סוהארטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סוהארטו
8 ביוני 1921 – 27 בינואר 2008 (בגיל 86)
Soeharto.jpg
מקום לידה קמוסוק, יוגיאקארטה, ג'אווה
מקום פטירה ג'קרטה, אינדונזיה
ידוע בשל נשיא אינדונזיה השני
תקופת כהונה 12 במרץ 1967 - 21 במאי 1998
מפלגה פוליטית גולקאר
דת אסלאם
בת זוג סיטי הארטינה

סוהארטו (8 ביוני 1921 - 27 בינואר 2008) היה איש צבא ומנהיג פוליטי אינדונזי. הוא שירת כקצין במהפכה הלאומית של אינדונזיה, והיה לנשיאה השני של המדינה בין השנים 1967 ל-1998.

סוהארטו לקח את השלטון מסוקארנו, קודמו בתפקיד והנשיא הראשון של אינדונזיה, באמצעות תמרונים פוליטיים בנושא חוסר השקט שהיה באותה תקופה. לאורך שלושים ושתים שנות שלטונו בפועל, שזכו לכינוי "אורדה בארו" (סדר חדש), סוהארטו הקים ממשלה מרכזית חדשה עם מאפיינים מיליטריסטיים. יכולתו לשמור על יציבות ולהימנע מעמדה אנטי-קומוניסטית זיכו אותו בתמיכתן הכלכלית והדיפלומטית של מספר ממשלות במערב בתקופת המלחמה הקרה. ברוב תקופת שלטונו אינדונזיה חוותה תקופה של צמיחה כלכלית משמעותית ותיעוש[1]. אולם, שלטונו אחראי לטיהורים פוליטיים ומותם של מיליוני אינדונזים וסינים-אינדונזים החשודים בפעילות קומוניסטית‏[2], והוציא אל מחוץ לחוק את המפלגות הקומוניסטיות והסיניות-אתניות[3]. בנוסף, פלישתו למזרח טימור ב-1975 זכורה לרעה בשל אכזריותה, כאשר במהלך הכיבוש האינדונזי במקום דווח על למעלה מ-200,000 הרוגים.

בתהליך שנמשך עד שנות ה-90 הלך וגבר חוסר שביעות רצון מממשלו של סוהארטו, שאימץ נורמות אוטוריטריות ומושחתות. שליטתו המוחלטת של סוהארטו בעניינים פנים-אינדונזיים התרופפה במידה משמעותית כאשר המשבר הכלכלי באסיה פגע בתנאי המחיה של האינדונזים, ופגע גם בתמיכה שזכה לה בקרב המוסדות הצבאיים, פוליטיים וחברתיים-אזרחיים. לאחר תקופה של חוסר שקט מהותי, הבידוד הפוליטי גרם באמצע שנות ה-90 לאיבוד שארית התמיכה בסוהארטו, והוא נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא במאי 1998 בעקבות הפגנות המוניות. לאחר ששירת כפנים הייצוגיות של אינדונזיה במשך 30 שנים, סוהארטו חי את שארית חייו בבידוד כמעט מלא. הנסיונות לשפוט אותו באשמת רצח עם נכשלו בגלל בריאותו הלקויה. המורשת שלו מצויה במחלוקת עזה הן באינדונזיה והן בשאר העולם.

לסוהארטו היה רק שם אחד, בדומה לאנשים רבים מהאי ג'אווה. כאשר דנים בו בהקשר דתי הוא מכונה לעתים האג'י או אל-האג' מוחמד סוהארטו, אך השם האסלאמי הזה הוא לא שמו הרשמי או משמש אותו באופן כללי. מאז 1947 האיות סוהארטו (Suharto) הוא האיות הרשמי של שמו באינדונזיה, אך ישנם מקרים שבהם משתמשים באיות הישן של שמו - Soeharto.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדות הנוגעות לילדותו ונעוריו של סוהארטו שנויות במחלוקת לפי ביוגרפים מהמערב. ישנם תיעודים אמינים או מפוקפקים על שנותיו הראשונות וחייו בקרב משפחתו, ולרבים מתוכם יש משמעות פוליטית. אמו ואביו של סוהארטו, סוקירה וקרטוסודירו, היו ג'וואים עובדי אדמה, שחיו בבית ללא חשמל או מים זורמים. סוקירה הייתה אשתו השנייה של קרטוסודירו; מנישואיו הראשונים היו לו שני ילדים נוספים. נטען כי קרטוסודירו התגרש מסוקירה בשלב מוקדם בחייו של סוהארטו, אך ישנן אי התאמות באשר לתאריך המדויק - לפי הביוגרפיה "הגנרל המחייך" מאת רודר הגירושים התרחשו שנים מעטות לאחר לידת סוהארטו; באוטוביוגרפיה נטען כי הם התרחשו מספר שבועות לאחר לידתו. שני ההורים נישאו לאחר מכן פעם נוספת.

סוהארטו נולד בתקופת השלטון ההולנדי באינדונזיה בכפר קמוסוק הנמצא במרחק 15 ק"מ מערבית ליוגיאקארטה, במרכז האי ג'אווה. הוא עזב את כפרו והתגייס כחייל לבית ספר של הצבא ההולנדי בתקופה שאיי הודו המזרחית היו המוקד של מספר עימותים אלימים, כולל מלחמת העולם השנייה והמהפכה האינדונזית. נאמנותו של סוהארטו השתנתה כמה פעמים, ועברה מההולנדים אל היפנים ומהם אל הלאומנים האינדונזים, שלהם הוא סייע באמצעות הכשרתו.

