סאקו דיפנס Mk-19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקלע רימונים סאקו דיפנס Mk-19
MK19-02.jpg

מקל"ר Mk-19 בקליבר 40 מ"מ

מידע כללי
סוג מקלע רימונים
תכנון סאקו דיפנס
שנות שירות 1967 (צבא ארצות הברית) עד ימינו
מלחמות מלחמת וייטנאם, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק, מלחמת לבנון השנייה
מידע טכני
קליבר רימון נפיץ בקליבר 40 על 53 מ"מ
פעולה Advanced Primer Ignition / Blowback
אורך כולל 1095 מ"מ (43.1 אינץ')
אורך כולל 340 מ"מ (13.4 אינץ')
אורך קנה 412 מ"מ (16.25 אינץ')
משקל ריק 35.2 ק"ג (77.6 ליברות)
קצב אש 325-375 רימונים לדקה
טווח אפקטיבי 1500 מטר
טווח מקסימלי 2,212 מטר

סאקו דיפנס Mk-19 הוא מקלע רימונים (מקל"ר) בקליבר 40 מ"מ. המקל"ר נכנס לשירות בצבא ארצות הברית בשנת 1967 בזמן המלחמה הקרה וזכה לטבילת אש מבצעית במלחמת וייטנאם. המקל"ר נמצא בשירות צבא ארצות הברית וצה"ל עד היום. המקל"ר מיוצר על ידי סאקו דיפנס, שכיום היא חטיבה של ג'נרל דיינמיקס.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאקו דיפנס Mk-19 הוא מקלע רימונים, כלומר: כלי ירייה אוטומטי היורה תחמושת נפיצה (רימון) בקליבר 40 מ"מ. המקל"ר הוא מטול רימונים מוזן בשרשיר תחמושת, עם מנגנון פעולה blowback (רתע), ומתופעל על ידי צוות חיילים. המקל"ר פועל במכנס פתוח. התחמושת מוזנת באופן מכני אל עבר בית הבליעה עם משיכת ידית הטעינה. כאשר ההדק נלחץ, הבריח נסגר והנוקר משוחרר. הרתע דוחף אחורה את הבריח, טוען רימון חדש אל בית הבליעה, שדוחף את התרמיל המשומש החוצה מבית הבליעה.

המקל"ר יורה תחמושת נפיצה בקליבר 40 מ"מ בקצב אש של 325-375 רימונים לדקה, אך בפועל בעל קצב אש של 40-60 רימונים לדקה. המקל"ר פועל בפעולת blowback, המשתמש בלחץ שבבית הבליעה מכל רימון שנורה כדי לטעון ולדרוך מחדש את הנשק. טווח הירי המרבי של המקל"ר הוא 2,212 מטר (כ-2 ק"מ), אך טווח הירי האפקטיבי שלו למטרה נקודתית הוא כ-1,500 מטרים, עקב מגבלות הכוונת. המרחק הבטוח המינימלי לירי רימונים הוא 75 מטר באימונים. בנוסף, הסתרשף של המקל"ר והעדר עשן רב בעת הירי מקשים על האויב לאתר את היורה. לפעילות לילית, ניתן להתקין על המקל"ר אמצעי ראיית לילה AN/TVS-5.

המקל"ר מתופעל על ידי צוות חיילי חי"ר (ובצה"ל גם על ידי עמדת קטלנית של רפא"ל, המתפעלת את המקל"ר כאשר השליטה נעשית מבטן הרק"מ עליו מותקנת העמדה). המקל"ר מוצב על חצובה בת 3 רגליים או על כלי רכב צבאי עקב משקלו הרב: משקל המקל"ר לבדו הוא כ-35.2 ק"ג (77.6 ליברה). עקב הרתע הנמוך של המקל"ר הוא אומץ עבור פלטפורמות רבות ומגוונות, בהן סירות תקיפה, רכבי שטח צבאיים (כמו ה-HMMWV), נגמ"שים (כמו ה-AAV האמפיבי והסטרייקר) ועוד.

התחמושת העיקרית של המקל"ר הוא רימון נפיץ דו-שימושי מדגם M430 בקליבר 40 מ"מ (על 53 מ"מ אורך). רדיוס ההריגה של הרימון הוא 5 מטר. בפגיעה ישירה (בזווית 0 מעלות), הרימון יכול לחדור 2 אינץ' של פלדה (RHS), בכך הוא מהווה נשק שימושי כנגד רק"ם רך כמו נגמ"שים. הנשק יעיל במיוחד נגד ריכוזי חי"ר. התחמושת באה בחבילות עגולות של 32 או 48 רימונים השוקלות 19 ק"ג ו-27 ק"ג בהתאמה. למרות שקוטר הרימונים זהה לאלה של מטול M-203 המותקן על רובי סער, התחמושות של שני כלי הנשק שונות ולא ניתנות לירי בכלי השני, ולהפך. התחמושת של ה-M203 הם רימוני "מהירות נמוכה" ומשתמשות בראש קרבי של חומר נפץ מרסק, בעוד שהתחמושת של המקל"ר היא רימוני "מהירות גבוהה" (240 מטר לשנייה = 790 רגל לשנייה) המשתמשים בראש קרבי של חומר נפץ מרסק דו-שימושי (HEDP).

המקל"ר Mk-19 החליף את דגם Mk-18 שתופעל ידנית.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקל"ר Mk-19 נכנס לשירות לראשונה בחיל הים האמריקאי במלחמת וייטנאם כאשר הותקן על סירות סיור ששטו בנהרות. בעקבות שימוש זה הוא אומץ על ידי צבא ארצות הברית ועבר מקצה שיפורים. המקל"ר שומש בידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית בסומליה (1993) ועיראק (1991) בידי יחידות מיוחדות שפעלו מעבר לקווי האויב.

צה"ל משתמש גם הוא בנשק, שמשרת הן את יחידות חיל הרגלים והן חיל רגלים ממוכן (כאשר מותקן על נגמ"שים דוגמת הנמ"ר).

שבדיה מייצרת את הMk-19 תחת רישיון בשם Grksp 40 mm grenade launcher. טאיוואן מייצרת גם היא את הMk-19 תחת רישיון, בשם Type 83.

הפולנים רכשו מספר כלים עבור פעילותם באפגניסטן.

צבא מקסיקו משתמש במקל"ר באופן נרחב כנגד קרטלי סמים.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]