סארין
גז הסארין (שם כימי: O-איזופרופיל מתילפוספונופלואורידט) הוא גז עצבים על בסיס זרחן אורגני, שסונתז לראשונה בשנת 1938 בגרמניה.
הגז הוא חסר ריח ובעל צבע חום בהיר בצורתו הנוזלית, הוא מתאדה בקלות בטמפרטורת החדר ובעל "חיי מדף" קצרים של כמה שבועות עד חודשים.
הוא מיוצר מתגובה של מתילפוספוניל דיפלואוריד ואיזופרופנול.
- CH3P(O)F2 + (CH3)2CHOH → [(CH3)2CHO]CH3P(O)F + HF
הסארין הוא נשק כימי בינארי - שני החומרים מוחזקים במכלים נפרדים, ורק בעת השימוש הם מתערבבים ויוצרים את הסארין, דבר שמשפר את בטיחות האכסון ופותר את בעיית "חיי המדף" הקצרים.
השפעת גז הסארין על מערכת העצבים היא קטלנית - הגז חודר דרך מערכת הנשימה ואף דרך העור, ובדומה לרוב גזי העצבים פוגע במערכת העצבית של קורבנותיו. הוא מדכא את האנזים כולין אסטראז, כך שמעוכב פירוק הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין ונפגעת יכולת מערכת העצבים לפקד על השרירים.
תסמינים ראשונים של חשיפה לסארין הם נזלת, כיווץ שרירי החזה והצרות האישונים. לאחר מכן מופיעים קשיי נשימה, בחילה והפרשת רוק מוגברת. לבסוף מאבד הקורבן את השליטה על הסוגרים ועל שרירי השלד, כתוצאה מכך נגרמות עוויתות ומוות בחנק.
מספיקה חשיפה ל 0.01 מיליגרם סארין לק"ג משקל גוף כדי לגרום מוות תוך דקה. עוצמתו, לפי הערכות, היא פי 500 מגז הציאניד. הזרקה מיידית של אטרופין או חומרים אחרים המשמשים מעכבים תחרותיים לאנזים כולין אסטראז אך אינם פוגעים בו, מהווה תרופה יעילה.
גז הסארין עלה לכותרות לאחר שכת אום שינריקיו היפנית פיזרה אותו ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995, ולאחר שבמלחמת המפרץ נמצאו טילים עיראקיים שהכילו אותו.
ב-11 במאי 2004, נעשה שימוש בכמות קטנה של סארין בפיגוע שבוצע על ידי קבוצת טרוריסטים כנגד חיילים אמריקניים בעיראק. אף על פי שאיש לא נפגע כתוצאה ישירה מהכימיקל, שניים מהחיילים טופלו בהתאם מחשש לחשיפה.
ב-23 באפריל 2013 סיפר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף איתי ברון, כי "בסוריה יש ארסנל עצום של נשק כימי. להערכתנו המשטר עשה ועושה שימוש בנשק כימי" . לדבריו - "השימוש בנשק כימי בלי תגובה - מדאיג" זו הייתה ההודעה הראשונה של גורם רשמי על השימוש בגז. תת אלוף ברון הסביר כי הערכה זו נעשתה על פי ניתוח תסמיני הנפגעים מגז זה. ב-25 באפריל 2013 הבית הלבן אישר כי המודיעין האמריקני מאמין שממשלת סוריה השתמשה בגז סארין בהיקף קטן נגד כוחות המורדים במדינה ושההערכה מתבססת על ראיות פיזיות.
