סם יוסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סאם יוסטון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסטון

סמואל "סם" יוסטון (אנגלית: Samuel "Sam" Houston; ‏2 במרץ 1793 - 26 ביולי 1863) מושל טנסי, מפקד צבא רפובליקת טקסס ונשיא רפובליקת טקסס הראשון, מושל מדינת טקסס וסנאטור מטעמה לאחר הצטרפותה לארצות הברית והאדם היחיד אי פעם שהיה מושל של שתי מדינות שונות בארצות הברית. על שמו נקראת העיר יוסטון שבטקסס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון נולד במטע של משפחתו, בפאתי העיר לקסינגטון שבווירג'יניה. הוא היה אחד מבין תשעת ילדיהם של אליזבת פקסטון ומייג'ור סמואל יוסטון, לוחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית.

יד לסימון מקום לידתו של יוסטון

לאחר מות אביו ב-1807, עברה משפחתו למאריוויל שבטנסי, משם עברו לעיירה בייקר קריק, גם היא בטנסי. ב-1809 ברח יוסטון מביתו, חי לתקופה עם שבט הצ'ירוקי בראשותו של הצ'יף אולוטקה וקיבל את הכינוי "העורב". ב-1812, בהיותו בן 19, חזר יוסטון למאריוויל וייסד בית ספר שפעל בחדר בודד. היה זה בית הספר הראשון בטנסי, שהפכה למדינה בפדרציה שש עשרה שנים קודם לכן.

באותה שנה התגייס יוסטון לצבא ולחם בבריטים במלחמת 1812. בדצמבר 1812 קודם לדרגת לוטננט. יוסטון השתתף בקרב עיקול הפרסה שנערך ב-1814 ואף נפצע מפגיעת חץ. במהלך המלחמה חיפש הגנרל אנדרו ג'קסון מתנדבים לסילוק קבוצת אינדיאנים מבוצרים, יוסטון התנדב, ובזמן המבצע נפצע מכדור שפגע בידו ובזרועו. אף על פי שלא הצליח להשלים את המבצע, יוסטון התקרב לג'קסון, שלימים הפך לנשיא ארצות הברית, וב-1817 אף הצטרף לסניף הבונים החופשיים בו היה ג'קסון חבר. לבסוף, במרץ 1818, עזב יוסטון את הצבא.

כניסה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מהצבא התמחה יוסטון במשרדו של השופט ג'יימס טרימבל במשך שישה חודשים. לאחר מכן עבר את הבחינה בבית הספר למשפטים של נאשוויל, בירת טנסי, ופתח משרד בעיירה לבנון שבמדינה. בשלהי 1818 מונה יוסטון לתובע הכללי של מחוז נאשוויל וקיבל פיקוד על מיליציית המדינה.

יוסטון

ב-1822 נבחר יוסטון לחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם טנסי, שם היה תומכו הנאמן של אנדרו ג'קסון, שהיה גם הוא נציג מטעם טנסי וחבר במפלגה הדמוקרטית. ב-1824 נבחר יוסטון לכהונה נוספת שנמשכה עד ל-1827, אז החליט לא להתמודד פעם נוספת על מקום בבית הנבחרים, בו כיהן בסך הכל מה-4 במרץ 1823 עד ה-3 במרץ 1827. עם פרישתו מבית הנבחרים התמודד יוסטון על משרת מושל טנסי, וזכה כשגבר על המושל המכהן וילי בלאונט. שנה לאחר מכן החל יוסטון להתכונן לבחירות הבאות למושלות, אך נאלץ לפרוש מהמרוץ עקב נישואיו לאלייזה אלן בת השמונה-עשרה, שיצאו לפועל לאחר לחץ כבד מצד אביה, הקולונל ג'ון אלן, אך בין השניים לא התפתחה מערכת יחסים אמיתית, והם נפרדו זמן קצר לאחר החתונה והתגרשו סופית ב-1837, לאחר שהתמנה לנשיא טקסס.

את מירב זמנו באותה תקופה בילה בקרב שבט הצ'ירוקי, ונישא לאלמנה צ'ירוקית בשם טיאנה רוג'רס גנטרי. במשך הזמן הפך יוסטון לשתיין כבד, ואף נטש את משרדו ואת אשתו. כל אלה גרמו לקרע בינו לבין אנדרו ג'קסון שלא אוחה אלא לאחר מספר שנים.

קטטה ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1832, בזמן ששהה יוסטון בוושינגטון הבירה לרגל עסקים, נשא ויליאם סטאנברי, חבר קונגרס מטעם אוהיו, נאום בקונגרס בו תקף את יוסטון, והאשימו בחבירה לג'ון וון פורסון ולחבר הקונגרס רוברט רוז, אשר סיפקו קצבאות לאינדיאנים שהיגרו עקב חוק שהעביר הנשיא ג'קסון בשנת 1830.

