סוזן דייוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סוזן דייוויס
13 באפריל 1944 (בת 70)
סוזן דייוויס
מקום לידה קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית
דת יהודייה
תפקיד

חברת בית הנבחרים של ארצות הברית

מחוז ייצוג המחוז ה-53 של קליפורניה
סטטוס מכהנת
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
בן זוג סטיבן דייוויס
http://www.house.gov/susandavis

סוזן איי. דייוויסאנגלית: Susan A. Davis) (נולדה ב-13 באפריל 1944) היא פוליטיקאית יהודייה-אמריקנית. מכהנת כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-53 של קליפורניה משנת 2001.

דייוויס היא חברת המפלגה הדמוקרטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, אבל בילתה את רוב חייה בקליפורניה. היא סיימה את אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ורכשת את התואר השני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. בעלה סטיב דייוויס היה רופא בחיל האוויר האמריקני בזמן מלחמת וייטנאם. אחרי שחזרו לארצות הברית, היא הפכה לעובדת סוציאלית בסן דייגו שבקליפורניה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויס נבחרה למועצת בתי הספר של סן דייגו ב-1983 ולצידו של נציג יהודי עתידי אחר בוב פילנר, שמייצג כעת גם חלק אחר של סן דייגו. היא כיהנה שם עד 1992, כשרוב הזמן כיהנה כנשיא או סגן נשיא המועצה. ב-1994, היא נבחרה לבית הנבחרים המדינתי של קליפורניה ונבחרה מחדש ב-1996 ו-1998. בבית הנבחרים המדינתי, דייוויס הייתה יושבת הראש של הוועדה להגנת הצרכן, הוועדה ליעילות ממשלתית והועדה לפיתוח כלכלי. היא חיברה חוק מדינתי שנותן לנשים גישה ישירה למיילדות וגניקולוגים ללא הפנייה מהרופא הראשי שלהן.

בשנת 2000, היא התחרתה מול הרפובליקני שכיהן מזה שלוש כהונות, בריאן בילבריי, במה שהיה אז ממוספר כמחוז ה-49, כשהיא מנצחת עם 54% מהקולות. המחוז שלה מוספר מחדש למחוז ה-53 אחרי תיחום מחדש של מפקד האוכלוסין של שנת 2000. היא נבחרה מחדש עם מעט טרחה ב-2002, 2004 וב-2006. היא הדמוקרטית הראשונה שמייצגת מחוז זה ליותר מקדנציה אחת מאז היווצרו ב-1953 (הוא היה ידוע כמחוז ה-30 עד 1963, המחוז ה-36 עד 1973, המחוז ה-40 עד 1975, המחוז ה-41 עד 1993 והמחוז ה-49 עד 2003). הדמוקרט היחיד האחר שאי פעם החזיק במושב זה בבית הנבחרים, עבור המחוז, הייתה גם יהודייה בשם לין שנק שכיהנה בו מ-1993 ועד 1995 כשהיא הובסה על ידי המהפך הרפובליקני בקונגרס ב-1994.

דייוויס מכהנת בוועדת הכוחות המזוינים, אשר שם היא מכהנת כיושבת ראש ועדת המשנה לסגל הצבאי מה-1 ביולי 2007. היא גם כן מכהנת בוועדת בית הנבחרים לחינוך ועבודה וועדת המנהל של בית הנבחרים.

עמדות פוליטיות ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחברה בוועדת הכוחות המזוינים, היא הביעה את דעתה בנושא הצבא. היא טוענת כי היא בעד צבא חזק שיש להסתמך עליו, אולם אינה תומכת במימון כה גדול בתוכנית להגנת הטילים, שלטענתה לא הוכיחו את התועלת מול העלות שלהם. היא תומכת יחד עם חבריה הדמוקרטים בקיצוץ גדול ממימון תוכנית זו בשנת התקציב של 2008.

