סוד הקסם הבורגני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוד הקסם הבורגני
שם במקור: Le charme discret de la bourgeoisie
בימוי: לואיס בוניואל
הפקה: סרז' זילברמן
תסריט: לואיס בוניואל, ז'אן-קלוד קרייר
עריכה: הלן פלמיאניקוב
שחקנים ראשיים: פרננדו ריי
פול פרנקר
דלפין סריג
סטפאן אודראן
ז'אן-פייר קאסל
בול אוז'ייה
צילום: אדמונד רישאר
מדינה: צרפת-איטליה-ספרד
הקרנת בכורה: 15 בספטמבר 1972
משך הקרנה: 102 דקות
שפת הסרט: צרפתית

סוד הקסם הבורגניצרפתית "Le charme discret de la bourgeoisie") הוא סרט קולנוע סוריאליסטי מ-1972, שבוים על ידי לואיס בוניואל על פי תסריט של בוניואל ושל ז'אן-קלוד קרייר. הסרט צולם בצרפת ובחלקו הגדול הוא דובר צרפתית, עם מספר דיאלוגים בספרדית.

הסרט, שהוא רצף של אפיזודות, קומיות בחלקן וללא מבנה עלילתי ברור, עוסק בחבורת אנשים מהמעמד הגבוה, המנסים לסעוד ביחד בהזדמנויות שונות ובכל פעם ניסיונם זה מופרע על ידי התרחשויות בלתי צפויות. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1972 והיה מועמד לפרס האוסקר בקטגורית התסריט המקורי הטוב ביותר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מכיל מספר סצינות הקשורות זו לזו בצורה נושאית. חמש התכנסויות של חבורת חברים ממעמד הבורגנות וארבעה חלומות שחולמים כמה מהם. החלק הראשון של הסרט מתמקד במפגשים בעוד שבחלק השני מרובים יותר החלומות. ישנן סצינות בהן מעורבות גם דמויות אחרות כמו דמות הכומר ודמות הטרוריסטית העוקבת אחר אחד מהגיבורים. פעמים רבות ההתרחשויות בסרט אינן הגיוניות אך הגיבורים מקבלים אותן כטבעיות.

הסרט מתחיל בהגעתם של רפאל אקוסטה, שגריר המדינה הדרום-אמריקאית הדמיונית "מירנדה", הזוג תבנו ואחותה של גברת תבנו, אל ביתם הכפרי של הזוג סנשאל. אליס סנשאל המארחת מופתעת מהגעתם וטוענת כי חלה אי הבנה וכי הארוחה תוכננה ליום שלמחרת ועל כן בעלה עדיין לא הגיע וגם האוכל לא מוכן. האורחים מזמינים אותה למסעדה סמוכה ושם, לאחר שריקנות המסעדה, מחיריה הזולים וחוסר סועדים מוחלט גורם לחבורה לחשוש מהמצפה להם, הם מגלים כי בחדר צדדי נמצאת גופת בעל המסעדה שנפטר לא מזמן והם נוטשים את המקום במהירות.

בסצנה הבאה מתברר כי רפאל מבריח קוקאין באמצעות הדואר הדיפלומטי של "מירנדה" ושני הגברים האחרים, תבנו וסנשאל, הם שותפיו. מתברר גם כי חבורה של אנשי "מירנדה" עוקבים אחר רפאל, כנראה במטרה לחוטפו או להורגו. יומיים לאחר הארוחה שלא התקיימה מוזמנים שוב הארבעה לבית הזוג סנשאל. בדיוק בהגיעם נעורה התשוקה בזוג סנשאל, הנמצא בקומה השנייה של הבית, הבעל מסרב לתנות אהבים עם אשתו בבית בטענה שהיא קולנית מדי ועל כן, השניים משתלשלים מהחלון וממהרים אל הגן כדי להשביע את יצריהם. האורחים הממתינים בקומה התחתונה שואלים לבסוף את המשרתת היכן המארחים והיא מספרת להם כי ברחו דרך החלון. הידיעה מעוררת פחד באזני הגברים הסבורים כי המשטרה בעקבותיהם וכל האורחים נמלטים מהבית. לא עוברות מספר דקות ואל ביתם של הזוג סנשאל מגיע כומר המבקש לעבוד כגנן בגן הבית. תחילה חושדים בו בני הזוג ששבו מהתעלסותם כמתחזה, אך לבסוף הם נעתרים לבקשתו ומאפשרים לו לקבל את המשרה. הוא מספר להם כי הוריו נרצחו לפני שנים בהרעלה וכי הרוצח לא נתפס. בסצנה מאוחרת יותר בסרט, הכומר מוזעק לתת מחילה לחולה על ערש דווי. החולה מתוודה בפניו כי רצח את מעסיקיו לפני שנים רבות כי לא יכול היה לסבול יותר את התעמרותם בו. הכומר נותן לו מחילה ואז לוקח רובה ציד המצוי בסמוך, ויורה והורג את רוצח הוריו.

