סודה סטריאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סודה סטריאו

סודה סטריאו היא מלהקות הרוק החשובות והמשפיעות ביותר שיצאו מארגנטינה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. הצלחתה והשפעתה בכל דרום אמריקה ניכרת עד היום.

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סודה סטריאו הוקמה כשלישייה ב-1982 והתפרקה ב-1997 על ידי הזמר והגיטריסט גוסטבו סראטי, הבסיסט הקטור בוסיו והמתופף צ'ארלי אלברטי. בראשיתם הושפעו מאוד מסגנון ה"גל החדש" ולהקות כמו פוליס "ראשים מדברים" אך למעשה סגנונם התפתח והשתנה על מנת לא ליפול למלכודת השבלוניות.

אלבומם הראשון "Soda Stereo" יצא בשנת 1982 וזכה להצלחה מידיית בארגנטינה הודות למוזיקה המלהיבה, שהייתה שילוב של רגאיי, פופ וגל חדש, ולמילים הלא שיגרתיות. באותה תקופה הם הואשמו בשיטחיות אך אלבומם השני "Nada Personal" ביסס את מעמדן ופופולריותן על ידי להיטים כמו "Nada Personal" ו"Cuando Pase El Temblor" שנכנסו ללקסיקון המוזיקה בארגנטינה ופתחו להן את הדלתות לשאר אמריקה הלטינית. תהליך זה התחזק בעקבות יציאת אלבומם השלישי "Signos" שיצא ב-1986 ושרמת הפקתו נחשבת לפריצת דרך במוזיקה הדרום אמריקאית לאותה תקופה מה שגרם לעיתונות להתחיל להתייחס אליהם ברצינות. מיד לאחר "Signos" הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ראשון בדרום אמריקה שהוביל לאלבום שהוקלט בהופעה חיה ונקרא "Ruido Blanco" (רעש לבן).

ב-1988 הלהקה הקליטה בניו יורק את אלבומם החמישי "Doble Vida" שהופק על ידי הגיטריסט של דייוויד בואי, קרלוס הלומר (Carlos Alomar). ההפקה הייתה עשירה בצלילים חדשים וגרמה ללהקה להישמע שונה מבעבר. המיני-אלבום "Languis" יצא מיד לאחר מכן וזכה להצלחה מסחרית. שנת 1990 סומנה כשנה שהלהקה הגיעה בה לשיאים חדשים בעקבות הוצאת האלבום "Cancion Animal" למרות השינוי בסגנון הלהקה הגיעה באותה תקופה לשיא הפופולריות שלה גם אודות לתרומתו של המפיק המוזיקלי דניאל מלרו שזכה לכינוי "הצלע הרביעית של סודה סטריאו".

בשנת 1991 הלהקה הופיעה ברחובות בואנוס איירס בקונצרט פתוח בפני 250,000 איש וערכה את המיני-אלבום "Rex Mix" שהכיל שירים שהוקלטו בהופעות חיות וכן מספר שירים חדשים.

בתחילת 1992 הוציאו גוסטבו סראטי ודניאל מלרו אלבום משותף שנקרא "Colores Santos" ששילב נסיונות בפופ וסינטיסייזר. בשנת 1993 יצא האלבום השנוי במחלוקת "Dynamo" שמוגדר על ידי חלק מהמעריצים כאלבום הטוב ביותר של הלהקה - לעומת חלק שטוענים את ההפך; רוב הציבור התעלם מהאלבום, והוא היה הכישלון המסחרי הגדול ביותר בתולדות הלהקה.

בעקבות הכישלון החלו להופיע שמועות (שהתבררו כלא נכונות) על פירוק, שהתחזקו בעקבות פרויקטים אישיים שהוציאו חברי הלהקה כמו "Amor Amarillo" שהוציא גוסטבו סראטי. ברם, ב-1995 הייתה הלהקה שוב בדרכים וכן הוציאו את האלבום הרגוע ביותר שלהם עד כה בסגנון MTV Unplugged שנקרא "Comfort Y Musica Para Volar" (שולבו בו גם רצועות שלא הוקלטו אנפלאגד). חילוקי דעות אישיים בין חברי הלהקה העיבו על הרמוניה היצירתית וההרכב שכבר היה קיים 15 שנה יצא בהצהרה משותפת על פירוק בסוף שנת 1997.

סיבוב פרידה אחרון נערך במקסיקו, ונצואלה, צ'ילה ולבסוף בארגנטינה. ב-20 בספטמבר 1997 "סודה סטריאו" הופיעו בפעם האחרונה מול 65,000 איש באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס בהופעה שגם הוקלטה לאלבום כפול, שניקרא "El Ultimo Concierto A y B". לאחר ארבע שנים בתרדמת, גוסטבו סראטי מת מדום נשימה כתוצאה מנזק במוח בבוקר ב-4 בספטמבר 2014 בשעה תשע בבוקר בזמן שהוא נותר על תמיכת חיים בClinica ALCLA בבואנוס איירס, ארגנטינה. מייד לאחר מותו, הרופא של גוסטבו סראטי אמר לתקשורת "גוסטבו מת בכבוד ללא כל כאב, ללא כל פצע". גופתו נקברה בבית הקברות La Chacarita בבואנוס איירס.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Soda Stereo 1984
  • Nada Personal 1985
  • Signos 1986
  • Ruido Blancolive1987
  • Doble Vida 1988
  • Languis 1990
  • Canción Animal 1990
  • Rex Mix 1991
  • Dynamo 1993
  • Veinte Grandes Éxitos 1994
  • Zona de Promesas 1994
  • Sueño Stereo 1995
  • Comfort y Música Para Volar MTV Unplugged 1996
  • Chau Soda 1997
  • El Último Concierto A live1997
  • El Último Concierto B live1997
  • El Legado de Soda Stereo, Vol. 1 1999
  • El Legado de Soda Stereo, Vol. 2 1999
  • Serie 2000 2000
  • Obras Cumbres, Vol. 1 2001
  • Obras Cumbres, Vol. 2 2001
  • Leyendas: Solamente los Mejores 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]