נתן שפיגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתן שפיגל
לידה 12 בדצמבר 1905
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1995 (בגיל 89)
ירושלים, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי לימודים קלאסיים, translations from Greek, ancient philosophy, פילולוגיה קלאסית, translations from Latin עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נתן שְׁפִּיגֶל (12 בדצמבר 19054 בספטמבר 1995) היה סופר, חוקר ומתרגם בתחום הלימודים הקלאסיים. יהודי פולני-ישראלי, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומתרגם מיוונית ולטינית. חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תש"ן-1990 על הישגיו בחקר הספרות הקלאסית ובתרגומה לעברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן שפיגל נולד בניו יורק למהגרים יהודים פולנים. משפחתו התקשתה להכות שורש בעולם החדש, וכבר בינקותו חזר עם משפחתו לעיירה רוהאטין שבגליציה, אוסטריה, ובה גדל. אביו נפתלי היה בעל חנות בדים קטנה, והמשפחה חייתה בדוחק. שפיגל למד ב"חדר", ומגיל 7 (1912) גם בבית ספר יסודי פולני. במלחמת העולם הראשונה עברה העיירה מיד ליד, ולאחר נסיגת הרוסים ב-1916 עברה המשפחה למוראביה, שם עבד הנער בן ה-11 בכפר דאמבוז'צה. לאחר מכן שבו לרוהאטין, שהייתה כעת בתחומי המדינה הפולנית החדשה אך תושביה הוסיפו לסבול ממלחמת פולין-אוקראינה והמלחמה הפולנית-סובייטית. בשנת 1918 החל את לימודיו בגימנסיה הפולנית המקומית, ועסק במתן שיעורים פרטיים כדי לתמוך בפרנסת המשפחה.
ב-1925, כשהיה בן 19, נסע לעיר לבוב ללמוד לימודים קלאסיים: ב-1930 קיבל תואר מגיסטר מאוניברסיטת לבוב, וב-1931 תואר דוקטור מהאוניברסיטה היגלונית שבקרקוב.
לאחר סיום לימודיו קיבל ב-1931 משרת מורה ללימודים קלאסיים בגימנסיה העירונית בעיר קאלוּש. באוגוסט 1932 נישא לתיאודורה (דוזיה) לבית קוֹרמן.
בגיל 32 חיבר ספר ללימוד לטינית בסיסית לתלמידי תיכון ואוניברסיטה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי ברית המועצות ב-1939 המשיך לעבוד כמורה בקאלוש תחת השלטון הסובייטי. בתחילת שנות ה-40 ברח עם אשתו מזרחה לברית המועצות האסיאתית, לטורקמניסטן; בשואה נספו הוריו ובני משפחתו. לאחר המלחמה חזר לפולין, לביטום (1946) שם לימד את הניצולים היהודים. אחר כך שימש כמורה ללטינית וחוקר השפה והתרבות של יוון ורומא. בשנת 1951 מונה לפרופסור לפדגוגיה ולרקטור בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת ורשה,[1] ושימש בתפקיד זה עד 1956.

בשנת 1957 עלה שפיגל לישראל עם אשתו והתיישב בירושלים. זמן קצר לאחר עלייתו קיבל אותו אלכסנדר פוקס מהאוניברסיטה העברית בירושלים (היסטוריון של יוון העתיקה, יליד פולין) לעבודה כספרן בספרייה לפילוסופיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית, וכעבור מספר שנים התמנה שפיגל לפרופסור וכיהן כראש החוג ללימודים קלאסיים (1970-74). פרש כפרופסור אמריטוס.

בנוסף לכתיבתו בפולנית בראשית דרכו האקדמית (ספרי לימוד השפה הלטינית ומספר עבודות בתחום חקר הספרות היוונית), שפיגל כתב ופרסם בישראל למעלה מ-30 תרגומים, ספרי מחקר והגות בתחומי התמחותו.

על הישגיו בחקר הספרות הקלאסית ובתרגומה לעברית זכה שפיגל בפרס ישראל לשנת 1990. בהחלטת השופטים נכתב בין היתר כי "אין היום בישראל, ולא היה, איש שהעשיר את מדף הספרים של הקורא העברי במספר כה רב של ספרים פופולריים, שנכתבו תוך שליטה מלאה במקורות העולם היווני-הרומי".