סטאנברי, שנשא שני אקדחים ופגיון, לא השיב למכתביו של יוסטון. מספר ימים לאחר מכן נפגשו השניים בשדרות פנסילבניה: יוסטון הזועם הרים את מקל ההליכה שלו והחל להכות את סטנאברי, שהצליח לשלוף את אחד מאקדחיו, לכוונו לחזהו של יוסטון וללחוץ על ההדק, אך האקדח לא ירה.

ב-17 באפריל הורה הקונגרס על מעצרו של יוסטון, שטען שמעשהו היווה הגנה עצמית ושכר לשם כך את עורך-הדין פרנסיס סקוט קי. יוסטון נמצא אשם, אך הודות לקשריו עם אישים בעלי השפעה (ביניהם ג'יימס פולק, חבר קונגרס דאז ולימים נשיא ארצות הברית), קיבל נזיפה בלבד. בעקבות כך, עתר סטאנברי לבית משפט אזרחי, שם קבע השופט ויליאם קראנץ' כי יוסטון אשם והטיל עליו קנס בגובה 500 דולרים, אותו לא שילם מעולם.

מאבק לעצמאות טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון בקרב סן חסינטו

הפרסום לו זכה המשפט הקים לתחייה את הקריירה הפוליטית של יוסטון ואת הכרתו בציבור. בעקבות כך, בדצמבר 1832 עזב יוסטון את הצ'ירוקי ונסע לטקסס, אז חלק ממקסיקו. יוסטון ביקש מאשתו שתתלווה אליו, אך היא העדיפה להשתקע במקומה. מספר שנים לאחר מכן נישאה לאדם בשם סם מגריידי, אך ב-1838 מתה מדלקת ריאות. בהגיעו לטקסס, נשאב יוסטון מיידית אל תוך הפוליטיקה המקומית. מאוחר יותר היו הערכות כי יוסטון נסע לטקסס בשליחותו של הנשיא ג'קסון כהכנה לסיפוח המדינה לארצות הברית.

יוסטון השתתף בוועידת 1833, בה התאספו מנהיגי טקסס המקסיקנית, כנציג העיר נאקודושיס. בוועידה התגלה יוסטון כתומכם של ויליאם האריס וארטון ואחיו, שרצו בעצמאות מוחלטת ממקסיקו. בנובמבר 1835 הוא מונה לדרגת מייג'ור ג'נרל (מקביל לאלוף) בצבא הטקסני, ובמרץ 1836 קודם לתפקיד מפקד הצבא.

לאחר הכרזת העצמאות של טקסס ב-2 במרץ 1836 הצטרף יוסטון לצבא המורדים הטקסני שחנה בעיר גונזאלס, אך תוך זמן קצר אולץ להיכנע בפני כוחות הגנרל המקסיקני סנטה אנה, שהרגו את מרבית הלוחמים הטקסנים בקרב אלמו שנערך ב-6 במרץ.

אף על פי כן, בקרב סן חסינטו, שנערך ב-21 באפריל 1836, הפתיע יוסטון את כוחותיו של סנטה אנה בזמן מנוחת הצהריים שלהם. כל הצבא המקסיקני, שמנה כ-1,600 איש, נהרג או נשבה על ידי כוחותיו של יוסטון, כ-800 טקסנים בלבד. לאחר תבוסתו, אולץ סנטה אנה לחתום על אמנת וולסקו, על פיה זכתה טקסס בעצמאות. זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם נסע יוסטון לארצות הברית, שם קיבל טיפולים בקרסולו, שנפצע בקרב. ב-1836 נוסדה העיר יוסטון, שנקראה על שמו והפכה לבירת טקסס, מעמד אותו שמרה עד 1839, אז קיבלה העיר אוסטין את התואר.

דגל רפובליקת טקסס, שהפך לדגל מדינת טקסס

נשיא רפובליקת טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת העצמאות נבחר יוסטון פעמיים לנשיא רפובליקת טקסס החדשה. בפעם הראשונה מה-22 באוקטובר 1836, אז הפך לנשיאה הראשון של הרפובליקה, עד ה-10 בדצמבר 1838. בתחילת הכהונה ביקש להסתפח לארצות הברית, אך לאחר זמן מה זנח את המחשבה. ב-1838 פרץ מרד קורדובה, אותו הצליח יוסטון לעצור.

בין שתי כהונותיו, ב-9 במאי 1840, נישא יוסטון למרגרט מופט ליאה בעיר מריון שבאלבמה. בזמן חתונתם היה יוסטון בן 47 ואילו אשתו הייתה בת 21 בלבד. לשניים נולדו שמונה ילדים.

יוסטון כיהן בפעם השנייה כנשיא בין ה-12 בדצמבר 1841 ל-9 בדצמבר 1844. כהונה זו התאפיינה בזהירות כלכלית כאשר בפן המדיני חתר יוסטון לשלום עם האינדיאנים וניסה להימנע מפרוץ מלחמה עם מקסיקו, לאחר שתי פלישות ב-1842.

