סוויז'ן
סְווֵיְזֶ'ן (סינית: 燧人, פיניין: suì rén) הוא מגלה האש במיתולוגיה הסינית. הוא נחשב לאחד משלושת המלכים וחמשת הקיסרים שפעלו בשחר ההיסטוריה.
תוכן עניינים |
במקורות הכתובים [עריכה]
על פי הכתוב:
|
בפירות, ירקות וצדפות ניזון העם, אך בקיבתו פגע, והאנשים הרבו מחלה. אז קם איש קדוש, ובקדח בערה יביא אש, יעלה הריח החריף, ויתרצה העם ויעשהו מלך על הארץ ויקראוהו אדון סְווֵיְזֶ'ן. |
||
| – "הָאן פֵיי דְזְה" בפרק "חמשת המזיקים"[1] | ||
משמעותו המילולית של סְווֵיְזֶ'ן כאן היא "איש בערה".
|
מדוע אמרו סְווֵיְזֶ'ן? שקדח בבערת העץ והוציא אש, לימד את האנשים לבשל מזון,היטיב את רווחתו וטבעו של העם, ומנע מן הריח להזיק, וייקרא סְווֵיְזֶ'ן. |
||
| – "מכלול דברי הטעם מן הנמר הלבן", גיליון 1, בפרק "ספירה"[2] | ||
|
סְווֵיְזֶ'ן החל להעלות אש על ידי קדיחה בעץ. צלה את הנא, עשאו מבושל והסיר מן האנשים את מיחושי הבטן, ברחקו מדרך החיות והעופות יישב את רצון השמיים, ולכן נקרא סְווֵיְזֶ'ן. |
||
| – "צידוקי המנהגים", בחלק "מלכים והגמונים", בפרק "שלושת המלכים"[3] | ||
משמעותו המילולית של סְווֵיְזֶ'ן במקרה הזה היא "האיש המיישב".
הקשר היסטורי [עריכה]
נראה כי מדובר בדמות שהשתייכה לשבט מטריארכלי מתחילת התקופה הנאוליתית שחי באזור עיקול הנהר הצהוב, התקיים מציד, והצליח להבעיר אש באמצעות האבנים בהן היכה את החיות או באמצעות אבנים ממפולות בהרים. הברקה של אדון סְווֵיְזֶ'ן איפשרה לו להמציא את מקלות הבערת האש. השם או הפועל "קדח בערה" יכול להתייחס למקלות איתם קודחים זה בזה להבערת אש, או לכלי צור להבערת אש.
הקשר גאוגרפי [עריכה]
מאמינים כי סְווֵיְזֶ'ן גילה את הדלקת האש בשָׁאנְגְצְ'יוֹ[4], ולכן המקום זכה בכינוי "ארץ תרבות האש". באזור מוצג גם מתחם גן-קבר בן יותר מ40,000 קמ"ר הקרוי "קבר קיסר הבערה"[5]。.
באמנות [עריכה]
איורים של סְווֵיְזֶ'ן מציגים אותו כבעל שלוש עיניים.
