סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט
Sweeney Todd.jpg
שם במקור: Sweeney Todd: The Demon Barber of Fleet Street
מבוסס על: "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט" מאת סטיבן סונדהיים ויו וילר
בימוי: טים ברטון
הפקה: ריצ'רד די. זאנוק
ג'ון לוגן
וולטר אף. פארקס
לורי מקדונלד
תסריט: ג'ון לוגן
עריכה: כריס לבנזון
שחקנים ראשיים: ג'וני דפ
הלנה בונהם קרטר
אלן ריקמן
טימותי ספול
סשה ברון כהן
מוזיקה: סטיבן סונדהיים
צילום: דריוז וולסקי
חברת הפצה: דרימוורקס
האחים וורנר
אולפן: Parkes/MacDonald Productions
The Zanuck Company
Neal Street Productions
הקרנת בכורה: 3 בדצמבר 2007 (פרמיירה)
21 בדצמבר 2007 (ארצות הברית)
25 בינואר 2008 (בריטניה)
משך הקרנה: 116 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $50,000,000
הכנסות: $152,523,164
דף הסרט ב-IMDb

סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליטאנגלית: Sweeney Todd: The Demon Barber of Fleet Street) הוא סרט אימה מוזיקלי שבוים על ידי טים ברטון. זהו עיבוד קולנועי למחזמר באותו שם זוכה פרס טוני של סטיבן סונדהיים ויו וילר משנת 1979, שחידש את הסיפור על דמותו האגדית של סוויני טוד, ספר אנגלי ורוצח סדרתי הרוצח את לקוחותיו עם תער גילוח, ובעזרתה של שותפתו, גברת לאבט, מעבד את הגופות שלהם לפשטידות בשר.

הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-21 בדצמבר 2007 ובבריטניה ב-25 בינואר 2008, לביקורות נלהבות. הסרט זכה במספר פרסים, בהם פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי, פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי ופרס אוסקר לעיצוב האמנותי הטוב ביותר. הלנה בונהם קרטר הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי וג'וני דפ היה מועמד גם לפרס האוסקר לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בלונדון של המאה ה-19, ומספרת את סיפורם של סוויני טוד ונלי לאבט. טוד הוא בעל מספרה שנוהג לרצוח את לקוחותיו באמצעות תער גילוח, וגברת לאבט קוצצת את הגופות והופכת אותן למאפי בשר הנמכרים במסעדה שלה.

בפתיחה נראה הספר בנג'מין ברקר (ג'וני דפ) נשוי באושר לאישה יפה ואב לתינוקת. השופט טרפין (אלן ריקמן) הוא שופט מושחת החושק באשתו של ברקר, ובעקבות כך מטיל עליו מאסר עולם. אחרי 15 שנים בכלא באוסטרליה מצליח ברקר להימלט, והוא חוזר בספינה ביחד עם מלח צעיר בשם אנתוני הופ ללונדון. הוא מכנה עצמו "סוויני טוד", ובלונדון מספרת לו נלי לאבט (הלנה בונהם קרטר) האופה ומוכרת פאי הבשר, כי אשתו הרעילה את עצמה לאחר שהשופט טרפין ניצל אותה, וכי בתו היא בת חסותו של טרפין שגם מתכוון לשאת אותה לאישה. טוד פותח מספרה מעל לחנותה של לאבט ברחוב פליט.

טוד פוגש ברחוב בספר איטלקי המכנה עצמו "אדולפו פירלי" (סשה ברון כהן) ואת העוזר שלו טובי. טוד ופירלי מתחרים בתחרות גילוח בה מנצח טוד. השופט בתחרות, בידל במפורד (טימותי ספול), הוא סגן ראש העיר ושותפו של טרפין, ולאחר התחרות טוד מבטיח לבמפורד גילוח חינם אם יגיע למספרתו. לאחר כמה ימים פירלי מגיע למספרה וחושף עצמו כאנגלי ששמו דייוויד קונר, שעבד בילדותו במספרתו של ברקר. מאחר שקונר זיהה את מר טוד כבנג'מין ברקר וניסה לסחוט אותו, טוד רוצח אותו עם תער, והוא קורבנו הראשון. לאחר הרצח גברת לאבט החלה להעסיק בחנות שלה את טובי, שולייתו של פירלי.