לאורך תקופות ארוכות סוהארטו לא שהה קרוב להוריו, כיוון שהועבר מספר פעמים בין בתים שונים בתחילת חייו. נישואיה של דודתו מצד אביו לפקיד ג'וואי נמוך-דרגה בשם פראווירוויהאריו, שלקח על עצמו לגדל את סוהארטו כאילו היה בנו, נחשבים על ידי הביוגרף רוברט אלסון כנקודה שבה סוהארטו החל להתייחס אל אדם כלשהו בחייו כאל דמות אבהית, וכן כנקודת הזמן שבה הוא הפסיק לעבור בין בתי מגורים שונים והתיישב במקום בשם ווריאנטורו שבו קיבל את רוב חינוכו היסודי. סוהארטו התיידד עם גורו למיסטיקה ג'וואית וריפוי באמצעות דת, דבר שהשפיע עליו במידה רבה לאחר שהתמנה לנשיא אינדונזיה‏[4].

המחסור במקורות רשמיים על תחילת חייו של סוהארטו, וכן היבטים שונים שאינם מתאימים למעמד הנמוך בג'אווה (לדוגמה, סוהארטו זכה לקבל חינוך בגיל מוקדם יחסית), הובילו לשמועות על כך שסוהארטו הוא בנו הלא-חוקי של נדבן עשיר, ונטען כי היה זה ככל הנראה אריסטוקרט מיוגיאקארטה או סוחר אינדונזי ממוצא סיני‏[5]. הביוגרף רוברט אלסון מאמין כי לא ניתן לשלול את הטענות הללו מכל וכל, כיוון שמידע רב שסוהארטו מסר על מוצאו נגוע במשמעות פוליטית‏[5]. הטענה שסוהארטו היה בנו של סוחר אמיד נזכרה גם במקור אחר, ונתמכת בעובדה שסוהארטו כנה עצמו גם "ראדן" שהוא תואר אצולה ג'אווהני.

כפי שנאמר על ידי אלסון ואחרים, חינוכו של סוהארטו עמד בניגוד לזה של לאומנים אינדונזיים בולטים כגון סוקארנו, מאחר שהוא נחשב כמי שהביע עניין מועט בהתנגדות לקולוניאליזם או דאגות בעניינים פוליטיים הנוגעים לתחום שמעבר לסביבתו הקרובה. סוהארטו לא ידע לדבר הולנדית או שפות אירופיות אחרות, בניגוד לסוקארנו והמעגל שהקיף אותו. אולם, מאוחר יותר הוא למד הולנדית כיוון שהצטרף לצבא הולנד ב-1940[6].

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה והכיבוש היפני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא ההולנדי בהודו המזרחית ההולנדית נקרא בשם KNIL ומנה לפי מקור אחד 98000 איש ולפי הוויקיפדיה בגרסה האנגלית מנה בדצמבר 1941 כ 85,000 איש כולל אינדונזים רבים ומגויסים בני לאומים שונים. ציודו כלל 389 מטוסים. סוהארטו הגיע לדרגת סמל בצבא זה.

היפנים הקימו כמה מסגרות צבאיות מקרב האינדונזים: יחידה אחת נקראה בראשי תיבות HEIHO שנוסדה ב 2 בספטמבר 1942 ונועדה להיות יחידת סיוע לצבא היפני. היו בה 42000 איש. שבוי יהודי מבעלות הברית בשם אברהם קיסין הזכירה בשם "היו" כשראה את אנשיה באי הרוקו כשעשו "תרגילי סדר מרושלים" עם רובים עשויים מעץ‏[7]. מרכז הגיוס שנוסד ב-16 במרץ 1943 נקרא PUTERA ראשי תבות של "פוסאת תנאגא ראקיאת" (קרי רא'יאת), "מרכז כח העם" שהוחלף ב-1 במרץ 1944 בשם "ג'אווה הכוכאי"., הכוחות נקראו PETA ראשי תיבות של "פמבלא תאנאה איר", "פמבלא" פירושו "מגן". "תאנאה איר" הוא ביטוי במלאית שאין כוונתו כתרגומו המילולי : משמעות המלים "תאנאה איר" היא "ארץ מים" אבל כמושג משמעו "מולדת". צבא מתנדבים זה לפי הקידומת לשמו : "סוכארלא", " מתנדב / התנדבות", נוסד ב-3 באוקטובר 1943. בשיאו הגיע הצבא ל 120000 איש. סוהארטו התגייס לצבא זה הוקפץ לדרגת סרן והגיע לפקוד על מחלקה. מאוחר יותר פקד על פלוגה. מאוחר יותר הגיע לדרגת letnan kolonel ופקד על חטיבה.

פעילותו במהפכה האינדונזית הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילוק היפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוגוסט 1945 בשעה 15:30 שודרה ברדיו היפני הודעת "הנחת הנשק" מפי הירוהיטו. ב-16 באוגוסט היו אחמד סוקרנו והאטא נתונים ללחץ להכריז על עצמאות. בשעה 10:00 בבוקר התכנס קומץ אנשים בביתו של סוקארנו בג'קרטה ושמע ממנו את הכרזת עצמאותה של אינדונזיה. ב-22 באוגוסט 1945 פרקו היפנים את PETA ואת HEIHO ופרקו את חייליהם מנשקם. רבים מהחיילים לא שמעו אודות הכרזת העצמאות. רק ביום ההוא הודיעו היפנים באינדונזיה על כניעתם.

היפנים הותירו נשק באינדונזיה, דבר שהאינדונזים מהרו לנצל. בכלל הנשק היו כמה מטוסים. סוהארטו שהיה קצין הבין יותר מכל את חשיבות חיל האוויר. הנסיגה היפנית הייתה תהליך אטי, שכלל גם שחרור שבויים. סוקרנו נזהר שלא להרגיז את היפנים, אבל היו תקריות אש בין אינדונזים ליפנים.

לוחמת הגרילה והניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 1 בינואר 1947 היה סוהארטו חיל בגדוד XXII , חטיבה VIII , אוגדה III "דיפונגורו" בצבא אינדונסיה ובסיסה באי ג'אווה. משכורתו הועמדה על 45 רופיות אינדונסיות.

