סבסטיאן מינסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סבסטיאן מינסטר
Sebastian Münster
20 בינואר 1488 –‏ 26 במאי 1552
Portrait of the Cosmographer Sebastien Munster WGA.jpg

פורטרט של סבסטיאן מינסטר כרקטור של אוניברסיטת בזל, שמן על קנבס, 1552, כריסטוף אמברגר (Christoph Amberger)
תרומות עיקריות
ספרו קוסמוגרפיה, תרגום התנ"ך וחיבורים רבניים ללטינית

סבסטיאן מינסטרגרמנית Sebastian Münster,‏ 20 בינואר 1488, אינגלהיים - 26 במאי 1552, בזל שווייץ) היה הומניסט גרמני ואחד מ-15 ההבראיסטים הבולטים בתקופת הרפורמציה.‏[1] כמו כן, היה קרטוגרף, קוסמוגרף, תאולוג, בלשן בתחום השפות השמיות ופרופסור ללשון העברית. ספרו החשוב ביותר, עליו עמל קרוב לשלושים שנים, הוא הספר "קוסמוגרפיה" שראה אור לראשונה בשנת 1544. הוא נחשב עד היום לתיאור הגרמני הקדום ביותר של העולם והיה אחד מספרי המדע הפופולריים והמצליחים ביותר במאה ה-16 וה-17. הוא הודפס והורחב במהלך השנים, יצא לאור ב-35 מהדורות ותורגם לחמש שפות.

מינסטר זכה למוניטין רב, בשל הספרים הרבים שערך ותרגם מעברית ללטינית, ביניהם מילות הגיון שכתב הרמב"ם ותרגום התנ"ך שיצא לאור בשני כרכים. הוא ספג ביקורת קשה מצד הממסד הנוצרי השמרני, בשל קשריו עם אנשי רוח יהודים ובשל הסתמכותו על הספרות הרבנית כמקור לפרשנות של הברית הישנה. כתגובה לביקורת, שלח מכתבים למלומדים יהודים, בהם הטיף להמרת דתם היהודית לדת הנוצרית. מאחורי משימה "מיסיונרית" זו עמדה מטרתו להדוף את הביקורת שהוטחה כלפיו, ולשכנע את מבקריו להתיר את קריאתם של הטקסטים הרבניים השנויים במחלוקת. פעולה זו הסתייעה בידו, שכן במהלך הזמן, זכה למוניטין גם בשל תרומתו המכריעה להפיכת לימודי העברית בגרמניה לדיסציפלינה אקדמית עצמאית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר הולדתו של סבסטיאן מינסטר, חיתוך עץ המופיע בספרו קוסמוגרפיה, מהדורה משנת 1628

סבסטיאן מינסטר נולד לאנדריאס מינסטר באינגלהיים, (היום אינגלהיים אם ריין), עיר קטנה על גדות הריין, הממוקמת בין הערים בינגן ומיינץ שהייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. שמו סבסטיאן ניתן לו כיוון שנולד ב- 20 בינואר, ביום בו חוגגים את חג סבסטיאן הקדוש. אביו ניהל את בית החולים 'Holy Ghost' והכנסתו מעבודתו אפשרה לו לממן את לימודי בנו באוניברסיטה. בין השנים 1503 - 1508, למד לוגיקה, קוסמולוגיה, תאולוגיה מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה הפרנציסקנית בהיידלברג. שנתיים לאחר שהחל את לימודיו, הצטרף למסדר הפרנציסקני, ובהיותו בן 24, הוסמך לכמורה מטעם המסדר והמשיך את לימודיו במנזר סנטה קתרינה בעיירה רופאך (Rufach) באלזס.‏[2] במקום זה, פגש לראשונה את ההומניסט וההבראיסט קונרד פליקן (Konrad Pelikan) שהיה מורה לעברית, יוונית, מתמטיקה וקוסמוגרפיה. במשך 5 שנים תרם פליקן תרומה משמעותית להרחבת ידיעותיו של מינסטר ונטע בו את הכמיהה להמשיך ולחקור את הנושאים הללו. בשנת 1514, עבר מינסטר עם פליקאן לטיבינגן, והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת טיבינגן, שם למד גם במקביל לעבודתו כמרצה, אסטרונומיה, מתמטיקה וגאוגרפיה תחת הנחייתו של יוהנס שטפלר (Johannes Stöffler), שהיה יושב ראש הקתדרה ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה. במשך חמש שנות לימוד, הקנה שטפלר למינסטר גם את היסודות של תורת הקרטוגרפיה. באותה עת, הוציא מינסטר לאור, ספר המכיל תמצית של כתבים שהתפרסמו בעבר בתחום הקרטוגרפיה, המלווים ברשימות שכתב בנושא ותוך זמן לא רב, ביסס את מעמדו כגאוגרף בולט.

בין השנים 1518 - 1520, התגורר בבזל ועבד בבית הדפוס של אדם פטרי (Adam Petri) ובאותה שנה, יצא לאור בבזל, ספרו של אליהו בחור, (המכונה בלטינית אליה לוויטה), 'דקדוק אליהו', אותו תרגם מינסטר ללטינית.

לאחר חזרתו להיידלברג, לימד בין השנים 1529-1524 עברית ופרשנות של התנ"ך באוניברסיטת היידלברג ותרם לכך שלימוד ההבראיזם יקבל מעמד של מקצוע לימוד ומחקר לכל דבר ולשילובו כדיסיפלינה במסגרת המדעים החדשים, שקיבלו לגיטימציה באותה עת.‏[3] במהלך השנים הללו, תרגם והוציא לאור מספריהם של גדולי רוח יהודים, ביניהם הרמב"ם, דוד קמחי והרב אליהו מזרחי. לצורך הוצאתם לאור, השקיע מינסטר מאמצים כבירים כדי להגיע לבזל לפחות פעם בשנה. מאמצים אלה לוו בתסכול כבד, שכן המסדר הפרציסקני בו היה חבר ואוניברסיטת היידלברג בה לימד, לא ראו בעין יפה את נסיעותיו. באחד מהמכתבים שכתב, קבל על המחנק שחש בהיידלברג, על רצונו להשתחרר מהמסדר ועל הקשיים לבצע זאת. כמו כן כתב כי אולי בעתיד תיקרה האפשרות הזו בפניו, אבל אין הוא מאמין בכך. "מה אעשה? אני משתוקק להיות אדם חופשי, להיות נוצרי טוב, אבל זה בלתי אפשרי, בשעה שאני ידוע לעולם באופן רב יותר מאשר תקוותיי ידועות לי. אני כותב עכשיו מספר ספרים על השפות ארמית ועברית ואין לי שמץ של מושג אם אקבל אישור לנסוע שוב לבזל..."‏[4]

במכתבו רמז סבסטיאן מינסטר על עריכתו את הספר ערוך - (Dictionarivm Chaldaicum). עבודה זו של סבסטיאן מינסטר, שיצאה לאור בשנת 1527, היא מהלקסיקונים המוקדמים ביותר שיצאו לאור בשפה הארמית והלטינית, המהווה המשך ישיר לעבודתו הקודמת דקדוק דלישן ארמי - (Chaldaica Grammatica), שיצא לאור מוקדם יותר באותה שנה. באחרית דבר לספר דקדוק זה, התייחס סבסטיאן מינסטר לתוכניתו להוציא לאור את הספר ערוך, וכך כתב:

Cquote2.svg

אם ה' ירצה ויתן לי את חיים ויאריך ימים, אתן גם לכם בזמן קצר את ספר הערוך, שבו תמצאו את תיבות והמילות אשר בתרגום ואשר אצל חכמים העבריים תמצאו, עם ענייניהם ופירושי הרומיים, ה' אלוהינו ישמורכם מכל רע ויאיר לבותיכם ושכליכם.

