ק.ג.ב.

הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות
Комитет государственной безопасности
סמל הקג"ב
מידע כללי
מקור סמכות	ברית המועצות
משרד אחראי	מועצת השרים הסובייטית
הקמה	1 בינואר 1954
פירוק	6 בנובמבר 1991
סוכנות מחליפה	שירות הביטחון הפדרלי
מנהל/ת	ואדים בקאטין (אחרון)
מטה מרכזי	כיכר לוביאנקה, מוסקבה, רוסיה

צו החתום על ידי קלימנט וורושילוב, יו"ר נשיאות הסובייט העליון המורה על הקמת הקג"ב.

סמל הנ.ק.ו.ד.

הק.ג.ב (КГБ, "קוֹמִיטֶט גּוֹסוּדַּרְסְטְוֶנוֹי בֶּזוֹפַּסְנוֹסְטִי", רוסית: Комите́т Госуда́рственной Безопа́сности – "הוועד לביטחון המדינה", ; בעברית מתועתק גם בצורת: קג"ב או קה גה בה) היה ארגון הביון והמשטרה החשאית הראשי של ברית המועצות, החל מ־13 במרץ 1954 ועד ל-6 בנובמבר 1991. בדומה לארגונים שקדמו לו וירשו אותו, המפקדה הראשית של הק.ג.ב. הייתה בלוביאנקה שבמוסקבה. במשך הזמן היו לארגון שמות רבים כמו הצ'ה קה ונ.ק.ו.ד.

צ'קה

צ'קה היא וועדה מיוחדת הכלל-רוסית למאבק במתנגדי המהפכה ובחבלה(Всероссийская чрезвычайная комиссия по борьбе с контрреволюцией и саботажем) והוא שירות הביטחון והמשטרה החשאית הסובייטית הראשונה שעל מייסדיה נמנים פליקס דזרז'ינסקי וקלימנט וורושילוב.

ב-1918 כאשר מקום מושבו של הממשלה עבר למוסקבה גם מטה הארגון עבר מרחוב גורוחובאיה בפטרוגרד, לכיכר לוביאנקה במוסקבה, במבנה ששימש בתקופת הצאר כמטה חברת ביטוח פרטית. ב-1924 הכיכר שינתה את שמה לכיכר דזרז'ינסק 1.

ג.פ.או.

הג.פ.או. היה רשמית שירות הביטחון הראשון של ברית המועצות כשהוקם ב-1922 בתור המינהל הפוליטי הממלכתי, ב-1930 הפך לאו.ג.פ.או - המינהל הפוליטי הממלכתי המאוחד, שלא המשיך להתקיים זמן רב וב-1934 התאגד עם משרד הפנים: הנקוו"ד שהיה לקומיסריות העממית לענייני פנים.

עם הקמתו בשנת 1922 בראש הארגון עמדה וועדה שכללה:

• פליקס דזרז'ינסקי, יו"ר הארגון
• יוסף אונשליכט, סגן ראש הארגון, הוצא להורג בשנת 1938
• פיליף מדבד, ראש הארגון במוסקבה, הוצא להורג בשנת 1937
• סטניסלב מסינג, ראש הארגון בלנינגרד, הוצא להורג בשנת 1937
• ויאצ'סלב מנז'ינסקי, ראש מנהל מבצעי, נפטר בשנת 1934. לאחר דזרז'ינסקי עמד בראש הארגון.
• גנריך יגודה, ראש המנהל המיוחד, הוצא להורג בשנת 1938. לאחר מנז'ינסקי היה בראש הארגון.
• גלב בוקי, ראש המנהל לנושאים מיוחדים, הוצא להורג בשנת 1937
• יאקוב פטרס, ראש האגף המזרחי, הוצא להורג בשנת 1938

נ.ק.ו.ד.

בשנת 1934 כוחות ביטחון פנים בברית המועצות אורגנו מחדש תוך הקמת "אן-קה-וה-דה" (להלן: נקוו"ד) ושילוב ה-ГПУ ("ג.פ.או.") בארגון זה. למפקדו נתמנה גנריך יגודה, אשר מיד החל במעצרים נרחבים שכללו בין היתר את לב קמנייב, גרגורי זינובייב ואיבן סמירנוב, ממנהיגי הקומוניזם הוותיקים, והאשים אותם יחד עם 13 נאשמים אחרים בקשר לרציחת סטלין ומנהיגים אחרים בניצוחו של לאון טרוצקי. כל הנאשמים נמצאו אשמים והוצאו להורג ב-25 באוגוסט 1936.

בנקו"ד נכללו היחידות הבאות:

• ענף ראשי לביטחון המדינה - גה-פה-או לשעבר
• ענף ראשי למשטרה
• ענף ראשי למשמר הגבול
• ענף ראשי לכבאות
• ענף ראשי למחנות עבודה (גולאג)
• ענף לרישום אוכלוסין
• ענפי מינהל

יגודה כשל במציאת ראיות מספיקות להאשמת ניקולאי בוכרין בפשע כלשהו, ועל כן הודח בידי סטלין ותחתיו נתמנה לתפקיד ניקולאי יז'וב.

