סיגל (סוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סגל (סוג))
קריאת טבלת מיוןסיגל
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: סיגליים
סוג: סיגל
שם מדעי
Viola
ליניאוס, 1753

סִגָּל בעבר סֶגֶל (שם מדעי: Viola) הוא סוג של צמחים בעלי פרחים, הכולל מספר רב של מינים מתורבתים, שחלקם מכונים בלשון העממית סיגלית (בדרך כלל הכוונה למין סיגל ריחני) או סיגל, האחרון התקבל והוכר רשמית משנת 2003 על ידי האקדמיה ללשון העברית. משפחת הסיגליים (Violaceae Batsch) כוללת 24 סוגים וכ-1,155 מינים מהם 681 משויכים לסוג סיגל שנפוצים בהרים הטרופיים, הסוב-טרופיים בכל היבשות[1][2]. רוב מיני הסוג הם עשבוניים רב-שנתיים. אבל, בישראל כל חמשת המינים שזוהו הם חד-שנתיים ונדירים מלבד סיגל ריחני שהוא רב-שנתי ואינו גדל בר בישראל, אלא כפליט תרבות[3]. ככל שמדרימים לכיוון האזור הים תיכוני, עולה מספר המינים החד-שנתיים על הרב שנתיים, כהתאמה לאקלים יובשני דו-עונתי, קיץ יבש וחם וחורף גשום וקצר. כלל זה בא לידי ביטוי גם במינים המיוצגים בארץ ישראל.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי וזרעים

מרבית מיני הסיגל הם צמחים עשבוניים רב-שנתיים, אך מינים מתורבתים לרוב הפכו חד-שנתיים. עלי הצמח הטיפוסיים בצורת לב, צומחים לסירוגין. למספר רב של מינים אין גבעול, ולאחרים גבעול קצר המחזיק בפרח.

יש מינים שפרחיהם המאוחרים הם פרחים קליסטוגמים (פרחים סגורים בעלי האבקה עצמית חבויה).

לפרח הסיגל חמישה עלי כותרת, מחולקים לרוב כך: ארבעה מחולקים סימטרית שניים לכל צד; והחמישי רחב ונתלה תחת הרביעייה, לרוחב הפרח. לפרחים חמישה אבקנים קטנים בצבע צהוב במרכזם, הפרחים לרוב בצבע סגול (Violet) אך יש פרחים בגוון כחול, לבן, צהוב ועוד. קיימים מספר פרחי סיגל בעלי יותר מצבע אחד, כגון אמנון ותמר.

הפרי לרוב נושר ומתפצל לשלוש קשוות דמויות סירה, המכילות מספר זרעים. הזרעים דמויי אגוז ומכילים שומן רב, ולרוב מועברים מהקרקע בה נשרו על ידי נמלים.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגל ריחני בירושלים העלה גדול הפרח קטן

צמחים עשבוניים רב-שנתיים על פי רוב או חד-שנתיים (בישראל מלבד סיגל ריחני כולם חד-שנתיים)[4].

העלים מסורגים או ערוכים בשושנת, בעלי פטוטרת, פשוטים (אינם מחולקים), תמימים או לפעמים בעלי אונות.

הלוואים תמימים או מחולקים (גזורים-מנוצים), משתיירים.

עוקצי הפרחים בעלי 2 חפיות או לא.

הפרחים דו-מיניים, לעיתים רחוקות חד-מיניים, חיקיים, בודדים, נישאים על עוקצים, נכונים או בלתי נכונים[5].

הגביע בן 5 עלים שווים פחות או יותר זה לזה, מפורדים או מאחים במקצת משתיירים לאחר ההפריה ובעלי יותרות בבסיס[6].

הכותרת בלתי נכונה (בעל סימטריה דו-צדדית), בעלת 5 עלים זקופים או פרושות. הכותרת בעלת עלה תחתון (הקדמי) אחד גדול, בעל דורבן ושני זוגות העלים צדדיים[7].