השופט טרפין חושק בבת חסותו ג'ואנה (בתו של בנג'מין ברקר\סוויני טוד), והוא מאוכזב מסירובה להינשא לו. במקביל אנתוני הופ המלח התאהב בג'ואנה כשהוא צפה בה מחלון ביתו של השופט טרפין, ומחליט להציל אותה. בנפרד סגן ראש העיר מציע לטרפין להתגנדר על מנת שג'ואנה "תיפול לרגליו", ומציע לטרפין ללכת להתגלח אצל ספר מוכשר שהוא מכיר, סוויני טוד. כאשר מגיע טרפין למספרה טוד מנסה להרגו, אך אנתוני נכנס לפתע ומבקש את עזרתו של טוד בעניין שחרור ג'ואנה. טרפין זועם על כך שטוד בקשר עם אנתוני (אשר מנסה "לגנוב" ממנו את ג'ואנה) ועוזב לפני שטוד מצליח במזימתו.

טוד זעם על כך שלא הרג את טרפין, והחל להתאמן ברציחות אקראיות של לקוחות שלהערכתו איש לא ירגיש בהיעלמם. בעצת גברת לאבט הם נפטרים מהגופות על ידי טחינת הבשר ושימוש בו כמילוי לפאי שזוכה להצלחה מרובה בקרב הלקוחות. קבצנית זקנה ומטורפת מבינה מהיכן מגיע הבשר ומנסה להזהיר את הלקוחות, וגברת לאבט מנסה להיפטר ממנה. בסוף הסרט נודע כי אותה קבצנית היא אשתו של סוויני טוד (לשעבר בנג'מין בארקר) שהרעל הטריף את דעתה; עובדה זו הייתה ידועה לגברת לאבט והייתה מניע לסילוקה של הקבצנית, היות שגברת לאבט התאהבה בסוויני טוד ורצתה להינשא לו.

במקביל אנתוני מחפש אחר ג'ואנה שנכלאה בבאדלם על ידי במפורד, מכיוון שהשופט טרפין גילה כי היא מעוניינת לברוח עם אנתוני. אנתוני מצליח לשחררה מבאדלם באמצעות מכתב מסוויני טוד, בו הוא מביע רצון בשיערן של הבנות הכלואות שם למטרותיו כספר. אנתוני מאיים על השומר באקדח, מלביש את ג'ואנה בבגדי נער, ומחביא אותה במספרה של טוד עד שיוכל למצוא מרכבה שתבריח אותם.

לקראת סוף הסרט טוד רוצח את במפורד, לאחר שהגיעו לאוזני האחרון שמועות על המתרחש במסעדה של גברת לאבט; לאחר מכן הוא רוצח את טרפין ואת הקבצנית שידעה את האמת על מילוי הבשר, ללא הבנת זהות האחרונה. טוד כמעט הורג גם את ג'ואנה שהתחפשה לנער על מנת להימלט מטרפין, אך לשמע צרחה מגברת לאבט במרתף הוא נזעק למטה. בדיעבד הוא מבין שהקבצנית הייתה אשתו, ושגברת לאבט שיקרה באומרה לו שהיא מתה. תוך כדי ריקוד מטורף, בזעמו הרב הוא מטיח את גברת לאבט לתוך תנור המאפייה, מגיף דלתו ומניח לה להישרף בחיים. הוא מתיישב על הקרקע, אוחז בגופת אשתו ומתאבל על מותה. טובי שגילה על הרציחות והתחבא בינתיים בביוב, מגיח מאחורי סוויני טוד, ובאמצעות התער של טוד שהיה זרוק על הקרקע משסף את גרונו של טוד, סוויני ואשתו מתאחדים במותם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניו-יורק טיימס כינה את הסרט: "עבודה של גאונות".‏[1] וכך גם כתב אורי קליין, כי סוויני טוד הוא סרטו הטוב ביותר של טים ברטון מאז המספריים של אדוארד. הסרט שיך לסוגת הסרטים האפלים ויש בו מאפיינים גותיים, הוא כולו צבוע בגוונים קודרים - בהתאם למרירות של סוויני טוד עצמו, ולתאוותו היחידה לנקם. הסצנה היחידה המצולמת באור יום מלא היא זו של הפנטזיה של גברת לאבט עליה ועל סוויני טוד יחד - פנטזיה שסוויני טוד עצמו ככל הנראה אינו שותף לה. בהתאם לסוגת הסרט, קליין מדגיש גם כי הצהרתו העזה ביותר של ברטון היא: "לא אהבתם ה"טהורה" של אנתוני וג'ואנה מעניינת אותו, אלא גורלם המר של סוויני טוד וגברת לאווט וזה של קורבנותיהם החפים מפשע."[2]

