סוג'ורנר טרות'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טרות' ב-1864

סוג'ורנר טרות'אנגלית: Sojourner Truth; ‏1797-‏1883) הייתה אחת הנשים הפעילות הידועות והחשובות ביותר בארצות הברית במאה ה-19. היא נולדה בשם איזבלה בומפרי, ובגיל 46 לאחר שחוותה לדבריה התגלות אלוהית, שינתה את שמה לסוג'ורנר טרות'. בנאומיה היא נאבקה למען זכויות לעבדים משוחררים ולמען זכויות נשים. חכמתה ושנינותה, נאומיה ששילבו שירה עוצמתית, המראה המרשים שלה - גובהה היה 1.80 מ', וקולה הנמוך - הפכו אותה לאגדה, ומיתוס של אישה שחורה וחזקה. כנגד כל הסיכויים: היותה אישה שחורה בחברה לבנה, היותה אישה בחברה פטריארכלית, עונייה, מעמדה הנמוך ואי ידיעתה קרוא וכתוב, הצליחה טרות' להפוך לפעילה חשובה במאבק למען זכויות אדם ונשים, ללוחמת חופש ומטיפה דתית ידועה.

תקופת העבדות (1797-‏1828)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות והתבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה בומפרי נולדה בסביבות 1797, במחוז אולסטר (Ulster) הארלי (Hurley) שבמדינת ניו יורק, בעמק נהר ההדסון, כבת למשפחת עבדים, לאדונים ממוצא הולנדי, קולונל ג'והנס הרדנברג (Hardenbergh Johannes). לאביה קראו ג'יימס Bomefree (בהולנדית = עץ), ולאמה קראו Mau Mau Bett (בהולנדית אמא בטסי), אפריקאים שהובאו להיות עבדים מאזור "חוף הזהב" (גאנה המודרנית). היו לה 13 אחים ואחיות שלא הספיקה להכיר, מכיוון שנמכרו לעבדות. משפחתה התגוררה בבית קטן עם פיסת אדמה, עליה גידלו טבק ותירס שאת יבולם יכלו למכור. קולונל הרדנברג נפטר כשאיזבלה הייתה תינוקת, ובנו שירש את החווה, העביר את משפחת בומפריי ואת כל עבדיו, למרתף ביתו, בו תנאי המחיה היו קשים מאוד - קור, חושך, רטיבות, שינה על מזרני קש.

במהלך שנותיה הראשונות, נמכרה איזבלה 4 פעמים. לאחר מות האדון שלה ב-1806, והיא רק בת 9, נמכרה יחד עם עדר הכבשים תמורת 100$, לאדון אחר בשם ג'ון נילי (John Neely), בעיירה קינגסטון (Kingston), ומאז כמעט ולא פגשה את הוריה. אדון נילי דיבר רק אנגלית, בעוד שאיזבלה הבינה רק הולנדית, ולכן הכה אותה עד זוב דם כאשר לא הבינה את פקודותיו. ב-1808 נמכרה שוב (ב-105$), וכך גם ב-1810, אז נמכרה לאדון ג'ון דומונט ( John Dumont ), אצלו שהתה עד 1826. איזבלה עבדה בחווה, אך סאלי דומונט הגבירה, אילצה אותה לעשות גם את עבודות הבית, כגון כביסה ובישול. דומונט שיבח אותה על כך שעבדה כמו גבר, אך העניש אותה במכות בכל עת שכעס עליה. בשנת 1815, דומונט חיתן אותה עם עבד שלו בשם תומאס (למרות שהייתה מאוהבת בעבד בשם רוברט מחווה סמוכה, אשר הוכה כמעט עד מוות, לאחר שהמרה את פיו של אדונו, מכיוון שזה אסר עליו להפגש עם איזבלה). לאיזבלה נולדו חמישה ילדים: דיאנה (1815) - כנראה בתו של רוברט, תומאס - נפטר לאחר הלידה, פטר (1821), אליזבט (1825), וסופיה (1826). אליזבת גידלה את ילדיה במקביל לעבודתה בחווה שנשארה כמקודם, ונהגה לקחת אותם לשדה איתה. חלק מילדיה נמכרו לעבדות‏[1] לאחר שברחה מדומונט, גילתה כי בנה פטר, שהיה רק בן 5, נמכר על ידי דומונט לאדון אחר באלבמה. איזבלה פנתה לבית משפט, והצליחה לשחרר את בנה (1828), שסבל מהתעללות קשה אצל אדונו החדש.

