתן שלם ויומניו, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ג 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה האזרחי, עיר, אבן ושמים, הוצאת משרד הביטחון 1972, עמ' 119
  2. ^ למשל דיון ב"אייל הקורא", תגובון מספר 90, בלוג, דיון באתר "בננות"