סאדיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח סאדיזם מתאר הפקת הנאה מגרימת סבל לזולת. מבחינה רפואית מוגדר הסאדיזם כפאראפיליה (התנהגות מינית שאינה בנורמה) שהגדרתה: ריגוש מיני שנגרם כתוצאה מגרימת כאב לזולת או מעצם מחשבה על גרימת כאב למישהו אחר.

הדגמה של הלקאה, סן פרנסיסקו

המושג קרוי על-שמו של המרקיז דה-סאד, אציל צרפתי שהתפרסם עקב העונג המיני שהפיק מאלימות ומגרימת כאבים לזולת, מהלקאות, בעיקר באזור איברי המין, וממראה של דם.

אף שנראה שהיו בהיסטוריה דמויות שהתעלו בסאדיזם שלהם על המרקיז דה-סאד, הרי תופעת הסאדיזם, בדומה למזוכיזם, קרויה על שם מי שנתן לה ביטוי ספרותי מוצלח. המרקיז דה-סאד הותיר תיעוד מלא של יחסי המין האלימים שקיים באמצעות כתביו, אותם כתב בעת היותו חבוש בבית הסוהר, ובערוב ימיו כאשר היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

יש להבחין בין התנהגות (פרקטיקה) מינית סדיסטית לבין קווי אישיות סאדיסטיים הקיימים בהפרעות אישיות שונות, שיכולות להופיע גם בגיל צעיר אז הן עשויות להתבטא, בין היתר, בהתעללות בבעלי חיים‏[1].

התנהגות משלימה לסאדיזם היא מזוכיזם (על שמו של ליאופולד פון זאכר מאזוך). זיגמונד פרויד שילב את שתי ההתנהגויות למונח אחד: סאדו-מזוכיזם.

סוגים של סאדיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוג אריך פרום מדרג את הסאדיזם לשלשה סוגים‏‏, מהקל אל הכבד‏[2]

1. שליטה בזולת וגרימה לו לתלות והפיכתו למכשיר ביד השולט בו.
2. ניצול ושימוש בזולת וגניבה ממנו, הן מבחינה פיזית וחומרית והן מבחינה רגשית ותבונית.
3. פגיעה מכוונת בזולת מתוך רצון לגרום לו סבל, או לחזות בסבלו, שיכול להיות גופני אך יכול לעתים רבות להיות גם נפשי כמו השפלה.

פרום מדגיש את התלות של הסאדיסט באדם שבו הוא שולט. משום שתחושת הכוח והקיום שלו נובעת בשל עצם שליטתו בזולתו ובלעדיה הוא ירגיש מרוקן, ממוטט ומיואש. סוגים של יחסים אלו לתפיסתו מצויים פעמים רבות ביחסים של מערכות נישואים ובין הורים לילדיהם. עוד הוא מעיר כי לעתים קרובות יחסים אלו מוסווים באהבה, בשפע טוב לב, ובדאגה לזולת. ונטיות אלו מקבלות התרצות (רציונליזציות) שונות. החל מהטיעון שהאדם השולט מאמין שהוא יודע מה טוב לאדם הנשלט יותר ממנו, או שהוא מאמין כי עשה רבות למען האדם הנשלט ולכן "מגיע" לו לשלוט, ועד לסוג התוקפני שבו האדם מונע מנקמה, ואף מטיעון של הגנה עצמית.‏‏‏[3].

סאדיזם בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאדיזם בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות קיים שימוש ענף בסאדיזם, עד ימנו אנו. האזכורים הראשונים המרכזיים לסאדיזם, כאמור, הם בכתבי המרקיז דה-סאד ובספרו של ליאופולד פון זאכר-מאזוך.
עמוס עוז משתמש ביסודות סאדיסטיים בספרו קופסה שחורה. הגיבורה אילנה, בהתנהגותה המינית, מתוארת כזקוקה לסאדיזם, זקוקה למכות ואונס מצד בעלה כדי לספק את תאוותה המינית. הסופרת האמריקאית אן רייס, המוכרת בשל ספרה ראיון עם הערפד, כתבה את הטרילוגיה בעלת היסודות הסאדיסטיים "היפהפייה הנרדמת" תחת שם העט א.נ. ואת "היציאה מעדן" תחת שם העט אן רמפלינג.

סאדיזם בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בשירה יש התייחסות ענפה לסאדיזם. סילביה פלאת' משתמשת לעתים בשיריה בתיאורים העלולים לרמוז על סאדיזם (למשל, בשירה "Daddy", בו היא מתארת השתוקקות למגף אכזרי של גרמני). הלהקה דפש מוד הוציאה ב-1984 את השיר "Master and a Servant". הזמרת ריהאנה הוציאה שיר בשם "S&M".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kellert, Stephen R., and Alan R. Felthous. "Childhood cruelty toward animals among criminals and noncriminals." Cruelty to Animals and Interpersonal Violence: Readings in Research and Application, Lockwood R, Ascione FR (eds) (1998): 194-210.
  2. ^ ‏מנוס מחופש, הוצאת דביר, 1992, עמ' 101‏
  3. ^ ‏‏מנוס מחופש, הוצאת דביר, 1992, עמ' 102-103‏‏