איזבלה נחשבה לשפחה מאוד מוערכת, בגלל חריצותה. היא גרה עם שאר השפחות במרתף של המלון בבעלותו של האדון, שם שאפה את אדי הקיטור, היא וחברותיה ישנו על מצע של קש ושמיכות, ממש כמו הסוסים, השמש לא חדרה לשם לעולם, ורצפת העץ הרעועה הייתה מלאה בבוץ ומיים.

השחרור מעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבדות בארצות הברית

העבדות החלה באמריקה בשנת 1619 כאשר אוניה הולנדית הביאה 20 אפריקאים לוירג'יניה, ועד מלחמת העצמאות, העבדות הייתה מקובלת בכל צפון אמריקה, והפכה למוסד. מדינות הדרום הסתמכו על העבדים בעבודות החקלאות, קטיף הכותנה, התירס, האורז והטבק בעיקר. גם במדינות הצפון היו עבדים, אך תהליך החקיקה של ביטול העבדות הסתיים ב-1830. ב-1808 הקונגרס אסר את הסחר בעבדים, ואסר הבאתם של עבדים חדשים מאפריקה. בעוד שמדינות הצפון ביטלו את העבדות, בדרום העבדות הייתה חוקית. כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות, התנגדותו הנחרצת לעבדות, גרמה למדינות הדרום לפרוש מהברית, כמחאה על האיום שחשו על ריבונותם והדרישה לביטול העבדות. 11 מדינות פרשו והקימו את הקונפדרציה, מה שהוביל למלחמת האזרחים (1861-‏1865).‏[2] בתקופה של מלחמת האזרחים (1861-‏1865) היו בדרום 4 מיליון עבדים. הם עבדו בתנאים קשים, מזריחה עד שקיעה, בכותנה ובקני הסוכר, ואף בבתים בניקיון, בישול, טיפול בילדים. האדונים שלטו בעבדים בכל המובנים, ולעבד לא הייתה שום שליטה על חיו, עד כדי כך שהוא לא החליט עם מי יתחתן, ומה יאכל.

ב-6 בדצמבר 1865 אושר התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שמכריז על ביטול העבדות. כל מדינות הקונפדרציה למעט מיסיסיפי, אשרו את התיקון לחוקה.

חופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב–4 ביולי 1827 חוקק בניו יורק החוק נגד עבדות, ובכך בא לסיומו תהליך שנמשך מ-1799. שנה קודם לכן הבטיח דומונט לשחרר אותה אם "תתנהג יפה", אך שינה את דעתו באומרו שעקב הפציעה בידה, היא לא הייתה מספיק טובה. במשך שנה איזבלה סבלה מיד אחת פצועה, ולמרות זאת דומונט לא היה מוכן לוותר עליה, מחשש לירידה ברווחיו. תחנוניה לא עזרו, עד שהחליטה לצאת לחופשי יחד עם ביתה הפעוטה סופיה (דיאנה - בת 13 ואליזבט - בת ארבע, וכן בעלה שהיה מבוגר וחולני - נשארו אצל דומונט), למרות שבאופן חוקי היא הייתה שפחה משוחררת‏[3] היא לא התרחקה הרבה ממקום מגוריה, במרחק קצר יחסית של 12 מייל, מצאה מסתור והגנה אצל משפחה הולנדית של מתנגדי עבדות, משפחת ואן וואגנר (Van Wagner), והם שכרו את שרותיה. האדון שלה מצא אותה, והאשים אותה בבריחה, והיא ענתה שלא ברחה ממנו, אלא הלכה ממנו באור יום, כי הוא הבטיח לה חופש ולא קיים: " 'No, I did not run away; I walked away by day-light, and all because you had promised me a year of my time.'"[4] . אדון ואן וואגנר, הבטיח להעסיק אותה אצלו בשכר, ובקש שלא תקרא לו אדון, באומרו כי יש רק אדון אחד, וזה אלוהים. בעת שהותה שם, שינתה את שמה לאיזבלה ואן ואגנר. למרות ששם משפחתה היה בומפרי, היה נהוג באותם ימים, לקרוא לעבד בשמו הפרטי, ושם המשפחה היה שם משפחתו של האדון‏[5]. באותה שנה, גילתה איזבלה שדומונט מכר את בנה פטר לאדון באלבמה. בעקבות מאבקה המשפטי לשחרור בנה, היא העתיקה את מקום מגוריה לקינגסטון, שם התנהל המשפט, ואף הצליחה למצוא עבודה אצל עו"ד שעזר לה בהליך המשפטי. ב-1828 מאבקה נשא פרי כאשר השופט החליט להחזיר את פטר לאימו.‏[6]