Cquote3.svg

בכתיבת הלקסיקון, אותו ערך לפי סדר אלפביתי, התבסס סבסטיאן מינסטר על הספר 'הערוך' שכתב המדקדק בן המאה ה-12, רבי נתן בן יחיאל, אותו מצא במנזר דומיניקני ברגנסבורג. כמו כן, הכניס לספר הערות שכתב מורהו לעברית פליקן, המתייחסות לאוצר המילים של התלמוד. בדברי הפתיחה למהדורה זו, הבהיר כי הלקסיקון נועד לסייע למלומדים להבין את הספרות הרבנית וחלק מספרי התלמוד שנכתבו בארמית. לקסיקון זה, כלקסיקון הקודם, הוא בין השאר, פועל יוצא משאיפתו של סבסטיאן מינסטר להקנות כלים לקריאת ספרי דניאל ועזרא, המהווים חלק מהברית הישנה, אותם על פי תפיסתו, ראוי כי הנוצרי יוכל להבינם גם בשפה הארמית - שפת המקור בה הם נכתבו.‏[5] הודות לסבסטיאן מינסטר וליוהאן פרובן (Johann Froben), עבודה זו, כמו רבות אחרות, הפכה להיות כלי משמעותי לתרגול הבלשנות הרבנית בידי ההבראיסטים הנוצרים.‏[6]

בחלק העליון של התחריט המופיע בשער הספר, מתנוסס שמו של הנס הולביין.

כחלק מהתעמקותו של מינסטר במקורות של הפילוסופיה העתיקה, תרגם באותה עת את ספרו של הרמב"ם מילות הגיון - Logica sapientis שהיווה דוגמה מובהקת לשימוש של הרמב"ם במונחי היסוד בלוגיקה של אריסטו, שסייעו לו בביאור לוגי של מושגים ומילים בשפה העברית. ספר זה שנכתב במקור בשפה ערבית יהודית, נקרא "מקאלה פי צנאעת אלמנטק". הוא תורגם לעברית שלוש פעמים ואת תרגומו של רבי משה אבן תיבון, תרגם סבסטיאן מינסטר ללטינית.‏[7]

הספר יצא לאור בהוצאת יוהאן פרובן בבזל, 1527.

בשנת 1529, התגשמו תקוותיו של מינסטר. הוא התפטר ממשרתו כמרצה, לאחר שנענה להזמנה לשמש כראש הקתדרה ללימודי עברית באוניברסיטת בזל. עם המעבר לבזל, נטש את המסדר הפרנציסקני, לאחר שאימץ את ההשקפות הלותרניות של תנועת הרפורמציה שקראה לשינוי ערכי ומוסדי בכנסייה הרומית-קתולית, והמיר את השקפתו התאולוגית מקתולית לפרוטסטנטית. נטישת הדת הקתולית והמרתה לפרוטסטנטית הייתה עבור סבסטיאן מינסטר מהלך בלתי נמנע שתאם את תפיסותיו ההומניסטיות.

שנה לאחר השתקעותו של סבסטיאן מינסטר בבזל, נשא לאישה את אנה פטרי, אלמנתו של אדם פטרי, אצלו הועסק שנים קודם, ובשנת 1532 נולדה בתם ארציה (Aretia). הנישואין הללו, ביססו את מצבו הכלכלי של מינסטר ואפשרו לו להמשיך במחקריו הגאוגרפיים לצד משרתו באוניברסיטה, ללא דאגות פרנסה. הנישואין הניבו עבורו יתרון כלכלי נוסף. בנו של אדם פטרי, היינריך, המשיך לנהל את בית הדפוס המשפחתי ואפשר למינסטר להדפיס שם את ספריו. מתיו מקלין כתב כי החיים בבזל "הסכימו עם מינסטר", שכן עבודתו, קשריו המקצועיים והאווירה האינטלקטואלית שאפיינה את העיר שהייתה פרוטסטנטית במהותה, היוו יחדיו ביטוי הרמוני לאישיותו ולהשקפותיו ההומניסטיות.‏[8]

תרגום התנ"ך ללטינית על ידי סבסטיאן מינסטר, 1534

בשנותיו הראשונות בבזל סיים מינסטר לתרגם ללטינית את ספר התנ"ך מקדש ה' - (Hebraica Biblia), ולהוציאו לאור בשני כרכים בשנים 1534 - 1535. כרך זה מכיל את חמשת חומשי התורה, ספר יהושע, ספר שופטים, ספר שמואל, ספר מלכים, ובמהדורה שיצאה לאור בשנת 1537, נוספה גם הבשורה על פי מתי, בעברית ובלטינית.

כדי להבהיר את הטקסט התנ"כי ולהוסיף משנה תוקף לתרגומו ברוח ההברהיסטית, הוסיף סבסטיאן מינסטר לטקסט, פרשנויות של רבנים ופרשנויות משלו. בפתיחה לספר, כתב סבסטיאן מינסטר, כי אסור לגנות את הפרשנות הרבנית, אך בגלל המלכודות הפוטנציאליות הטמונות בה, יש להתייחס אליה במשנה זהירות. עם זאת, הוסיף ואמר כי לפרשנות הזו יש ערך רב ומקורות מידע שאין להתעלם מהם.‏[9]

תרגום זה של סבסטיאן מינסטר, היה בסיס לתרגומים מאוחרים יותר של התנ"ך לשפות נוספות.‏[10]

במהלך השנים הבאות התמסר סבסטיאן מינסטר למפעל הגדול של חייו – איסוף חומרים עבור ספרו גאוגרפיה ובעיקר עבור ספרו קוסמוגרפיה, שיצא לראשונה לאור בשנת 1544, בשפה הגרמנית. בשנת 1547, התמנה מינסטר לרקטור של אוניברסיטת בזל, משרה בה אחז עד ליום בו חלה ונפטר כתוצאה ממגפת הדבר שפשטה בעיר בזל‏[11]. חברו הקרוב ועמיתו לעבודה וללימודים, ארסמוס אוסוולד שרקנפוקס (Erasmus Oswald Schreckenfuchs), נשא נאום לזכרו בשפה העברית, ובמצבה שהונחה על קברו, נכתב בין השאר בלטינית: "Germanus Esdras Heic Straboque conditur" - "כאן מונח סטראבון הגרמני",‏[12] כדי להצביע על כך שחשיבותו עומדת בקנה אחד, עם זו של הגאוגרף היווני סטראבון שחי בשנת 63 לפנה"ס.

הרקע לתפיסת עולמו ההומניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבסטיאן מינסטר חווה במהלך חייו את השינויים הרבים שהתחוללו עם תום ימי הביניים ותחילת העידן החדש של תקופת הרנסאנס. תקופה זו הביאה עימה את לידתה של הרפורמציה והתנועה הפרוטסטנטית שבין מנהיגיה הבולטים היו ההומניסטים, מרטין לותר, ויוהנס רויכלין שהיה אחד ממוריו לעברית של סבסטיאן מינסטר. הם מתחו ביקורת נוקבת על מנגנוני הכנסייה המנופחים, על מסורת הפולחן הנוקשה והתנגדו לטקסי מחילת העוונות למיניהם (האינדולגנציות), שהתנהלו בתיווכם של הכמרים, הן מכיוון שהם התקיימו בתמורה לתשלום, והם ראו בכך הונאה, והן בשל תפיסת עולמם, לפיה על האדם לפנות במישרין לאל בבקשת מחילה. הוגי הדעות ההומניסטים הנוצרים יצאו כנגד הפרשנות הדוגמטית המקובלת של הברית הישנה שבעטיה, כך טענו, התרחקה הנצרות מן הדרך הנוצרית המקורית. על פי השקפתם, "הברית הישנה, היא המקור היחיד של האמת הדתית (sola Scriptura), הנוסח הראשון של ההבטחה למאמינים - המציאות שישו צמח ממנה".‏[3]

