סאדנלי
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
לואיס אלן  |
|---|---|
| הופק בידי |
רוברט בסלר |
| תסריט |
ריצ'רד סייל |
| שחקנים ראשיים |
פרנק סינטרה פול פריס ננסי גייטס פאול וקסלר Clark Howat דן וייט Charles Smith ויליס באוצ'י James O'Hara סטרלינג היידן ג'יימס גליסון ג'ון ברדינו |
| מוזיקה |
דיוויד רקסין |
| צילום |
צ'ארלס ג'יי. קלארק |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
יונייטד ארטיסטס |
| חברה מפיצה |
יונייטד ארטיסטס, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
7 באוקטובר 1954 |
| משך הקרנה |
75 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
פילם נואר, מותחן פשע, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
סאדנלי (אנגלית: Suddenly) הוא סרט מתח אמריקני. את הסרט כתב ריצ'רד סייל, הפיק רוברט בסלר (יונייטד ארטיסטס) וביים לואיס אלן. הקרנת הבכורה שלו נערכה ב-7 באוקטובר 1954 ואורכו 75 דקות.
הסרט מתאר ניסיון כושל להתנקש בחייו של נשיא ארצות הברית, בעיר הקטנה סאדנלי. קבוצה של שלושה מתנקשים שנשכרו לחסל את הנשיא, בהנהגת ג'ון בארון (פרנק סינטרה), משתלטת על בית גבוה שצופה על תחנת הרכבת, ומחזיקה את יושבי הבית כבני ערובה. בני הערובה הם בעל הבית - הסבא (ג'יימס גליסון), כלתו (ננסי גייטס. בנו נהרג במלחמת העולם השנייה), נכדו הקטן, השריף של העיר (סטרלינג היידן) וטכנאי הטלוויזיה.
הסרט צולם בשחור-לבן, ובשנות השמונים נוצרה גרסה צבעונית, למכירה בווידאו.
בגלל הדמיון בין עלילת הסרט לבין רצח הנשיא קנדי בשנת 1963, ובין דמות המתנקש המעורער בנפשו לבין רוצח קנדי, שידור הסרט הופסק למשך שנים רבות. לפי שמועה נפוצה, רוצחו של קנדי צפה בסרט והתרשם ממנו, מספר ימים לפני שהתנקש בנשיא.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השריף מקבל הודעה דחופה וסודית על הגעתו הקרובה של הנשיא, ברכבת מיוחדת. מספר סוכנים של השירות החשאי מגיעים לעיר, בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לידיהם, ומסייעים לשריף בהכנות למבצע ובסידורי האבטחה.
השריף מנסה ליצור קשר רומנטי עם האם הצעירה (ננסי גייטס), שבעלה נהרג במלחמה לפני כמה שנים, אך היא מסרבת להפסיק להתאבל. היא מביעה כעס על מותו ה"מיותר", והוא מנסה לשכנע אותה שמותו היה מכובד, כי הגן על ערכים חשובים (הכוונה לשחרור אירופה מאימת גרמניה הנאצית). גם הסבא (אביו של הבעל, ובעברו מאבטח אישי של הנשיא וילסון) מנסה להסביר לה שהמוות לא היה לחינם, אך בשלב זה היא עדיין מסרבת להשלים עם האבידה.
קבוצת המתנקשים שמגיעה לעיר בוחרת בבית המשפחה, שניצב על גבעה גבוהה וצופה על תחנת הרכבת, כמיקום לפעולה. הם מציגים עצמם כסוכני FBI, בוחנים את הבית מבפנים, ומשתלטים על היושבים באיומי אקדח. השריף מנסה לתקוף אותם ונורה בידו. במהלך ההמתנה הארוכה לרכבת, הם מציבים עמדת צליפה ליד החלון, ומכינים את רובה הצלפים. בני הערובה מנסים לשכנע אותם לוותר על ההתנקשות בדרכים שונות, אך לשווא. מנהיג הקבוצה מספר שהפך לרוצח שכיר בעקבות שירותו הצבאי במלחמה, שהוציא אותו מדעתו.
מפקד צוות השירות החשאי, שנכנס לבית כדי לפגוש את חברו הוותיק (הסבא), נורה ונהרג. אחד מחברי הקבוצה מתקרב לתחנת הרכבת, יורה למוות בסגן השריף ונורה למוות בעצמו. טכנאי הטלוויזיה והסבא מצליחים לחשמל את שולחן המתכת ליד החלון (באמתלה של תיקון מכשיר הטלוויזיה), וכך מתחשמל למוות החבר השני בקבוצה. מנהיג הקבוצה, ג'ון בארון (פרנק סינטרה), נורה למוות על ידי האם הצעירה באקדח שהוחזק בביתה, לאחר שניסה לירות בבנה הקטן. הרכבת המיוחדת של הנשיא עברה במקום, אך לא עצרה בסופו של דבר, בשל ההתראה המודיעינית.
בסופו של הסרט, האם הצעירה מסכימה לצאת לבילוי משותף עם השריף, ומביעה הבנה לצורך בהקרבה עבור ערכים מקודשים.
