סארין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סארין
Sarin-2D-by-AHRLS-2011.png
Sarin-3D-balls-by-AHRLS-2012.png
פרטים
שם סיסטמטי Propan-2-yl methylphosphonofluoridate
נוסחה כימית C4H10FO2P
מסה מולקולרית g/mol‏ 140.09
מראה נוזל חסר צבע ברור
מספר CAS 107-44-8
צפיפות g/cm3‏ 1.0887 (25°C)
1.102 (20°C)
מצב צבירה בטמפרטורת החדר נוזל נדיף
מסיסות מסיס במים
טמפרטורת היתוך -56 °C
טמפרטורת רתיחה 158 °C

סארין היא תרכובת אורגנית על בסיס זרחן בנוסחה CH3)2CHO]CH3P(O)F)]. זהו נוזל חסר צבע וריח המשמש כנשק כימי השווה בעוצמתו הקיצונית לגזי עצבים. הסארין מסווג כנשק להשמדה המונית בהחלטת האו"ם 687. ייצור ואגירה של סארין נאסרו באמנת הנשק הכימי בשנת 1993, בה הוא מסווג כחומר מדרגה 1.

ייצור ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסארין הוא נוזל חסר ריח ובעל צבע חום בהיר בצורתו הנוזלית, הוא מתאדה בקלות בטמפרטורת החדר ובעל "חיי מדף" קצרים של כמה שבועות עד חודשים. הוא מיוצר מתגובה של מתילפוספוניל דיפלואוריד ואיזופרופנול.

Sarin synth with racemic stereochemistry.png

הסארין הוא נשק כימי בינארי - שני החומרים מוחזקים במכלים נפרדים, ורק בעת השימוש הם מעורבבים ויוצרים את הסארין, דבר שמשפר את בטיחות האחסון ופותר את בעיית "חיי המדף" הקצרים.

השפעות ביולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת הסארין על מערכת העצבים היא קטלנית - החומר חודר דרך מערכת הנשימה ואף דרך העור, ובדומה לרוב גזי העצבים פוגע במערכת העצבית של קורבנותיו. הוא מדכא את האנזים כולין אסטראז, כך שמעוכב פירוק הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין ונפגעת יכולת מערכת העצבים לפקד על השרירים.

תסמינים ראשונים של חשיפה לסארין הם נזלת, כיווץ שרירי החזה והצרות האישונים. לאחר מכן מופיעים קשיי נשימה, בחילה והפרשת רוק מוגברת. לבסוף מאבד הקורבן את השליטה על הסוגרים ועל שרירי השלד, כתוצאה מכך נגרמות עוויתות ומוות בחנק.

מספיקה חשיפה ל 0.01 מיליגרם סארין לק"ג משקל גוף כדי לגרום מוות תוך דקה. עוצמתו, לפי הערכות, היא פי 500 מגז הציאניד. הזרקה מיידית של אטרופין או חומרים אחרים המשמשים מעכבים תחרותיים לאנזים כולין אסטראז אך אינם פוגעים בו, מהווה תרופה יעילה.

בדיקות אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מבוקרים בבני אדם הראו, כי מינון של 0.5 מ"ג מהרעל, גרם לדיכוי של 38% מכדוריות הדם האדומות ואת האנזים אצטילכולין אסטראז למשך מספר שעות מהחשיפה. ארבע שעות לאחר חשיפה, נוזל הפלסמה של שורדי מתקפת סארין הכיל רמות של 2-135 מיקרוגרם לליטר של תוצר פירוק סארין בגוף (isopropylmethylphosphonic acid).

בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ראשית שנות ה-70 מפתחת סוריה ארסנל נרחב של נשק כימי וביולוגי הכולל כמויות גדולות של סארין. ב-23 באפריל 2013 סיפר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תת-אלוף איתי ברון, כי "בסוריה יש ארסנל עצום של נשק כימי. להערכתנו המשטר עשה ועושה שימוש בנשק כימי". לדבריו - "השימוש בנשק כימי בלי תגובה - מדאיג". הייתה זו ההודעה הראשונה של גורם רשמי על השימוש בנשק כימי על ידי משטר בשאר אל-אסד. תת-אלוף ברון הסביר כי הערכה זו נעשתה על פי ניתוח תסמיני הנפגעים מהתקיפות. ב-25 באפריל 2013 הבית הלבן אישר כי המודיעין האמריקני מאמין שממשלת סוריה השתמשה בסארין בהיקף קטן נגד כוחות המורדים במדינה ושההערכה מתבססת על ראיות פיזיות. משטרו של בשאר אל - אסד עשה שימוש בסארין בהתקפה על פרבר של דמשק ב-21 באוגוסט 2013. בהתקפה נהרגו 1,429 בני אדם, בהם 426 ילדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר התגלה לראשונה בשנת 1938 בגרמניה, על ידי שני מדענים גרמנים שניסו ליצור חומרי הדברה חזקים יותר. סארין היה החזק מבין ארבעת גזי העצבים שיוצרו על ידי גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

שימוש בסארין כנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1950 - תחילת שנות החמישים: נאט"ו הגדירה את הסארין כנשק כימי רגיל. באותן שנים, הן בארצות הברית והן בברית המועצות ייצרו סארין למטרות צבאיות.
  • 1953: רונלד מדיסון, כבן עשרים, טכנאי בחיל האוויר המלכותי של בריטניה במחוז דורהאם, מת בניסוי של סארין במתקן לניסויים של נשק כימי בווילטשייר. עשרה ימים לאחר מותו נערכה חקירה סודית. בשנת 2004 נפתחה החקירה מחדש ולאחר שימוע וחקירה של 64 ימים, קבע בית המשפט שמדיסון נהרג שלא כדין "ביישום של רעל עצבים בניסוי שאינו מבוקר".
  • 1956: הופסק הייצור הרגיל של הסארין בארצות הברית. מלאי גדול של סארין זוקק מחדש עד לשנת 1970.
  • 1988: במשך יומיים בחודש מרץ, העיר הכורדית חלבג'ה (כ 70,000 איש) בצפון עיראק הופצצה בפצצות מצרר ופצצות כימיות שכללו סארין. בהתקפות הכימיות מתו על פי ההערכה כ 5,000 בני אדם.
  • 1993: אמנת הנשק הכימי של האו"ם נחתמה על ידי 162 מדינות חברות. האמנה אוסרת על ייצור ואגירה של נשק כימי מסוגים רבים כולל סארין. האמנה נכנסה לתוקף ב-29 באפריל 1997. האמנה קראה להשמדת כל מצבורי הנשק הכימי מהסוגים שצויינו עד שנת 2007.
  • 1994: אנשי הכת הדתית אום שינרקיו ביפן, פיזרו סארין טהור במאטסומוטו, נאגנו. 8 בני אדם נהרגו ומעל 200 נפגעו.
  • 1995: אנשי הכת אום שינרקיו ביפן, פיזרו שוב סארין טהור, הפעם ברכבת התחתית של טוקיו. 13 בני אדם נהרגו, 50 נפגעו קשות, וכמעט 1000 סבלו מבעיות ראייה זמניות.
  • 1998: מגזין הטיים ורשת הטלוויזיה CNN פרסמו ידיעות ולפיהן בשנת 1970 מפציצים של חיל האוויר האמריקאי עסקו במבצע חשאי בשם "רוח גבית", במסגרתו הם ירו נשק המכיל סארין על חיילים אמריקאים שערקו בלאוס. רשת CNN ומגזין הטיים חזרו בהם לאחר פרסום הידיעות ופיטרו את האחראים.
  • 2004: מורדים עיראקים פוצצו פגז 155 מ"מ שהכיל חלקים מקדימים מתהליך הפקת הסארין, ליד שיירה אמריקאית בעיראק. הפגז נועד לערבב את החומרים הכימיים תוך כדי מעופו ובכך ליצור את החומר הרעיל. הפגז התפוצץ, אך שחרר כמות קטנה של סארין. שני חיילים טופלו לאחר שלקו בסימפטומים מקדימים של הרעלה מסארין.
  • 2012: סוריה נחשדה על ידי ארצות הברית ומדינות נוספות בשימוש בסארין כנשק כימי במלחמת האזרחים בסוריה. בכירים בישראל טענו שסוריה ביצעה שימוש כזה כמה פעמים.
  • 2013: האו"ם נקרא לחקור דיווחים על כך שממשלת סוריה השתמשה בסארין במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה. פעילי אופוזיציה בסוריה פרסמו קטעי וידאו רבים בהם נראו אזרחים נפגעים עם סמפטומים של חשיפה לסארין, ורבים שמתו ביניהם נשים וילדים. השימוש בנשק הכימי אושר רשמית על ידי גורמים רשמיים צרפתיים. לדברי פקידים צרפתיים נשק הכימי היה כבר כמה פעמים בשימוש על ידי משטרו של בשאר אל-אסד. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי הודיע שנעשה שימוש בסארין.‏[1] גורמים בישראל אישרו שממשלת סוריה ביצעה כמה תקיפות בנשק כימי מאז פרוץ מלחמת האזרחים שם. על פי דו"ח שהפיקה מחלקת המדינה של ארצות הברית עבור הבית הלבן, מספר ההרוגים בתקיפה שאירעה בחודש אוגוסט בדמשק עומד על 1,429 בני אדם.‏[2][3] דו"ח של האו"ם אישר כי בדמם של ההרוגים נמצאו עקבות סארין.‏[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]