את חיצי ביקורתם הם הפנו גם כלפי 'הוולגטה', תרגום התנ"ך, מעברית ללטינית, פרי עמלו של הירונימוס הקדוש (420-325 בערך), שעד היום נחשב על ידי הכנסייה הקתולית, לאחד מפרשני המקרא החשובים ביותר בתולדות הנצרות. הם טענו כי התרגום משובש ואינו משקף בנאמנות את הטקסט התנ"כי. בין מנהיגי הפרוטסטנטים הראשונים שפעלו לצידו של מרטין לותר, היו הבראיסטים רבים. מרביתם היו תלמידיו של רויכלין, שהיה מומחה לשפה העברית, אותה למד מפרשן המקרא והמשנה רבי עובדיה ספורנו. ידיעת השפה העברית על בוריה, הייתה לדעתם הדרך היחידה להגיע להבנה מלאה של הברית הישנה, מבלי ליפול למלכודות הטמונות בפרשנויות ובשיבושים הקיימים בתרגומים השונים.

הרפורמציה הפרוטנסטנטית התפשטה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16 לדרום מערב גרמניה, והתקבלה באופן רשמי על ידי הנסיך הבוחר אוטו היינריך, שריכז בחצרו בהיידלברג הומניסטים רבים, ביניהם רויכלין, שהשפיע באמצעות הרצאות שנתן, על חיי הרוח באוניברסיטת היידלברג.

סבסטיאן מינסטר, הושפע רבות מהרוחות החדשות שנשבו באירופה ומאנשי הרוח ההבראיסטים שהקיפו את מעגל חייו, הן בתקופת היותו סטודנט והן בתקופת היותו מרצה. בנסיעתו הראשונה בשנת 1518 לבזל, שהייתה עיר פרוטסטנטית ברובה ומרכז של אינטלקטואלים שהגיעו אליה מכל רחבי אירופה, ספג את האווירה הקוסמופוליטית של העיר ויצר קשרים עם אנשי הרוח שהתקבצו בה. הוא ורבים מהם, הסתופפו סביב אראסמוס מרוטרדם שהקים שם את ביתו באותה עת. הם היו קשובים למשנתו, שהטיפה לטיהור הדוקטרינה הפורמליסטית הנוקשה שאפיינה את מוסדות הנצרות בימי הביניים ואת רעיונותיו ביישום המחקר הטהור, שהובילו אותו לסרב לחבור באופן רשמי לתנועה הפרוטסטנטית או לכל תנועה אחרת, על-מנת שיוכל לעסוק במחקריו ללא משוא פנים וללא כל התחייבות לדוקטרינה כלשהי.

כאשר התמנה מינסטר ללמד עברית ופרשנות של המקרא באוניברסיטת היידלברג, הוא הביא עימו למקום את המטען התרבותי שספג בבזל, שהשתלב היטב עם המורשת ההבראיסטית שהותיר אחריו רויכלין, שנים לאחר מותו.

זיקתו לשפת הקודש ולספרות הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר ללימודי עברית, מתוך קוסמוגרפיה, 1628

"אם היו עומדים בפני הירונימוס, כתבים יהודים, כגון פירושי אבן עזרא, הרמב"ן ואחרים, גם הוא היה מתרגם ומפרש את המקרא באופן שונה".‏[3] טענה זו, אותה פרסם מינסטר בספרו 'Hebraica Biblia' (תרגום התנ"ך ללטינית), שמשה עבורו, מעין כתב הגנה על שימושו בפרשנות הרבנית במחקריו.‏[13] טענה זו האירה גם את גישתו הביקורתית כלפי הפירושים השרירותיים, שהיו מקובלים על הכנסייה הקתולית ואת מהות תפיסתו, כי הבנת הנוסח העברי של התנ"ך, כרוכה בלימוד יסודי ומעמיק של ספרות רבנית וחיבורי דקדוק עבריים. תפיסה זו תאמה גם את השינויים שחלו אצל היהודים בתחום לימודי הקודש. לימוד הדקדוק והמקרא, החל לקבל את ברכתם של אנשי רוח יהודים, שאימצו את רוח הטקסט שכתב קלונימוס בן קלונימוס באיגרת מוסר לבנו: "בני התמד קריאת חכמת הדקדוק ולימודה, כי היא ראשית, חכמה ויסוד כל מדע, ומי שיסכל אותה, לא ימלט מבושת ומפגם בדיבורו ובמכתביו".‏[14]

העניין המשותף של ההבראיסטים הנוצרים ואנשי הרוח היהודים בדקדוק העברי, גרם לשיתוף פעולה ולדיאלוג פורה ביניהם, מבלי שאחד מהצדדים יוותר על המסגרת הדתית בה הוא נמצא, להוציא מקרים חריגים. ככל שגברה התעמקותו של מינסטר בדקדוק העברי, כך גדל הצורך שלו במציאת מדריך שיסייע לו בהבנת נפתולי השפה. עמיתו לעבודה באוניברסיטת היידלברג, זימון גרינאוס (Simon Grynaeus), שהיה פרופסור לשפה היוונית והלטינית, הציג בפניו את עבודותיו של אליהו בחור ששבו את ליבו והניעו אותו ליצור עימו קשר. משנת 1525, החל לתרגם את ספריו של אליהו בחור מעברית ללטינית ולהוציאם לאור בשתי השפות, ובכך תרם לפרסומו של אליהו בחור בקרב ההבראיסטים הנוצרים. במהלך השנים קיים עימו סבסטיאן מינסטר גם קשר מכתבים מקצועי, בו זכה להדרכה לא מבוטלת באשר לסוגיות השונות שהעלה בפניו בתחום שפת הקודש.

בשנת 1531 הוציא סבסטיאן מינסטר לאור את הספר מהלך שבילי הדעת, פרי עטו של משה קמחי, שיצא לאור כבר בשנת 1508 על ידי אליהו בחור, שהוסיף לטקסט המקורי פרשנויות משלו. סבסטיאן מינסטר תרגם את מהדורת אליהו בחור ללטינית והוציא אותה לאור בבזל. הטקסט שבחר סבסטיאן מינסטר לתרגם, מאשש שוב את השקפתו לגבי הצורך לעמול על מלאכת הדקדוק ואת בחירתו במדקדק משה קמחי, שבטקסט הפתיחה לספרו, קבל על "המדקדקים למיניהם" שהוציאו ספרי דקדוק ללא עיקרי הדברים. הוא האשים אותם כי הדקדוק בעיניהם הוא מעמסה שמכבידה עליהם להבין את תכליתם של המילים והפעלים בהם הם עוסקים.

תרגום ספר זה, על ידי סבסטיאן מינסטר, עורר שנים מאוחר יותר את מורת רוחו של אליהו בחור, על כך שסבסטיאן מינסטר מעולם לא ביקש את רשותו לתרגם את הספר ולהוציאו לאור. ביטוי לכך עלה במכתב תשובה שכתב בחור לסבסטיאן מינסטר בשנת 1531, לשאלותיו בנושאים שונים הקשורים בשפה העברית:

Cquote2.svg

הנה בישרתני על העתקתך של דקדוק ר' משה קמחי עם באוריי, ובאמת צר לי על ככה, כי ידעתי כי בו (טעותים) לא מעט, קצתם מצד הדפסים, קצתם מצידי, כי זה יותר משלושים שנה שחברתיו ולא היה כחי אז בדקדוק ככחי עתה. וכך אדוני איעצך נא, אם לא התחלת להדפיסו, אל תדפיסו עד שתשלח לי ההעתקה אשר העתקת אותו, כי בלי ספק שגם אתה שגית, כי אין איש אשר לא יחטא ואני אעבור עליו ואתקן את המעוות וזה אעשה לכבודך, להנאתך ולטובתך ולא בשכר, רק שכר הבטלה ואיבוד זמני תיתן....

