סובותניקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוּבּוֹתְניקים (רוסית: Субботники), כינוי לבני קהילה סלאבית-נוצרית אשר, מסיבות שאינן ידועות, קידשה את יום השבת כיום המנוחה השבועי, במקום יום ראשון המקובל בנצרות, וחלקם אף התגיירו. מקור השם "סובותניק" הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹתָה" (שבת), עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. קהילתם מונה (נכון לשנת 2008) כ־10,000 איש בכל רחבי ברית המועצות לשעבר[1]. חלקם עלו לישראל.

תרשים המציג מיקום אוכלוסיות סובותניקים ברוסיה.

נראה שיש שלוש קבוצות נפרדות של סובותניקים: הקבוצה הראשונה מכילה נוצרים שהחליטו על שמירת השבת כיום המנוחה, ועם הזמן קיבלו על עצמם מקצת ממצוות היהדות; השנייה - "הסובותניקים הקראים", עזבו את הנצרות, עברו טקס גיור אולם מבססים את דתם על התנ"ך בלבד ולא קיבלו על עצמם את התורה שבעל פה; הקבוצה השלישית - סובותניקים שעברו גיור רבני.

לפי הערכות, בתחילת המאה ה-20 היו בתחומי האימפריה הרוסית כמה עשרות אלפי סובותניקים.

מרבית הסובותניקים החיים בישראל הגיעו מהכפר אילינקה (Ильинка). שכל תושביו הסובותניקים עלו ארצה במהלך מחציתה השנייה של המאה ה-20. בארץ ישנם גם סובותניקים שהגיעו מהכפר ויסוקי (Высокий) ומכפרים אחרים ברוסיה. שני הכפרים הללו נמצאים במחוז וורונז' שברוסיה. כשליש מהכפר ויסוקי חיים כיום בארץ. כאשר הסובותניקים התגיירו, רובם קיבלו את היהדות הרבנית ומיעוטם את היהדות הקראית.

רוב התושבים שהגיעו מהכפר אילינקה חיים כיום בעיר בית שמש.

מבין הידועים ביניהם: השומר אלכסנדר זייד, שאמו הייתה סובותניקית, ניצב בדימוס אליק רון שסבתו הייתה סובותניקית, יואב דוברובין מיסוד המעלה, משפחת קורקין ועוד[1]. בעל שורשים סובותניקים הוא גם המחזאי יהושע סובול. נטען כי הרמטכ"ל רפאל איתן, הינו נכד של סובותניק מקור טענה זו הוא בעובדה שדודו של הרמטכ"ל היה כנער אחד הקנטוניסטים. טענה זו שהוכחה כשגוייה גרמה נזק לקרובי משפחה שיהדותם הוטלה בספק. המשורר אלכסנדר פן טען כי אימו הייתה סובותניקית, אולם עובדה זו שנויה במחלוקת בקרב חוקרים.[2]

הסובותניקים הסקויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הסקויים ברומניה הייתה קבוצה גדולה של סובותניקים מהסוג הראשון, שבהדרגה התרחקה מהנצרות והתקרבה ליהדות. בקומונה (מין מועצה אזורית) הרומנית הביקסד החדש (Bicsadul Nou), בקרבת אודורחי (Odorhei) היה מרכזם, שכלל בית כנסת במבנה שאורכו 16 מטר, רוחבו 3-4 מטרים וגובהו 4 מטרים, עם ריהוט מעץ מגולף בסגנון סקויי אופייני, מקווה, בית עלמין ובית ספר יהודי לכל דבר. בשנת 1868 הם ביקשו משלטונות הונגריה וקיבלו הכרה בקהילתם. אחרי מלחמת העולם הראשונה האזור היה לשטח רומני, אך לאחר תכתיב וינה הועבר אזור זה לשלטון הונגרי. בשנת 1941 ביקר במקום הסופר ההונגרי זיגמונד מוריץ (Szigmond Moricz), שציין כי בקהילה 105 חברים.

לאחר כניסתם לתוקף של החוקים המפלים את היהודים, נשלח מטעם השלטון ההונגרי המרכזי משפטן בשם Alojos Degre כדי לברר את מעמדם. המשפטן אסף את הקהילה וגם סובותניקים נוספים מהכפרים שמסביב, הסביר להם שהם עומדים להפסיד את זכויותיהם, את קרקעותיהם, את בתיהם וכו', אם לא ימצאו להם דת אחרת. מרביתם השתכנעו, אך היו כאלה שדבקו באמונתם. אלו, נלקחו למחנה הריכוז של אודורחי, יחד עם היהודים האתניים, ולאחר מכן נשלחו לאושוויץ, שם נספו מרביתם. ניצולים בודדים הגיעו לישראל ולארצות הברית.[3] האזור בו חיו הסקויים הסובותניקים כוסה במימיו של אגם מלאכותי בתקופת ניקולאה צ'אושסקו ולא נשאר זכר ממנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אלי ברדנשטיין, הפלאשמורה של הרוסים, מוסף סופשבוע של "מעריב", 28 בנובמבר 2008
  2. ^ מחקר של פרופסור חגית הלפרין טוען ששמו האמיתי היה אברהם פפליקר-שטרן והוא היה בנה של היהודיה האוקראינית סוניה זפרמן: דליה קרפל, היה רע לתפארת, הארץ 30.8.2007
  3. ^ Geza Savai, ירושלים הסקויי, 2000, בודפשט.