נסיון הסעודה השלישי הוא של שלוש הנשים בבית קפה. הן מזמינות קפה אך נענות כי הוא אזל וזוהי גם התשובה לגבי הזמנותיהן הבאות: תה, תה צמחים, קוניאק וחלב. חייל צעיר ונאה הסועד בשולחן הסמוך מצטרף אליהן ומספר להם בנימוס מופלג, את סיפור ילדותו. הסצנה עוברת להצגת מפגשו של החייל עם רוחה המתה של אמו המספרת לו כי אביו הוא רוצחו של אביו הביולוגי. החייל נוקם את נקמת אביו הביולוגי ומרעיל את אביו. מבית הקפה יוצאת גברת תבנו אל ביתו של מאהבה, רפאל הדיפלומט בן החבורה. אלא שמר תבנו מגיע למקום במקרה, בטרם אירע דבר ולוקח איתו את אשתו. אל דירתו של רפאל עולה אז הצעירה מחבורת "מירנדה" שעקבה אחריו מוקדם יותר. היא חמושה באקדח וכוונתה לרוצחו, אולם רפאל משתלט עליה ומאפשר לאנשי השירות החשאי של מדינתו לתפוס אותה.

סעודה נוספת, אותה מנסה החבורה לערוך בבית הכפרי של הזוג סנשאל, עומדת כבר להתחיל, אלא שאז פורצת אל החדר קבוצת קצינים וחיילים. מתברר כי היחידה נמצאת באזור לרגל תמרונים וכי הוזמנו לביקור על ידי בני הזוג סנשאל, אם כי ללא מועד שנקבע מראש. החיילים מוזמנים לחלוק עם החבורה את האוכל, אלא שאז מגיע רץ ומוסר למפקד ידיעה כי התמרון החל והחיילים יוצאים את הבית במהירות. אחרי זמן קצר חוזר המפקד ומזמין את החבורה לסעוד בביתו לכשייסתיימו התמרונים.

החבורה אמנם מגיעה לביתו של המפקד במטרה לסעוד אך האוכל המוגש להם אינו אמיתי ולפתע נפתח מסך והם מוצאים את עצמם כשחקנים על במת התיאטרון מול קהל המצפה להצגה. בני החבורה נוטשים את הבמה לקול שריקות הבוז של הקהל ומתברר כי הסצנה היא חלומו של מר סנשאל. מיד עובר הסרט לסעודה ה"אמיתית" בבית המפקד הצבאי, שם פונה המפקד אל רפאל ובאדיבות מופלגת מונה את כל חוליי משטרה המושחת של "מירנדה". רפאל שולף אקדח ויורה במפקד הצבאי, אלא שאז מתברר כי היה זה חלומו של מר תבנו.

הסעודה החמישית מתקיימת שוב בביתם של הזוג סנשאל. עתה מתפרצת המשטרה אל הבית ועוצרת את כל החבורה המושלכת אל תא המעצר. רק התערבותו של שר הפנים (מישל פיקולי בתפקיד זעיר) מביאה לשחרור החבורה המכובדת. החבורה מתכנסת באותו מקום לאחר שחרורה ומצליחה סוף סוף לאכול, אלא שאז פורצים טרוריסטים חמושים מ"מירנדה" ורוצחים את כל בני החבורה. רק רפאל שמצא מסתור מתחת למפת שולחן האוכל ניצל. אולם הוא אינו עומד בפיתוי ושולח את ידו לאחוז בנתח בשר הנמצא על השולחן. הרוצחים יורים בו ואז מתברר כי המדובר הוא בחלומו של רפאל.

בסיום רואים את בני החבורה צועדים על כביש אספלט העובר בשדה דגן. הרוח נושבת והאופק פתוח בפניהם והם צועדים בביטחון קדימה. סצנה זו מופיעה גם באמצע הסרט והיא חוזרת על עצמה בסיום.

השחקנים הראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקר האמריקאי, רוג'ר איברט, רואה בסרט כהמשך לסרטיו הקודמים של בוניואל; גם כאן אין הסבר להתרחשויות בסרט, הדמויות מחליקות פנימה והחוצה מהפנטזיות של הדמויות האחרות, תוך שהן לכודות במנהגיהן ובעולמן, חוזרות שוב ושוב לאותם מצבים ובכך מדגישות את הסתכלותו הצינית והשקפתו הפסימית של הבמאי. איברט רואה בסרט זה את היפוכו המבריק של סרטו המוקדם של בוניואל, "המלאך המשמיד", בו הסועדים אינם מסוגלים לעזוב את המקום בו סעדו.‏[1] במאמר מאוחר שלו משנת 2000, רואה איברט בסרט גם התקפה על המעמד הבורגני דרך המוסד החשוב ביותר שלו, הסעודה. הסעודה אמורה להראות את עושרו של המארח ואת נימוסיהם הטובים של הסועדים, אולם אצל בוניואל מבצבצים ועולים מאחורי החזית שמציגה הסעודה החגיגית גם סכלות, בגידות, סחר בסמים, רמייה ועוד רעות חולות המדגימות את התנוונותה של השכבה האירופאית העשירה.‏[2]

מבקרו של הוילג' ווייס, ג'ים הוברמן, רואה בכך שבוניואל מטריד את גיבוריו הבורגניים בעימותים עם לוחמי חופש טרוריסטיים, כהתייחסות למציאות באירופה באותה עת, דבר שבוניואל נמנע ממנו בדרך כלל.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]