Cquote3.svg

[15] בהמשך המכתב מביע בחור את אי הבנתו מדוע ערבב מינסטר "בספרו שילוש לשונות לשונות אחרות שאינן לשון עברי כלל, רק לשון הגרי ופרסי". את המכתב הוא חותם כך:

Cquote2.svg

אליה לוי, המדקדק אשכנזי, אני אמרתי בחפזי, יא' אדר רצ"א, סוף מכתב אליהו

Cquote3.svg

סבסטיאן מינסטר ענה במכתב לאליהו בחור כי הספר כבר יצא לאור, ולכן בלתי ניתן לתקן את השגיאות שנעשו בו. באותה עת עמד לצאת לאור ספר פרשנויות של רבי דוד קמחי לספר 'עמוס' הנביא, בעריכת סבסטיאן מינסטר. כדי לפייס באופן כלשהו את אליהו בחור, עיכב מינסטר את הדפסת הספר, כדי להוסיף בו את מכתבו של אליהו בחור, בו הוא מלין על השגיאות שנעשו בספרו 'דקדוק אליהו'.

בהתעמקותו בתורת הדקדוק העברי, הסתמך סבסטיאן מינסטר כהבראיסטים רבים בני זמנו, על כתבי אברהם אבן עזרא, על ספרי בית קמחי, על ספריו של אליהו בחור ועל חיבורי דקדוק אחרים, וכמוהם נוכח אף הוא לדעת את חשיבות שורשי לשון הקודש וזו של טעמי המקרא, שביטויה מופיע בפתגמים כגון: "כל פירוש שאינו פירוש הטעמים – לא תאבו לו ולא תשמעו לו",‏[16] "כתיבה בלא נקודה – כגוף ללא נשמה", וכן "כתיבה בלא טעמה – כמלך בלא עטרה".

תורת הדקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב ספרי הדקדוק שערך הקדיש מינסטר הקדמה הפונה לתלמידי לשון הקודש המבהירה להם הן את מהותם של הספרים והן את המלאכה העומדת לפתחם בבואם ללמוד את שבילי הדקדוק. בספר שורשים עם נגזרים - Dictionarivm Hebraicum, כתב: "הנה אהוביי, הכרתי לתועלתכם את ספר השרשים, אשר בו שמתי בסדר האלפא ביתא את כל (שרשים) עם שמות הנגזרים מהם, באשר יכולתי למצואם בעשרים (וארבע) ספרים ובשרשי רבי קמחי ז"ל והוספתי לכל אחד ואחד עניינו ופירושו בלשון הרומיים כשרבי הגזבר מתרגם אותם. גם אביא מקומות אשר בהם זה או זה שורש ומילה נמצא ולא אפיל דבר אחר שנצטרך בספר הזה מאשר תלמידי (הלשון) הקודש, ימצאו הכל שיבקשו, חפץ השם בידי יצלח לתום מעשה הזה עד הסוף". ובספר מלאכת הדקדוק כתב: ספר הזה שלכם, חמד ורצון ללמוד לשון הקודש, כי בו אלמדכם. בכחי לקרוא ולדבר ולהבין לשון הזה והודעתיכם כל שבילי הדקדוק בשמות ובפעולות ומלות, ובטעם ובנגינות".

דוגמאות לאופן בו התנסח[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פועל עומד ויוצא- "האחד עומד והאחד יוצא. העומד, כמו הלך, עמד, ישב ודומיהם. שהפעולה עומדת בגוף הפועל ולא תצא ממנו לזולתו. והיוצא, כמו שמר, פקד, הרג ודומיהם, שהפעולה יוצאת ממנו לזולתו ובהרבה דברים נבדלים הפעלים העומדים מהיוצאים".
  • כללי הניקוד- "הדגש מביא לפניו פתח גדול כמו וַיּאמר וַיּלך".
  • אותיות מתחלפות- : "ומצאנו שלמד ונון מתחלפים כמו שנאמר במלכים לשבח, ובדברי הימים נשבח"
  • רישום הטעמים והנגינות- "הנה באים הטעמים המוסיקליים לבל יחסר דבר לתאוות הדעת".
  • שורשי המילים - סבסטיאן מינסטר ערך, את שורשיהן של המילים בסדר אלפביתי תוך כדי שילובם בציטוטי אמרות מפי רבנים שונים. לדוגמה, לצד השורש אדם, ציטט בעברית ובלטינית מפי משה קמחי: "בני אדם הם המון העמים", משם הפליג לנגזרות השורש: למילה "אדמה", ל"אדמת עפר", ל"עובד אדמה", לצבע ה"אדום", שבלשון רבים הוא "אדומים", ל"פרה אדומה", ל"אודם" וכן הלאה.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו The Cosmograpia of Sebastian Munster ציין מתיו מקלין (Matthew Mclean) כי בכל מהלך חייו של סבסטיאן מינסטר, כהבראיסט וכגאוגרף, כמורה וככותב, היוו עבורו העיסוקים הללו, מקשה אחת - דרך חיים שביטאה באופן הרמוני את פילוסופית החיים שלו‏[19] ובהקדמה לספר כתב כי המילים הספורות שנחקקו על מצבתו של מינסטר, הן כניסה אינטימית ראשונית לעולמו, וכי הן מאירות את הגותו כהומניסט, כאיש רוח וכאיש אשכולות.

Cquote2.svg

כאן נח על משכבו בשלום

סטראבון הגרמני ועזרא.

אם תרצו לדעת עוד, הרי אתם כאן.

סבסטיאן מינסטר מאינגלהיים

התאולוג והקוסמוגרף

מוקף במכובדים ביותר

בזיכרון מעורר כבוד של העלייה לשמים

בשנת הגאולה

Cquote3.svg

לדבריו, האזכור של סטראבון ועזרא מגלם יותר מכל את המשמעות ההומניסטית של עבודתו הן בתחום הגאוגרפיה והן בתחום שפות הקודש ומצביעות על האחריות שנשא על כתפיו עם כניסתו למחלוקות שאפיינו את תקופת הרפורמציה. כפי שחייו בבזל היו מוקפים בעמיתיו ההומניסטים, כך גם במותו, נטמן מינסטר לצד חבריו מאוניברסיטת בזל שחלקו עימו השקפת עולם זהה : הרפורמטור ג'והן אוקלומדיאוס ראש כנסיית בזל, זימון גרינאוס ויעקב מאיר ראש העיר הראשון של בזל.‏[20]

"אוגוסטינוס סבר כי רק מי שבקי בחוכמות החיצוניות יכול להגיע אל האמת הרוחנית החבויה בכתבי הקודש, אמת נסתרת מעין המתבונן השטחי. עבודת הפרשנות נתפסה כמשימה מדעית ולא כפרי השראה על טבעית. מי שניגש לכתבי הקודש צריך להיות מצויד בידע בסיסי רחב. עליו להכיר בין השאר, את טבע החיות והצמחייה, את סמליות המספרים, את ההרמוניות של המוסיקה ואת תנועת גרמי השמים", כמו כן סבר כי היהודים הם עדים לאמיתות האמונה הנוצרית ובעלי תפקיד מכריע במהלך ההיסטוריה המדעית.‏[3]

