סוזן סונטג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סוזן זונטג)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סוזן סונטג, 1994

סוזן סונטגאנגלית: Susan Sontag; ‏28 בינואר 193328 בדצמבר 2004) הייתה סופרת, במאית קולנוע, פילוסופית, מומחית בתורת הספרות ופעילה פוליטית יהודיה-אמריקאית.

סונטג היתה התבטאה בכתב ובעל פה וכן נסעה אל אזורי עימות, ובכלל זה בתקופת מלחמת וייטנאם והמצור על סרייבו. היא כתבה בהרחבה על צילום, תרבות ותקשורת, איידס וחולי, זכויות אדם, וקומוניזם ואידאולוגיה שמאלנית. המאמרים ונאומיה לפעמים גררו ביקורת. The New York Review of Books הכתיר אותה כ"אחת מהמבקרים החשובים ביותר בדורה"[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של סוזן סונטג בבית הקברות מונפרנאס בפריז

סונטג נולדה בשם סוזן רוזנבלט בעיר ניו יורק, לג'ק ולמילדרד רוזנבלט, שניהם יהודים אמריקאים. אביה היה פרוון בסין ושם מת ממחלת השחפת ב- 1939 כאשר סוזן הייתה בת חמש. שבע שנים לאחר מות אביה, נישאה אמה בשנית לנתן סונטג, קברניט בצבא ארה"ב. לסוזן ואחותה ג'ודית ניתן שם משפחתו של אביהן החורג, אף שמעולם לא אימצן באופן חוקי. סונטג לא קיבלה חינוך דתי וטענה שלא נכנס לבית הכנסת ועד אמצע שנות העשרים לחייה[2].

רוב שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בעיר טוסון באריזונה ובגיל 15 סיימה את לימודי התיכון בלוס אנג'לס, בתיכון צפון הוליווד (North Hollywood High School). לאחר סיום לימודי התיכון החלה בלימודי תואר ראשון באוניברסיטת ברקלי, אולם במהלך הלימודים עברה ללמוד באוניברסיטת שיקגו משום הערכה רבה לתוכנית הליבה של האוניברסיטה. היא למדה פילוסופיה, היסטוריה עתיקה וספרות וסיימה תואר ראשון. בעת לימודיה בשיקגו היא ומייק ניקולס הפכו לחברים טובים[3]. היא למדה באוניברסיטת הרווארד לתואר שני, בתחילה למדה ספרות עם פרי מילר והארי לוין, לפני שעברה לפילוסופיה ותאולוגיה תחת פאול טיליך, יעקב טאובס, רפאל הדגמות ומורטון לבן. עם סיום התואר היא המשיכה בלימודי הדוקטורט בהרווארד במטפיזיקה, אתיקה, פילוסופיה יוונית ופילוסופיה קונטיננטלית תאולוגיה.

עם סיום לימודי הדוקטורט זכתה סונטג במלגת מחקר מטעם American ssociation of University Women's לשנה אקדמית בסנט אן קולג' באוניברסיטת אוקספורד, לשם היא נסעה ללא בנה ובעלה. היא לא סיימה את תקופת מלגת המחקר באוקספורד והמשיכה לסורבון בפריז. בפריז היא התחברה עם אמנים גולים, אינטלקטואלים ואנשי רוח. סונטג מציינת את תקופתה בפריז כתקופה החשובה ביותר בחייה. תקופה זו היוותה הבסיס לחיבור האינטלקטואלי ואומנותי עם התרבות הצרפתית.

עוד בתקופת לימודיה בשיקגו, בהיותה בת 17, נישאה למרצה זוטר לסוציולוגיה פיליפ ריף, לאחר שזה חיזר אחריה במשך 10 ימים. הם התגרשו לאחר שמונה שנות נישואים. במהלך הנישואים נולד לזוג בן - דייויד ריף. ריף היה לימים לעורך הספרותי של אמו בהוצאת הספרים פרר, שטראוס וג'ירו ואף סופר בזכות עצמו.