אבקנים 5, ניצבים לסירוגין עם עלי כותרת, מול עלי הגביע, סביב השחלה. מהם 2 האבקנים התחתונים (הקדמיים) בעלי זיז ארוך הנתון בתוך דורבנה של הכותרת. שני האבקנים התחתונים (הקדמיים) מפרישים צוף, הנאגר בדורבן העלה התחתון. צופנים אלו הקשורים לאבקנים מכונים צופני אבקנים (staminal nectaries) והם מצויים על היותרת של הקונקטיב[8]; הזירים חסרים או קצרים מאוד לא יותר מ"מ אחד, מפורדים, ורחבים. המאבקים מקיפים את השחלה. המאבקים בני 2 לשכות, זקופים, נפתחים בסדק לכיוון עמוד השחלה.

השחלה עילית, בעלת 3 (לעיתים רחוקות 2 או 5) עלי שחלה, מגורה אחת. השליות דופניות. עמוד שחלה אחד פשוט וזקוף או כפוף. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד.

הפרי הלקט חלק, נפתח באמצעות 3 קשוות, בעל מגורה אחת עם הרבה זרעים.

הזרעים דמויי ביצה או כדור, הזרעים עתירי אנדוספרם. העובר זקוף ולו 2 פסיגים פרושים. עוקץ הביצית - רקמה בקצה הביצית המחברת את הביצית לשליה – מכילים שמן.

מיני הבר שזוהו בישראל וסביבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ זוהו בר 5 מיני בר וכולם נדירים:

