סוסנה ביר

סוסנה ביר
Susanne Bier

סוזנה בייר, 2013
לידה	15 באפריל 1960 (בת 64) קופנהגן, דנמרק
מדינה	ממלכת דנמרק
תקופת הפעילות	מ-1991
מקום לימודים	בית הספר הלאומי לסרטים של דנמרק (1987) בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בית הספר לאדריכלות של איגוד האדריכלות בלונדון בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	פיליפ זנדן (1995–2004) Jesper Winge Leisner
צאצאים	Gabriel Bier Gislason, Alice Bier Zanden
פרסים והוקרה	Honorary craftsman (2013) פרס אמי לבידור בפריים טיים לבימוי מיני סדרה, סרט או ספיישל דרמטי (2016) פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2021) פרס בודיל לשם כבוד (2022) The Carl Theodor Dreyer Prize (1992) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2011) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לקומדיה הטובה ביותר (2013) פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר (2010) אבירות במסדר דנבורג (11 בינואר 2010)
פרופיל ב-IMDb

סוזנה ביר (בדנית: Susanne Bier;‏ נולדה ב-15 באפריל 1960 בקופנהגן) היא במאית קולנוע, תסריטאית ומפיקה דנית ממוצא יהודי, זוכת פרס אמי ופרס גלובוס הזהב. סרטה "בעולם טוב יותר" זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ביוגרפיה

ביר נולדה בקופנהגן בירת דנמרק, כבת להורים יהודים. המשפחה של אביה, רודולף סלומון ביר (נולד ב-1930), היגרה מגרמניה לדנמרק בשנת 1933 אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. משפחת אמה, הֶני לבית יונאס (נולדה ב-1936) היגרה לדנמרק מרוסיה בתחילת המאה ה-20, גם כן עקב רדיפות נגד היהודים. בשנת 1943 שתי המשפחות נמלטו מדנמרק לשוודיה, יחד עם רוב יהודי דנמרק, כדי להינצל מהגירוש למחנות המוות הנאציים. שלוש שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה חזרו לדנמרק. תחת השפעת אירועי השואה, הוריה של סוזנה ביר חינכו את בתם לפי עקרונות של מוסריות וצדק. מאוחר יותר, נושאי הטבע האנושי ושאלות מוסריות העסיקו את הבמאית בסרטיה.

בראיונות לתקשורת כבוגרת, ביר מתארת את עצמה בילדותה כילדה נערית עם קשיים במיומנויות חברתיות, שאהבה לשחק כדורגל עם בנים והעדיפה לקרוא ספרים.

לאחר לימודי תיכון בגימנסיה הקתולית ע"ש נילס סטנסן בקופנהגן (Niels Steensens Gymnasium), נסעה לישראל, שם יש לה קרובים יהודים חרדים בירושלים, כדי להתחבר לשורשיה היהודיים. היא למדה אמנות באקדמיית בצלאל בירושלים, ולאחר מכן עברה לבריטניה ולמדה אדריכלות בבית הספר של האיגוד האדריכלי "Architectural Association School of Architecture" בלונדון. בהמשך עזבה את תחום האדריכלות לטובת לימודי קולנוע. בשנת 1987 סיימה את לימודיה בבית הספר הלאומי לקולנוע של דנמרק בקופנהגן.

קריירה קולנועית

בתום לימודי הקולנוע הוזמנה ביר לשוודיה ויצרה שם את הסרט "פרויד עוזב את הבית" (1992), שקיבל ביקורות חיוביות. לאחר מכן ביימה את הסרט "עניינים משפחתיים", בו כיכבה השחקנית הדנית הידועה גיטה נרבי; עם זאת, הסרט נחשב לכישלון מסחרי וקיבל ביקורות שליליות מצד המבקרים. פריצת הדרך של ביר התרחשה בשנת 1999 עם סרטה החמישי, "האחד והיחיד", קומדיה רומנטית המתארת שני זוגות נשואים שמתמודדים עם הפיכתם לראשונה להורים. הסרט זכה להצלחה קופתית ודורג במקום השלישי ברשימת הסרטים המצליחים בדנמרק בשנות התשעים.

בשנת 2002 ביימה ביר סרט במסגרת הפרויקט ההיפר-סגפגני של לארס פון טריר, "דוגמה 95". הסרט, "אהבות פתוחות", דן בשני זוגות שחייהם הצטלבו בעקבות תאונת דרכים חמורה. גם יצירה זו זכתה להדים ולהקרנות מסחריות ברחבי עולם, וגם בישראל. הסרט זכה בפרסים במספר פסטיבלים, ביניהם פרס המבקרים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורונטו. סרט זה החל שיתוף פעולה פורה עם התסריטאי אנדרס תומאס ג'נסן, שעבד עם ביר מאז על כל סרטיה הדניים. הסרט גם קיבל את התואר "דוגמה #28", שמשמעותו היא שהסרט חולק את הקוד של שבועת הדוגמה, שעיקריה הן נאמנות לקולנוע ריאליסטי (צילום במצלמת כתף, במיקומים שלא הוכנו מבעוד מועד, בתאורה שקיימת במקום הצילום, היצמדות לסיפורים ריאליסטיים, ומעל לכל- chastity, צניעות).