מאידך קיים בסרט מימד של אלימות מרובה, ומוקרנות בו סצינות שפיכות דם, כולל צילומי תקריב של שיסוף הגרון. בביקורת אודות הסרט נכתב: "כאשר סוויני טוד מתחיל את מסע ההרג שלו, הדם מזנק אדום בוהק לתוך צבעי האפור, ולהבות האש הצהובות תורמות את תרומתן לאווירת הגיהנום עלי אדמות, כפי שרואה סוויני טוד את לונדון."[3] יש שהסתייגו מכך: "אני חושדת שהם שם בשביל היופי. אלימות זה יפה. אלימות מדומה, שמגובה בצבע שמייצג דם, היא גם מעמיקה. אנחנו יודעים שזה לא אלימות. אנחנו מתוחכמים. אנחנו מודעים. אנחנו במאה ה-21. אנחנו משחקים ללא הרף עם הגבולות שבין המציאות התוך-סיפור למציאות החוץ-סיפורית. תשאלו את טרנטינו או את רודריגז. כל עוד אתה מקפיד להציג את האלימות כמגוחכת או כאסתטית, הרי שכל המרבה באלימות בסרטיו הרי הוא משובח."[4]

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים החלו ב-5 בפברואר 2007, באולפני פיינווד והסתיימו ב-11 במאי, למרות שהייתה הפסקה קצרה בעקבות מחלה קשה שתקפה את בתו של דפ. בורטון העדיף לצלם בלונדון, מקום שהוא "מרגיש בו בבית" מאז הצילומים של באטמן בשנת 1989. מעצב ההפקה, דנט פרטי יצר את לונדון, כהה ומרושעת כפי שהיא נראית בסרט, על ידי התאמת רחוב פליט וסביבתו. בורטון תחילה העדיף לצלם מול מסך ירוק במידת האפשר אולם בסופו של דבר החליט כי משחק בלוקיישנים אמיתיים כדי להיכנס לאווירה הנדרשת ממשחק ושירה. "אנשים ששרים מול מסך ירוק נראים יותר מנותקים", הוא אמר.

רשימת השירים לפי סדרם בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • No Place Like London
  • The Worst Pies in London
  • Poor Thing
  • My Friends
  • Green Finch And Linnet Bird
  • Alms! Alms!
  • Johanna
  • Pirelli's Miracle Elixer
  • The Contest
  • Wait
  • Ladies in Their Sensitivities
  • Pretty Women
  • Epiphany
  • A Little Priest
  • (Johanna(reprise
  • God That's Good
  • By the Sea
  • Not While I'm Around
  • Final Scene

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "A WORK OF GENIUS".
  2. ^ אורי קליין, לונדון סובלת ממחסור בבשר איכותי, באתר הארץ.
  3. ^ סוויני טוד, באתר עין הדג.
  4. ^ אור ברקת, סוויני טוד, באתר "הסיפור האמיתי והמזעזע של..."


סרטי טים ברטון

וינסנט (1982)ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן (1985)ביטלג'וס (1988)באטמן (1989)המספריים של אדוארד (1990)באטמן חוזר (1992)
אד ווד (1994)הפלישה ממאדים (1996) סליפי הולו (1999)כוכב הקופים (2001)סיפורי דגים (2003)צ'ארלי בממלכת השוקולד (2005)
חתונת הרפאים (2005)סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט (2007)אליס בארץ הפלאות (2010)צללים אפלים (2012)פרנקנוויני (2012)