סאלח שבתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סאלח שבתי
Sallah.jpg
שם במקור: סאלח שבתי
בימוי: אפרים קישון
הפקה: מנחם גולן
תסריט: אפרים קישון
עריכה: דני שיק
שחקנים ראשיים: חיים טופול
גאולה נוני
גילה אלמגור
אריק איינשטיין
שרגא פרידמן
זהרירה חריפאי
מוזיקה: יוחנן זראי
חברת הפצה: סרטי כת
הקרנת בכורה: 2 ביוני 1964
משך הקרנה: 110 דקות
שפת הסרט: עברית
תקציב: 400,000 ל"י
פרסים: גלובוס הזהב לסרט הזר
מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb
חיים טופול כסאלח שבתי, דיוקן עצמי

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שיצא בשנת 1964. זהו הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. מאוחר יותר הופק גם כמחזמר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סאלח שבתי" החל כסדרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח"ל בשנות החמישים. על בסיס המערכונים יצר קישון סרט קולנוע בהפקתו של מנחם גולן, בו כיכב חיים טופול ובתפקידים משניים השתתפו זהרירה חריפאי, גילה אלמגור, אסתר גרינברג, אריק איינשטיין, שייקה לוי, גאולה נוני, שרגא פרידמן ומרדכי ארנון. נערכו 45 ימי צילום, ועלות ההפקה הסתכמה ב-400,000 ל"י.‏[1] הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-2 ביוני 1964, בקולנוע חן בירושלים.‏[2] הוא זכה להצלחה קופתית כבירה ומכר 1,184,900 כרטיסים, הישג המציב אותו כסרט השלישי הנצפה ביותר בתולדות ישראל.‏[3] שמואל אור, מבקר "חרות", כתב כי "למרות ערכו האמנותי הירוד, שבר סאלח שבתי את כל שיאי הקופה... אין ספק: סאלח שבתי יהיה הסרט הישראלי הראשון, שללא כל מענקים וסובסידיות, יכסה את כל הוצאות הייצור שלו ויכניס רווח רב ליצרניו."‏[4] הוא שווק לחו"ל, הצליח גם בבתי הקולנוע בארצות הברית, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף הועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

העלילה מתרחשת בשנות החמישים לאחר הקמת מדינת ישראל, ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הביורוקרטיה הבלתי אפשרית והפוליטיקה הישראלית הלא נקייה – כל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי.

את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש, שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת "שער עלייה" בחיפה, בשנת 1949. יש הרואים בשמו של סאלח כשם סימבולי המרמז בהומור קישוני לביטוי "סליחה שבאתי",‏[5] כדוגמת הביטוי "סליחה שאני חי" (לאחר מלחמת ששת הימים הוציא קישון ספר הומוריסטי בשם "סליחה שניצחנו").

קטעים מהסרט צולמו בפנימיית הכפר הירוק, וחלקם במעברה שהייתה קיימת מול הפנימייה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלח שבתי הוא עולה שהגיע מאחת מארצות ערב יחד עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים (ודמות נוספת של אישה זקנה בלתי מזוהה שהצטרפה אליהם), בשנות ה-50 המוקדמות, מעט לאחר הקמת מדינת ישראל. עם הגיעו לישראל נשלח סאלח למעברה ומתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה, שנמצאת ליד קיבוץ אידאולוגי. עם התקרבות מועד הבחירות, נציגים ממפלגות שונות מציעים לו הצעות שונות (כמו למשל, שיכון), ומבקשים בתמורה שיפעל כקבלן קולות וידרבן את כל אנשי המעברה להצביע עבורם. אבל סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו. הוא מתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה הידועות ולבסוף מנצח אותה וזוכה לדירת שיכון חדשה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 21 באפריל 1988

השיר מתוך המחזמר, "אח יא-רב" (מילים: חיים חפר, לחן: נורית הירש), הפך ללהיט גדול בביצועו של רווח.

