סודאן הצרפתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
סודאן הצרפתית Le Soudan français
LocationMali.svg
דגל - האידואגרמה "מאלי" וצבעי דגל צרפת
אירועי הקמה שנות קיומה 1891-1904
1946-1921
הוקמה 1891
1 בינואר 1921
אירועי פירוק אוטונומיה
התפרקה 1946
ישות קודמת סנגל עילית (מושבה שקמה ב-1890)
סנגל עילית וניז'ר 1921-1904
ישות יורשת האיחוד הסודאני
משטר מושבה 1946-1891
‏ טריטוריה צרפתית מעבר לים - אוטונומית 1958-1946
שפה צרפתית
יבשת אפריקה
עיר בירה קאייס 1899 -1892
במקו - החל מ-1899 -
העיר הגדולה ביותר במקו
שטח נכון ל-1960 1,436,190 קמ"ר
אוכלוסייה נכון ל-1960 כ-7,450,000
מטבע פרנק צרפתי
אחרי 1946 פרנק CFA

סודאן הצרפתיתצרפתית:Le Soudan français) היה שמה של מושבה צרפתית שהוקמה בשטח הנוכחי של מאלי בשנים 1904-1891 ואחר כך בשנים 1946-1920 (בין שתי תקופות אלה הטריטוריה נכללה לתוך "מושבת סנגל עלית וניז'ר" -colonie du Haut-Sénégal et Niger ), חלק מאפריקה המערבית הצרפתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-19 ההתפשטות הקולוניאלית הצרפתית התקדמה בעמק הנהר סנגל, בפיקודו של הקולונל לואי פדרב. היא פגשה התנגדותם של המנהיגים מקומיים, כמו זה של הטוקולורים, אל חאג' עומר טאל, במצור על מבצר מדינה ב1857, וכמו סמורי טורה.

ביולי 1891 הצרפתים הקימו את המושבה שנקראה "סודאן הצרפתית". החל משנת 1892 בירת המושבה הייתה העיר קאייס והחל מ-17 באוקטובר 1899 - במקו. הסודאן הצרפתית הפכה ה-1895 לחלק מאפריקה המערבית הצרפתית. נפילתו בשבי של סיקאסו ב-1 במאי 1898 ותפיסתו של סמורי טורה בספטמבר אותה שנה ציינו את סיום תהליך ההתבססות הקולוניאלית הצרפתית באזור.

ב-10 באוקטובר 1899 הופרדו מסודאן הצרפתית 11 מחוזות דרומיים שהפכו חלק מגינאה הצרפתית, חוף השנהב ודהומיי. עם זאת שניים ממחוזות אלה סופחו מחדש לסודאן הצרפתית בשנת 1900.

בשנת 1902 חלקי המושבה שלא אורגנו במחוזות צבאיים הפכו ל"סנגמביה וניז'ר", החל משנת 1904 - "סנגל עילית וניז'ר". בשנת 1924 הושלמה בניית מסילת הברזל בין דקר ובין ניז'ר, שנועדה להוביל סחורות אל נמל דקר.

בשנת 1920 יצאה וולטה עילית, בורקינה פאסו של ימינו מסגרת המושבה "סנגל עלית וניז'ר". השטח שנשאר חזר בשנים 1946-1920 לשאת את השם סודאן הצרפתית עם במקו כעיר בירה. תפקיד חשוב שיחק בניהול המושבה אנרי טראסון דה פוז'ר, שכיהן בשנים 1920-1921 כמושל זמני, ובין 26 בפברואר 1924 ול 1931 כיהן כמושל של סודאן הצרפתית. משום מושבו היה בארמון קולובה בבמקו.

בשנת 1933 פורקה המושבה וולטה עילית וחלקים ממנה עבר לסודאן הצרפתית. היא הוקמה מחדש ב-1947.

אחרי מלחמת העולם השנייה עלו הקולות שתבעו עצמאות. בשנת 1945 פילי דאבו סיסוקו נבחר לפרלמנט הצרפתי. בשנת 1946 נוסדה בבמקו השלוחה הסודאנית של מפלגת "ההתכנסות הדמוקרטית האפריקאית" (Rassemblement démocratique africain) בראשותם של ממאדו קונאטה ומודיבו קייטה.