הקריירה הצבאית לאחר העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת איריאן המערבית - מבצע "תריכורא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 1961 הוכרזה מלחמה נגד הולנד, באמצעות "3 הפקודות של העם" , בראשי תבות: TRIKORA, תכליתה הייתה לגרש את ההולנדים ממערב גינאה החדשה שנקראה בפי האינדונזים "איריאן המערבית". סוהארטו שהיה המפקד האסטרטגי של כוחות היבשה בצבא אינדונזיה, ובראשי תבות "קוסתראד" קבל את הפיקוד על המבצעים הצבאיים באיחור. סוקרנו היה בור בענייני צבא, ולפני שנהל סוהארטו את הלחימה, נגרמו כשלונות ותבוסה לצבא אינדונזיה. נסיונות לפלוש לאי החל מ-19 בדצמבר 1961 נכשלו. ב-12 בינואר 1962 נחתו אינדונזים באי ויגאו בצפון מערב אבל בין ה-14 בינואר ל-18 בינואר 1962 הצליחו ההולנדים להדוף אותם משם. כח אחר נחת בפאקפאק ובצע מעשי חבלה במה שהוגדר "רכוש חיוני של ההולנדים". לאחר תבוסה מהדהדת במבצע ימי בדרך הים מדרום-מערב בלי סיוע אוירי ב-15 בינואר 1962 נגרם זעזוע בצבא אינדונזיה וסוהארטו קבל את הפיקוד על המבצעים. סוהארטו ניצל את ההפוגה בקרבות שנוצרה ב-20 בינואר 1962 כדי ללמוד את המצב בחזית. העיר אמבון הפכה לבסיס היציאה של מטוסים. הושג תאום עם חיל הים בפקודו של אריו סודומו. ב-26 במרץ 1962 הורה סוקרנו לחדש את התקיפות. סוהארטו הטיל למערכה את המאומנים ביותר בחיליו. ב-30 במרץ 1962 הותקף האי "גאג" במערב ולא נודעו התוצאות. סוהארטו הבין שניתן להגיע אל האי איריאן בשעות הלילה. ב-7 במאי 1962 הצליחו כוחות אינדונזיים לנחות במפרץ כאימאנא בדרום מערב איריאן, שם היה מסלול נחיתה סמוך לחוף, מטרה לכבוש. ב-21 במאי 1962 בלילה צנחו 220 אינדונזים בתמינאבואן לא הרחק מן החוף המערבי. מטרתם של האינדונזים הייתה לכבוש את שדה התעופה שלידו. האינדונזים התקדמו 20 מיל מזרחה. בזמן הצניחה בתמינאבואן צנחו 200 צנחנים, ובמקביל נחתו כוחות שבאו מן הים בנמל קטן פאקפאק בחצי אי בחוף המערבי. התאור האינדונסי של כבוש תמינאבואן הוא אגדי, המתואר כאן אינו מבוסס עליו, לפי הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית הונחתו 81 חילים בתמינבואן באמצעות מטוס הרקולס C-130 במשך זמן של "לא יותר מדקה". לאחר מכן דווח בספר השנה של העתונאים בישראל כי ב-23 במאי 1962 כבשו האינדונזים עיר בגיניאה החדשה. אבל פאקפאק עדין לא הייתה עיר, אלא כפר גדול ולו נמל. ב-24 במאי החזיקו האינדונזים ב-3 אזורים קטנים מרוחקים זה מזה. בליל 14 באוגוסט 1962 צנחו 400 - 500 אינדונזים בהולנדיה, (כיום ג'איאפורא, באינדונזית "עיר מנצחת"), ונתקו אותה מאספקת החשמל. המבצע היה חותמת למאמצי הצבא בזמן שמאז 31 ביולי נוהלו שיחות בניו יורק להפסקת המלחמה, בתיווך אמריקני. ב-15 באוגוסט 1962 בשעה 12:01 נחתם ההסכם ונוצרה הפסקת אש מידית. המלחמה נקראה למפרע בשם "ג'איאויג'איא", שמשמעו "ניצחון הניצחונות". לאחר מכן לא נזקק סוהארטו ליותר מדי פרסומת כדי להפוך לגבור לאומי. את רוב התהילה נטל אחמד מחמד סוקרנו לעצמו. בשנת 1979 האשים הולנדי בשם קיס לגרברג בספרו "איריאן ג'איא והאימפריאליזם של ג'קרטה", את ארצות הברית בהפקרת הולנד. שתיהן חברות בברית נאט"ו. הוא טען שארצות הברית מנעה מהולנד שמוש בבסיסי ארצות הברית באוקיינוס השקט. ההולנדים לא יכלו להקיף כחצי מכדור הארץ בלי תדלוק, ובלי סיוע אוירי הפך שדה התעופה הגדול באי ביאק לחסר תועלת עבור ההולנדים וכמותו שאר שדות התעופה במחוז. המשא ומתן בניו יורק היה לטענתו בכפיה אמריקנית. ההסכם פורסם בניו יורק טיימס. נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'ראלד קנדי היה מעורב במאמצי התווך וביקר באינדונזיה בשנת 1962 אף על פי של-CIA כבר אז נמאס מסוקרנו והדבר נכר בפעילות חתרנית של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית באינדונזיה. תוצאת הסכם ניו יורק הייתה כניעה כמעט מוחלטת לדרישות אינדונזיה.