הנקוו"ד לא היסס לענות את נחקריו ולהשתמש נגדם בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות, כולל רצח בני משפחתם או הגלייתם לסיביר. החקירות נמשכו ברציפות במשך ימים ולילות ארוכים ללא מזון או שינה, עד אשר הנחקר המותש הסכים להודות בכל דבר על מנת להפסיק את ייסוריו.

בשנת 1936 נעצרו ניקולאי בוכארין, אלכסיי ריקוב, גנריך יגודה, ניקולאי קרסטינסקי וקריסטיאן רקובסקי בחשד של ניסיון נוסף להתנקש בחיי סטלין, שוב כביכול בניצוחו של טרוצקי. הם נמצאו אשמים והוצאו להורג.

הנקוו"ד היה מעורב גם במלחמת האזרחים בספרד, ואלכסנדר אורלוב פעל לתמיכה בכוחות הרפובליקניים ולאימונם.

הטיהורים הגדולים שערך סטלין באמצעות הנקוו"ד הגיעו לממדים מבהילים עם רצח טרוצקי במקסיקו ב-20 באוגוסט 1940. לאחר מותו של טרוצקי נותר סטלין לבדו מכל 15 חברי הממשלה הבולשביקית המקורית. 10 מהם הוצאו להורג ו-4 מתו, לעתים בנסיבות מסתוריות.

מתוך 1,966 משתתפי ועידת המפלגה הקומוניסטית ב-1939, נעצרו בחמש השנים שלאחר מכן 1,108. רק 70 מתוכם נשפטו במשפט פומבי; כל היתר נשפטו בדלתיים סגורות לפני הוצאתם להורג. מקורות רשמיים טוענים כי בין ינואר 1935 ויוני 1941 עצר הנקוו"ד 19.8 מיליון איש בברית המועצות, מתוכם כ-7 מיליון הוצאו להורג.

בשנת 1939 הוחלף יז'וב (לאחר שגם הוא הוצא להורג) בלברנטי בריה, אשר פיקד על הארגון עד 1953, כאשר כבר נקרא "ק.ג.ב.".

בפברואר 1941 המשרד פוצל ל-2 משרדים: משרד הפנים בראשות בריה ומשרד לביטחון המדינה בראשות וסבולוד מרקולוב. עם תחילת השתתפות ברית המועצות במלחמת העולם השנייה ב-20 ביולי 1941 המשרד אוחד בראשות בריה ומרקולוב מונה לסגן הראשון שלו. ב-17 באוקטובר 1941 הוועדה המיוחדת של המשרד קיבלה רשות להחליט על עונשים כולל עונש מוות. לא היה ניתן לערר על ההחלטה. הנחייה זו הייתה בתוקף עד ל-1 בספטמבר 1953. הוועדה טיפלה במספר רב של תיקים. כך למשל דווח שבישיבה שהתקיימה ב-10 בפברואר 1950 הוועדה טיפלה ב-1592 תיקים וקיבלה החלטות לגבי העונש.

נ.ק.ג./מ.ג.ב.

המשרד לביטחון המדינה (מ.ג.ב.) (ברוסית: Министерство государственной безопасности, Ministerstvo Gosudarstvennoi Bezopasnosti) היה שמה של המשטרה החשאית הסובייטית בין השנים 1943 ל-1953. בתקופת 1943 (כאשר הוא פוצל ממשרד הפנים) ועד לשנת 1946 הוא נקרא "נ.ק.ג.ב." - נרודני קומיסריאט גוסודרסטונוי בזופסנוסטי - Народный комиссариат государственной безопасности). עם שינוי שמו בשנת 1946 ומינוי שר חדש, החל מעבר לאחריות המשרד פונקציות שונות של אם. וה. דה אך במקביל פונקציית של ביון חוץ הוצא מאחריות המשרד. ביון חוץ חזר לאחריות המשרד רק בשנת 1951. ב-4 ביולי 1951 ויקטור אבקומוב שעמד בראש המשרד הועבר מתפקידו וב-11 ביולי אותה שנה נעצר. במהלך סתיו 1951 נעצרו רבים מראשי המשרד. בשנת 1953, ביום פטירת יוסף סטלין המשרד אוחד עם משרד הפנים ובראש המשרד המאוחד הועמד לברנטי בריה.

הק.ג.ב.

לאחר מותו של סטלין במרץ 1953, לברנטי בריה איחד את המוו"ד ("משרד הפנים" הסובייטי, אם כי משמעות כינוי זה שונה מאשר ברוב מדינות העולם) ואת המ.ג.ב ("המשרד לביטחון המדינה") לגוף אחד, המוו"ד. כעבור שנה הוצא בריה להורג, והמוו"ד פוצל. המוו"ד החדש שמר על סמכויותיו בתחומי ביטחון פנים (המשטרה ושמירת החוק) בעוד הק.ג.ב. החדש קיבל את האחריות על שאר הפונקציות של ביטחון הפנים והחוץ. הק.ג.ב. היה כפוף למועצת השרים. ב־5 ביולי 1978 שינה הק.ג.ב. את שמו ל"ק.ג.ב. של ברית המועצות", ויושב-ראש הק.ג.ב. קיבל מושב במועצה.

