סדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נטיפי מלח במערת סדום

העיר סדום נזכרת בספר בראשית, פרק י"ט כעיר אותה החריב ("הפך") אלוהים כעונש על היותה מרכז של חטא. סדום ועמורה (שנחרבה גם היא) הן שתי הערים המפורסמות ביותר מבין ערי כיכר הירדן - הערים השוכנות בסמוך לים המלח. לפני סיפור הפיכת שתי הערים, הן נזכרו במלחמה שעשו ארבעה מלכים נגד חמשה מלכים ובהם בֶרַע מלך סדום ובִרשַע מלך עמורה. על פי המקרא, העיר שכנה באזור הנראה היום כאזור מדברי אך בעבר האזור היה פורה ביותר. הר סדום ומלחת סדום (בה הוקם מפעל המלח בסדום) נקראו על שם העיר המקראית, אם כי לדעת רוב המפרשים, סדום ועריה שכנו במקום אחר, בצידו המזרחי של ים המלח‏[1]. לפי הסיפור המקראי, אשת לוט הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של האל כי אין להתבונן בה‏[2], והפכה לנציב מלח[3].

חטאי סדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בספרי הנביאים[4] שימשה סדום כדוגמה להתנהגות הבלתי מוסרית וחטאי הדור נמשלו לחטאי סדום ועמורה. לפי ספרות המדרש היוותה התנהגות זו לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילויי חמלה היו נענשים באכזריות. לפיכך, עד ימינו משמשת המילה "סדום" כמטפורה לחברה קיצונית באכזריותה.

בתלמוד נטבע הביטוי "מידת סדום" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו למרות שלא יהיה לאדם שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו. במסכת אבות[5] מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום. כיום, יש המתארים את סדום, בעקבות מקורות אלה, כמתאפיינת בהתנהגות קפיטליסטית קיצונית ביותר.[דרוש מקור]

מהמקרא עולה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מהכנסת אורחים ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים. המקרא כולל בחטאי סדום גם אלימות מינית. פרשנויות אלה מבוססות בעיקר על הפסוק "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם"‏[6], המתאר את פניית אנשי העיר אל לוט אשר אירח מלאכים שהגיעו לעיר.

ההגות הנוצרית הציגה את חטאה של סדום כהומוסקסואליות ומכאן הפך הביטוי "מעשה סדום" (Sodomy) לכינוי למשכב זכר או למין אנאלי.

בארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומה ומיקומה של סדום מבוססים על המקרא והמסורת, בהיעדר ממצאים ארכאולוגיים או היסטוריוגרפיים ברורים. בקרב אלה שאין רואים את הסיפור כהיסטורי, אין דעה אחידה לגבי השאלה האם הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן אירע.

את "ערי הכיכר" מקובל למקם בדרום ים המלח, ואת צוער, העיר החמישית שלא חרבה, יש מזהים עם א-צאפי שבירדן.‏[7] יש משערים שהערים האחרות הוצפו במי ים המלח ומשקעים שכיסו אותן מנעו את גילויים גם לאחר ירידת מפלס המים.‏[7] חוקרים אחדים קישרו לערי הכיכר את בית הקברות הגדול שבבאב א-דרע שבחוף המזרחי, מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ולא נודעו יישובים משמעותיים בני זמנו בקרבתו, או יישובים מבוצרים ששכנו בדרום מזרח ים המלח וחרבו סביב שנת 2300 לפנה"ס.‏[7] ממצאים אלו קדומים לתיארוך המקראי המקובל של חורבן סדום.

האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה סמוכים למאגרי גז וגופרית ולקו השבר הסורי אפריקאי, ויש המשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באיזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באיזור הלשון.‏[8]

התיישבות מתקופת הברונזה בתל שזוהה עם מקום התרחשות האירוע המיתולוגי מנתה בשיאה כאלף איש אשר התגוררו בתוך חומותיה. ארכאולוגים גילו באזור בית קברות גדול מאד מתקופת הברונזה אשר פעל מעל לאלף שנה, ובו כ-20,000 קברים. בשנת 2350 לפני הספירה הופסקה הקבורה בפתאומיות, ככל הנראה עם חורבן העיר. לא נמצאו ממצאים לכך שהעיר נשרפה, אך נמצאה בה "חומה חוסמת", חומה הנבנית בכניסה לעיר במהירות ומכל הבא ליד בזמן מלחמה, המרמזת על תקיפה צבאית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דעת מקרא על ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ג'
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק י"ז
  3. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ו
  4. ^ ספר ישעיה, פרק א', פסוק י', ועוד
  5. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה י'
  6. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ה'. 'ידיעה' זו מתפרשת במשמעות מינית, לנוכח הצעתו של לוט להוציא את בנותיו "אשר לא ידעו איש" כתחליף. ראו פירוש רש"י על הפסוק, במדרש בראשית רבה כו' ה', באתר דעת וכן תנחומא מהדורת בובר כב'.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 יואל אליצור, "מקום בפרשה - גיאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31-35
  8. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך בראשית עמ' 126