סוהארטו וה"עמות" עם מלזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוקרנו קבל עדוד מהניצחון באי איריאן, ולא בזבז זמן. הוא כבר ידע מן הסתם, שבריטניה תכננה לספח את 3 המדינות סאבאה סאראואק וברוניי באי הקרוי בפי זרים בשם בורניאו, אל מאלאיה וליצור מדינה בשם מלזיה. כדי לא לקרוא לתוכניותיו בשם "מלחמה" בחר סוקרנו במלה אנגלית מסורסת "קונפרונתאסי" "עמות". הוא כבר נצל מחתרת קימת של תומכי אינדונזיה, בשם TNKU ראשי תיבות של "תנתארא נסיונאל קאלימאנתאן אותארא" שמשמעו "צבא לאומי (של) קאלימאנטן הצפונית". העמות החל לפני שהוכרז רשמית, במרידה של TNKU בברוניי ב-8 בדצמבר 1962. סוקרנו טען שחלק מצבא המורדים אומן בשטחו. ב 16 בדצמבר הגיעו הבריטים וכוחות חבר הלאומים הבריטי אל בסיס המורדים. ההמשך היה לרדיפה אחרי 2 מנהיגי המרד. לפני 3 במאי 1963 ולפי ויקיפדיה בגרסה האינדונזית ב-17 באפריל 1963 נלכד אחד המנהיגים. השני אחמד מחמוד אזהארי נמלט תחלה אל הפיליפינים ומאז 1963 חי באינדונזיה. אבל העמות שהוכרז ב-20 בינואר 1963 נמשך. TNKU התבסס בחלק הנשלט בידי אינדונזיה של האי, וערך נסיונות לפשוט על הגבולות של סאבאה וסאראואק. לאחר הקמת מלזיה ב-16 בספטמבר 1963, לבש העמות צביון צבאי של ממש גם אם יוזמיו לא קראוהו בשם מלחמה. חוליות מוטסות של צבא אינדונזיה הוצנחו בחצי האי מאלאיה ב1964 ומסתננים הגיעו אל מאלאיה גם בדרך הים, המבצעים נכשלו ונציג מלזיה באו"ם גרם לשערוריה שם כשהציג פריטי נשק וציוד שנתפס במלאיה. מלזיה נעזרה בכוחות מן אוסטרליה בריטניה וניו זילנד וחילי גורקא נפאליים. ב-28 ביוני 1965 תקפו כוחות אינדונזיים סדירים את חלקו הצפוני של האי המחולק סבטיק ונבלמו. סוהארטו שהיה ממפקדי צבא אינדונזיה בלחימה לא אהד את הדבר, בפרט שידע שזהו כישלון מצלצל. על פי ויקיפדיה בגרסאות המלסית והאינדונזית נקטלו 590 אינדונזים ו 114 מלסים, בריטים, אוסטרלים וניו זילנדים, ולפי מקורותיהם של הצבאות הללו שצטטה ויקיפדיה בגרסה האינדונזית, נקטלו בסביבות 2000 אינדונזים ו 200 אנגלים ואוסטרלים, מבלי שאינדונזיה הצליחה באיזה שהוא מקום. רק אבדן העשתונות של סוקרנו בעקבות נסיון ההפיכה הכושל של 30 בספטמבר 1965 הציל את אינדונזיה מהמשך הלחימה הכושלת. היוזמה המדינית הראשונה של סוהארטו לאחר שקבל את רב סמכויות השלטון לידיו היה לארגן ועידת שיחות שלום עם מלזיה.

הדחת סוקארנו (1965)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיון ההפיכה הכושל והטיהור האנטי-קומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבקי כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 11 במרץ 1966 אילץ סוהארטו את סוקרנו להעביר לידיו את רב סמכויות השלטון.

סוהארטו החל לנהל מדיניות חוץ עצמאית כבר בשנת 1966. הוא השיב את אינדונזיה לחברות באו"ם והחל מ-28 במאי 1966 חפש שלום עם מלזיה. אז נשלח אדם מליך אל בנגקוק לוועידת שלום. ב 11 באוגוסט 1966 הושג ההסכם, שבו הכירה אינדונזיה בקיום מלזיה ובשלמות שטחיה. בשובו של אדם מליך מבנגקוק בא סוהארטו אל סוקרנו כדי שסוקארנו יאשר את ההסכם. אבל סוקארנו שכנה את מלזיה בשם "מדינת בובה נאו-קולוניאליסטית, קולוניאליסטית, אימפריאליסטית" וברא את ראשי התיבות NEKOLIM, סירב לחתום. סוהארטו אשר את ההסכם בעצמו. ההסכם, שהתבסס על גבולות שגבלו הולנד ובריטניה בשנת 1891 הותיר את הגבול הימי בלתי תחום. מקור לסכסוך על האיים סיפאדאן וליגיתאן שהביא להתנגשות ימית בין ספינות משתי המדינות ב-8 באפריל 2005 מול אמבאלאת במחוז קאלימאנטן המזרחית.

תקופת הסדר החדש (1967 - 1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיסוד הסדר החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במרץ 1967 הפך סוהארטו ל"נשיא בפועל" דבר שאושר במג'לס. אחמד סוקרנו שהודח בזאת, הפך לנתון במעצר בית בבית הנופש שלו בבוגור, היה חולני, והדברים הובלטו בתקשורת "כליותיו של סוקרנו לא מתפקדות", היה מן התרוצים להדחתו מן הנשיאות.

הוקמו "יחידות לרסוק השחיתות" שעסוקן היה בשפיטת אנשי משטרו של סוקרנו בשנות שלטונו האחרונות. המשפטים כונו בשם "מאהמילוב", ובין הנדונים היה גם סובאנדריו שהיה ראש "המעגל הפנימי", כפי שכונתה ממשלת אינדונזיה בשנים 1959 עד 1965. סובאנדריו הואשם על ידי בית משפט צבאי מיוחד, כמי שנטל חלק בתנועת ה 30 בספטמבר במעורבות בהפיכה הכושלת ב1965, ונדון למות. גזר דינו שונה אחר כך למאסר עולם. היו קריאות להעמיד לדין גם את סוקרנו, אבל סוהארטו שכבד אותו נמנע מכך. הוא הסתפק במעצר הבית שנכפה על סוקרנו.

החל מ-27 במרץ 1968 שבו הפך סוהארטו לנשיא במלוא הסמכויות, תכנת סוהארטו את 2 בתי המג'לס כרצונו. החוקה, שעדין נקראה UUD '45 ראשי תיבות שמשמעותם "חוקי-יסוד '45" קבלה תוספות שהכשירו את שלטון היחיד של סוהארטו. ה MPR בחר בו שוב ושוב כל 5 שנים עד לשנת 1998.