2. הדרן וצח כרמלי, 2002

3. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 25 ביוני 2008

  • יוצרים: במאי - משה קפטן, במאי משנה - תומר מוקד, תפאורה - ערן עצמון, תלבושות - יובל כספין, כוראוגרפיה - מיטל דאמרי, ניהול מוזיקלי: יוסי בן נון, עיצוב תאורה - מרטין עדין, מפיק ראשי - אבי גז, קלידים - גיורא ליננברג/נדב רובינשטיין, קורפטיציה - מיכל סולומון, עיבודים - יוסי בן נון ועמית פוזננסקי
  • שחקנים: סאלח שבתי - איציק כהן, אתרוגה - שרונה אלימלך/לימור עובד, שמעון שבתי - אוהד יהודאי, חבובה שבתי - אלינור אהרון, גולדשטיין - גיל קפטן/נדב אסולין, נוימן - דויד בילנקה, פרידה - שרית וינו אלעד/אורית פלג, צ'צ'יק - רועי קקון/ערן חגי, בת-שבע - טל בלנקשטיין, זיגי - גלעד שמואלי/גיא ברכה, יחזקאל שולטהייס - יובל ברגר, נרציסה - דקלה הדר/איה שבא, בר הוניג - ניסו שליו, דניאל וייסברגר - יעקב תמיר/דן קיזלר.
  • שחקני מתנ"ס שדרות: אלברט אלחרט, משה ליבנה, אביחן וקנין, דודו אבגי, נדב בניטה, גלעד ממן / בועז צפריר, מיטל סיאני, דניאל אוחנה, סתיו כהן, ליאור עזרן, נעה סאים, סתיו חג’בי, רון מרקוביץ, אליה בראון, בר כנעני, יובל צ’יבוטרו, טל דהן.

4. תיאטרון השעה הישראלי, הצגת בכורה: 26 במרץ 2014

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחתו הכבירה של הסרט, במיוחד בקרב בני עדות המזרח, נמתחה עליו ביקורת קשה באמצעי התקשורת. הביקורת הייתה בשני פנים: על איכות הסרט ועל דרך הצגת הדמויות בו.

טענתם של מבקרי הקולנוע הייתה שזהו סרט מסחרי ירוד שרמתו היא כשל סרטוני פרסומת, עם כישורי משחק ותסריט דלים. קישון העיד שגולדה מאיר הורתה לא להוציא את הסרט מחוץ לגבולות ישראל, אך לאחר הצלחתו בארצות הברית והפרסים שזכה בהם – היא חזרה בה. הסרט נחשב כראשון בסוגה שכונתה מאוחר יותר "סרטי בורקס". הוא כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו לאחר מכן ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח להערים על האליטה האשכנזית השלטת.

בשנים האחרונות הועלתה מצד מבקרים שונים טענה כי "סאלח שבתי" מציג את דמותו של בן עדות המזרח כדמות סטריאוטיפית ונלעגת, דמות של חסר השכלה שמצליח להסתדר בעזרת תחבולות שונות שהוא נוקט ולא בעזרת כישורים אחרים.‏[6] יחד עם זאת, הסרט לועג לא פחות לילידי הארץ, ה"צברים", ומתארם כיהירים ואטומים כלפי העולים וכל מי שאינו נמנה עם חברתם. קישון העיד שאת הסרט יש לבחון במונחים סאטיריים, שהופנו בעיקר כנגד הפוליטיקאים ואנשי השלטון ודרך יחסם לאדם הפשוט.

גם המחזמר שהועלה בשנות השמונים זכה לביקורות לא מחמיאות מצד מבקרי התיאטרון. במיוחד נמתחה ביקורת על הדיאלוגים הגסים, לטענתם, ועל הנצחת הסטריאוטיפים שבו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אני, סלח וכל השאר, חרות, 7 ביוני 1964
  2. ^ סאלח שבתי - גיבור לאומי, מעריב, 3 ביוני 1964
  3. ^ גרץ, נורית. סיפור מהסרטים: סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1993. עמ' 55.
  4. ^ שמואל אור, עשרת סרטי השנה של תשכ"ד, חרות, 27 בספטמבר 1964
  5. ^ בתיה אבישר, אילן אבישר, "הסצנה הישראלית : שפה, סרט, שיח : הוראת עברית בהקשר תרבות", הוצאת רמות, 2005, עמ' 58
  6. ^ שחר אמאנו, המוסיקה ב"סאלח שבתי": מה השתנה מאז?, באתר mynet‏, 21 באוקטובר 2014