סאות' פארק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סאות'פרק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סאות' פארק
SouthParkHD.png
שם במקור South Park
סוגה אנימציה
קומדיית מצבים
סאטירה
קומדיה שחורה
יוצרים טריי פארקר
מאט סטון
בימוי טריי פארקר
מדבבים במקור טריי פארקר
מאט סטון
אייזיק הייז (1997 - 2006)
מרי קיי ברגמן (1997 - 1999)
אליזה שניידר (1999 - 2003)
מונה מרשל (2000 - הווה)
אפריל סטיוארט (2004 - הווה)
ארץ מקור Flag of the United States.svg ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 17
מספר פרקים 247
הפקה
אורך פרק כ-22 דקות
שידור
רשת שידור קומדי סנטרל
רשת שידור בישראל ערוץ 2 (קשת): עונות 1 - 2‏[1]
ביפ: עונות 1 - 12
Hot קומדי סנטרל: 13 ואילך‏[2]
פורמט (תמונה) 480i, טלוויזיה בהבחנה רגילה (1997 - 2008)
1080i, טלוויזיה בהבחנה גבוהה (2009 - הווה)
תקופת שידור
מקורית
13 באוגוסט 1997 – רץ
קישורים חיצוניים
אתר הסדרה
דף הסדרה ב-IMDb

סאות' פארקאנגלית: South Park) היא סדרת טלוויזיה קומית סאטירית מונפשת שערורייתית שנוצרה על ידי טריי פארקר ומאט סטון ומשודרת בערוץ קומדי סנטרל. הסדרה התפרסמה בעיקר בזכות ההומור השחור המוגזם שלה והגסויות שהיא כוללת. הסדרה עוקבת אחר הרפתקאותיהם של ארבעה ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הסדרה התפתחה משני סרטי אנימציה קצרים ובוטים שיצרו סטון ופארקר ב-1992 ו-1995, הסרטון שיצרו ב-1995 היה להצלחה ויראלית ברשת אינטרנט והוביל ליצירת הסדרה. מאז שנת 2000 התסריטאי והבמאי הראשי של הסדרה הוא פארקר כאשר סטון משמש כמפיק בלבד.

הפרק הראשון של הסדרה שודר ב-13 באוגוסט 1997 וזכה ל-98,000 צופים‏[3] שהיה אז לנתון גבוהה, מאז מרוויחה הסדרה באופן עקבי רייטינג גבוהה ולעתים קרובות מתוארת הסדרה כאחראית ל"הצבתה של קומדי סנטרל על המפה"‏[4]; למרות שרייטינג הסדרה צנח מאז עונותיה הראשונות (צניחה מכוונת בשל ההומור השחור), היא עדיין המצליחה ביותר של קומדי סנטרל ויופקו פרקים מקוריים חדשים לפחות עד 2016‏[5]. פרק הפיילוט של הסדרה, "הפלישה לפי הטבעת של קרטמן", הופק באמצעות הנפשת סטופ מושן בעוד שאר הפרקים הופקו בתוכנת מחשב המדמה סטופ מושן. עד כה הופקו 17 עונות הכוללות 247 פרקים, והעונה ה-18 צפויה לעלות לשידור ב-24 בספטמבר 2014‏[6].

הסדרה זוכה במקביל הן לשבחים רבים והן לתגובות שליליות, ובאופן כמעט שנתי פרק מעונתה הנוכחית של הסדרה זוכה בפרס אמי לפרק הטלוויזיה הטוב ביותר. הפופולריות של הסדרה הובילה להפצת סרט קולנוע מונפש באורך מלא בשם "סאות' פארק - הסרט: גדול יותר, ארוך יותר ובלתי מצונזר" ביוני 1999 שהיה להצלחה מסחרית עם הכנסות של 83,137,603‏$‏[7]. ב-2013 דורגה סאות' פארק על ידי מגזין TV Guide כסדרת האנימציה העשירית הגדולה ביותר בכל הזמנים‏[8].

בישראל שודרו שתי עונותיה הראשונות של הסדרה בערוץ 2, מעותנה השלישית עד עונתה השנים עשר של הסדרה היא שודרה בערוץ ביפ, לאחר סגירת ערוץ ביפ הועברה הסדרה לערוץ הוט קומדי סנטרל ושם משודרת הסדרה מעונתה השלוש עשר עד היום. כיום ניתן למצוא בספריית ה-VOD של HOT את כל פרקי הסדרה לצפייה פרט לפרקים "החברים הכי טובים", "200" ו-"201" שצונזרו.