השנוי הכפוי במספר המפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1973 אמר סוהארטו שהוא נגד פוליטיקה וכפה שנוי במספר המפלגות במדינה. מפלגות נוצריות ודמוקרטיות אוחדו ל"מפלגה הדמוקרטית האינדונזית" ובראשי תיבות PDI, של "פארתאי דמוקראסי אינדונזיה". מפלגות אסלאמיות אוחדו ל"מפלגת אחוד הפתוח" ובראשי תבות PPP של "פארתאי פרסאתואן פמבאנגונאן". "גולקאר" שנוסדה בשנת 1964 בשם "סכרתאריאת ברסאמא גולונגאן כאריא" שמשמעותו "מזכירות משותפת (של) קבוצות העבודה". ראשי התיבות הראשונים היו SEKBER GOLKAR ומאוחר יותר GOLKAR. המפלגה טופחה על ידי סוהארטו כמפלגת שלטון, היו בה נציגים של כל אגודי העבודה המוכרים וגם של הצבא. GOLKAR נהנתה מרוב שנע בין 67 % ל 73 % במג'לס בכל תקופת שלטון סוהארטו.

נושאים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוהארטו קרא למשכילים אינדונזיים שלמדו בחוץ לארץ לשוב אל אינדונזיה ולשקמה. בין השבים בשנת 1967 היה גם גאולוג חניך אוניברסיטת הוואי בשם לולו סותורו אביו החורג של הנשיא הנוכחי של ארצות הברית ברק אובמה. סותורו בא עם אשתו אן דנהם אמו יולדתו של אובמה. אובמה שהגיע כשהיה בן 6, למד בג'קרטה במשך 4 שנים, לפני שנשלח להוואי.

בשנת 1967 הושלמה בניתו של בנין הכל-בו הראשון של אינדונזיה, המיזם החל בימי סוקרנו ונתקע כשלד נטוש כמו שאר בתי הכל-בו המתוכננים. רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות שם. הציבור האינדונזי הציתן היה ברובו מורגל בעוני מאז ומתמיד המצוקות האישיות היו עניין פרטי וגם הורגל הציבור בשתיקה לנוכח הדבר ומעשי השלטון ושחיתות. בשנת 1970 שונה ערך הרופיה, כאשר סדרות השטרות שקדמו לשנת 1970 הוצאו מן המחזור. היו מטבעות מחוזיים בשנים 1963 עד 1964 שנסחרו בארכיפלג ריאאו ובשנים 1963 עד 1973 נסחרה סדרה אחרת במערב גינאה החדשה. רשמית היו ערכיהם שונים זה מזה ויקרים בהרבה מערכה של הרופיה האינדונזית הכלל ארצית, אבל ערכה הממשי של הרופיה של "איריאן המערבית" היה כמו של 5 סנטים של הדולר של ארצות הברית. למרות זאת נשמרו ערכי ההמרה של המטבעות עד בטולם בשנים 1964 ו-1973 בהתאמה: 14.70 רופיות אינדונזיות עבור רופיה אחת של ארכיפלג ריאאו ו 18.90 רופיות אינדונזיות עבור רופיה אחת של "איריאן המערבית". האינפלציה הייתה דבר קבוע גם תחת ממשלת סוהארטו והדבר היה נכר בעריכיהם של המטבעות החדשים שהפיצה ממשלת סוהארטו. סוהארטו המשיך במרץ במדיניות העברת האוכלוסין מהאי ג'אווה המאוכלס ביותר בעולם, למקומות אחרים, סומטרה, קאלימאנטן, מערב גינאה החדשה בתמריץ גדול : המפונים קבלו 5 אקרים קרקע, בית עץ של 2 חדרים, מזון ודשנים לשנה. 3 מיליון בני אדם עברו למקומות חדשים עד שנת 1989 ומערב גינאה החדשה עברה תהליך של הטמעה מתוכננת כאשר אינדונזים בעלי יזמה נהנו מהמדיניות השלטונית, אכלסו את המחוז הענק ודליל האוכלוסין וקבעו עובדות, שלא רק פפואנים יושבים שם. בשנת 1992 נסגר האי סומטרה לאכלוס. נסיון לאכלס את טימור המזרחית במהגרים ממחוזות אחרים, דבר שסוהארטו הנהיגו, נחשב לכישלון מראשית שלטון יורשו של סוהארטו בחרודין יוסוף חביבי. היו אנשים שהתעשרו במקומות המגורים החדשים. המשיכו לעבוד במקצועם וישנם גם מי שהגדילו הכנסותיהם למעלה מפי 3. אבל האינפלציה, השחיתות וחוסר היעילות נוסח העולם השלישי גרמו לכך שעלות העברת משפחה, שהחלה ב 500 דולרים אמריקניים הגיעה עד ל 7000 דולרים אמריקניים.

סוהארטו זכה לשקט כללי על מעשיו עד 14 בינואר 1974. באותו יום הגיע לבקור בג'קרטה ראש ממשלת יפן, תאנאקא קאקואי. סטודנטים באו להפגין נגד בואו וניסו לחדור אל שדה התעופה האלים פרדאנאכוסומא בו נחת. אחרי שנבלמו המפגינים מבחוץ, החלו ב-15 בינואר הפגנות אלימות בג'קרטה כאשר תושבי שכונות העוני השתתפו בהן, וכל המצוקות פרצו החוצה : הקנאה בעושרה של יפן, זיכרון הכבוש היפני ומעורבות יפן באינדונזיה, לפי טענות המפגינים. המהומות כללו הצתות, כולל של מכוניות יפניות. המפגינים קראו לסוהארטו "ג'אנגאן בוסוק" "לעולם אל תהיה מושחת". כוחות הביטחון דכאו את המהומות ובכל אותו הזמן היה ראש הממשלה היפני נצור אצל מארחיו. ב-17 בינואר היה תאנאקא אמור לעזוב, אבל במקום שיוסע במכונית אל שדה התעופה, זומן בשעה 8:00 בבוקר מסוק שהטיס אותו לשם. הדבר שגרם מבוכה קשה לסוהארטו, כונה מאז "מאלאפתאכא ג'אנוארי" "אסון ינואר" ובקצור "מאלארי".