כמו כן, כדבריה, היא שמה ליעד לטפל בשיפור איכות חייהם של החיילים האמריקנים בשרות הצבאי, תשלומי הקצבאות, השיכון וביטוח הבריאות. ב-2007, היא הצילחה להשיג יעדים במטרתה מכשהעבירה שני חוקים שמשפרים לחיילים בשרות בצבאי את חישובי הביטוח הלאומי וכן השיגה להם הלוואות נוחות לרכישת בתים. תחום השיפוט שלה כיושבת ראש ועדת המשנה של הכוחות המזוינים נוגע לגיוס חיילים, בריאות בצבא וחינוך צבאי ‏‏‏[1]. כמו כן, מתוקף תפקידה כחברה בוועדת המשנה של הכוחות המזוינים, לבקרה וחקירות, היא מבצעת בקרה על הרשות המבצעת בנושא עיראק ואפגניסטן ופרסמה ב-2007 דו"ח הנוגע למצב ציוד החיילים המוצבים שם.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2002, היא הצביעה נגד ההסמכה לשימוש בכוח צבאי בעיראק. ביוני 2006, היא הצביעה נגד הכרזה של מלחמת עיראק כחלק מהמלחמה בטרור אך ללא תאריך יעד לנסיגה. מכל מקום, במאי 2007, דייוויס הצביעה בעד המשך מימון מלחמת עיראק ללא תאריך יעד לנסיגה. המימון של 100 מיליארד דולר של משלם המסים האמריקני היה עבור הוצאות על הפעולות הצבאיות בעיראק ואפגניסטן ‏‏‏[2] ‏‏‏[3]. היא טענה שהיא הצביע לחוק כתוספת כסף לחיילים ולא כתמיכה בהמשך במלחמה. משחזרה ב-2007, מביקורה הרביעי בעיראק, היא סיכמה את דעתה ופעולותיה בנושא :"אני חושבת שעמיתיי במסע זה - הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים - היו רוצים לראות שירטוט בהיר של תוכנית שזזה מעבר ל"העלאה" [תוכנית ההעלאה במספר החיילים בעיראק, שהביאה להעלאה בביטחון בעיראק] לכוון של לוח זמנים שאומר באופן קטגורי שאנחנו נמשיך לתמוך בעיראקים בעוד הם מתחזקים [בשלטון] אבל, "נפרוס מחדש" את מרבית הכוחות שלנו בזמן קבוע מראש" ‏‏‏[4].

ב-26 בספטמבר 2007, דייוויס הצביעה בעד הצעת החוק שמגנה את הארגון השמאלני, MoveOn.org, על מודעה שפרסמו בניו יורק טיימס בגנות הגנרל פטריאס שמונה כדי להביא תוכנית צבאית חדשה בעיראק, למה שנתפס אז ככישלון ועל העדות שלו בפני הקונגרס. המודעה קראה לו במקום הגנרל פטריאס "General betray us" (משחק של מילים), במחאה על הבאת תוכניות צבאיות חדשות במקום תוכנית לנסיגה ‏‏‏[3].

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007, היא הייתה מודאגת לגבי הרטוריקה מצד הבית הלבן כלפי איראן, והצטרפה להצעת חוק 64, לחסום מלחמה עם איראן בחקיקה משותפת של שני בתי הקונגרס, כאשר על פי החוקה של ארצות הברית מי שרשאי להכריז על מלחמה הוא הקונגרס ולא הנשיא ולפיכך החקיקה הינה הבהרה חוקית כי חוקים קודמים של הקונגרס לא נתנו סמכות לנשיא לפתוח במלחמה כנגד איראן.

לדעתה הנשיא דוהר לקראת מלחמה עם איראן, מתוך חוסר היכולת של הרשות המבצעת למצוא פתרון אמיתי לאיראן. היא מאמינה כי יש צורך להתיש קודם את הערוצים הכלכליים והדיפלומטים לפני ששוקלים תגובה צבאית. בנובמבר של אותה שנה היא קראה במליאה לנשיא בוש להתמודד עם איראן דרך לחץ בינלאומי ולא צעדים חד צדדיים.