הק.ג.ב. השתמש נגד הנחקרים בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות.

הק.ג.ב. פורק בשל השתתפות ראשו, הגנרל-קולונל ולדימיר קריוצ'קוב בנסיון ההפיכה הכושל של אוגוסט 1991 נגד מיכאיל גורבצ'וב. הוא השתמש ברבים ממשאביו של הק.ג.ב. על מנת לעזור לנסיון ההפיכה. קריוצ'קוב נעצר, וגנרל ואדים בקאטין מונה ליושב-ראש ב-23 באוגוסט 1991 עם מינוי לפרק את הארגון. ב־6 בנובמבר 1991 חדל הארגון מלהתקיים באופן רשמי.

בלארוס היא המדינה הפוסט-סובייטית היחידה שבה הארגון עדיין מתקרא ק.ג.ב (בבלרוס הארגון מוכר יותר בשם קד"ב). (בשאר מדינות ברית המועצות לשעבר קיימים ארגונים מקבילים תחת שמות שונים). בלארוס היא גם המדינה היחידה בה אחד ממקימי הק.ג.ב., פליקס דזרז'ינסקי - שנולד בעיירה שכעת נמצאת בשטחה של בלארוס - נחשב עדיין כגיבור לאומי.

ידוע בגלגולי שמו: צ'ה קה, גה פה או, או גה פה או, נ.ק.ו.ד. ולבסוף ק.ג.ב.. לאחר פירוק ברית המועצות התפצל הארגון למספר ארגונים נפרדים שהראשיים מביניהם הם שירות הביטחון הפדרלי (פ.ס.ב.) - האחראי על ענייני פנים, ו-סו"ר - האחראי לענייני חוץ.

מבנה

• המינהל הראשי הראשון: ביון-חוץ, הפך לסו"ר
• המינהל השני הראשי: ביטחון פנים וסיכול ריגול, הפך לפס"ב
• מינהל 3: סיכול ריגול צבאי, המחלקה לסיכול ריגול צבאי של פס"ב
• מינהל 4: ביטחון התחבורה
• מינהל 5 (1954-1960): ביטחון כלכלי
• המינהל החמישי (1967-1989) - המינהל האידאולוגי: מאבק ביסודות אנטי-סובייטיים, בכנסייה ובכתות שונות (הפכה למשטרת המס הפדרלית של רוסיה)
• מינהל 6 (1981): ביטחון התעשייה וסיכול ריגול כלכלי (הפך לשירות הביטחון הכלכלי של פס"ב)
• מינהל 7: מבצעי איתור מבצעי (חיפוש אחר מתנגדי המשטר)
• מינהל 8: ביטחון מידע, הצפנה ופענוח צפנים (הפכה לפאפס"י)
• מינהל 9: אבטחת מנהיגי המפלגה והממשל (הפכה לפסא"ו)
• מינהל 10 (1954-1959): מפקדת אבטחת הקרמלין של מוסקבה.
• מינהל 14: רפואה/בריאות
• מינהל 15 (1969-1974), המינהל הראשי ה-15 (1974-1991): אבטחת מתקני ממשל (הפכה לחלק מפסא"ו)
• מינהל 16 (1973): האזנה, פענוח צפנים וביון אלקטרוני (הייתה לפאפס"י)
• מינהל טכני מבצעי
• המינהל לבניית אובייקטים צבאיים
• המרכז לתקשורת ציבורית (22 באפריל 1990 - 26 באוקטובר 1991): משרד דובר הקג"ב

ראשי הארגון

דגל מפקד הקג"ב, 1964.

צ'.קה (1917-1922)

• פליקס דזרז'ינסקי

ג.פ.או (1923-1922)

• פליקס דזרז'ינסקי

או.ג.פ.או (1934-1923)

• פליקס דזרז'ינסקי עד 1926
• ויאצ'סלב מנז'ינסקי עד 1934
• גנריך יגודה עד יולי 1934

נ.ק.ו.ד.(1946-1934)

• גנריך יגודה עד 1936
• ניקולאי יז'וב עד 1938
• לברנטי בריה עד 1946

מ.ג.ב. (1953-1946)

• וסולוד מרקוולוב 1946
• ויקטור אבקומוב 1946 - 1951
• סרגיי אגולטסוב 1951 (בפועל)
• סמיון איגנטייב 1951 - 1953

ק.ג.ב. (1991-1954)

• איוואן סרוב עד 1958
• אלכסנדר שלפין עד 1961
• ולדימיר סמיצ'אסני עד 1967
• יורי אנדרופוב עד 1982
• ויטאלי פדורצ'וק 1982
• ויקטור צ'בריקוב עד 1988
• ולדימיר קריוצ'קוב עד 1991

ראו גם

• שירות הביטחון הפדרלי
• סו"ר
• לוביאנקה

קישורים חיצוניים

• ק.ג.ב., באנציקלופדיה ynet

המלחמה הקרה

משתתפים עיקריים: נאט"ו | ברית ורשה | המדינות הבלתי-מזדהות