סבסטיאן מינסטר אימץ תפיסות אלה, וביטא באמצעות עבודותיו בתחום כתבי הקודש והגאוגרפיה את רעיון הפלורליזם העומד מאחורי מסורת ההומניזם שהתבטא בפשרה בין הנצרות לבין התרבות האלילית שקדמה לה בעולם העתיק.‏[21]

מינסטר הרחיק לכת בעבודתו בתחום ספרות הקודש, בכך שקרא תגר נגד המונוליטיות הדתית. הכנסייה הקתולית ניסתה לפקח על הידע שבידה ולמנוע מהמון העם את האפשרות לקרוא באופן עצמאי בכתבי הקודש, מחשש לצמיחת דעות של מינות וכפירה וראתה את תרגום כתבי הקודש לשפות הדיבור כפעילות מרדנית נגד הסמכות הכנסייתית. אמנם את ספרות הקודש ואת החיבורים הרבניים תרגם מינסטר בעיקר ללטינית שהייתה שפתם של המלומדים בלבד, אך עם זאת, הוא תרם לכך ששפות אלה יקבלו לגיטימציה, כשפות לימוד באוניברסיטאות ובכך הרחיב הן את מעגלי הקוראים והן את השאיפה לתרגם אותן לשפות מדוברות. הוא קיווה כי ספריו יקראו בחופשיות אם בספרד או בכל מקום אחר, כפי שהם נקראים בקונפדרציה של שווייץ.

ספרו של סבסטיאן מינסטר, גאוגרפיה אוניברסליס, 1540
מפת צפון ודרום אמריקה, גאוגרפיה יוניברסליס

"טקסט וטריטוריה היוו נושאים לתיקונים קפדניים של הפילולוגיה והמדעים האמפיריים בתקופת הרנסאנס...ומינסטר סבר כי לגאומטריה, לגאוגרפיה ולספרות הקודש יש משמעות זהה".‏[22] הגישות הללו באו גם לידי ביטוי בעבודתו גאוגרפיה אוניברסליס ובמפעל חייו קוסמוגרפיה.

הספר גאוגרפיה אוניברסליס, יצא לראשונה לאור בשנת 1540 כמהדורה מתוקנת ומורחבת של הספר שכתב תלמי, בו תיאר את הידע הגאוגרפי של העת העתיקה מתוך נקודת מבט פילוסופית. תלמי כתב בספרו כי "אף אחד לא יכול לתאר טוב יותר את העולם, אלא אם כן הוא אמן" וכי יש לחקור את המדע של הגאוגרפיה, בדומה לשאר המדעים, מנקודת מבטו של הפילוסוף..."‏[23] סבסטיאן מינסטר, ערך מחדש את הספר, הוסיף לו מפות, דיאגרמות וטקסטים. בספר זה מופיעים 27 מפות של העולם העתיק ו-21 מפות מודרניות של העולם, כפי שהיה מוכר בתקופת הרנסאנס, שחלקן "מהוות את המפות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של הקרטוגרפיה".‏[24]

בספר מוצגים לראשונה מפות מופרדות של ארבע היבשות, המפה המופרדת הראשונה של אנגליה והמפה הראשונה של אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

קוסמוגרפיה

ספרו קוסמוגרפיה "משקף את יחסו של מינסטר לערכיות של הידע ולהיותו אנטיתזה של הבערות, את תשוקתו לחגוג את ההישגים של האדם בעולם כולו ואת יחסו כאיש שוחר שלום לדת ולמלחמות, באופן בו זהותו מכתיבה את אופי כתיבתו...הוא סלד משפיכות הדמים שבאה לעתים לידי ביטוי בדרשות כפי שסלד מזו המתקיימת בשדה הקרב".‏[25]

הספר קוסמוגרפיה, נחשב כתיאור הגרמני הקדום של העולם, כמונומנט תרבותי וכמקור לימוד ומחקר של ההיסטוריה, במיוחד זו של המאה ה-16. הוא יצא לראשונה לאור בשנת 1544 במתכונת של 649 עמודים ובמהלך השנים הורחב והודפס ב-35 מהדורות. המהדורה האחרונה שיצאה לאור בשנת 1628, כוללת 1,750 עמודים.

באחד מפרקי הספר, הגדיר מינסטר את תכליתו:

Cquote2.svg

קוסמוגרפיה או תיאור כל הארצות, הנסיכויות והערים החשובות של האדמה כולה וכן נסיבותיהן, תכונותיהן, דתן, מנהגיהן, תולדותיהן ועלילותיהם.

Cquote3.svg

[26]

כדבריו של מינסטר, עוסק הספר בגאוגרפיה, בהיסטוריה, בזואולוגיה, בבוטניקה, באתנוגרפיה ובאסטרונומיה ומלווה בטקסטים ובמאות מפות ואיורים של מדינות וערים ברחבי העולם. סבסטיאן מינסטר הקדיש בספרו תשומת לב רבה לצמחייה הגדלה במקומות שונים בעולם, לתלבושות המסורתיות שהיו נוהגים ללבוש בתקופות שונות, לתיעוד מלכים ונסיכים, באמצעות ציורי דיוקן, לתיעוד מלאכות, בעלי חיים, מפלצות ויצורים מיתולוגיים, קרבות ואנשים ממעמדות שונים ומתרבויות שונות. כמו כן נתן ביטוי לפרשנויות השונות של תיאור העולם על ידי סטראבון, קופרניקוס, תלמי ואחרים ולהתפתחות הקרטוגרפיה והאסטרונומיה באמצעות תיאור כלי מדידה ושיטות מתמטיות. מינסטר התייחס בספרו לנמלי הים, לכפרים, לחוות ולנתיבי הנהרות לא כאל אובייקטים העונים להגדרות יבשות הנובעות מחישובי קנה מידה, מרחקים בין מיקומם בשטח וגודלם, אלא כאל אובייקטים הראויים להתייחסות הנובעת מנקודת מבט הומניסטית והבנה עמוקה של מהות הטבע.

סבסטיאן מינסטר שכר עשרות חוקרים ומלומדים כדי שיצאו למסעות, במטרה לאסוף מידע ולתעד את המקומות בהם ביקרו. הוא ערך אף בעצמו מסעות מחקר ברחבי גרמניה, אותם תעד בספרו. לעתים הסתייע בתמיכה כספית וחומרית, על-מנת שיוכל לבצע את תוכניתו השאפתנית. כמו כן, התכתב עם מלכים, בישופים, דיפלומטים, ראשי ערים, כדי לאסוף מידע ומסמכים לצורך יצירת הספר. בקשותיו למידע, לא תמיד זכו למענה ובאחד ממכתביו משנת 1549, הזכיר את פנייתו החוזרת ונשנית לבישוף של מיינץ: "הבישוף של מיינץ הוא כה חירש. כתגובה לבקשותיי הוא שלח כלום וכלום".‏[27]

ביקורת על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מתיאוריו של מינסטר את העולם, התבססו על מקורות מיד שנייה, שלקו באי-דיוקים ובהגזמות, וכן בצורך שלו להשלים פרטים שנבעו מפרי דמיונו ומהשקפותיו הדתיות. את המונגולים והטרטרים, תיאר כבעלי ראש גדול וקול צווחני וכאוכלי כלבים, חתולים ועכברים. בשל תיאורים בוטים מסוג זה, ספג מינסטר ביקורת נוקבת על היותו מתנשא ובעל דעות קדומות העלולות ללבות פחד ורתיעה מפני הזר והבלתי מוכר. כמו כן נשלחו כלפיו חיצי ביקורת על היותו ידוע כבעל ביקורת עצמית, אך ללא תוצאות מעשיות.‏[28]

ביקורת נוספת שהוטחה כלפי מינסטר, נסובה על שימושו באיורים זהים לתיאור ערים שונות, כגון הערים קובלנץ ובזל, ונציה ופרנקפורט, מילאנו ואינגלהיים.