הצעת החוק 64 מציינת במופרש כי "השימוש בכוח צבאי כנגד איראן אין בו הסמכה [לנשיא] מההסמכה [של הקונגרס] לשימוש בכוח צבאי כנגד עיראק משנת 2002, מכל החלטה קודמת שאומצה, או מכל סעיף אחר של חוק [כלשהו]" ‏‏‏[5].

ב-2007, במסגרת התפיסה שלה שיש לטפל באיראן בלחץ דיפלומטי וכלכלי, היא הייתה אחת מיוזמי הצעת חוק בית הנבחרים 1400, ובשמו "מענה לתפוצת הנשק של איראן", אשר מגביר את המאמצים הדיפלומטיים בנוגע לאיראן על ידי הטלת סנקציות כלכליות נוספות כנגד איראן. כמו גם הצביעה בעד הצעה 2347, אשר יאפשר למדינות וממשלים מקומיים לקחת רווחים של חברות שיש להם השקעות משמעותיות במגזר הנפט של איראן. בנוסף, היא הצביעה בעד כמה חקיקות נוספות להפחתת האיום האיראני על המזרח התיכון ולארצות הברית ‏‏‏[6].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60, חברת הקונגרס דייוויס גרה זמן בקיבוץ בישראל וחזרה למזרח התיכון כמה פעמים מאז. היא טוענת כי למרות שקיימים מכשולים רבים בדרך, היא מאמינה שהעתיד טומן בחובו שלום. היא טוענת כי היא אף מעוניינת להרחיב את היעדים האלו, אלו שהם ברי השגה ולעבוד כדי להגשימם ולאחר מכן לאששם. בנוסף, היא סבורה שיש צורך בסיוע דיפלומטי למנהיגים במזרח התיכון על מנת להחזירם לשולחן המשא ומתן.

היא מאמינה במנהיגות אמריקנית חזקה במזרח התיכון (שזה אומר מעורבות עמוקה) ויחד עם סיוע דיפלומטי, היא סבורה שזה השילוב הטוב ביותר להביא לתהליך הפוליטי שיכול לפלס את הדרך לשלום וביטחון באזור. היא יזמה את הצעת החוק 143, אשר מפצירה בנשיא בוש למנות שליח מיוחד למזרח התיכון, בגלל שאינה מאמינה שארצות הברית הקדישה מספיק משאבים דיפלומטיים למשברים בין הישראלים והפלסטינים בשנים האחרונות. היא סבורה כי הנושא הזה חשוב מדי לארצות הברית מכדי לא להיות מעורבים בו לחלוטין‏[6].

ביולי 2005, היא נאמה במליאת בית הנבחרים בנושא הצעת חוק 535, המכבדת את חייו, מורשתו והדוגמה שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין היווה ביום השנה העשירי למותו: "חייו נותנים לנו תקווה להתקדמות בתהליך השלום במזרח התיכון. יום השנה של מותו מאשר מחדש את היחסים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל ומהווה תזכורת שהמשא ומתן יכול להצליח ושלום בין ערבים ויהודים יכול להיות מושג" ‏‏‏[7].

במרץ 2007, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית יחד עם חמאס, היא חתמה על מכתב יחד עם 243 חברי קונגרס, ביוזמתו של חבר הקונגרס רוברט וקסלר המפציר בחוויאר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים ‏‏‏[8].

ב-6 ביוני 2007, לרגל 40 שנה לאיחוד בירת ישראל, החליט בית הנבחרים האמריקני פה-אחד להעתיק את שגרירות ארצות הברית לירושלים. החברים לא הפסיקו לברך את ישראל לרגל המאורע - וקראו למדינות אחרות בעולם: "הכירו בירושלים כבירת ישראל הבלתי מחולקת". דייויס גם בירכה את ישראל :"במלאת 40 שנה לשחרור ירושלים".