בשנת 2004 יצא סרטה השמיני "אחים", המתאר סכסוך בין שני אחים בצל המלחמה. סרטה התשיעי של ביר, "אחרי החתונה" (2006), זכה להצלחה והיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר האירופי, וכן לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בארצות הברית. הסרט גם השתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בו הייתה אחת מאוחרי הכבוד. הסרט מתאר גבר מבוגר שמנהל בית יתומים בהודו, ומקבל הצעת תמיכה כספית מעשיר דני; כשהוא מגיע לדנמרק כדי לפגוש אותו, ומשתתף בחתונת בתו של העשיר, הוא מבין שיש בהצעה יותר ממה שציפה, והסרט דן בלבטיו המוסריים. הסרט נעשה באופן שמזכיר את סרטי הדוגמה, אך לא נכלל כאחד מהם. ביר הסבירה בראיונות שהיא נסחפה אחר האפשרויות הגלומות בעשייה הקולנועית, ושאם תוכן השיעור שתנועת הדוגמה ניסתה להעביר בנושא העברת הסיפור הקולנועי הופנם, אין צורך באמת לאכוף את כל החוקים.

בעקבות הצלחתה, שלושה מסרטיה - "אהבות פתוחות", "אחים" ו"אחרי החתונה" - נרכשו ליצירת גרסה אמריקאית. הסרט "אחים" יצא ב-2009 בבימויו של ג'ים שרידן ובכיכובם של נטלי פורטמן, טובי מגווייר וג'ייק ג'ילנהול. בתקופה זו החלה ביר ליצור בהוליווד. סרטה העשירי, "דברים שאבדו לנו באש", צולם באנגלית, בתקציב של כמה מיליוני דולרים, ובהשתתפות הכוכבים ההוליוודים האלי בארי ובניסיו דל טורו. הסרט פתח את הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות ב-2008. ב-2019 יצאה לאקרנים הגרסה האמריקאית ל"אחרי החתונה".

בשנת 2010 יצאה לאקרנים סרטה "בעולם טוב יותר", ששוב זכה להצלחה בינלאומית. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר, ובפרס סרט הזר הטוב ביותר באוסקר האמריקאי. הסרט, בהשתתפות השחקן השוודי מיקאל פרסנראנדט, עוסק בסוגיית מוסריות וחינוכיות בנוגע לאלימות, לשנאה, נקמה ולגזענות בחברה האנושית - באפריקה ובאירופה. בגלל הרמזים למקרי טבח המוני על רקע אתני וגזעי בארצות כמו סודאן, עורר הסרט ביקורת חריפה מצד גורמים רשמיים סודאנים.

בשנת 2012 יצאה לאקרנים סרטה "רק אהבה", קומדיה רומנטית בה כיכב פירס ברוסנן המגלם איש עסקים אנגלי הגר בדמנרק. הסרט הוא בדנית ואנגלית.

בדצמבר 2018 עלה בשירות נטפליקס סרטה "קופסת הציפורים". סרט מתח פוסט-אפוקליפטי שהוא עיבוד קולנועי של הרומן מ-2014 בעל אותו השם מאת ג'וש מלרמן. הסרט עוקב אחר אישה, שמגלמת סנדרה בולוק, אשר יחד עם זוג ילדים שמכונים "ילד" ו"ילדה", חייבים לחצות יער ונהר בעיניים מכוסות כדי להימנע מכוחות על טבעיים שגורמים לאנשים שרואים אותם להתאבד. נטפליקס הודיעה כי בשבוע הראשון צפו בסרט כשליש מכלל המנויים שלה, כ–45 מיליון בתי אב — הפתיחה הטובה ביותר לסרט בשירות הסטרימינג.

חיים אישיים

ביר הייתה נשואה לשחקן והבמאי השוודי פיליפ זאנדן, ויש לה שני ילדים, גבריאל ואליס-אסתר. לאחר גירושיה מזאנדן, הכירה את בן זוגה, הזמר והמלחין הדני יספר וינגה לייסנר, שכתב את המוזיקה לכמה מסרטיה ("האחד והיחיד", "אחים", "אהבות פתוחות" ועוד).