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

כל הדמויות והאירועים בסדרה זו -- אפילו אלו המבוססים על המציאות -- הם דמיוניים לחלוטין. כל קולות הידוענים הם חיקויים..... גרועים. התוכנית הבאה כוללת שפה גסה ובשל תוכנה אף אחד לא אמור לצפות בה

Cquote3.svg
תניית הפטור המזויפת שפותחת כל פרק בסדרה ומהולה בהומור והתייחסות לפרובוקציות הכלולות בה‏[9][10]

סאות' פארק הייתה לתוכנית הטלוויזיה הראשונה שקיבלה הגבלת צפייה של TV-MA (תוכנית המיועדת לילדים מעל גיל 17 בלבד)‏[11] ומאז מיועדת בדרך כלל לקהל מבוגר‏[12][13][14]. דמויות הילדים בסדרה משתמשים בשפה גסה ואלימויות מוגזמות, מה שמביא לרוב לצנזורים כמעט בלתי פוסקים‏[15]; יוצרי הסדרה, טריי פארקר ומטן סטון, טוענים כי השפה הגסה היא דוגמה לשפה הגסה שבה משתמשים נערים וילדים כשהם לבד עם עצמם‏[16][17]. הסדרה מתעסקת לרוב בנושאים אקטואלים כגון הפרק "חג מולד בקנדה!" שעסק בלכידתו של סדאם חוסיין.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סאות' פארק - דמויות

הסדרה נסובה סביב הרפתקאותיהם של ארבעה ילדים אמריקאים - סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק - וחבריהם, החיים בעיר הקטנה סאות' פארק שבקולורדו. עד לאמצע העונה הרביעית למדו הילדים בכיתה ג', ומאז הם עדיין לומדים בכיתה ד'. הסדרה כוללת דמויות חוזרות נוספות רבות, בהן משפחותיהם של הילדים, צוות בית הספר, תלמידים נוספים, דמויות שמבוססות על דמויות מתוך דתות שונות, ודמויות מואנשות. בין הבולטות שבהן הן באטרס סטוץ', שף (שכבר איננו חלק מהסדרה), מר גריסון המורה ועוד. בנוסף ישנן דמויות משניות רבות.

סטן מארש וקייל ברופלובסקי מייצגים בסדרה את טריי פארקר ומאט סטון, בהתאמה, בעוד שאריק קרטמן מייצג את "הצד האפל" של יוצרי הסדרה‏[18].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרי הסדרה: מאט סטון (ימין) וטריי פארקר (שמאל), 2007

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הסדרה ב-1992, אז נפגשו טריי פארקר ומאט סטון, סטודנטים לקולנוע באוניברסיטת קולורדו, ויצרו במשותף סרט מונפש קצר בשם "ישו נגד פרוסטי". בסרט, שנוצר תוך שימוש בתקציב זעום וביד גסה, כיכבו אבות טיפוס של הדמויות הראשיות של "סאות' פארק", שכללו דמות שמזכירה את קרטמן בשם "קני", דמות חסרת שם שמזכירה את הדמות המוכרת כיום כקני, ושתי דמויות כמעט זהות זו לזו העשויות להתפרש כגרסאות הראשוניות של סטן וקייל.

ב-1995 צפה מפיק רשת הטלוויזיה "פוקס" בריאן גריידן בסרט והחליט לממן את יצירתו של סרט קצר נוסף בידי פארקר וסטון, אותו התכוון לשלוח לחבריו כסוג של כרטיס ברכה מודרני לקראת חג המולד. הסרט, שכונה "ישו נגד סנטה", הזכיר יותר בסגנונו את "סאות' פארק" ותיאר דו-קרב בסגנון משחקי "מורטל קומבט" בין ישו לסנטה קלאוס על רקע שאלת משמעותו האמיתית של חג המולד, שהסתיים בשביתת נשק. הווידאו זכה לפופולריות גדולה, בין השאר באינטרנט, והוביל לדיבורים חיובים מחד ושליליים מאידך על יצירתה של סדרה, תחילה בפוקס ולאחר מכן בקומדי סנטרל, בה עלתה "סאות' פארק" לבסוף לשידור ב-13 באוגוסט 1997 (עם הפרק הראשון, הפלישה לפי הטבעת של קרטמן). שני הסרטונים, שמוכרים שניהם כיום בשם "רוח חג המולד", נחשבים לאבותיה הקדמונים של הסדרה. הפרק "חג מולד מאוד מחורבן" (הפרק האחרון בעונה הרביעית) של הסדרה, בו מצליחים הילדים להשיב את רוח חג המולד לתושבי העיר על ידי יצירתו של סרטון וידאו דל-תקציב, מהווה פרודיה על יצירתו של הסרטון "ישו נגד סנטה". קטעים משני הסרטונים שולבו בפתיח של הסדרה בארבע עונותיה הראשונות.

הנפשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוני "רוח חג המולד", כמו גם פרק הפיילוט של הסדרה, נוצרו תוך שימוש בנייר סוכר ובטכניקות הנפשה מסורתיות של גזרי נייר. יצירתו של פרק הפיילוט ארכה שלושה חודשים. סגנון ההנפשה הושפע מהדמויות המונפשות שיצר טרי גיליאם מגזרי נייר עבור "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", סדרה שפארקר וסטון הצהירו שהייתה מושא הערצתם מאז ומעולם.