כמענה לביקורת שהוטחה כלפי תיאוריו הבוטים בהתייחסו למונגולים ולטרטרים, כתב בשנת 1545: "אם הדיווחים המוזרים הללו הגיעו אלינו, הרי ברור שאנו נאיביים כדי לקבלם, ככל שאנו מרשים לעצמנו". בשנת 1548 כתב "אני מתוודה על פזיזותי, באשר לביקורת שקיבלתי על הספר", ובשנת 1557 כתב: "אנו יודעים כי בעבודה מסוג זה נדרשות השערות וניחושים הנובעים ממחסור במידע אמין".‏[29]

מתיו מקלין כתב, כי האמביציה של סבסטיאן מינסטר לתאר באמצעות הספר קוסמוגרפיה את העולם כולו, לא עמדה במבחן התוצאה, שכן בסופו של דבר, מספק הספר תיאור מוגבל של העולם, בהתייחס לאמצעים וליכולות שהיו באותה עת.

מהדורות 'קוסמוגרפיה' 1544 - 1598[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1544 - 1588, יצאו המהדורות של קוסמוגרפיה לאור בשש גרסאות שונות. מלבד הספר הראשון שעיקר עיסוקו במתמטיקה, אסטרונומיה, גאוגרפיה פיזית וקרטוגרפיה, נערכו שאר הספרים תוך התייחסות למיקומן הגאוגרפי של המדינות. משנת 1628-1614, נוספו שלוש גרסאות נוספות. הספרים, שמלכתחילה התמקדו בהיסטוריה, הורחבו באופן משמעותי, כמו כן, מפות רבות שהודפסו במהדורות הקודמות בגוונים אפורים, נצבעו במכחול, תחת ידם המיומנת של אמני התקופה. במשך הזמן, נוספו למהדורות טקסטים, מפות חדשות של ערים וארצות ותוקנו שגיאות ואי דיוקים.

ספר 1 אסטרונומיה, מתמטיקה, גאוגרפיה פיזית, קרטוגרפיה
ספר 2 אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, ספרד, צרפת, בלגיה, נדרלנד, לוקסמבורג, סבויה, טריר, איטליה
ספר 3 גרמניה, אלזס, שווייץ, אוסטריה, קרניולה, איסטריה, בוהמיה, מוראביה, סילסיה, פורמניה, פרוסיה, ליבוניה
ספר 4 דנמרק, נורבגיה, שבדיה, פינלנד, איסלנד, הונגריה, פולניה, ליטואניה, רוסיה, ולאכיה, בוסניה, בולגריה, יוון, טורקיה
ספר 5 אסיה הקטנה, קפריסין, אמריקה, פלסטין, ערביה, פרס, מרכז אסיה, אפגניסטן, סיטיה, טרטרי, הודו, ציילון, בורמה, סין, מזרח הודו, מדגסקר, זנזיבר
ספר 6 מאוריטניה, טוניס, לוב, מצרים, סנגל, גמביה, מאלי, דרום אפריקה, מזרח אפריקה

מהדורות 'קוסמוגרפיה' בשפות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמנית 1544, 1546, 1548, 1550, 1553, 1556, 1558, 1561, 1564, 1567, 1569, 1572, 1574, 1578, 1588, 1614, 1628
לטינית 1550, 1552, 1554, 1559, 1572
צרפתית 1552, 1556, 1560, 1565, 1568, 1575
איטלקית 1558, 1575
צ'כית 1554

הספר קוסמוגרפיה, מייצג במידה רבה, את השקפותיו של סבסטיאן מינסטר, את תפיסותיו ההומניסטיות ואת ראייתו את העולם כאדם שנולד מחד, בשלהי ימי הביניים וקנה מאידך, את רוב השכלתו בתקופת העידן המודרני של הרנסאנס. ביטוי לתפיסות הללו, ניכר בעיקר באיוריו שהתבססו בחלקם על האיקונוגרפיה של ימי הביניים המאוחרים.

גלריית תמונות - קוסמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיקתו לארץ הקודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה מס' 1, מפת ארץ ישראל עם 12 השבטים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, מפעל הדיגיטציה ע"ש משפחת דוד ופלה שאפל, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, האוניברסיטה העברית בירושלים

סבסטיאן מינסטר התייחס בעבודותיו לא רק לשפת הקודש, אלא גם לארץ הקודש, באמצעות מפות וטקסטים בהן תעד אותה. יחסו כלפי ארץ הקודש, בדומה ליחסו כלפי היהדות, התבטא לעתים בנימה ביקורתית:‏[30]

Cquote2.svg

בזמנים הקדומים, ארץ הקודש הייתה זבת חלב ודבש, אבל היום, היא מעלה עשן, מרירה ואדמתה גסה

Cquote3.svg

המהדורה הלטינית של קוסמוגרפיה, מכילה התייחסויות של מינסטר לארץ הקודש, יותר מכל מהדורה אחרת:

  • עמוד 101 - תיאור של המזרח התיכון.
  • עמוד 102 - מפה של סוריה ופלסטין.
  • עמוד 103 - איור של משה אוחז בלוחות הברית, בליווי טקסט בעברית ואיור של 'הקבר הקדוש', שם נטמנה גופתו של ישו.
  • עמוד 114 - מראה של ירושלים.
  • עמוד 115 - תפילה בעברית המוקדשת לירושלים.
  • עמוד 1018 - תיאור של עכו.
  • עמודים 1161-1162 - מכתב בעברית, שנשלח על פי האגדה לכומר יוחנן (Priesterkönig Johannes), מלך בדיוני, ששלט על ממלכה נוצרית אבודה, השוכנת בין מדינות האסלאם והפגאנים.

מפות ארץ הקודש שצייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות ארץ הקודש, הן לרוב, מפות מצוירות המתעדות באופן אמנותי את ארץ הקודש וחלק מעריה. בניגוד לקרטוגרפיה המודרנית המבוססת על מדידות, היטלים, שימוש בקנה מידה ושאיפה להגדיר באורח אובייקטיבי את נושאי המיפוי ואת רמת ההכללה של הפרטים, המפות העתיקות, הן יצירות אמנותיות שנוצרו כ"שילוב של אמנות, אומנות ומדע", ללא תלות באמות מידה אובייקטיביות.‏[31]

המפה הקדומה ביותר המתארת את ארץ הקודש היא מפת מידבא - מפת פסיפס שנוצרה לפי הסברה במאה השישית לפני הספירה. בעקבות מפה זו, נוצרו מפות רבות, בעיקר על ידי הקרטוגרפים האירופאים שזכו להכרה בכל רחבי העולם, שהידועים ביניהם, הם תלמי, פרנץ הוגנברג, אברהם אורטליוס, סבסטיאן מינסטר והיינריך בונטינג.

ארץ הקודש על עריה ובמיוחד ירושלים, היוותה השראה ליצירת מפות על ידי הקרטוגרפים, בשל מעמדה המיוחד בקרב היהדות, הנצרות והאסלאם. המפות נוצרו כאיור לכתבי קודש, כפריט עצמאי או כחלק אינטגראלי בתוך ספרי מסעות, ספרי גאוגרפיה ויומני צליינים. בחלק מהמפות צלחה ידם של היוצרים לשקף את המציאות בהתאם לידע שהיה באותה עת, כיוון שיוצריהן ביקרו הלכה למעשה באתרים שאותם תיעדו. אותן מפות של ארץ הקודש, שנוצרו "מרחוק", כמו אלה שצייר סבסטיאן מינסטר, ביטאו בעיקר את מבטו האמנותי ואת דמיונו של היוצר. רבות ממפות ארץ הקודש כוללות ציורים או רישומים של הרים, נהרות, אנשים העוסקים במלאכתם, בעלי חיים, ספינות ומיניאטורות המתארות מסורות מכתבי הקודש ואלמנטים תנ"כיים, כגון מסלול יציאת מצרים, נדודי בני ישראל במדבר, נחלות השבטים וכן אלמנטים הקשורים לברית החדשה.