ביולי 2006, כשמונה ימים אחרי פתיחת מלחמת לבנון השנייה, היא נאמה במליאה, הביעה שביעות רצון מההסכמה על הצורך לעמוד לצידה של ישראל ואמרה: "אחרי שהבענו את רצוננו [בהעברת החלטה המגנה את ההתקפות האחרונות על ישראל], הקונגרס חייב להתעקש שהבית הלבן ייקח את ההחלטה שלנו וישתמש בה כדי לעודד את הקהילה הבינלאומית לגנות את חמאס ואת חזבאללה ולחשוף אותם על מה שהם באמת--קבוצות טרור שפועלות באופן גלוי בתוך גבולותיהם של משטרים נבחרים; האירועים האחרונים במזרח התיכון הטרידו את כולנו. המערכה של חמאס וחזבאללה לחטוף חיילים ישראלים ולשגר התקפות של רקטות לישראל, יש לו את הפוטניציאל לערער את האזור כולו ולהזמין קונפליקט מורחב; הפשיטה המתמשכת של ישראל לתוך לבנון צריכה בצדק להראות כגמול כנגד חזבאללה--ולא כנגד האנשים של לבנון; אבל ככל שהרקטות טסות מהר לעבר גבול ישראל, החלומות של הלבנונים הושמו בהשהייה; האוכלוסייה שלהם מוחזקת כבת ערובה על ידי אינטרסים זרים ושוב פעם האיום לריבונות הישראלית כפתה תגובה חמושה; לישראל יש את הזכות והחובה להגן על עמה. זה בדיוק מה שבסעיף 51 של האו"ם מבטיח לכל האומות הריבוניות; ככל שתגובתם מוצדקת אשר תהיה, ישראל חייבת להמשיך להתחשב באפקטים, הן הפיזי והפסיכולוגי, שהפעולות שלהם השפיעו על אזרחים באזור; יש ראיות ניכרות שישראל נקטה בכמה אמצעים למזער פגיעה באוכלוסייה האזרחית בלבנון; זה כולל השלכת דפי אזהרות מראש של המשימות הישראליות באזורים אזרחיים; זה גם כולל את השימוש בנשק מתקדם ששם למטרה את היעדים הצבאיים ללא פגיעה באזרחים או תשתיות אזרחיות; אבל אנחנו חייבים להיות כנים. כשבאים במגע עם קונפליקט חמוש זה קשה להבטיח את הבטיחון של האזרחים; למעשה, חזבאללה וחמאס במכוון פועלים באזורים מאוכלסים, לעתים קרובות שמים את האוכלוסייה בין טרוריסטים חמושים וצה"ל; ההשפעה של סוג זה של לוחמה היא גם כואבת לישראל; כשם שגולדה מאיר הצהירה בחריפות, 'כשהשלום יבוא אנחנו אולי במשך הזמן נהיה מסוגלים לסלוח לערבים על שהרגו את בנינו, אבל זה יהיה קשה יותר עבורנו לסלוח להם על שהכריחו אותנו להרוג את בניהם'; הממשל חיב במהירות לעשות מה שהוא יכול כדי ליצור תנאים באזור אשר יפתחו את הדלתות לדיפלומטיה‏[9].

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא פעילה בקבוצת העבודה של הקונגרס בנושא סין-ארצות הברית ומקדמת לימוד השפה הסינית, מתוך ראייה כלכלית עתידית כי סין הופכת להיות מלבד מעצמה צבאית, מעצמה כלכלית שיש ליצור ערוץ תקשורת ובמקביל להישאר תחרותיים עימם במישור הכלכלי.

כחברה בשדולת חברי הקונגרס לזכויות אדם, היא מודאגת מנושא זכויות האדם בסין, בנושא האשמות של ניצול כנגד חברי פאלון גונג כמו גם הקשרים הכלכליים של סין עם ממשלת סודאן. היא תומכת בהמשך הפעלת הלחץ של הקונגרס על סין לבצע רפורמות בשיטות שלהם בגישה לזכויות אדם‏[6].

דארפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויס פעילה במניעת זוועות בדארפור ובסיוע לאזור להתאושש משנים של סכסוכים. היא הייתה אחת מיוזמי "חוק נשיאת האחריות הסודאנית ושלילת הרווחים של סודאן", אשר אוסר על חוזים פדרליים עם חברות אשר עושות עסקים עם ממשלת סודאן. החוק גם מסמיך מדינות בארצות הברית לעשות את אותו הדבר וכן לשלול נכסים של סודאן. החוק עבר בפה אחד גם בסנאט וממתין רק לחתימה הסופית של הנשיא בוש. היא גם הצביעה בעד חוק ההקצאות של שנת 2007, המקצה 949 מיליון דולר בסיוע הומניטארי לדארפור ובעד חוק המורה לנשיא לחסום את הרכוש והנכסים של עובדים אזרחיים או צבאיים של ממשלת סודאן ושל בני המשפחות שהיו מעורבים בזוועות בדארפור וגם מסמיך את הנשיא להשתמש בכוח צבאי על מנת לעצור את רצח העם בדארפור, כולל מיסוד אזור-ללא-טיסה ושימוש במטוסים ללא טייס. הצעות חוק נוספות שהיא תמכה היו, הצעה שמפצירה בנשיא לשפר את מצב הביטחון בדארפור, כולל הצעה שנאט"ו תציב כוח זמני להגנת האוכלוסייה כמו גם הצעה לסיוע לסודאן, תיקון אשר יעלה את המימון למאמצי הסיוע בסודאן ב-50 מיליון דולר‏[6].

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן דייוויס היא חברה בקואליצייה הדמוקרטית החדשה, שהיא שדולת חברי הקונגרס הדמוקרטים במרכז המפה הפוליטית לקידום עמדות מתונות ועסקים. היא גם חברה גם בשדולת חברי קונגרס למען חיות בית וחיות בר. היא פעילה בתחום של זכויות אדם בנושאים של שיווין זכויות לנשים, פשעי שנאה, הגנת זכויות האזרח, מניעת אפליה במקומות עבודה על בסיס נטייה מינית, מגדר מין או זהות אתנית. כמו גם קידום זכויות אדם מחוץ לאמריקה וברית זוגית. היא בעד זכות האישה להפלה וחברה בשדולה של אלו. בנושאי כלכלה היא תומכת ברפורמה במס, על ידי העלאה של המסים לאלו שמשתכרים יותר, כמו גם במשבר מחירי הבתים היא תמכה בהגנה על תוכניות רכישת בתים בנות מימון ואספקת יחידות בניה. כחברה בוועדת החינוך והעבודה היא פועלת בתחומי חינוך ותומכת פעילה ברפורמה בבחירות להעלאת היעילות וההגינות במכונות ההצבעה. בנושא איכות הסביבה, היא תומכת בהגנה על יערות לאומיים, פיקוח על זיהומים, גז חממה, הגנה על זנים בטבע, אנרגיה מתחדשת, מימון לשימור הפארקים הלאומיים והפחתה בפליטת גז מכדור הארץ. בנושא בריאות, מלבד הבריאות הנשית, היא בעד הפחתת מחירי ביטוח הרפואי ומקדמת את נושא הרפואה הנפשית. בנושא ביטחון פנים, היא פעלה לסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר. בנושא הגירה, היא בעד הידוק הביטחון במעברי הגבול (בעיקר ממקסיקו) ואכיפת החוקים על העסקת עובדים זרים, כמו גם במקביל מתן מענה לתופעת מיליוני האזרחים הבלתי חוקיים בהענקת אזרחות עבורם בתוכנית "הדרך לאזרחות". בנושא של ביטוח לאומי, סוזן בעד שימור המוסד, ללא הפרטה‏[10].

בריאות נשים

בבית הנבחרים הארצי, היא הציגה גרסה פדרלית ארצית לחוק הנשים שהיא חיברה בבית הנבחרים המדינתי של קליפורניה ועשתה זאת בכל תחילת מושב של הקונגרס בו כיהנה; מכל מקום, אף אחד מחוקים אלו מעולם לא הצליח לצאת מעבר לגבולות ועדה כל שהיא.