מאמצי פתוח אדירים, כולל של החנוך והתעשייה, מציאת מחצבים ופתוח מכרות חדשים, השקעה בתעופה אזרחית ובחיל האוויר וחקר החלל, גרמו לסוהארטו להמציא לעצמו תואר : "אבי פיתוח אינדונזיה", ססמה שהופיעה על 2 שטרות של 50000 רופיה. שטר פולימר למזכרת נמכר במחיר 100000 רופיה, כפול מערכו הנקוב. שטר ניר הונפק למחזור בשנים 1993 1994 ונסחר לפחות עד שנת 1997. דיוקנו של סוהארטו הופיע גם על מטבע זהב בעריך של 850000 רופיה בשנת 1995. דיוקן סוהארטו הופיע גם על סדרות של בולים. גם בימי סוהארטו לא נהנה רב הציבור מעושר המחצבים העצום של אינדונזיה, דבר שהחזיק את מאזן התשלומים החיובי שלה, שלא התבסס רק על מכירת נפט וערך היצוא היה גדול מערך היבוא. אבל הציבור ברובו התפרנס ממשכורת יומית שהייתה שוה ל 2 דולרים אמריקניים ליום.

צרות כלכליות מוטטו את שלטונו של סוהארטו. המשבר הכלכלי שנבע משנוי ערך המטבע בתאילנד ב-3 ביולי 1997 גרר אחריו את שותפותיה המסחריות של תאילנד, בדרום מזרח אסיה, ואינדונזיה נפגעה קשות. שער הרופיה נפל מ 2071 רופיות לדולאר אמריקני לפני המשבר, ל-2400 רופיות לדולר ב-1 באוגוסט 1997 והמשיך להידרדר עד 2659 רופיות לדולאר ב-16 באוגוסט 1997 ולא נעצר בכך. האינפלציה הגיעה לשיא של 75.4 אחוז סמוך לסוף שלטונו של סוהארטו ב-21 במאי 1998.

ראשית התוכנית להגבלת הילודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 1974 הופצו ברחבי אינדונזיה סיסמאות מתוך תוכנית ממשלתית לחנך את הציבור להסתפק ב-2 ילדים למשפחה. הסיסמאות שמשמעותן "שני ילדים די, משפחה מתוכננת, להגיע לשגשוג העם" הופצו על כרזות רחוב מפוסלות, עם סמליל ממשלתי נושא ציור של אשה, גבר, ילד וילדה וראשי תיבות שבלעדיהם לא נקלט דבר באינדונזיה רבתי. הססמאות והסמליל הופצו גם על 2 סוגי מטבעות בעריך 5 רופיות שנפוצו במחזור בשנים 1974, 1979, 1995, 1996[8]. נעשה נסיון לחנך זוגות להשתמש באמצעי מניעה. הציבור, שחלקו שמרני, בחלקו התנגד לרעיון של הגבלת ילודה מסבות של דת ומסורת, אבל גם ספק טענה אמתית שנזכרה ב"נשיונאל ג'יאוגראפיק" בשנת 1988 : נשים מתו מאמצעי מניעה בלתי מחוטאים. אותה כתבה טענה שבתקופת סוהארטו נחלה היוזמה הצלחה מוגבלת : שעור גדול האוכלוסין ירד ל 1.6 % בשנה, אבל האוכלוסייה התרבתה בשעור של 2 מיליונים לשנה. התוכנית ממשיכה גם בשנת 2011 ותקנותיה מעודכנות.

סיפוח טימור המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בנובמבר 1975 פלשו האינדונזים למובלעת אוקוסי אמבנו על החוף הצפון מערבי חלק מטימור הפרטוגלית. ב-7 בדצמבר ביום שהודיעו הפורטוגזים רשמית על עזיבתם, פלשה אינדונזיה במבצע "סרוג'א" (במאלאית : "לוטוס"), לעקר השטח של טימור המזרחית. הפלישה באה יום לאחר שנשיא ארצות הברית אז, ג'ראלד פורד עזב את אינדונזיה, ב-6 בדצמבר, אז נאמר לו שאינדונזיה מתכוננת לפלוש אל טימור המזרחית. ביום הפלישה היה פורד בחנית בינים בהוואי. כששמע אודות הפלישה, דווח שהגיב: "הפעם אנחנו עם האינדונזים". לבסוף, עד 17 ביולי 1976 הצליחה לספח אליה את המדינה הקטנה שגרו בה (אז) כ-680,000 תושבים. המלחמה לא הייתה אהודה באינדונזיה. היא עלתה לה לפי מקור אחד ב 900 הרוגים וב 2000 פצועים, ולפי הגרסה האינדונזית של ויקיפדיה 1000 הרוגים, פצועים ו"נעלמים" כולם יחד, עד שנת 1978 ו 100000 - 200000 מתושבי מזרח טימור נקטלו בתקופה זו, ו 100000 פליטים הגיעו משם אל שטחי אינדונזיה האחרים. אינדונזיה נתמכה מבחינה חומרית ומבחינה דיפלומטית על ידי ארצות הברית, אוסטרליה והממלכה המאוחדת שראתה באינדונזיה בעלת ברית אנטי-קומוניסטית. נחקקו 2 חוקים בעניין הסיפוח, האחד ב-17 ביולי 1976 השני בשנת 1978. ב-31 בדצמבר 1978 נהרג ניקולאו דוס ראיס לובאתו על ידי צבא אינדונזיה.

