סדום
ערך זה עוסק בעיר מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סדום (פירושונים).
העיר סדום היא אחת משתי הערים המפורסמות ביותר מבין ערי כיכר הירדן - הערים השוכנות בסמוך לים המלח. העיר נזכרת בספר בראשית, פרק י"ט כעיר אותה החריב ("הפך") אלוהים כעונש על היותה מרכז של חטא.
העיר שוכנת באזור הנראה היום כאזור מדברי אך בעבר האזור היה פורה ביותר. לפני סיפור הפיכת שתי הערים (סדום ועמורה) הערים נזכרו במלחמה שעשו ארבעה מלכים נגד חמשה מלכים ובהם בֶרַע מלך סדום ובִרשַע מלך עמורה.
לפי הסיפור המקראי, אשת לוט הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של האל כי אין להתבונן בה והפכה לנציב מלח (בראשית, י"ט, 26). ההשערה היא כי העיר נמצאת בקרבת "הר סדום", אם כי לדעת רוב החוקרים, סדום ועריה שכנו בצידו המזרחי של ים המלח (ראה ב'דעת מקרא' על בראשית י"ד ג).
תוכן עניינים |
[עריכה] חטא סדום
מהמקרא נראה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו בעיקר חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מהכנסת אורחים ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים.
ספרות המדרש ציירה את סדום כעיר בה ההתנהגות הבלתי מוסרית היוותה לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילוי חמלה היו נענשים באכזריות. לפיכך, למן ימי הנביאים[1] ועד ימינו משמשת המילה "סדום" כמטפורה לחברה, ובייחוד לממשל, המצטיינים באכזריות.
בתלמוד נטבע הביטוי "מידת סדום" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו למרות שלא יהיה לאדם שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו. ובמסכת אבות[2] מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום. כיום, יש המתארים את סדום, בעקבות המדרש והמשנה במסכת אבות[2], כמתאפיינת בהתנהגות קפיטליסטית קיצונית ביותר.
עם זאת, המקורות היהודיים עוסקים גם בחטאים מיניים. את הפסוק "איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם" (בראשית יט ה) מפרשים חז"ל [3] כמשכב זכר, וכך מובא גם ברש"י על הפסוק.
ההגות הנוצרית הציגה את חטאה של סדום כהומוסקסואליות וכך טבעה את המושג "מעשה סדום" ככינוי למשכב זכר או לכל מין אנאלי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פעילות על סדום והעונש באתר מקראגשר
- כל היושב ואוכל ושותה בסוכה בעולם הזה זוכה ויושב בסוכתה של סדום לעתיד לבוא?! , שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך אתר מכון מאיר.