נתן שפיגל סעד את אשתו, שבגלל אירוע מוחי הייתה משותקת ללא יכולת דיבור, במשך 17 שנים עד שנפטרה. הוא נפטר בירושלים בשנת 1995, שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה-90. נקבר בהר המנוחות.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לטינית למתחילים: LUDUS LATINO-HEBRAICUS, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללִמודים קלאסיים, תשכ"ד.(הספר בקטלוג ULI)
  • נ. שפיגל, ד. גילולה, מילון לטיני-עברי: ל -Elementa ול-Litterae Latinae, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ז.(הספר בקטלוג ULI)
  • ELEMENTA LATINA: לטינית למתחילים, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ז.(הספר בקטלוג ULI)
  • דקדוק רומי, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ח. (ספרון תמצית: "עיקרי הדקדוק הרומי", תשל"ב)(הספר בקטלוג ULI)
  • תורת הפיוט לאריסטו: מימסיס וקאתארסיס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב 1971.[3](הספר בקטלוג ULI)
  • סנקה, האיש ומשנתו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד 1973.[4](הספר בקטלוג ULI)
  • סוקראטס: חייו ומשנתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ם 1979.(הספר בקטלוג ULI)
  • מארקוס אורליוס: קיסר ופילוסוף, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ם.(הספר בקטלוג ULI)
  • קיקרו: מדינאי, נואם, סופר, הוגה-דעות, ירושלים: אקדמון, תשמ"א 1981.(הספר בקטלוג ULI)
  • אפיקורוס: האיש ומשנתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב.(הספר בקטלוג ULI)
  • תולדות הטראגדיה היוונית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ב 1982.[5](הספר בקטלוג ULI)
  • תולדות הספקנות העתיקה, ירושלים: מוסד ביאליק ואקדמון, תשמ"ג 1982.(הספר בקטלוג ULI)
  • הוראטיוס: האיש ויצירתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ד.(הספר בקטלוג ULI)
  • תולדות האתיקה העתיקה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ה.[6](הספר בקטלוג ULI)
  • מלחמה ושלום בספרות היוונית העתיקה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ו 1986.[7] (הופיע בתרגומים לאנגלית ולרוסית, 1990)(הספר בקטלוג ULI)
  • הומרוס, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ט.(הספר בקטלוג ULI)
  • שביל הזהב: שיחות וזיכרונות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן. (הופיע בתרגום לפולנית: Zloty srodek: rozmowy i wspomnienia, בהוצאת המרכז לתרבות יהודית בקז'ימייז', קרקוב, 1992)(הספר בקטלוג ULI)
  • מִלים מספרות: מבחר מונחים וגלגולם בתרבות האנושית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ב. (מהדורה ב: תשנ"ב 1992; מהדורה ג: תשנ"ג 1992)(הספר בקטלוג ULI)
  • אמנות השכנוע – הנואם וקהלו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשנ"ג.(הספר בקטלוג ULI)
  • חכמת יוון: באנקדוטה, בפתגם ובבדיחה, ירושלים: כרמל, תשנ"ד 1994.(הספר בקטלוג ULI)
  • עוד סיפורי מִלים; עריכה: אהובה סתיו; איורים, עיצוב ועטיפה: נעם נדב, ירושלים: כרמל, תשנ"ט 1999. (שפיגל נפטר לקראת סיום העבודה על הספר, והוא הושלם על ידי העורכת ובית ההוצאה לאור)(הספר בקטלוג ULI)
  • אודיסאוס והסירנות וסיפורים יוונים אחרים, ירושלים: כרמל, תשנ"ה 1995.(הספר בקטלוג ULI)

עריכה והשתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון; הקדמה: אלכסנדר פוקס; עברית: בן-ציון תומר; ערך והוסיף הערות: נ' שפיגל, תל אביב: הדר ('ספרי מופת להיסטוריה'), תשכ"א.
  • נתן שפיגל (ערך והוסיף הערות), תקופת הגראקכים: לאור המקורות, האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשל"א. (הספר בקטלוג ULI)
  • ברוך שפינוזה, מאמר מדיני; תרגמוֹ והוסיף הערות: ח. וירשובסקי; הוסיף מבוא ומפתחות: נתן שפיגל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Spiegel, Nathan,' in: Men of Achievement, 15th ed., 93-94, Taylor & Francis, p. 743.
  • 'Nathan Spiegel (1905-1995),' Scripta Classica Israelica 15 (1996), 312. (נקרולוג)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נתן שפיגל בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Spiegel Natan" in: Encyclopedia.com
  2. ^ ארכיון נתן שפיגל, בספרייה הלאומית
  3. ^ ד"ר דוד רוקח, בקרת הביקורת: על "תורת הפיוט" לאריסטו, דבר, 25 בפברואר 1972 (ביקורת על ביקורתו של מנחם ברינקר על הספר).
  4. ^ יוסף פרוינד, תורת מוסר ואישיות פגומה, דבר, 23 באוגוסט 1974.
  5. ^ ביקורת: אברהם שלווין, שלושת הגדולים של הטרגדיה היוונית, מעריב, 15 באוקטובר 1982.
  6. ^ ביקורת: אברהם שלוין, מוסר לכל, מעריב, 8 בנובמבר 1985.
  7. ^ ביקורת: דורון מנדלס, מלחמה ושלום במבט לאחור, מעריב, 16 במאי 1986.