בפרקים הבאים נעשה שימוש בהנפשה ממוחשבת תוך שמירה על מראה דומה לזה של היצירות המקוריות. הדמויות נוצרות בעזרת תוכנת הגרפיקה הווקטורית "CorelDRAW", ומונפשות בעזרת כלי הנפשה ממוחשבים מודרניים, בתחילה "PowerAnimator" וכיום "מאיה". פארקר וסטון תיארו את השימוש בכלים אלה כ"בניית ארמון בחול בעזרת בולדוזר". הודות לשיטה זו יצירתם של פרקים אורכת בדרך כלל ארבעה או חמישה ימים בלבד, ומאפשרת ליוצרים להגיב במהירות לאירועים אקטואליים. כך למשל שודר הפרק "חג המולד בקנדה" שעסק בלכידתו של סדאם חוסיין, שלושה ימים בלבד לאחר המאורע עצמו, ותוך התייחסות למקום המחבוא המדויק בו נמצא חוסיין (שוחה לאדם אחד, "חור עכביש" בסלנג הצבאי האמריקאי)‏[19]. פרק זה, כמו גם הפרק "חמישיות 2000" שעסק בפרשת אליאן גונזלס, גרם לשינוי של הרגע האחרון בהפקתו של פרק בשל רצון להתמקד באירוע חדשותי אקטואלי.

המראה החיצוני של הדמויות והסצנות נעשה פשטני פחות במשך הזמן, בעיקר במטרה להעשיר את האפקט הקומי. אפקטים מיוחדים התווספו, כמו פיצוצים שנוצרו בגרפיקה מתקדמת והחליפו גזרי נייר של להבות אש, או טכניקות הצללה שנועדו להדגיש את הסצנות הרגשניות ואת מחוותיו הפיזיות הדרמטיות של קרטמן. במספר פרקים, בהם "הנרתיק החדש של מר גאריסון", משולבים קטעי וידאו של לייב אקשן. פרקים שעושים שימוש בחלקם בסגנון הנפשה שונה לגמרי מזה המקובל בסדרה כוללים את "זמנים טובים עם נשק" (אנימה) ו"עשו אהבה, לא וורקראפט" (משינימה). ההנפשות כוללות הצגת עצמים, תהליכים ומעשים מבחילים ומאוד קשים לצפייה כמו דימום מהרקטום או דג נעוץ בגוף אנושי, וכן איברי מין חשופים ועירום.

דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאט סטון וטריי פארקר מדבבים את רוב הדמויות ממין זכר בסדרה, כאשר אפריל סטיוארט ומונה מרשל (בעבר מרי קיי ברגמן ואליזה שניידר) מדבבות את רובן של הדמויות ממין נקבה, בהן ונדי טסטבורגר ושילה ברופלובסקי. מדבבים אחרים הם אדריאן בירד (מדבב את טוקן בלאק), ורנון צ'טמן (טאולי) וג'ניפר סטיבנס (בבה סטיבנס). חברי עבר בצוות המדבבים כוללים את אייזיק הייז (שף) וג'ון האנסן (מר עבד). הייז, שהיה סיינטולוג, עזב לאחר שהסתכסך עם היוצרים על רקע טיפול הסדרה בנושא הסיינטולוגיה במסגרת הפרק "לכוד בארון".

צוות המדבבים מחקה לעתים קרובות קולות של ידוענים שדמויותיהם מופיעות בסדרה, אך ישנם גם מקרים בהם תורם הידוען עצמו את קולו לדמותו, כמו למשל ג'יי לנו והלהקות רדיוהד וקורן. ידוענים שהתארחו בסדרה ותרמו את קולם לדמויות אחרות כוללים בין השאר את ג'ניפר אניסטון, ג'ורג' קלוני, הנרי וינקלר, הצמד צ'יץ' וצ'ונג, נטשה הנסטרידג' ופיטר סרפינוביץ'. סטון ופארקר טענו כי הם מעדיפים שאופן אירוח הידוענים יהיה "אקראי יותר" מאשר זה של סדרות כמו "משפחת סימפסון". כך למשל גילם ג'ורג' קלוני בפרק "השיט ההומואי הגדול של אל ההומו הגדול" דמות של כלב הומוסקסואל, ולג'רי סיינפלד שביקש להשתתף בסדרה הוצע לדבב בפרק "מרווין המורעב" דמות בשם "תרנגול הודו מספר 4", אך סוכנו של סיינפלד סירב להצעה‏[20].

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הנושא המקורי של "סאות' פארק" היה קטע מוזיקלי בביצועה של להקת פרימוס. נעימת הפתיחה שהיוצרים התכוונו לעשות בה שימוש הייתה איטית ודלה יותר, ולבסוף הוחלט להפוך אותה לנעימת סיום ולהקליט שיר קצבי יותר שישמש כשיר פתיחה. השיר עובד מחדש שלוש פעמים עד כה ושורות אחדות שונו בו. החל מן הפרק "כיתה ד'" של העונה הרביעית נעשה שימוש בגרסת היפ הופ של השיר שנוצרה בידי פול רוב. לקראת העונה השישית הוכנה גרסה קצבית אף יותר עם השפעות קאנטרי. באמצע העונה העשירית עובד השיר כך שיכיל סימפול של השיר "Whamola" מאת להקת "קולונל לס קלייפול'ס פירלס פליינג פרוג בריגייד", פרויקט-צד של סולן פרימוס, לס קלייפול.