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון בתקופתו כסנאטור

לאחר סיפוח טקסס לארצות הברית ב-1845, נבחר יוסטון לכהן כסנאטור מטעמה לצדו של תומאס ג'פרסון ראסק. בתחילת הקדנציה שלו בסנאט של ארצות הברית, שנמשכה בין ה-21 בפברואר 1846 ל-4 במרץ 1859, התחוללה מלחמת ארצות הברית מקסיקו, בה סיפחה ארצות הברית שטחים נוספים, צפון מערבית לטקסס.

במהלך כהונתו יצא נגד הקרע ההולך וגדל במדינה בין הצפון לדרום והאשים את הקיצוניים בשני הצדדים באומרו: "כל מה שנועד להחליש או לפגוע בכוחו של האיחוד, בין אם מקורו בצפון או בדרום, בין אם באלימותם המשולהבת של תומכי התנועה לביטול העבדות ובין אם בקואליציה של תומכי איון, לעולם לא אתן לו את הסכמתי."

ב-1848 תמך יוסטון ב"הצעת אורגון", אף על פי שרבים מהדרומיים התנגדו לה. בנאום נלהב בו הביע תמיכה בפשרת 1850 אמר יוסטון כי "אומה מפולגת לא יכולה להמשיך ולעמוד". שמונה שנים מאוחר יותר, אמר אברהם לינקולן משפט ברוח דומה.

ב-1854 נחקק חוק קנזס נברסקה אליו התנגד יוסטון וחזה כי הוא ייצור במדינה סדק כה רחב שיוביל לבסוף למלחמה, מה שאכן קרה. בהצבעה על החוק היה אחד מבין שני הסנאטורים הדרומיים היחידים שהצביעו נגד החוק, כשהשני היה ג'ון בל מטנסי.

מושל טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון התמודד פעמיים על מושלות טקסס: בפעם הראשונה, בשנת 1857, הפסיד להארדין ראנלס. שנתיים מאוחר יותר ניצח בבחירות והפך לאדם הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שכיהן כמושל של שתי מדינות שונות. על אף היותו בעל עבדים התנגד לפרישת טקסס מהאיחוד. ב-1860 התייחס לנושא ואמר: "אגיד לכם מה הולך לקרות. לאחר הקרבת מיליונים רבים מספור של אוצרות ומאות אלפי חיים ייתכן כי תזכו בעצמאות לדרום, אך אני מטיל ספק בכך. הדרום נחוש לשמר את האיחוד."

בניגוד לרצונו של יוסטון, טקסס פרשה מארצות הברית ב-1 בפברואר 1861 וב-2 במרץ הצטרפה לקונפדרציית המדינות של אמריקה. במהרה הכריז יוסטון כי הצעד אינו חוקי, אך מנגד קבע בית המשפט הטקסני כי הפרישה חוקית. הכוחות הפוליטיים שהביאו לפרישת טקסס היו חזקים ידם גם כדי לגרום להדחת יוסטון, שמצדו לא עשה מאמצים למניעת הדחתו, שהגיעה לבסוף ב-16 במרץ 1861. הוא הוחלף על ידי סגנו, אדוארד קלארק.

הקולונל פרדריק לאנדר, בשליחותו של הנשיא אברהם לינקולן, הציע ליוסטון כוח של כ-50,000 חיילים למניעת הפרישה, אך הוא סירב כדי למנוע שפיכות דמים נוספת.

ערוב ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של יוסטון בהאנטסוויל

ב-1854 המיר יוסטון את דתו לנצרות בפטיסטית, הוא הוטבל על ידי רופוס ברלסון, שבאותה תקופה היה הכומר של קהילת אינדיפנדנס שבטקסס, בה היו חברים יוסטון ואשתו.

ב-1862, לאחר הדחתו, עבר יוסטון להאנטסוויל, עיר קטנה במזרח טקסס. מצבו הבריאותי הדרדר במהירות בחודשים שלאחר מכן והוא לקה בשיעול כרוני. באמצע יולי 1863 חלה יוסטון בצינון שהתפתח לדלקת ריאות, ועל אף מאמציהם של הרופאים, ב-26 ביולי 1863, בשעה 6:16 בערב, נפטר יוסטון בביתו כשלצדו רעייתו מרגרט. מילותיו האחרונות היו: "טקסס. טקסס. מרגרט".

סם יוסטון נקבר בהאנטסוויל. על קברו הוטבע הכיתוב:

חייל אמיץ. מדינאי חסר-פחד.
נואם דגול - פטריוט טהור.
חבר נאמן, אזרח לויאלי.
בעל ואב מסור.
נוצרי אדוק - אדם ישר.

בנוסף, מוטבע על הקבר ציטוט של אנדרו ג'קסון, על פיו:

"העולם ידאג לתהילתו של יוסטון"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]