דת ואמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה סיפרה שעד שהגיעה לניו-יורק ב-1829, לא הכירה את הדת הנוצרית ואת ישו. אמא שלה לימדה אותה להתפלל, והיה לה מקום קדוש בו התפללה בקול לבדה. אימה דברה על הכוח האלוהי שלא יאכזב ולא ינטוש אותם, ותמיד יצילם מכל צרה. אמה למדה אותה מערכת של אמונות המבוססות על אמת. לדבר אמת, לא לגנוב ולציית לאדון. כמו כן היא לימדה אותה שיש אנרגיות חזקות בכוכבים שיש להתחבר אליהן. האמונה בכוכבים הייתה חלק מהאמונה של האפריקאים, כך גם ההרים הגבעות, כהתגלמות אלוהית. אמה של איזבלה, הטביעה בה מגיל צעיר את המורשת הדתית האפריקאית. איזבלה האמינה בחוקי העבדות כמו שלאחר מכן האמינה בשחרור מהעבדות. היא מספרת שראתה באדון שלה תכונות אלוהיות: שכן ידע כל הזמן היכן היא, ממש כמו אלוהים עצמו. כשילדיה בכו מרעב, היא העדיפה להכות אותם ולא לתת להם אוכל שלא שייך להם. העקרונות המוסריים היו מאוד חזקים. גם לאחר ההתגלות האלוהית, עדיין היא לא התחרטה על תקופת העבדות, וטענה שתקופה זו לימדה אותה לדבוק בערכים של אמת.

כשהגיעה לניו יורק הצטרפה לכנסייה האפריקאית מתודיסטית. היא רצתה ללמוד את הטקסטים הדתיים, אך לא ידעה קרוא וכתוב, ולכן ביקשה מילדים להקריא לה אותם שוב ושוב. איזבלה כל הזמן שאפה לרכוש ידע ולהעשיר את עולמה הפנימי. ב-1832 הצטרפה לקהילה דתית בה הייתה השחורה היחידה. ראש הקהילה היה כומר בשם רוברט מתאוס (Robert Matthews), שכינה את עצמו "the Prophet Matthias" ולקהילה שלו הוא קרא "Kingdom". איזבלה כמו שאר חברי הקהילה הלבנים, תרמה את הכנסותיה לקומונה, ועבדה בעבודות הכי קשות שנדרשו. חברי הקהילה האמינו שניתן לרפא חולי על ידי רוחניות, ולכן בריאותו של אחד החברים הוזנחה עד שמת בפתאומיות. הכומר מתיאס נעצר, ואיזבלה הואשמה על ידי חבריה הלבנים בגרימת הרעלה. איזבלה תבעה אותם על כך, והצליחה לפרסם את הצד שלה בסיפור, על ידי פרסומו בעזרת עורך עיתון בשם ווייל‏[7] ב-1835 הקהילה התפרקה, ואיזבלה המשיכה לעבוד בעבודות משק בית עד לחווית ההתגלות.‏[8]

ההתגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבלה תיארה את ההתגלות כפתאומית. היא ראתה אור גדול, והרגישה אחדות עם האל. היא סיפרה שבקשה מאלוהים שייתן לה שם חדש, והא נתן לה את השם סוג'ורנר (Sojourner), כי היא תיסע לכל מקום ותראה לאנשים את הדרך. ואז בקשה מאלוהים עוד שם, כי לכל אחד יש 2 שמות, והוא נתן לה את השם אמת, כדי שהיא תראה לאנשים את האמת, ולכן שינתה את שמה בשנת 1843 לסוג'ורנר טרות' ( Sojourner truth)‏[9]. איזבלה הרגישה שעליה לעזוב את ניו יורק וללכת מזרחה. כשנשאלה מדוע עליה ללכת, ענתה שהרוח קוראת לה, והיא חייבת ללכת. היא לא גילתה זאת לבעלה וילדיה, מחשש שיעצרו בעדה. היא רק הודיעה על עזיבתה מעסיקתה באותה עת, אמרה שהיא מעכשיו אדם חדש. היה זה צעד מאוד אמיץ, ללכת אל הלא נודע, וזאת בשל אמונתה החזקה.

חייה כמטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסע החל בעיר ניו יורק, משם נדדה ללונג איילנד, קונטיקט, מאסצ'וסט, חזרה לניו יורק ואז למישיגן, שם קבעה את מקום מגוריה‏[10] המסע סימל את השחרור שלה, והיה הן מסע בכל רחבי אמריקה, והן מסע אל תוך עצמה.