  • סיגל עטוי (שם מדעי: Viola occulta) - צמח עשבוני חד-שנתי שתפוצתו העולמית באי קרים ומהקווקז ועד מערב ומרכז אסיה, אבל לא בישראל. הפריחה באפריל. עוקצי הפרחים חסרי חפיות. דורבן הכותרת קצר ואינו בולט מתוך בסיס הגביע. הלוואים מחולקים-מנוצים או שסועים ל-3 אונות. לדעתו המקצועית של הבוטנאי ד"ר אוֹרי פרגמן-ספיר מין זה אינו קיים בישראל. סיגל עטוי הוא מין קרוב ודומה לסיגל צנוע, וההבחנה ביניהם קשה וקשורה בעיקר בצורת עלי הלוואי.
  • סיגל צנוע (שם מדעי: Viola modesta) צמח חד-שנתי נדיר מאוד. זהו השכיח ביותר מבין המינים בישראל. הוא גדל בשדות, במדרונות אבניים הצומח רק באזורי הר (למשל חרמון, גלל עליון הר חברון). טיפוס התפוצה ים-תיכוני - אירנו-טורני. תפוצה עולמית ממערב ומרכז אסיה עד דרום טרנס-קווקז. הפריחה מסוף מרץ עד תחילת יוני. מין זה מסתעף מבסיסו בלבד. עלי הבסיס רחבים, מעוגלים וקטנים, עלי הגבעול ביציים ומוארכים יותר, פשוטים (אינם מחולקים) והם משוננים באורח בלתי סדיר. הלוואים תמימים (אינם מחולקים) או הם מצוידים רק בשן אחת, קרוב לבסיסם. הכותרת לבנה (קרם), עלה הכותרת התחתון בעל כתם צהוב. בחרמון ברום של 1450-1200 מ' יש פרטים רבים עם פרחים בגוון צהוב חזק. עוקצי הפרחים חסרי חפיות. דורבן הכותרת קצר ואינו בולט מתוך בסיס הגביע. עלי הגביע קצרים אורכם 5 עד 6 מ"מ. ההלקט קטן, אורכו 5 מ"מ ונתח לשלוש קשוות דמויות סירה. כל קשווה נושאת זרעים זעירים.
  • סיגל קיטאבל, ססגוני, בעבר כונה סגל תלת גוני (Viola kitaibeliana) - צמח חד-שנתי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ומוגן. מין זה גדל בדרום הרי יהודה באתר אחד ליד מצפה יאיר, שם הוא גדל בשדות מעובדים בחריש רדוד ונמצא בשנת 2003 ובטעות הוא נחשב לסיגל עטוי. מין זה שגובהו 3 עד 8 לעיתים רחוקות 11 ס"מ, בעל גבעול זקוף או מזדקף ומסתעף מאוד. עוקצי הפרחים בעלי חפיות. דורבן הכותרת ארוך ובולט מתוך בסיס הגביע. העלים תמימים, צרים ומוארכים, אורכם 5 עד 20 מ"מ לעיתים רחוקות 30 מ"מ ורוחבם 2 עד 3 ס"מ לעיתים רחוקות 5 מ"מ. שני הלוואים שסועים-מחולקים לאונות צרות כעין אצבעות כף היד ל-3 אונות או יותר. לכן נדמה כי בבסיס העלים גדלים עלי-לוואי צרים רבים. לעלים התחתונים פטוטרות ארוכות והעליונים חסרי פטוטרת. עוקצי הפרח ארוכים ודקים. חפית ברורה מצויה על עוקץ הפרח. הפרחים שקוטרם 10 עד 12 מ"מ, צבעם לבן (קרם)בולטים מבין העלים וכפופים בראשם. שיני הגביע דמויי אזמל וריסניות, שני עלי הגביע התחתונים בעלי "תוספות" המכסות את הדורבן. עלה הכותרת הקדמי (התחתון) נמשך לאחור ומסתיים בדורבן הבולט מבין עלי הגביע. הפרי הלקט קרח, אליפטי מארך, נפתח בקשוות ומכיל זרעים רבים. הפריחה מאמצע מרץ עד תחילת מאי.
  • סיגל קטן (שם מדעי: Viola parvula) - צמח חד-שנתי צמח חד-שנתי זעיר (גודלו 5 ס"מ) נדיר מאוד ושעיר, מכוסה שערות לבנות מפושקות ארוכות יחסית, המופנות באלכסון כלפי מטה. השעירות בולטת בעיקר בגביע הפרח אבל גם הגבעול מתחת למפרקים מהם יוצאים הפרחים. הלוואים מחולקים ובעלי שתי אונות צדדיות. הגביע שווה באורכו לאורך הפרח או ארוך במקצת ממנו. הכותרת לבנה (קרם), עלה הכותרת התחתון בעל כתם צהוב. דורבן הכותרת קצר ואינו בולט מתוך בסיס הגביע. טיפוס התפוצה ים-תיכוני - אירנו-טורני. החרמון מהווה את גבול תפוצתו הדרומי במזרח התיכון. הפריחה מאמצע מרץ ועד תחילת מאי.
  • סיגל ריחני (Viola odorata) - צמח רב-שנתי משמש כצמח נוי. גדל בישראל כפליט תרבות. ראו ערך מורחב.
  • סיגל תמים (שם מדעי: Viola pentadactyla) - צמח חד-שנתי נדיר. העלים תמימים דמויי סרגל, רוחבם 2 עד 5 מ"מ. הלוואים בעלי 2 אונות, אחת מהן קצרה והאחרת ארוכה כאורך העלה. עוקצי הפרחים בעלי חפיות. הכותרת קצרה מהגביע או ארוכה ממנה, אבל לא פי שתיים. דורבן הכותרת ארוך ובולט מתוך בסיס הגביע. הדורבן ארוך במקצת מהיותרות של עלי הגביע, ובישראל לא יותר מפי שניים. סיגל תמים גדל בבתות ובישראל הוא גדל בהר הדרומי בלבד. הכותרת כחולה, בישראל לבן עד צהבהב (ולא כחול). לסיגל תמים שני תת-מינים. את התת-מין - Viola pentadactyla subsp. hierosolymitana - שמצוי רק בישראל וירדן הגדיר מיכאל זוהרי בפלורה פלשתינה חלק 2 משנת 1972[9][10].