תרומות מוזיקליות נוספות לסדרה הגיעו מהזמר אייזיק הייז, שתרם את קולו לדמות שף שנהג לשיר שירים, בדרך כלל בעלי אופי מיני בוטה, כאמצעי "להסביר לילדים נושאים שונים מעולם המבוגרים". השיר "Chocolate Salty Balls" ("ביצי שוקולד מלוחות") אף יצא כסינגל בבריטניה לשם קידום האלבום "Chef Aid: The South Park Album" (אלבום של שירים מתוך הפרק "מופע הסיוע לשף" בו התארחו מוזיקאים נודעים רבים) והגיע שם למקום הראשון במצעד המכירות. פרקים רבים כוללים מוזיקת רקע רגשנית באופן קיצוני על מנת להדגיש באופן הומוריסטי את התוכן הדרמטי של הסצנה. לעתים נוהג אריק קרטמן לפצוח בשיר על מנת להפגין רגשות מלאכותיים של זולתנות או אופטימיות ובכך לקדם את מניעיו האמיתיים. לדוגמה, בפרק "קני מת" משכנע קרטמן את חברי הסנאט להתיר את חקר תאי הגזע תוך ניצול עוצמתו הרגשית של השיר "Heat of the Moment" מאת להקת אסיה.

עד ליציאתו של "סאות' פארק - הסרט" לא באו לידי ביטוי בסדרה יכולותיהם המוזיקליות של היוצרים. פסקול הסרט, שנוצר בשיתוף עם המוזיקאי זוכה פרס גראמי מרק שיימן, כלל מספר שירים שהפכו ללהיטים, בהם "Blame Canada" שהועמד לפרס אוסקר ו-"Uncle Fucka" שזכה בפרס השיר הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע של MTV. סטון ופארקר הקימו עם עוד שני אנשי צוות של הסדרה להקת פאנק-רוק בשם DVDA, שמבצעת מדי פעם שירים אלה בהופעותיה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל פרק ב"סאות' פארק" נפתח בתניית פטור מזויפת שלשונה: "כל הדמויות והאירועים בסדרה זו--אפילו אלו המבוססים על המציאות--הם דמיוניים לחלוטין. כל קולות הידוענים הם חיקויים.....גרועים. התוכנית הבאה כוללת שפה גסה ובשל תוכנה אף אחד לא אמור לצפות בה".
ארבע מדמויותיה הראשיות של "סאות' פארק", מימין לשמאל: קני מקורמיק, סטן מארש, קייל ברופלובסקי ואריק קרטמן.

"סאות' פארק" נטתה להומור מזעזע ולסלפסטיק בפרקיה המוקדמים, באופן מובהק וקיצוני יותר מאשר בפרקיה הבאים. מרכיב הסאטירה, ששולב בפרקים בודדים בלבד של הסדרה בימיה המוקדמים, הפך עם הזמן לנפוץ יותר. חלק מהפרקים כוללים פרודיה על דמויות ונושאים מהתרבות הפופולרית, כמו השפעתה השלילית לכאורה של פריס הילטון על ילדות (הפרק "אוסף הווידאו של זונה מפונקת וטפשה", בו הוצגה הילטון כמה שמעודד ילדות צעירות לעסוק בזנות ובפורנו), וחלקם נוגעים בנושאים פוליטיים כמו מדיניות ההגירה האמריקאית (הפרק "גובאקס").

בדרך כלל, כאשר פרק עוסק בנושא פוליטי רגיש או במשבר, הוא מציג תגובה מוגזמת עד להתפקע של דמויות המבוגרים, בעוד שהילדים מהווים לכאורה את החזית הרגועה והשקולה ובו בזמן מתמודדים בהצלחה עם מצב אבסורדי לכאורה זה שנוצר. המונח "רפובליקני סאות' פארק" שהיה נפוץ באינטרנט בתחילת שנות האלפיים‏[21] (אותו תיארו סטון ופארקר עצמם כ"רעיון טיפשי"), בא לתאר אמריקאים צעירים האוחזים בדעות פוליטיות שנובעות לכאורה מגישתה של הסדרה לפוליטיקה. נושאים נפוצים בסדרה הם התעללות בילדים והזנחתם, פורנו, עירום, יחסי מין, הומוסקסואליות, סטריאוטיפים על רקע גזעי ואף הצנזורה שהסדרה עצמה זוכה לה.

במדינות רבות, בהן ארצות הברית, בריטניה וישראל, הסדרה אינה מומלצת לילדים ועל כן ההגבלות בגיל הצפייה מחמירות.

העיר סאות' פארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הבדיונית סאות' פארק, בה מתרחש רובן המכריע של עלילות הסדרה, מתוארת בסדרה כחלק מאזור גאוגרפי בשם זה, אשר במציאות הוא אגן ניקוז מישורי בגודל אלף מיילים רבועים בלב הרי הרוקי[22]. החורף שורר בעיר כמעט תמיד והיא מכוסה תמיד בשלג, ככל הנראה בגלל המראה החיצוני של הדמויות, שהוצגו בבגדי חורף בסרטון חג המולד שהיווה את ההשראה לסדרה. בפרק "ג'קובזאורים" מצוטט קרטמן כי "יש רק שתי עונות בסאות' פארק, חורף ויולי".