בכל מקום שדברה, הותירה רושם עז, הן בשל אופן דיבורה, והן בשל החזות שלה - גבוהה וחזקה. בהתחלה דברה עם כל מי שפגשה בדרכה, אך בהמשך פרסמה את פגישותיה. היא דברה נגד העבדות ונאבקה בעד זכויות לשחורים ולנשים. היא עודדה אנשים לחיות לפי ערכים של צדק ואמת. היא עצמה עברה חיים של סבל וכאב, אך בחרה להגדיר את עצמה מחדש, דרך ערך האמת, שהרדיפה אחריו שחררה אותה לחופשי. בהמשך דרכה היא נלחמה למען זכויות החיילים השחורים ששרתו בצבא הברית בזמן מלחמת האזרחים, ונאבקה שחיילים אלה יקבלואדמות מהממשלה. היא נאמה בכל רחבי המדינה, עד למותה בגיל 84 בביתה אשר במישיגן ב-1883.

נאומים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

?Ain't I a Woman[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום משנת 1864

את נאומה המפורסם ביותר נאמה בכנס למען זכויות נשים באקרון אוהיו (Akron Ohio), בשנת 1851. כנסים אלה היו נפוצים באותה עת, מאחר שנשים לא הורשו להיות חברות מן המנין בארגונים שפעלו נגד העבדות‏[11] לציין שבוועידה נגד העבדות שהתכנסה ב-1848 סנקה פולז, לא השתתפו נשים שחורות, אלא רק נשים לבנות ממעמד הביניים‏[12] הנאום שלה לא תועד ולא נכתב בזמן אמת, אך יו"ר הכנס, פרנסס גייג' (Frances Gage), שיחזר את הנאום ב-1863, וזה נחשב לנוסח הנאום שאותו קוראים, על אף שקיימת גרסה נוספת שנכתבה ב-21 ביוני 1851. לנאום הייתה השפעה עצומה, והמשפט "האין אני אישה?" הפך לביטוי של המאבק לזכויות נשים (שכן הרבה תנועות למען זכויות נשים צמחו מתוך התנועות שנאבקו בעבדות). קיים ויכוח על הנוסח האמיתי של הנאום, היות שהנוסח של גייג' שונה במקצת מזה שהופיע בעיתונות בשנת 1851. הנאום בא כתגובה לדבריהם של כמה גברים שנאמו ביום השני לוועידה, והעלו טיעונים בדבר העליונות האינטלקטואלית של הגברים ונחיתות של הנשים, ובדבר הגבריות של ישו ו"החטא הקדמון" של האישה. בנאום פמניסטי חוצב להבות, בעוצמה ובאומץ, הטיחה בפני הגברים שבאולם: הגברים אומרים שנשים זקוקות לעזרה לעלות לכרכרה, לשאת אותן מעל שלוליות וכו'. לי אף פעם אף אחד לא עזר, האם בשל כך אני לא אישה?! אני חרשתי, שתלתי ועבדתי קשה לא פחות טוב מאף גבר, גם הוצלפתי בשוט, האם אני לא אישה? "I have plowed, I have planted and I have gathered into barns. And no man could head me. And ain’t I a woman?" מה הקשר בין אינטלקט לזכויות נשים ושחורים? היא פנתה לאחד הגברים בקהל, שקודם לכן טען נגד זכויות שוות לנשים בטענה שישו הוא לא אישה, ואומרת לו שישו נולד מאלוהים ואישה, ולגבר לא היה שום קשר לכך:
" He says women can't have as much rights as men, 'cause Christ wasn't a woman! where did your Christ come from? From God and a Woman, ,man had nothing to do with him"[13] בנאומה טרות' דרשה מהגברים להניח לנשים להשיב את הסדר לעולם. הנאום הזה העלה סוגיות חשובות בתחומים שונים שקשורים למעמד, גזע, מגדר, פטריארכיה. הנאום מחדד בעיות סוציו-אקונומיות ופוליטיות, ומדגיש את היחס לאחר, לכאב של האובייקט אל מול הסובייקט‏[14]. הנאום שמבטא אקטיביזם פוליטי, משלב בתוכו רוחניות דתית.

7 בספטמבר 1853[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנס בו נאמה, אחד מהבחורים הפריע ושרק שלה, בתגובה אמרה טרות': "“You may hiss as much as you please, but women will get their rights anyway. You can’t stop us"." בנאומיה הגיבה טרות' לקהל, ושילבה בדבריה סימוכין מהדת. בהמשך נאומה היא נזפה בקהל על השריקות וההתנהגות המפריעה, באומרה שבתנ"ך כתוב כבד את אביך ואת אימך.‏[15]