ראשית מרד אצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 1976 הכריז תאונגכו חסן מחמד די תירו דיפלומט אינדונזי לשעבר באו"ם ויליד מחוז אצ'ה, על עצמאות מדינת אצ'ה. אותו יום הוא גם יום יסוד "גראכאן אצ'ה מרדכא" ובראשי תבות GAM, "תנועת אצ'ה העצמאית". הואשם צבא אינדונזיה לפחות במעשה טבח אחד, בשנת 1988. כפר אחד שבו הואשמו הגברים בהשתתפות במרד, הפך לפי תושבותיו ל"כפר האלמנות". צבא אינדונזיה הואשם בטבח ובמעשי אונס שם. לפי מה שנודע מדברי ממשלת סוהארטו, מספר ההרוגים היה 30, והפעולה תוארה כלחימה ב"קצונים מוסלמים". בנאום ההתפטרות שלו ב-21 במאי 1998 הזכיר סוהארטו "טעויות שנעשו". ב-30 ביולי 1999 דווח BBC כי מצאו כפריים קבר המונים באצ'ה. בזמן מן הזמנים לאחר התפטרותו, בקש סוהארטו סליחה באופן מפורש בתגובה למציאת קבר האחים באצ'ה. המרד היה עתיד להמשך עד לפרוק "תנועת אצ'ה העצמאית", ב 27 בדצמבר 2005 והסכם השלום הושג בהלסינקי בשנת 2006. מחיר המרד, לפי ויקיפדיה בגרסה האינדונזית הוא, "כמעט בסביבות 15000 נפש".

סוהארטו וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בנובמבר 1969 נמנעה ישראל בהצבעת האו"ם בעניין סיפוח מערב גינאה החדשה לאינדונזיה. סוהארטו אפשר לנבחרת הכדורגל האינדונזית לפגוש את נבחרת ישראל. המשחק התקיים במיאנמר ב-30 במרץ 1972. ישראל נצחה 0:1. ב-10 בנובמבר 1975 הצביעה אינדונזיה בעד החלטת האו"ם שקבעה שהציונות היא צורה של גזענות. בפועל, לא היה סוהארטו חד צדדי במעשיו. בשנת 1978 פורסמה בעתון מעריב ידיעה קצרה אודות נסיון של אינדונזיה לקנות 2 מטוסי סקייהוק מישראל. בידיעה הופיע גם אזכור שבמדינות ערב אמרו שהדבר יסכן את קשריה של אינדונזיה עם מדינות ערב. הדבר עבר לפסים חשאיים, אבל מאז מתפארים גורמים אינדונזיים בקנית 32 מטוסי סקייהוק מישראל. ביום ששי 15 באוקטובר 1993 ביקר ראש ממשלת ישראל אז יצחק רבין במגורי סוהארטו בג'קרטה. הבקור הקצר התקים בנוכחות מתורגמנית, בזמן תפילת יום הששי. פורסם בישראל שסוהארטו חשש שמא יראה הציבור היוצא מן המסגדים את יצחק רבין. תוצאת הביקור הייתה ראשית תיירות ישראלית אל אינדונזיה החל משנת 1994.

פוליטיקה ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 נסע סוהארטו אל ערב הסעודית וקיים את מצוות החג'. הבקור המתוקשר נועד מן הסתם גם להוכיח למוסלמים מבית שסוהארטו הוא מוסלמי שמקיים את חובותיו הדתיות. הוא הפך גם לחאג' והתואר "האג'י", כפי השבוש במלאית הוצמד לשמו.

סוהארטו, הגנת הטבע באינדונזיה וקוריוז "מדעי" בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנת הטבע באינדונזיה היא נושא כאוב. בשנת 1974 החל מבצע שמור של כמה בעלי חיים שסכנת כליון מאימת עליהם, וזאת ביזמת חובבי טבע מקומיים. הוטבעה סדרת מטבעות זיכרון מכסף ומזהב, ונשאה את דמויותיהם, אבל בכך לא די. אחד היצורים טיגריס מהאי ג'אווה, נחשב לנכחד, מאז שנת 1980. בשנת 1978 הופיעה הססמה "יער עבור שגשוג" על מטבע בעריך 100 רופיה אבל המשמעות המעשית שלה הייתה כריתת יערות. באפריל 1984 בקר נשיא ארצות הברית רונלד ריגן באינדונזיה. הוא בא בגלל עניינים מדיניים, לדון בעניין מצב זכויות האדם בטימור המזרחית אבל הבקור שלו הפך לטיול שנועד להסיט אותו מענייניו. בין היתר ביקר באי באלי שם קבלו הוא ואשתו ננסי ריגן וסוהארטו כבוד מרקדניות מקומיות. לפני עזיבתו קבל הנשיא האמריקני מתנה: 2 גורים בני יומם של דרקון קומודו. נאמר לו שזאת המתנה המקורית ביותר שאינדונזי יכול לתת. 2 הלטאות צולמו אחר כך על שטיח בבית הלבן, לפני שנמסרו לספארי ליד סן דייגו כחלק מתוכנית רבייה. ענינו של סוהארטו בכח הענק לא תם בזאת: בשנות ה 70 של המאה ה 20 עודכנו חוקי המגן לגביו. בשנת 1980 קבלה שמורת הטבע קומודו את גבולותיה הנוכחיים. מאוחר יותר הכריז סוהארטו : "קומודו כמו תכשיט עתיק חיב להישמר למען חשיבות האומה האנושית". ההצהרה הזאת הפכה את דרקון קומודו לבעל החיים הלאומי של אינדונזיה, וחרוטה במאלאית / אינדונזית על אבן שיש שחורה בקומודו ומתחתיה חתימתו ושמו של סוהארטו ותאריך. ב-18 בספטמבר 1997 בעוד סוהארטו בשלטון, זכתה אינדונזיה לעוד פרסומת מדעית : חוקר דגים בשם מארק ארדמאן ראה דג לטימריה מת בשוק דגים באי מנאדו תוא בעיר מנאדו. המין הקדמוני היה מוכר למקומיים בשם "ראג'א לאות" במלאית "מלך הים" , ונודע חי מאוחר יותר בעומק הים מול חופי האי סולאוסי אבל הגלוי המדעי המרעיש גרר שנוי בחוקי הדיג באינדונזיה בתוך חצי שנה. מאוחר יותר כבר לא זכה סוהארטו להנות כנשיא מאשור התגלית של הלטימריה כמין שני בעולם על ידי חוקרים בני עמו ב-30 ביולי 1998. הוא התפטר מן הנשיאות קודם לכן.