שקיפות פוליטית

דייוויס סירבה לפרסם את יומן הפגישות שלה לקרן סאנלייט פאוונדיין, מיזם המפרסם אינפורמציה באינטרנט על שקיפות מעשיים של הנבחרים בקונגרס, במסגרת הקמפיין שלהם "החתמת כרטיס עבודה" Punch Clock Campaign) ‏‏‏[3].

הצבעה בשליחת דואר (קלפיות הנפקדים)

ב-22 במרץ 2007, סוזן דייוויס הציגה את הצעת חוק בית הנבחרים 1646 כתיקון לחוק "עיזרו לאמריקה להצביע". בין המרכיבים של הצעת החוק הוא מנדט הדורש מהמדינות בארצות הברית ליישם מערכת מעקב על מדינות בתוך ארצות הברית שמשתמשות בהצבעה בשליחת דואר. יום למחרת היא הציגה את הצעת החוק 1667, אשר ייצור תוכנית מענק למדינות בתוך ארצות הברית על מנת שיישמו את תוכנית ההצבעה בשליחת דואר. קלפיות אלו גם מכונות "קלפיות הנפקדים", כיוון שהמצביעים שלהם אינם נוכחים בקלפי ותוצאות ההצבעה שלהן מגיעות מאוחר בספירת הקולות לוועדת הבחירות המרכזית, למרות שהם מצביעים בדרך כלל מוקדם יותר (בדומה לקולות החיילים בארץ) ‏‏‏[3].

ועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזן דייוויס מכהנת בוועדות בית הנבחרים של ארצות הברית הבאות:

  • וועדת הכוחות המזוינים
    • ועדת המשנה לסגל הצבאי (יושבת ראש)
    • ועדת המשנה לבקרה וחקירות
  • ועדת החינוך והעבודה
    • ועדת המשנה לילדות מוקדמת, חינוך ביסודי ובתיכון
    • ועדת המשנה לחינוך בהשכלה גבוהה, חינוך לאוכלוסייה בוגרת ותחרותיות
  • וועדת המנהל של בית הנבחרים
    • ועדת המשנה לבחירות
  • הוועדה המשותפת לדפוס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהעיתונות הישראלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוזן דייוויס, ביטחון לאומי, אתר רשמי, על נושאים-ביטחון לאומי
  2. ^ סוזן דייוויס בנושא של מלחמה ושלום, ontheissues.org, מאגר מידע - עמדותיהם של המנהיגים פוליטיים
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 סוזן דייוויס, קונגרספדיה
  4. ^ סוזן דייוויס, טור מיוחד: הדו"ח של סוזן בדבר נסיעתה לעיראק, אתר רשמי, עלון חדשות-טור מיוחד: הדו"ח של סוזן בדבר נסיעתה לעיראק, אוגוסט 2007
  5. ^ ‏סוזן דייוויס, סמכות הקונגרס בנושא הרטוריקה כלפי איראן, אתר רשמי, עלון חדשות-סמכות הקונגרס בנושא הרטוריקה כלפי איראן, פברואר 2008
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 סוזן דייוויס, נושאי חוץ, אתר רשמי, על נושאים-יחסי חוץ
  7. ^ כיבוד חייו, מורשתו והדוגמה שהיווה ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ביום השנה ה-10 למותו, סוזן דייוויס - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, נאום מליאה , 7 בדצמבר 2005
  8. ^ וקסלר ו-246 חברי קונגרס מפצירים באיחוד האירופי שלא לספק סיוע לממשלה הפלסטינית החדשה, סוזן דייוויס - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, הודעה לעיתונות, 21 במרץ 2007
  9. ^ גינויי ההתקפות האחרונות על ישראל, סוזן דייוויס - נאומים והצהרות מרכזיות, אתר votesmart.org, נאום מליאה, 19 ביולי 2006
  10. ^ סוזן דייוויס, פתיח נושאים, אתר רשמי, על נושאים-פתיח