בעיר נמצאים בין השאר המוסדות "בית הספר היסודי של סאות' פארק" ובית החולים "המעבר לגיהנום". כוח המשטרה מורכב כמעט כולו משוטר אחד, השוטר ברבריידי (לא כולל שוטרי משרד השריף המחוזי ייטס ומרפי), והפוליטיקאי היחיד היא ראש העיר מק'דניאלס. דגל העיר הציג, עד הפרק "שף משתגע", אנשים לבנים המבצעים לינץ' באדם שחור. בפרק החליטו התושבים לשנות את הדגל שנחשב לגזעני, וכעת הוא מציג אנשים מגזעים שונים, בהם אדם שחור, המבצעים לינץ' באדם שחור. בעבר חי בעיר ישו שאף הנחה תוכנית-ייעוץ בטלוויזיה המקומית, עד למותו בפרק "חג מולד בעיראק".

העיר מושפעת מערים אמיתיות באגן הניקוז סאות' פארק כמו פיירפליי, ומפרוורים של דנוור כמו ליטלטון, המקומות בהם גדלו יוצרי הסדרה טריי פארקר ומאט סטון, בהתאמה‏[23].

הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמן בסדרה אינו משתנה בצורה משמעותית והוא מתקדם לאט מאוד. בתחילת הסדרה גיבוריה הם ילדים בני 8 אשר לומדים בכיתה ג'. הם עולים כיתה רק באמצע העונה הרביעית בפרק "Fourth Grade" ("כיתה ד'"). כמו כן, רק בעונה ה-13 סטן הוא היחיד שחוגג את יום הולדתו ה-9, ובעונה 15 את יום הולדתו ה-10. מאז אין עיסוק בסדרה לגבי רמת כיתתם של הילדים וניתן להניח שהם עדיין בכיתה ד' (כך שלא ברור אם מדובר על עלילה בעבר, הווה או העתיד).

הצנזורה והשערוריות החוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה נחשבת לבוטה יותר מרוב סדרות הטלוויזיה האחרות, דבר שגרם בין השאר לכך שמספר ממש לא קטן של קטעים מן הסדרה צונזרו במהלך הסינדיקציה של פרקים רבים. צנזורה על הסדרה הופעלה בין השאר בישראל, כאשר בשידורה הראשון של העונה הראשונה בערוץ 2 הוחלט שלא לשדר את הפרק "עין ורודה" (הנקרא גם "דלקת הלחמית") עקב בדיחה במהלכו בנושא השואה. במהלך אותו הפרק נראה אריק קרטמן מחופש לאדולף היטלר, מצדיע במועל יד תוך הכרזת "זיג הייל" ואף הוזה עצמו נואם בסגנונו של היטלר. הפרק מעולם לא שודר בערוץ 2 אלא רק בערוץ ביפ. לאחר שידור שתי העונות הראשונות בערוץ 2, תוכננה בשידורי קשת בשנת 2000 רצועת שידור לילדים ונוער בשעות הערב, שהייתה אמורה לכלול 8 מתוך 17 פרקי העונה השלישית שנמצאו מתאימים לשידור על ידי שידורי קשת‏[24]. פנייה של מנכ"ל האגודה לשלום הילד אל נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה הביאה להפסקת שידורה של הסדרה בערוץ 2 ולהעברתה לערוץ ביפ, ששידר את עונות הסדרה במלואן. בשנת 2009 החל שידור העונה העשירית בערוץ ביפ באיחור של כ-3 שנים. סיבת האיחור אינה ידועה.

הסדרה עוררה לא מעט שערוריות ציבוריות על רקע עיסוקיה בנושאים שבני אדם רבים רואים כטאבו וכרגישים, כמו שימוש בניבול פה, דתות, כתות, מיניות, שימוש בסטרואידים והתחממות עולמית. בדצמבר 2005 מחה ארגון הליגה הקתולית נגד הפרק "בלאדי מרי", שבו הוצגה סצנה קשה לצפייה פסל של מרים הבתולה עם רקטום מדמם‏[25]. במרץ 2006, בעקבות ביטול שידורו של הפרק "לכוד בארון", התפרסמו דיווחים על כך שטום קרוז הוא זה שגרם באיומים לביטול שידורו של הפרק שהציג באופן נלעג אותו ואת כת הסיינטולוגיה אליה הוא משתייך‏[26]. באותו החודש עזב אייזיק הייז, אף הוא מאנשי הכת, את הסדרה על רקע היחס אליה. גם הפרק "גיהנום עלי-אדמות 2006" ששודר באוקטובר 2006, שבועות מספר לאחר מותו של סטיב ארווין ובו הוצג ארווין באופן אלים, כאשר הוא בגיהנום ודג טריגון נעוץ בגופו, עורר מחאות רבות. לעתים מתייחסת הסדרה לשערוריות שהיא עצמה מעוררת ובפועל היא "שמה זין", "מצפצפת" ומתעלמת כמעט לגמרי מהמחאות והתגובות השליליות, למשל בפרקים "ספיישל פנטסטי לחג הפסחא" הלועג שוב לליגה הקתולית (ובו אזכורים לכל הנושאים שקשורים לנצרות, וכן לקטע המופיע בפרק "בלאדי מרי") ו"שובו של שף", המתייחס לעזיבתו של הייז.