מות אשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרותיו האישיות של סוהארטו החלו במות אשתו ראדן איו סיתי הארתינאה ב-28 באפריל 1996. יותר מאוחר פורסם שהדבר הפך אותו למיואש בגיל 75. הוא היה נשוי לה במשך 48 שנה והיא הייתה אם ששת ילדיו. ההתייחסות המאוחרת יותר אל מצבו הנפשי של סוהארטו, הזכירה גם את מות אשתו כסיבה לדיכאונו.

התפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמר סוהארטו בעבר שלא יהיה מועמד לתקופת כהונה כנשיא בשנים 1998 עד 2003. אבל הוא היה מועמד יחיד, ונבחר שוב לנשיא על ידי המג'לס במרץ 1998. הדבר גרם שורה של הפגנות, חלקן שקטות וחלקן אלימות מצד תומכי ה"תקונים" שנקראו "Reformasi". ב-12 במאי 1998 נתקלה תהלוכת סטונדטים שקטה שיצאה מקמפוס אוניברסיטת תריסכתי בג'קרטה לכוון בנין המג'לס, בחסימה של כוחות ביטחון מגוונים : משטרה, צבא , החטיבה הממונעת. כמה סטודנטים נסו לשאת ולתת עם השוטרים. לאחר שעות של הפגנה נורו יריות מכוחות הביטחון לעבר הסטודנטים. 4 מהם נרצחו. ההמון נס בבהלה שתוארה במלה המלאית "אמוק". היריות נמשכו, פצועים פונו אל בתי חולים. האסון נקרא "טרגדית תריסכתי". אחריו המשיכו הפגנות בימים 13 במאי עד 15 במאי שהיו אלימות. הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית מתארת אותן כליל הבדולח ומסבירה מה מקור השם.

ב-21 במאי 1998 עמד סוהארטו בארמון העצמאות והקריא מן הכתב הודעת התפטרות שלאחריה בקש מן המג'לס ומבית המשפט העליון, להעביר את הנשיאות לסגנו בחרודין יוסוף חביבי, בהסתמך על סעיף 8 של "חוקי יסוד '45".

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר הבריאותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 20 ביוני 1999 לקה סוהארטו בשבץ ואושפז למשך 10 ימים, בבית החולים המרכזי של פרתאמינא בג'קרטה. ב-14 באוגוסט 1999 אושפז שם שוב למשך 5 ימים. ב-7 במאי 2006 נותח סוהארטו. ב-4 בינואר 2008 אושפז סוהארטו שוב באותו בית חולים למשך 24 יום. ב-13 בינואר דווח BBC אינדונזיה במלאית כי לי קואן יו בקר אותו.

החקירות על הונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורים שונים סופרו אודות שחיתותו הכלכלית של סוהארטו, בין השאר נטען שהוא גנב בין 15 מיליארד ל-35 מיליארד דולרים אמריקניים ב-32 שנות שלטונו. הדבר יוחס למקורות זרים אבל יש גם מקור אינדונזי שהאשים אותו בגנבת סכומים אלה.

גם נאמר שחוקריו באינדונזיה לאחר התפטרותו, הגיעו למסקנה שהקף גנבותיו היה "רק" חצי מיליארד דולרים אמריקניים, ופורסם שסלחו לו על גניבותיו. מגיניו טענו שאינו מסוגל לעמוד לדין גם בגלל מצבו הנפשי והגופני. הוא לא נשפט אבל כמה מילדיו נחקרו. משפחתו גלגלה הון של 73 מיליארד דולרים אמריקניים ב-32 שנות שלטונו.

בנוסף, כ-40% משטחה של אינדונזיה, שמאז 1975 עד 1999 כללה גם את שטח טימור המזרחית היו רכושו הפרטי של סוהארטו.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוהארטו מת ב-27 בינואר 2008 בשעה 13:10, באותו בית חולים שבו אושפז ב-24 ימיו האחרונים. ב-28 בינואר 2008 הוא נקבר במאוזוליאום אסתנא גיריבנגון ממזרח לעיר סוראקרטה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McDonald, H., Suharto's Indonesia, Fontana Books, 1980, Blackburn, Australia, ISBN 0-00-635721-0
  • Schwarz, A. 1999, A Nation in Waiting: Indonesia's Search for Stability, Westview Press; 2nd edition (October 1999), ISBN 0-8133-3650-3
  • McGlynn, John H. et al, Indonesia in the Soeharto years. Issue, incidents and images, Jakarta 2007, KITLV

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edward Miguel, Paul Gertler, David I. Levine, Does Social Capital Promote Industrialization? Evidence from a Rapid Industrializer, Econometrics Softare Laboratory, University of California, Berkeley, January 2005
  2. ^ Unresolved Problems in the Indonesian Killings of 1965-1966, Robert Cribb, Asian Survey, volume 42, issue 4, 2002, pages 550–563
  3. ^ Leo Suryadinata, Indonesian Policies toward the Chinese Minority under the New Order, 1976, pages=770–787, Asian Survey, volume 16, issue 8
  4. ^ McDonald, Hamish (28 January 2008). No End to Ambition. 
  5. ^ 5.0 5.1 McDonald (1980), page 9
  6. ^ Elson, Robert E. (2001). Suharto: A Political Biography. Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press, 1-6. 052177326. 
  7. ^ סרטון זה: http://www.youtube.com/watch?v=6QvyLkdl1_s שבו מושר ההמנון "אינדונסיה ראיא", אינדונסיה רבתי, בגרסתו הארוכה המלאה על רקע מצעדים בתקופת השלטון היפני מציג בין היתר חיילים הנושאים רובים עשויים מעץ.
  8. ^ מקור: קטלוג "קראוזה" המקוון משנת 2011 KM # 37, 44, עמוד 1115

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
סוקארנו
נשיא אינדונזיה הבא:
יוסוף חביבי