סונטג הייתה ביסקסואלית, ועל משיכתה לנשים כתבה בפירוט כבר בגיל 15 ביומנה האישי. ‏‏‏[4] ‏‏‏[5] בשנות ה-70 המוקדמות היא ניהלה מערכת יחסים עם השחקנית הצרפתייה ניקול סטפני (1923 – 2007) ‏‏‏[6] ובהמשך הייתה בת זוגן של הצלמת אנני ליבוביץ', הכריאוגרפית לוזיאנה צ'יילדס ושל התסריטאית מריה אירין פורנס.‏‏‏[7] סונטג הייתה פתוחה כלפי נטייתה המינית, ואף דיברה על כך בהרחבה בראיון לעיתון הבריטי הגארדיאן בשנת 2000. ‏‏‏[8]

פרסום ספרה "נגד פרשנות" (Against Interpretation)‏ (1966), סייע לביסוס מעמדה של סונטג כ"גברת האפלה של הספרות האמריקאית". כוכבי קולנוע דוגמת וודי אלן, פילוסופים בהם ארתור דנטו ופוליטיקאים בהם ראש עירית ניו יורק ג'ון לינדזי, בקשו את קרבתה. עבודתה שימשה השראה לסרט בול דורהאם[דרוש מקור].

בשיא תהילתה סונטג התפרסמה כמי שפעלה בניגוד לתויות פוליטיות מקובלות. היא נסעה להאנוי בעת מלחמת וייטנאם וכתבה באופן אוהד על החברה הצפון ויינטנאמית. לדידה, הייתה הבחנה ברורה בין האידאולוגיה הצפון וייטנאמית לבין סין המאואיסטית וכן הקומוניזם המזרח-אירופאי, אותו כינתה בשלב מאוחר יותר בחייה "פשיזם עם פנים אנושיות". ב-1982 היא הזדהתה עם תנועת סולידריות הפולנית.

סונטג זכתה בשנת 2001 בפרס ירושלים לספרות.

סונטג הלכה לעולמה ב-28 בדצמבר 2004, בגיל 71, מלוקמיה. כשלושים שנים קודם למותה קיבלה כימותרפיה והקרנות לטיפול בסרטן השד וסרטן הרחם בהם לקתה. היא נקברה בבית הקברות מונפרנאס בפריז. את תקופת מחלתה האחרונה תיעד בנה דייוויד ריף.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1991) "A Parsifal"‏‏‏[9]
  • (1993) Alice in Bed‏‏‏[10]
  • (1999) "Lady from the Sea"‏‏‏[11]

קובצי מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה שראו אור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחלה כמטאפורה. מאנגלית: יהודא לנדא. תל אביב: עם עובד, 1980.
  • הצילום כראי התקופה. מאנגלית: יורם ברונובסקי. תל אביב: עם עובד, 1979.
  • באמריקה. מאנגלית: עדה פלדור. ירושלים: הוצאת כתר, 2005. ISBN 9650713182
  • להתבונן בסבלם של אחרים. מאנגלית: מתי בן יעקב. בן-שמן: מודן, 2005.

מאמרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נגד פרשנות", המדרשה, גיליון מס' 12, סתיו 2009, עמ' 29-39.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The New York Review of Books, Susan Sontag, ‏12 לדצמבר 2012
  2. ^ "Susan Sontag | Jewish Women's Archive"
  3. ^ Turow, Scott, A Time When Things Started in Chicago: ‘The Third Coast,’ a History of Chicago by Thomas Dyja, The New York Times, 16 במאי 2013
  4. ^ ‏Paul Bignell, Susan Sontag: 'It was so beautiful when H began making love to me, he Independent on Sunday, 16/11/2008‏
  5. ^ ‏Reborn: Early Diaries, 1947-1964, published by Penguin, January 2009‏
  6. ^ ‏Leo Lerman, "The Grand Surprise: The Journals of Leo Lerman", NY: Knopf, 2007, page 413‏
  7. ^ ‏Susan Sontag, "On Self", The New York Times Magazine, 9/10/2009. ‏
  8. ^ http://www.guardian.co.uk/books/2000/may/27/fiction.features Finding fact from fiction], The Guardian, 27/5/2000‏
  9. ^ ‏מחזה במערכה אחת, התפרסם לראשונה בכתב העת Antaeus 67 (1991): 180-185‏
  10. ^ ‏ Library of Congress catalog card number 93-71280‏
  11. ^ ‏עיבוד למחזהו של הנריק איבסן, Theater_ 29.1 (1999): 89-91.‏