הודות להמצאת הדפוס, הופצו המפות הללו בכל רחבי אירופה הנוצרית ובהדרגה נעשה בהן שימוש גם בכתבים יהודיים, כגון בהגדות של פסח ובמהדורות של התנ"ך.

סבסטיאן מינסטר, מעולם לא ביקר בארץ הקודש. ההשראה לציור המפות בהן תעד אותה ואת חלק מעריה, ניזונה מהמפות שציירו תלמי, יעקב ציגלר ואחרים, מהתיאורים המילוליים והמצוירים שהופיעו בספרי הקודש וביומני מסע של צליינים, וכן מהשקפותיו הדתיות.

ארבע המפות המוצגות, הן גרסאות של אותה מפה שיצר סבסטיאן מינסטר בטכניקה של חיתוך עץ. הן יצאו לאור במהדורות שונות של הספר קוסמוגרפיה ונצבעו בידי אמנים שונים. במפות אלה, ממוקם המערב בחלק העליון שלהן, כך שהים התיכון מופיע בצד ימין.‏[32]

באותם זמנים, הקרטוגרפים האירופאים ציירו את מפותיהם בכיווני מבט שונים, כאשר הצפון שינה את מיקומו מעת לעת. במפות אלה מופיעה ארץ הקודש, על עריה, הריה ונחליה. כמו כן מופיעים בהן, נחלות השבטים, כפריים העוסקים במלאכתם ובעלי חיים. בצד העליון הימני מופיעה בכולן טבלה, שבה מצוינים חלק משמות המקומות המופיעים במפות.

השוני בין המפות, ניכר בעיקר בצבעוניות ובכיתובים המופיעים בהן. הכותרות משתנות במקצת, כגון האות U המתהפכת במילה TABULA במפה מס' 2. במפה מס' 3 מופיעה מסגרת, אותה יצר, על פי הסברה, האנס הולביין.

מפת ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת ירושלים, שצייר סבסטיאן מינסטר, מופיעה בליווי טקסטים בלטינית ובעברית ובשינויים קלים, במהדורות השונות של הספר קוסמוגרפיה. גם במפה זו, ממוקם המערב בחלקה העליון. כותרת המפה מצביעה על העיר ירושלים, אזור יהודה והקולוניה הטורקית. ירושלים מופיעה מוקפת בחומה, אותה בנה בן דורו של סבסטיאן מינסטר, סולימאן הראשון, שהיה סולטאן האימפריה העות'מאנית בין השנים 1520 - 1566. במפה מצוינים חלק משמות שערי חומת ירושלים: שער הרחמים הנקרא בלטינית Aurea Porta ושער האריות המופיע בשם Rot Port (השער האדום). בין החומות מצוירים מגדל דוד ומסגד עומר, המצוין בשם מקדש שלמה. ברקע מופיעים הר ציון והר הזיתים.

ירושלים ממעוף הציפור, מתוך הספר קוסמוגרפיה

סבסטיאן מינסטר תיאר תיאור דמיוני של ירושלים בימי תהילתה, שיש לה קשר מועט לטופוגרפיה הממשית שלה. הוא התבסס בעיקר על כתבי הקודש ועל עבודותיו של יוספוס פלאביוס. סבסטיאן מינסטר בחר לצרף לצד תמונת מפת ירושלים, טקסט הלקוח מהברית החדשה, המפאר את סגולותיה:

Cquote2.svg

ותפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלוהים לה יקרא דרושה עיר, היא כסא ה' והיא תהילה בארץ, היא העיר אשר בחר בה ה' והיתה השכינה בתוכה ועל כן היא במה מהוללה ואין המצא עיר כמוה ומי ראה עיר כמוה בכל הארץ...

Cquote3.svg

בספר ישעיהו, פרק סב', מופיעים הפסוקים המקוריים, ג', יב', מהם שאובה הפתיחה של הטקסט:

Cquote2.svg

וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-ה'; וּצְנִיף מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ

Cquote3.svg
Cquote2.svg

וְקָרְאוּ לָהֶם עַם-הַקֹּדֶשׁ, גְּאוּלֵי ה'; וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה

Cquote3.svg

חורבן סדום ועכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו קוסמוגרפיה מתייחס סבסטיאן מינסטר לסיפור המקראי של חורבן סדום, כפי שהוא מופיע בספר בראשית, פרק יט':

Cquote2.svg

כד': וַ-ה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה, גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. כה': וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כו': וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. כז': וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'. כח: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר, וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.

Cquote3.svg

סבסטיאן מינסטר הקדיש עמוד בספרו קוסמוגרפיה לעיר עכו, בליווי טקסט ומפה. בכותרת המפה מצוין שמה העתיק של עכו, פתולמאיס.

גלריית פורטרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבסטיאן מינסטר היה מושא להנצחה במספר טכניקות שונות:

מספריו בתחום השפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה חלקית מעבודותיו שהוקדשו ללימוד הדקדוק והשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Salomonis proverbial, 'משלי שלמה', נכתב במקור על ידי פליקאן קונארד, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1520
  • Dictionarium Hebraicum, 'ספר השרשים עם נגזרים', סבסטיאן מינסטר, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1523.
  • Institutions Grammatica in Hebraicum Linguam , 'מלאכת הדקדוק', סבסטיאן מינסטר, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1524.
  • Grammatica Hebraica absolutissima, 'ספר הדקדוק', אליהו בחור וסבסטיאן מינסטר, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1525.
  • sapientis Logica', 'מילות הגיון' מאת הרמב"ם, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1527.
  • Dictionarium Chaldaicum, 'ערוך' - לקסיקון ארמי לטיני, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1527.
  • Kalendarium Hebraicum, 'חוכמת המזלות', טקסטים בעברית ובלטינית, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1527.
  • Capitula Cantici, אליהו בחור, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1527.
  • Chaldaica grammatica, סבסטיאן מינסטר, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1527.
  • Dictionary trilingue, 'שילוש לשונות' - מילון ב-3 שפות: לטינית, יוונית ועברית, 1530.
  • Grammatica, 'מהלך שבילי הדעת' - רבי משה קמחי, פרשנויות: אליהו בחור וסבסטיאן מינסטר, בזל, 1531.
  • Hebraica Biblia, תרגום התנ"ך מעברית ללטינית, בזל, 1534-5.
  • Accentuum Hebraicum, 'ספר הטעמים וספר מסורת המסורה', אליהו בחור, היינריך פטרי, בזל, 1539.‏[33][34]
  • Sēfer had-diqdûq: Item Institutio elementalis ספר הדקדוק, אליהו בחור, הוצאת יוהאן פרובן, בזל, 1552.