סגנון ותמה קולנועית

סרטיה של ביר מרבים לעסוק במסגרת המשפחתית המסורתית, בקריסתו של מעמד הביניים הבורגני תחת לחץ הגלובליזציה, הטרור והמלחמה בו, ובאופן בו אנשים מתמודדים עם אסון או אירוע מכונן חיצוני מחייהם. היא מציינת שהרגע שמעניין אותה בחיי דמויות הוא כשתחושת הביטחון שלהם נסדקת, והעולם החיצון מתדפק בדלת. השאלות המרכזיות בסרטיה הן שאלות של מוסר: האם מוסרי לעזוב בן זוג שהפך נכה, האם הטוב האישי קודם לטוב הכללי, וכיצד יש להגיב לאלימות שהעולם מפנה לעבר הפרט.

אופן הבימוי של ביר נותן חופש רב לשחקנים, ומאפשר אלתור הן בטקסטים והן באופן ההגשה. לסרטיה יש קוד ויזואלי משותף - כולם מצולמים במצלמת כתף, ובשיאים הרגשיים משתמשים בתקריבים עצומים ("אקסטרים קלוז אפ", בעגה המקצועית) של עיניים, שפתיים ואצבעות. בנוסף, אופן העריכה אינו נאמן למסורת העריכה ההמשכית, והוא נוסך תחושה חופשית ואקראית יותר.

הסרטים של ביר מאופיינים בכך שלמרות המבנה הטרגי שלהם, ישנה "השטחה" של האירועים הדרמטיים, או לחלופין, אין דרמטיזציה של האירועים המרכזיים. לדוגמה, בסצנת המפגש הראשון בין האב לביתו ב"אחרי החתונה", השניים שותקים רוב הסצנה, ומדברים מעט על בקבוק מים שהוא מביא לה. אופי זה של בימוי יוצר תחושה שלא קורה דבר בסרטים שלה, אך ניתוח מעמיק של ההתרחשויות מראה שהסרטים נאמנים למבנה הדרמטי של אריסטו.

יתר על כן, ביר מקפידה לסיים את סרטיה בטון מעט אופטימי, באומרה שלמרות שהסרטים שלה אינם מסחריים גרידא, הם גם אינם אמנות טהורה, ועל כן היא צריכה לתקשר עם הקהל שלה, ולתת להם מעט אור להישען עליו.

פרסים ואותות כבוד

• 2011 - פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר - עבור "בעולם טוב יותר"
• 2011 - פרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר - עבור "בעולם טוב יותר"
• 2010 - חברת מסדר דאנברוג בדרגת אביר
• 2007 - מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר האירופי - עבור "אחרי החתונה"
• 2007 - מועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר - עבור "אחרי החתונה"
• 2003 - פרס המבקרים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורונטו - עבור "אהבות פתוחות"
• 2003 - פרס "בודיל" לסרט הדני הטוב ביותר - עבור "אהבות פתוחות"
• 2003 - פרס "רוברט" של הקהל הדני - עבור "אהבות פתוחות"
• 2000 - פרס "רוברט" לסרט הדני הטוב ביותר - עבור "האחד והיחיד"
• 1999 - פרס "בודיל" לסרט הדני הטוב ביותר - עבור "האחד והיחיד"
• 1993 - פרס "רוברט" לסרט הקצר/תיעודי - עבור "מכתב ליונאס"

פילמוגרפיה

• 1991 - Freud flytter hjemfra (פרויד עוזב את הבית)
• 1992 - Brev til Jonas (מכתב ליונאס)
• 1994 - Det bli'r i familien (עניינים משפחתיים)
• 1995 - (Pensionat Oskar (Like It never was before
• 1997 - (אני מאמין Sekten (Credo (כתות)
• 1999 - Den eneste ene (האחד והיחיד)
• 2000 - Hånden på hjertet (פעם בחיים)
• 2002 - Elsker dig for evigt - Open hearts (אהבות פתוחות)
• 2004 - Brødre (אחים)
• 2006 - Efter brylluppet - After the Wedding (אחרי החתונה)
• 2006 - Chasing montana
• 2007 - Things we lost in the Fire (דברים שאבדו לנו באש)
• 2010 - Hævnen (בעולם טוב יותר)
• 2014 - הזדמנות נוספת
• 2018 - "קופסת הציפורים"
• 2020 - "היית צריכה לדעת"
• TBA‏ - "הזוג המושלם"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוסנה ביר בוויקישיתוף

• סוסנה ביר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סוסנה ביר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• סוסנה ביר, באתר AllMovie (באנגלית)
• סוסנה ביר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• סוסנה ביר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סוסנה ביר, באתר Discogs (באנגלית)
• A Director Comfortable With Catastrophe, ריאיון עם ביר, באתר הניו יורק טיימס
• 10 Years of Dogme, ריאיון עם ביר, באתר Future Movies
• שבועת הדוגמה וסקירת עקרונותיה
• לירון סיני, "הקולנוע האירופאי תקוע ב-1972", באתר ynet, 29 במרץ 2011 - ריאיון
• איתי שטרן, במאית "מנהל הלילה" מדברת על האפשרות שתביים את סרט ג'יימס בונד הבא, באתר הארץ, 28 ביוני 2016 - ריאיון