נושא הצנזורה הוא אחד מהקבועים ביותר בסדרה, כאשר פרקים רבים לכל אורך הסדרה, כמו גם "סאות' פארק - הסרט", מציגים עמדה שלילית כלפי הצנזורה והשפעותיה. הפרק הראשון שעשה זאת הוא הפרק השישי של הסדרה, "מוות", שהיווה פרודיה על הקריאות הרבות להורדתה של הסדרה מן האוויר בימיה הראשונים, תוך שימוש בקריקטורות של מאט סטון וטריי פארקר בשם "טרנס ופיליפ". פרק זה היה האחרון מתוך ששת הפרקים שהוזמנו במקור על ידי קומדי סנטרל, ויוצרי הסדרה היו בטוחים בעת יצירת הפרק שפרקים חדשים לא יוזמנו בשל המחאות הרבות‏[27]. מאוחר יותר עסק צמד הפרקים "מלחמות המצוירים" מן העונה העשירית בפרשת קריקטורות מוחמד, ויוצרי הסדרה נקלעו למאבק קשה עם קומדי סנטרל על הצגת דמותו המאוירת של מוחמד. כמו כן, בפרק "זה פוגע במעריץ"‏[28] נאמרת המילה "shit" כשהיא בלתי-מצונזרת מספר שיא של 162 פעמים, כאשר מונה בפינת המסך מציין כמה פעמים נאמרה המילה עד כה בפרק.

סטון ופארקר, למרות עוצמת המחאות והתגובות השליליות לסדרה, מתארים את עצמם כ"פוגעניים באופן שווה כלפי כולם" ופרקים שעוסקים בנושאים מעוררי מחלוקת לועגים לעתים קרובות לכל הצדדים ולא מצדדים בבירור בעמדה כלשהי. הנושא הרגיש של הפלות מלאכותיות, למשל, זוכה לפרודיות רבות בסדרה, כאשר עמדת היוצרים איננה ברורה לחלוטין (בפרק "שף משתגע", למשל, נעשה שימוש בנושא ההפלות על מנת להדגיש את "שמרנותו" של קרטמן). מוטיב חוזר נפוץ הוא מעין "נאום סיכום" קצר מפיהם של הילדים על כך שאירועי הפרק לימדו אותם מוסר השכל חשוב (שבפועל אין בו שום דבר חינוכי אלא בוטות ואלימות).

באפריל 2010 פרסם ארגון מוסלמי קיצוני הודעה חריפה שפורשה בעיני חלק מהציבור כאיום על חיי יוצרי הסדרה, לאחר שידור הפרק "200" שבו הופיע מוחמד בחליפת דוב. ההודעה הזהירה את היוצרים כי "גורלם יהיה ככל הנראה זהה לזה של תאו ואן גוך". בעקבות זאת צינזרה קומדי סנטרל את שמו של מוחמד וכן את "נאומי הסיכום" מפרק ההמשך, "201", בניגוד לשיקול דעתם של פארקר וסטון. מהלך זה של קומדי סנטרל גרר תגובות שליליות רבות ממבקרי טלוויזיה בארצות הברית. צמד הפרקים אף הועלה על ידי גורמי החוק בארצות הברית כגורם אפשרי לניסיון הפיגוע ב-2010 בכיכר טיימס[29]. צמד הפרקים "200" ו-"201" הם היחידים בסדרה שמעולם לא שודרו בישראל, וכרגע גורלם להיות משודרים במדינה אינו ידוע.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 כלל "טיים מגזין" את "סאות' פארק" ברשימת "100 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים", שם נכתב על הסדרה כי היא "מזה עשור מהווה את המקור הטוב ביותר באמריקה לסאטירה, כאשר היא מפציצה באש אוטומטית בני אדם צבועים מהשמאל ומהימין ומספקת את המילה האחרונה (ובדרך כלל הגסה ביותר) בנוגע לאליאן גונזלס, לטרי צ'יאבו ולמספר ידוענים שאיבדו שליטה על עצמם"‏[30]. ב-2008 דורגה הסדרה במקום ה-12 ברשימת "התוכניות הטובות ביותר ב-25 השנים האחרונות" של "אנטרטיינמנט ויקלי"‏[31].

דעותיהם של יוצרי הסדרה בנושאים שונים כפי שהן משתקפות בסדרה הפכו לנושא מרכזי למחקר בספרות ובתקשורת בתחומי הפילוסופיה, התאולוגיה, הסוציולוגיה והפוליטיקה[32][33][34].

מכללת ברוקלין מציעה קורס ששמו "סאות' פארק ותקינות פוליטית". ריצ'רד הנלי, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת דלאוור שערך את קובץ המאמרים "סאות' פארק ופילוסופיה (גדול יותר, ארוך יותר, חודר יותר)" מ-2007, התייחס בהקדמה לספר אל הסדרה כ"אחת מסדרות הטלוויזיה החשובות ביותר מבחינה פילוסופית". עם זאת, בפועל יש המוחים על הדעות המציגות את הסדרה כחשובה, זאת בשל הפרובוקציות הרבות הכלולות בה.

מידרוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאות' פארק" נחשבת, למרות (ואולי בגלל) ההומור השחור שלה, לגורם העיקרי להצלחתה של קומדי סנטרל ונכון ליוני 2008 היא נשארת הסדרה הנצפית ביותר של הערוץ. הסדרה זכתה לאחוזי מידרוג גבוהים יחסית לתוכנית המשודרת בכבלים החל משידורו של פרק הבכורה שזכה ל-65,000 צופים בארצות הברית. מספר הצופים עלה בהדרגה והפרק השני של העונה השנייה, "אמא של קרטמן היא עדיין זונה מלוכלכת", הפך למשדר הכבלים הנצפה ביותר מאז ומעולם שאינו משדר ספורט, עם 6.2 מיליון צופים. מספר בתי האב המחזיקים בערוץ קומדי סנטרל עלה מ-9.1 מיליון ב-1997 ל-50 מיליון ביוני 1998. בעונה השלישית, לעומת זאת, ירדו אחוזי המידרוג באופן חד (3.4 מיליון צופים בפרק הפתיחה של העונה לעומת 5.5 מיליון בעונה הקודמת), ירידה שיוחסה על ידי היוצרים לחולשתה היחסית של העונה השנייה בשל הלחץ אליו נקלעו על רקע יציאתו של סרט הקולנוע. סטון ופארקר ייחסו את היקטנות קהל הצופים גם לסיקור התקשורתי הגדול לו זכתה הסדרה בשנה הקודמת וטענו כי קהל הצופים של העונה השלישית משקף את קהל המעריצים האמיתי של הסדרה. בעונה הרביעית חלה ירידה נוספת במידרוג, ועד לעונה התשיעית התייצבה הסדרה על קהל צופים ממוצע של בין 2.6 ל-2.8 מיליון צופים לפרק‏[32].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאות' פארק" היא אחת מהסדרות המעטות שזכו בפרס "CableACE Award" (פרס המצוינות לטלוויזיה בכבלים, שהתחרה בפרס אמי בתקופה בה מוסד האמי לא הכיר בטלוויזיה בכבלים), בתקופה בה היו פעילות (1997). היא גם הסדרה האחרונה שזכתה בפרס זה. ב-1998 הועמדה הסדרה לפרס אנני (המוענק ליצירות מונפשות) בקטגוריית "הישג יוצא דופן לתוכנית פריים טיים או לייט נייט מונפשת". גם זכייתה בפרס זה הובילה למחאות רבות.

הסדרה הועמדה תשע פעמים לזכייה בפרס אמי לתוכנית המונפשת הטובה ביותר בת פחות משעה אחת (1998, 2000, 2002, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2010 ו-2012), מתוכן זכתה ארבע פעמים, עבור הפרקים "חברים טובים לנצח" מ-2005, "עשו אהבה, לא וורקראפט" מ-2006, "מרגריטוויל" מ-2009 ו"להעלות את הרף" מ-2012. טרילוגיית הפרקים "ארץ הדמיון" מ-2007 זכתה בפרס אמי לתוכנית המונפשת הטובה ביותר בת שעה או יותר. ב-2006 זכתה הסדרה בפרס פיבודי, כאשר השופטים מתייחסים אליה כתוכנית האמיצה ביותר בטלוויזיה ומחמיאים לה על תרומתה להנצחת חשיבותה של הסובלנות.

מדיות נוספות בזיכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סאות' פארק - הסרט

ב-1999, שנתיים בלבד מאז עלייתה לשידור של "סאות' פארק", יצא לאקרנים הסרט "סאות' פארק - הסרט" המבוסס על הסדרה. הסרט, קומדיה מוזיקלית סאטירית, זכה באופן אירוני לביקורות חיוביות‏[35]. הסרט התיימר ליצור סאטירה על המחלוקת שהוא עצמו יעורר, וב-2001 נכנס לספר השיאים של גינס עבור "מספר ניבולי הפה הרב ביותר בסרט מונפש". השיר "Blame Canada" ("האשימו את קנדה") מתוך הפסקול של הסרט הועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "המוזיקה הטובה ביותר, שיר מקורי".

סרט נוסף, המהווה למעשה איחוד של שלושת פרקי "ארץ הדמיון" ("Imaginationland"), יצא ב-2008 היישר לחנויות ה-DVD.

מוצרים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית המוצרים הנלווים לסדרה מכניסה סכום של מספר מיליוני דולרים מדי שנה. ב-1999 הוציאה סגה מכשיר פינבול המבוסס על "סאות' פארק". הסדרה היוותה השראה למספר משחקי מחשב, הראשון הוא משחק היריות מגוף ראשון "South Park" של אקליים עבור המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן, שיצא ב-1998. אחריו יצאו משחק החברה "South Park: Chef's Luv Shack" הכולל חידונים עבור דרימקאסט, המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן ב-1999, ומשחק המירוצים "South Park Rally" עבור דרימקאסט, המחשב האישי, נינטנדו 64 ופלייסטיישן ב-2000. משחק הגנת מגדל של דאבלסיקס עבור Xbox 360 בשם "!South Park Let's Go Tower Defense Play" יצא ב-2009.

המשחק "South Park The Stick Of Truth" יצא למחשב,ל-Xbox 360 ולפלייסטיישן 3 ב-4 במרץ 2014 וזכה להצלחה רבה. במשחק משחקים את הילד החדש בסאות' פארק כאשר הוא עוזר לדמויות הקבועות בסדרה בהשגת מטרותיהם השונות לאורך המשחק. המשחק ידוע בהומור החריג שלו הכולל סצינות עירום ולחימה בזומבים המוצגים כנאצים. המשחק זכה לציון 9/10 באתר הגיימינג IGN.

מהדורות ה-DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: סאות' פארק
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עם זאת, הפרק "דלקת הלחמית" צונזר
  2. ^ אם כי בספריית שירות ה-VOD של Hot ניתן למצוא את כל פרקי הסדרה
  3. ^ Toni Johnson-Woods, ‏Blame Canada!: South Park And Popular Culture, ניו יורק טיימס, עמ' 6-‏8; ‏ ISBN 0-8264-1730-2
  4. ^ David M. Halbfinget, ‏‘South Park’ Creators Win Ad Sharing in Deal‎, באתר ניו יורק טיימס, 27 באוגוסט 2007
  5. ^ Bill Gorman, ‏'South Park' Renewed Through 2016 By Comedy Central‎, באתר TV By the Number, ‏16 בנובמבר 2011
  6. ^ http://www.timeanddate.com/countdown/generic?iso=20140924T22&p0=179&msg=Start+of+South+Park+Season+18&csz=1&swk=1
  7. ^ סאות' פארק - הסרט, באתר Box Office Mojo
  8. ^ Rich Sands, ‏TV Guide Magazine's 60 Greatest Cartoons of All Time, באתר TV Guide, ‏24 בספטמבר 2013
  9. ^ Barry S. Fagin, ‏Goin' Down to South Park: How kids can learn from 'vile trash'‎, באתר Reason, ‏מאי 2000
  10. ^ Show Disclaimer – South Park Studios, באתר South Park Studios (באמצעות אתר Archived), ‏27 ביולי 2008
  11. ^ Christopher Antonacci, ‏South Park stirs up controversy, laughs, באתר www.collegian.psu.edu. (באצמעות אתר Archived), ‏12 בדצמבר 1997
  12. ^ Bill Carter, ‏Comedy Central makes the most of an irreverent, and profitable, new cartoon hit, באתר ניו יורק טיימס, 10 בנובמבר 1997
  13. ^ Richard Huff, ‏South Park's still top dog on basic cable, באתר New York: www.nydailynews.com (באצמעות אתר Archived), ‏16 באפריל 1998
  14. ^ Sylvia Rubin, ‏TV 's Foul-Mouthed Funnies, באתר סן פרנסיסקו כרוניקל (באמצעות אתר Archived)‏, 26 בינואר 1998
  15. ^ Virginia Heffernan, ‏Critic's Notebook; What? Morals in 'South Park'?‎, באתר ניו יורק טיימס, 28 באפריל 2004
  16. ^ Abbie Bernstein, ‏South Park – Volume 2, באתר AVRev.com (באמצעות אתר Archived), ‏27 באוקטובר 1998
  17. ^ Jake Trapper / Dan Morris, ‏Secrets of 'South Park'‎, באתר חדשות ABC, ‏22 בספטמבר 2006
  18. ^ מאט סטון וטריי פארקר אינם בני בריתכם הפוליטיים (אפילו אם אתם חושבים אחרת), הפינגטון פוסט (באנגלית)
  19. ^ שאלות נפוצות: דצמבר 2003, האתר הרשמי של "סאות' פארק"
  20. ^ פרק 109 - "מרווין המורעב", באתר "South Park Stuff"
  21. ^ ‫יריב מוהר, קרטמן מצביע ביבי, באתר nrg‏‬
  22. ^ משמרים את אגן הניקוז סאות' פארק, באתר "Colorado Open Lands"
  23. ^ מאט סטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  24. ^ ‫ynet, הדברים שאתם לא אוהבים, באתר ynet‏, 13 באוגוסט 2001‬
  25. ^ קומדי סנטרל משדרת מחדש את "בלאדי מרי", האתר הרשמי של הליגה הקתולית
  26. ^ ‫מור שני, קרוז הוריד פרק של "סאות'פארק" מהאוויר, באתר וואלה!, 19 במרץ 2006‬
  27. ^ מתוך ראיון של מאט סטון וטריי פארקר עם דייוויד לטרמן בתוכנית "לייט שואו"
  28. ^ שם הפרק במקור: "It Hits the Fan" (מילולית: "זה פוגע במאוורר"). זוהי רמיזה למילה "shit" ("חרא"), על רקע קיומו של ביטוי הסלנג "When the shit hits the fan".
  29. ^ ‫סוכנויות הידיעות, נוקמים על סאות' פארק?, באתר nrg‏, 3 במאי 2010‬
  30. ^ 100 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים, הטיים
  31. ^ הקלסיקות החדשות, האנטרטיינמנט ויקלי
  32. ^ 32.0 32.1 טוני ג'ונסון-וודס, Blame Canada!: South Park And Popular Culture
  33. ^ ג'פרי אנדרו וינסטוק (עורך), רנדל פלוס, Taking South Park Seriously
  34. ^ ריצ'רד הנלי (עורך), סאות' פארק ופילוסופיה
  35. ^ "סאות' פארק - הסרט", באתר "העגבניות הרקובות"