חייה המאוחרים 1850-‏1883[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1850 קנתה את הבית הראשון שלה בנורט'המפטון במסצ'וסטס. באותה שנה היא נאמה בכמה כנסים למען זכויות נשים ונגד העבדות, ולראשונה הסיפור שלה התפרסם בעזרת חבר בשם וויליאם גריסון (William Lloyd Garrison). טרות' נדדה ממקום למקום, והטיפה נגד העבדות, בעד שוויון זכויות לנשים. היא נסעה לאוהיו, ניו אינגלנד, פנסילבניה, ניו יורק, מישיגן, אינדיאנה. ב-1857 היא קנתה בית ליד בטלקריק מישיגן, בקהילה רוחנית בשם הרמוניה‏[16] . ב-29 באוקטובר 1864 היא נפגשה עם הנשיא לינקולן בבית הלבן, ועד 1867 היא הייתה פעילה בעיר וושינגטון בסיוע, הוראה ויישוב מחדש של עבדים משוחררים. ב- 31 במרץ 1870 היא ביקרה את הנשיא גרנט בבית הלבן. 1870-1874 היא נאמה למען מתן אדמות לעבדים משוחררים, נגד צריכת אלכוהול וטבק, ונגד לבוש אופנתי. בין היתר היא נאמה במסצ'וסט, קנזס, בולטימור, ניו ג'רזי, פנסילבניה, מישיגן, ניו יורק, אינדיאנה, אילינוי, מישיגן. היא מתה ב-26 בנובמבר 1883, בביתה במישיגן.

Sojourner Truth.jpg

The Narrative[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1850, יצא לאור הספר The Narrative of Sojourner Truth. הספר נכתב על ידי חברה גילברט אוליב (Olive Gilbert). הספר נכתב ביוזמתה של טרות', שלא ידעה קורא וכתוב, ומטרתו הייתה לממן את המשכנתא שלקחה לקנית הבית שרכשה באותה שנה.‏[17] במהדורות נוספות שיצאו, נכללו גם קטעי עיתונות, שירים, מאמרים ומכתבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Washington, M. (2007),From Motives of Delicacy: Sexuality and morality in the narratives of Sojourner Truth and Harriet Jacobs. Journal of African American History, 92(1), 57-73.
  • ‏Butler, Mary G. Sojourner Truth: From Slave to Activist for Freedom, NY, The Rosen Publishing Group, 2003.‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוג'ורנר טרות' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Laura Hamilton Waxman, Sojourner Truth , Lerner Publications, 2008 ,p. 13
  2. ^ Sojourner Truth, Ain't Ia Woman?, in Feminism: The Essential Historical Writings, (1992), p.7.
  3. ^ Rebecca Weir. "Sojourner Truth's America", Women: A Cultural Review, 22.2-3 ,(2011),p. 285-288
  4. ^ Olive Gilbert, Narrative of Sojourner Truth , הפרק הבריחה, 1850
  5. ^ Nell I. Painter, "Representing Truth: Sojourner Truth's knowing and becoming known", The Journal of American History, 81:2(1994), p.463.
  6. ^ Carleton Mabee, and Susan Mabee Newhouse, Sojourner Truth: Slave, Prophet, Legend , NY, NYU Press (1995) ,p.18-20.‏
  7. ^ Jean M. Humez, Reading "The Narrative of Sojourner Truth" as a Collaborative Text, Frontiers: A Journal of Women Studies, 16:1 (1996) , p. 29-52
  8. ^ Painter, "Sojourner Truth in Life and Memory: Writing the Biography of an American Exotic", Gender & History, 2(1) (1990), .‏ p.5
  9. ^ Painter, "Sojourner Truth in Life and Memory: , 2(1) (1990), .‏ p.3
  10. ^ Edward Countryman, "Sojourner Truth's America", Journal of the Early Republic, 32:2 (2012).
  11. ^ Jean Lebedun, "Harriet Beecher Stowe's Interest in Sojourner Truth, Black Feminist", American Literature, 46:3 (1974), p. 359-363
  12. ^ Avtar Brah & A. Phoenix, "Ain’t IA Woman? Revisiting Intersectionality", Journal of International Women’s studies, 5(3)(2004), p. 75-86.
  13. ^ Sojourner Truth, "Ain't IA Woman?", Feminism: The Essential Historical Writings, (1992), p. 93-5.‏
  14. ^ Avtar Brah & A.Phoenix, "Ain’t I A Woman?" , p. 75-86.
  15. ^ באתר absolute
  16. ^ Carleton Mabee, and Susan Mabee Newhouse,Sojourner Truth: Slave, Prophet, Legend, NYU Press, 1995,.p. 93‏
  17. ^ Carleton Mabee, and Susan Mabee Newhouse,Sojourner Truth: Slave, Prophet, Legend,. NYU Press, 1995., p. 63‏