תפוצה ומינים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית מיני הסגל צומחים בר באזורים בעלי אקלים ממוזג בחצי הכדור הצפוני, בעיקר באירופה. קיימים מספר יוצאי דופן הצומחים באזורים טרופיים ואף מדבריים, כגון הוואי, הרי האנדים ואוסטרליה.

  • סגל ריחני (שם מדעי: Viola odorata). מוכר יותר בשם סיגלית ונפוץ כצמח נוי. ראו ערך מורחב.
  • סיגל ססגוני (שם מדעי: Viola tricolor וכן V. arvensis או V. kitaibeliana) מוכר יותר בשם אמנון ותמר. זהו מין חד-שנתי נפוץ ביותר כצמח נוי גם בישראל.
  • סיגל מקרין או סיגל תלת-גוני ננסי (שם מדעי: Viola cornuta). מין רב-שנתי או בן שיח בעל נצרים על-קרקעיים ברורים שמוצאו מספרד ומצרפת. הלוואים גדולים, משולשים, ריסניים, ובעלי שיניים גסות. הפרחים הסגולים או הלבנים נישאים על עוקצים ארוכים. עלי הכותרת אינם מחפים זה על זה. הדורבן ארוך ומחודד ושפתם חרוקה[7].
  • ויולה אדונקה (שם מדעי: Viola adunca) - נפוץ בצפון אמריקה.
  • ויולה יוקריאנה (שם מדעי: Viola ucriana) - מין אנדמי לסיציליה.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שהתפרסם בשנת 2023 טוען כי תוך 20 דורות קטן גודלם של פרחי הסיגל והתמעטה כמות הצוף בהם. שיעור הרביה העצמית עלה ב-27%. החוקרים מייחסים זאת לצמצום במספר הדבורים שגרם להקטנת ההשקעה במשיכתן. הם חוששים שעם הזמן יובילו המגבלות הגנטיות של צורת רביה זו להכחדת הצמח[11][12].

שימושים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימושים רפואיים - העלים הפרחים וגם השורשים של חלק ממיני הסגל משמשים ברפואה כיוון שהם עשירים בוויטמין A, בוויטמין C וגם בחומר אנטי מחמצן בשם אנתוציאנין. פרחי הסגל משמשים לחליטת תה ברפואה הסינית.
  • שימושים קולינריים - עלי המין סגל ריחני ניתנים למאכל (כמרכיב בסלט, למשל) ומן הפרחים נהוג במרכז אירופה להכין גם תה.
  • שימושים קוסמטיים - בצרפת ייצרו במאה ה-18 מן הפרחים אבקה ששימשה לבישום הגוף והשיער. בשלב מסוים יצא ריח הסגל מן האופנה. גם כיום נאספים בכל שנה בסביבות העיר ניצה כמאה טון פרחי סגל לצורך הפקת בשמים.
  • שימושים תעשייתיים - עומק הצבע הצהוב בפרחים שמופיע בחלק מן המינים משמש להערכת רמת יסוד האבץ באדמה עליה הם גדלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Violaceae Batsch, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Violaceae Batsch, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022
  3. ^ סיגליים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ R. John Little, Landon E. McKinney, VIOLACEAE Batsch, Flora of North America, ‏5-11-2020
  5. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 306
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438-439
  7. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 270-271
  8. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531
  9. ^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 333-335
  10. ^ סיגל תמים, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, ‏1-1-2011
  11. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, הצטמקות אוכלוסיית הדבורים מאלצת פרחים למצוא שיטות מקוריות לרבייה, באתר הארץ, 8 בינואר 2024
  12. ^ Samson Acoca-Pidolle et al, Ongoing convergent evolution of a selfing syndrome threatens plant–pollinator interactions, New Phytologist, December 19, 2023