במשאל העם ב-28 בספטמבר 1958 97 % מהבוחרים בסודאן הצרפתית הצביעו בעד הקמת רפובליקה סודאנית בחיק הקהיליה הצרפתית. הרפובליקה הסודאנית כרתה ברית פדרטיבית עם סנגל כדי ליצור את הפדרציה של מאלי, עצמאית החל מ-20 ביוני 1960 אחרי שצרפת אימצה חושה חדשה ב-4 באוקטובר 1958 הרפובליקה הסודאנית הצטרפה לקהיליה הצרפתית תחת השם סודאן הצרפתית וזכתה בניהול עצמי מלא ב-25 בנובמבר 1958.

ב-4 באפריל 1959 סודאן הצרפתית יצרה ברית פדרטיבית עם סנגל כדי ליצור את הפדרציה של מאלי. היא הפכה לעצמאית במסגרת השהיליה הצרפתית ב-20 ביוני 1960. בעקבות התפרקות הפדרציה של מאלי, מודיבו קייטה הכריז ב-22 בספטמבר 1960 על עצמאות הרפובליקה הסודאנית תחת השם רפובליקת מאלי. המדינה החדשה עזבה את הקהיליה הצרפתית.

ארגון הטריטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להשתית את שליטתו, הקולוניאליזם הצרפתי ביסס במושבות מערכת מאוד ריכוזית, שפעלה באמצעות ראשי קונטונים. בשלהי שנות ה-1910 הותר ביזור מסוים על ידי הקמת מספר מועצות מעורבות, קודם בבמקו ובקאייס - ב- 1 בינואר 1919 ואחר כך במופטי - ב-1 בינואר 1920.כעבור כמה עזורים ב 1954-1953 קמו מועצות מעורבות נוספות בסגו ובסיקאסו. המועצות המוערבות נוהלו על ידי ראש מועצה-מנהל שהתמנה על ידי צו של המושל השמנה, ולצידו פעלה ועדה מוניציפלית מדרגה ראשונה, המורכבת מ 8 חברים מלאים (4 אזרחים צרפתים ו4 נכבדים מקומיים) ו - 4 חברי משנה (2 אזרחים צרפים ו2 נתינים צרפתים) חוק צרפתי מ -18 בנובמבר 1955 בנוגע לארגון המוניציפלי מחדש קבע יצירתן של מועצות בעלות מלאו הכוחות . מועצה מוניציפלית נחברה על ידי קולגיום יחיד שמינה ראש עיר. בתוקף חוק זה, במקו, קאייס, סגו ומופטי הפכו ב-1956 למועצות בעלות מלוא הכוחות. בשנת 1958 נוצרו עוד שבע מועצות בעלות "זכויות ממוצעות":קיטה, קאטי, קוליקרו, קוטיאלה, סאן מאלי, טימבוקטו וגאו. ראש המועצה בהן התמנה על ידי ראש הטרטיטוריה, ולצידו מועצה מוניציפלית נבחרת על ידי קולגיום יחיד. בשנת 1959 גם סיקאסו הפכה למועצה בעלת מלוא הכוחות

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצר חלקאי בסודאן הצרפתית בשנת 1928 ו- 1959
תוצר 1928 1959
אורז פאדי
סודאן הצרפתית
פרטים
סודאן הצרפתית
פרטים
בוטנים
סודאן הצרפתית
פרטים
סודאן הצרפתית
פרטים
כותנה
סודאן הצרפתית
פרטים
סודאן הצרפתית
פרטים

הצרפתים ביקשו לפתח גידולים בעזרת השקיה שיספקו מוצרים למטרופולין. בשנים 1939-1928 עיקר ההשקעות רוכזו על ידי "הרשות של ניז'ר" -בשנים 1939-1928- כ- 4 מיליארד פרנק. מדיניות זו איפשרה את העלאת הייצוא.