מספריו בתחום האסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • De radio astronomico et geometrico liber / Rainer Gemma Frisius; Johann Spangenberg; Sebastian Münster. - Lutetiae, 1558
  • Organa planetarum - Basileae, 1536*
  • Die Planetentafeln - Zürich

מספריו בתחום ההיטלים הגנומוניים - Gnomonica[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Erklerung des newen Instruments der Sunnen, Oppenheim 1528
  • Erklerung des newen Instruments über den Mon, Worms 1529
  • Compositio horologiorum, 1531
  • Compositio horologiorum, in plano, muro, truncis, anuto, concavo, cylindro et quadrantibus. - Basileae, 1531
  • Horologiographia, 1533
  • Cánones super novum instrumentum luminarium, 1534
  • Organum Uranicum, 1536
  • Fürmalung und künstlich beschreibung der Horologien, 1537

מספריו בתחום הקרטוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Weltkarte und Erklärung ders. (Typi cosmographici et declaratio et usus), in: Simon Grynäus, Novus orbis, 1532
  • Mappa Europae, 1536
  • Cosmographia universalis 1544

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Karl Heinz Burmeister: Sebastian Münster - Versuch eines biographischen Gesamtbildes. Basler Beiträge zur Geschichtswissenschaft, Band 91, Basel und Stuttgart 1963 und 1969.
  • Karl Heinz Burmeister: Sebastian Münster - Eine Bibliographie. Wiesbaden 1964.
  • Hans Georg Wehrens: Freiburg in der „Cosmographia“ von Sebastian Münster (1549); in Freiburg im Breisgau 1504 - 1803, Holzschnitte und Kupferstiche. Verlag Herder, Freiburg 2004, S. 34 ff. ISBN 3-451-20633-1.
  • Günther Wessel: Von einem, der daheim blieb, die Welt zu entdecken - Die Cosmographia des Sebastian Münster oder Wie man sich vor 500 Jahren die Welt vorstellte. Campus Verlag, Frankfurt 2004, ISBN 3-593-37198-7.
  • Matthew Adam Mclesn: The Cosmographia of Sebastian Münster: describing the world in the Reformation, published by Ashgate Publishing ltd, Hampshire, England.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Matthew McLean, The Cosmograpia of Sebastian Munster, describing the world in the reformation, England: Ashgate, 2007, בעמ' 34, באתר גוגל ספרים.
  2. ^ כיום העיירה רופה (Rouffach) במחוז או-רן בחבל אלזס בצרפת
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ראו אורה לימור, אמנון רז-קרקוצקין, יוסף ציגלר, ישראל יעקב יובל, בין יהודים ונוצרים, פרק ג': "ההבראיזם הנוצרי בראשית העת החדשה" (מאת רז-קרקוצקין), פרק משנה: "הרפורמציה וההבראיזם", עמ' 111 - 115, בפרט עמ' 112 ואילך, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר גוגל ספרים.
  4. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 15
  5. ^ לפרטים נוספים על הספר ועל חשיבות הבנת השפה הארמית ראו באתר Pirages Finebooks &medieval manuscripts
  6. ^ על הלקסיקון ולפרטים נוספים, ראו בדף "Judaica Online Exhibitions", באתר הספרייה של אוניברסיטת פנסילבניה (library.upenn.edu).
  7. ^ לקריאה במהדורת מיניסטר של הספר ראו בדף התערוכה: "הנשר הגדול בבית הספרים", בבית הספרים הלאומי.
  8. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 14
  9. ^ James L. Kugel, The Bible in the University, The Hebrew Bible and its interpreters Biblical and Judaic studies, (Editors: William Henry Propp, Baruch Halpern, David Noel Freedman), San Diego: University of California, 1990, pp. 143 - 160., p. 143. באתר גוגל ספרים.
  10. ^ ראו אזכור לכך באתר flickr מתוך Glasgow University Library Sp Coll Eadie f112
  11. ^ סבסטיאן מינסטר באתר האוניברסיטה העברית בירושלים.
  12. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 5
  13. ^ Stephen G. Burnett, Philosemitism and Christian Hebraism in the Reformation Era (1500-1620), Published in Geliebter Feind Gehasster Freund: Antisemitismus und Philosemitismus in Geschichte und Gegenwart, Festschrift Zum 65. Geburtstag Von Julius Schoeps, ed. Irene A. Diekmann & Elke-Vera Kotowski (Berlin: Verlag für Berlin-Brandenburg, 2009), pp. 135-146, בעמ' 138. באתר של UNL.
  14. ^ ראו אורה לימור, אמנון רז-קרקוצקין, יוסף ציגלר, ישראל יעקב יובל, בין יהודים ונוצרים, פרק ג': "ההבראיזם הנוצרי בראשית העת החדשה" (מאת רז-קרקוצקין), בעמ' 101, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר גוגל ספרים.
  15. ^ מכתבו של אליהו בחור שנשלח לסבסטיאן מינסטר, (מוצג הפוך), באתר אוניברסיטת Ruprecht-Karls בהיידלברג
  16. ^ ציטוט דברי אבן עזרא, המובא בתוך: אברהם אמזלג ואמנון שילוח, המורשת המוסיקלית של קהילות ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב: תשמ"ו-1986, פרק: "רישומים בתווים של טעמי המקרא", "פרסומי ההומניסטים", עמ' 32, באתר גוגל ספרים.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 לפרטים נוספים על הספר ולספרים נוספים שכתב מינסטר, ראו באתר Digital collection
  18. ^ ניתן לקרוא את הספר כאן
  19. ^ Matthew McLean, The Cosmograpia of Sebastian Munster, describing the world in the reformation, England: Ashgate, 2007 ,בעמ' 43, באתר גוגל ספרים
  20. ^ Matthew McLean, The Cosmograpia of Sebastian Munster, describing the world in the reformation, England: Ashgate, 2007, בעמ' 5, 6, באתר גוגל ספרים.
  21. ^ ד"ר אורי רפ, מקורות ההומניזם, באתר הספרייה של מטח
  22. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 44
  23. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 95, 98
  24. ^ ציטוט מתוך סקירה על הספר ותצוגה של המפות המופיעות בו, באתר swaen.com
  25. ^ ספרו של מתיו מקלין עמ' 5, 42
  26. ^ מתוך החוג להיסטוריה כללית מקורות ומשאבים לתולדות העת החדשה המוקדמת חלק ראשון: תקופת הרנסאנס והרפורמציה בעריכת פרופ' בנימין ארבל ספר ראשון, פרק 82: על אודות ההפלגה בים, סבסטיאן מינסטר, עמ' 98
  27. ^ ציטוט ממכתבו של סבסטיאן מינסטר באתר ingelheim.de
  28. ^ מתוך ביקורת על הספר קוסמוגרפיה באתר ingelheim.de
  29. ^ ראו ביקורת על הספר קוסמוגרפיה באתר ingelheim.de
  30. ^ ציטוט מתוך דבריו של מינסטר כפי שהם מופיעים במאמר: Cartography as art and science: Advent of the printing press, באתר spertus - מרכז ללימודי יהדות ותרבות.
  31. ^ ראו, ריכב רובין, מפות עתיקות של ירושלים כמקורות גאוגרפיים היסטוריים
  32. ^ ראו מפה נוספת של ארץ הקודש, שצייר סבסטיאן מינסטר, עם נקודת מבט לכיוון צפון, באתר bigmapblog.com
  33. ^ אליהו בחור ניסה להוכיח בספר זה, כי מועד חידוש הנקודות והטעמים, היה לאחר חתימת התלמוד, בניגוד לדעה הרווחת. כמו כן טען בספר זה כי לעולם " לא נמצא קרי וכתיב בכל הקשור לכתיב חסר ומלא " וכי הוראת המילה לא תשתנה, בשל היותה בכתיב חסר או מלא. ראו הסבר באתר daat.ac.il
  34. ^ ראו כריכת הספר באתר kestenbaum.net


הבראיסטים נוצרים בולטים בתקופת הרפורמציה

דניאל בומברגיוהנס בוקסטורףמרטין לותרסבסטיאן מינסטרג'ובאני פיקו דלה מירנדולהאראסמוס מרוטרדםז'אן מרסייהפאולוס פאגיוסמרסיליו פיצ'ינוקונרד פליקןכריסטיאן קנור פון רוזנרותיוהנס רויכלין

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg