סאלח שבתי

סאלח שבתי
שם במקור:	סאלח שבתי
בימוי:	אפרים קישון
הפקה:	מנחם גולן
תסריט:	אפרים קישון
עריכה:	דני שיק
שחקנים ראשיים:	חיים טופול גאולה נוני גילה אלמגור אריק איינשטיין שרגא פרידמן
מוזיקה:	יוחנן זראי
חברת הפצה:	סרטי כת
הקרנת בכורה:	יוני 1964
משך הקרנה:	110 דקות
שפת הסרט:	עברית
פרסים:	גלובוס הזהב לסרט הזר מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שהפך מאוחר יותר למחזמר. זהו הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

רקע

"סאלח שבתי" החל כסדרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח"ל בשנות החמישים. על בסיס המערכונים יצר קישון סרט קולנוע בהפקתו של מנחם גולן, בו כיכב חיים טופול ובתפקידים משניים השתתפו זהרירה חריפאי, גילה אלמגור, אריק איינשטיין, שייקה לוי, גאולה נוני, שרגא פרידמן ומרדכי ארנון. הסרט הוקרן לראשונה בישראל בשנת 1964 וזכה להצלחה קופתית כבירה במושגים של אותם ימים. הוא שווק לחו"ל, הצליח גם בבתי הקולנוע בארצות הברית, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף הועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

בשנת 1988 עיבד קישון את "סאלח שבתי" למחזמר בתיאטרון "הבימה", בו כיכב זאב רווח, גם מחזמר זה זכה להצלחה רבה בקרב הקהל. השיר מתוך המחזמר, "אח יא-רב" (מילים: חיים חפר, לחן: נורית הירש), הפך ללהיט גדול בביצועו של רווח. בשנת 2002 המפיק צח כרמלי השיב את המחזמר לבמה עם רווח שוב בתפקיד סאלח, צחי נוי, נתן נתנזון, שרון שחל, יובל אברמוביץ' ושלמה סדן.

העלילה של הסרט והמחזמר מתרחשת בשנות החמישים לאחר הקמת מדינת ישראל, ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הביורוקרטיה הבלתי אפשרית והפוליטיקה הישראלית הלא נקייה – כל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי.

את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש ממרוקו, שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת "שער עלייה" בחיפה, בשנת 1949. שמו של סאלח הוא סימבולי ומרמז בהומור קישוני על הביטוי "סליחה שבאתי", כדוגמת הביטוי "סליחה שאני חי" (לאחר מלחמת ששת הימים הוציא קישון ספר הומוריסטי בשם "סליחה שניצחנו").

קטעים מהסרט צולמו בפנימיית הכפר הירוק, וחלקם במעברה שהייתה קיימת מול הפנימייה.

עלילה

סאלח שבתי הוא עולה שהגיע מאחת מארצות ערב יחד עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים (ודמות נוספת של אישה זקנה בלתי מזוהה שהצטרפה אליהם). בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, שנות ה-50 המוקדמות. עם הגיעו לישראל נשלח סאלח למעברה ומתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה, שנמצאת ליד קיבוץ אידאולוגי. עם התקרבות מועד הבחירות, נציגים ממפלגות שונות מציעים לו הצעות שונות (כמו למשל, שיכון), ומבקשים בתמורה שיפעל כקבלן קולות וידרבן את כל אנשי המעברה להצביע עבורם. אבל סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו. הוא מתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה הידועות ולבסוף מנצח אותה וזוכה לשיכון חדש.

שחקנים

• חיים טופול – סאלח שבתי
• אסתר גרינברג - גב' שבתי
• שייקה לוי – שמעון שבתי
• גילה אלמגור – בת שבע, עובדת סוציאלית
• אריק איינשטיין – זיגי
• גאולה נוני - חבובה שבתי
• שרגא פרידמן - נוימן, מזכיר הקיבוץ
• זהרירה חריפאי - פרידה, עוזרת מזכיר הקיבוץ
• נתן מייזלר - יחזקאל גולדשטיין
• יענקלה בן-סירא - צ'צ'יק, קיבוצניק
• שמואל רודנסקי - פקיד עבודה
• גדעון זינגר - תיאודור (הבעלים של הכלבה פוצי)
• ציפורה פלד - הבעלים של הכלבה פוצי
• יהודה פוקס - מקבל פני התורמים ליער
• מרדכי (פופיק) ארנון - מרדכי
• מייק בורשטיין - תורם אמריקאי
• יעקב בנאי - קיבוצניק חבר מפלגה
• אלברט כהן - עירוני חבר מפלגה

ביקורת

למרות הצלחתו הכבירה של הסרט, במיוחד בקרב בני עדות המזרח, נמתחה עליו ביקורת קשה באמצעי התקשורת. הביקורת הייתה בשני פנים: על איכות הסרט ועל דרך הצגת הדמויות בו.

טענתם של מבקרי הקולנוע הייתה שזהו סרט מסחרי ירוד שרמתו היא כשל סרטוני פרסומת, עם כישורי משחק ותסריט דלים. קישון העיד שגולדה מאיר הורתה לא להוציא את הסרט מחוץ לגבולות ישראל, אך לאחר הצלחתו בארצות הברית והפרסים שזכה בהם – היא חזרה בה. הסרט נחשב כראשון בסוגה שכונתה מאוחר יותר "סרטי בורקס". הוא כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו לאחר מכן ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח להערים על השליטים האשכנזים.

בשנים האחרונות הועלתה מצד מבקרים שונים טענה כי "סאלח שבתי" מציג את דמותו של בן עדות המזרח כדמות סטריאוטיפית ונלעגת, דמות של חסר השכלה שמצליח להסתדר בעזרת תחבולות שונות שהוא נוקט ולא בעזרת כישורים אחרים. יחד עם זאת, הסרט לועג לא פחות לילידי הארץ, ה"צברים", ומתארם כיהירים ואטומים כלפי העולים וכל מי שאינו נמנה עם חברתם. קישון העיד שאת הסרט יש לבחון במונחים סאטיריים, שהופנו בעיקר כנגד הפוליטיקאים ואנשי השלטון ודרך יחסם לאדם הפשוט.

גם המחזמר שהועלה בשנות השמונים זכה לביקורות לא מחמיאות מצד מבקרי התיאטרון. במיוחד נמתחה ביקורת על הדיאלוגים הגסים, לטענתם, ועל הנצחת הסטריאוטיפים שבו.

קישורים חיצוניים

• "סאלח שבתי" בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• "סאלח שבתי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אפרים קישון, "חבר'ה, איך עושים סרטים?", באתר ynet‏, על "סאלח שבתי", 3 במאי 2008