סולון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Solon.jpg

סולוןיוונית Σόλων) ‏(638 - 558 לפנה"ס) היה מדינאי, משורר, מחוקק וארכונט אתונאי, הזכור בעיקר בזכות כינון החוקה האתונאית. נחשב אחד משבעת חכמי יוון.

סולון נולד באתונה למשפחה מהמעמד הגבוה, עסק בחיבור שירים ליריים, אך עשה את מירב כספו בסחר- מקצוע שנחשב באותה תקופה לנחות ולא ראוי לאיש המעמד הגבוה כמו סולון. את דרכו הפוליטית החל לאחר שאתונה נואשה מהמאבק במגארה על השליטה באי סלמיס. סולון עודד בשיריו את בני עירו לחדש את המאבק, ובעקבות כך מונה גם לעמוד בראש המסע לכיבוש מחודש של האי, שהסתיים בהצלחה. בשנת 594 לפנה"ס בעיצומו של משבר חברתי באתונה, הוצע לו לקבל על עצמו את תפקיד טיראן הפוליס. סולון סירב, אך ביקש ואכן נתמנה לארכון הפוליס.

עם כניסתו לתפקיד פתח בשורה של רפורמות רבות. בתחום הפנים ביצע שינויים מרחיקי לכת, שכללו ביטול עבדות לכלל תושבי הפוליס, שמיטת חובות וחלוקת האוכלוסייה לארבעה מעמדות, אשר ביניהם הונהג מס מדורג. בתחום המשפט הוא הנהיג בית דין עממי (heliaia) לערעורים, אשר פעל בשיטת המשפט על ידי מושבעים. כמו כן, חוקק סולון חוקים חדשים רבים בנושאי פנים, לרבות מתן מעמד חוקי לבתי בושת. הוא ביצע מספר שינויים בחוקה האתונאית: ביטול החוקה של דרקון, שהייתה נוקשה ביותר, וקבעה עונש מוות כמעט על כל עבירה, וקביעת חוקים חמורים פחות, המשלבים יסודות יותר דמוקרטיים במשטר האוליגרכי של דורו. בתחום החוץ ערך סולון שינויים בעיקר בתחום הכלכלי, ובכך אסר על ייצוא מוצרים בהם הייתה אתונה דלה כמו חיטה, אך עודד ייצוא מוצרים כמו יין ושמן זית בהם הייתה אתונה עשירה. בתחום הממשל הקים סולון את מועצת העם (bolve), אשר מנתה 400 איש מרחבי העם, וכן שינה את שיטת בחירת הארכונים לבחירה המשלבת גם את רצון העם- על ידי הצבעה, וגם את "רצון האלים"- באמצעות הטלת פור. בהמשך לדרכו של דרקון, פרסם סולון את החוקים לעיני כל באגורה. החשיבות העיקרית של צעדים אלו הינה קביעה של זכויות אדם בסיסיות ולא ניתנות לערעור בפוליס, לצד חיזוק מעמד הביניים והחלשת האצולה, שינויים שהיו פורצי דרך וצעד משמעותי בדרך לדמוקרטיה.

עם סיום תקופת כהונתו בת השנה כארכון עזב את עירו, לאחר שהשביע את האתונאים שלא יישנו את חוקתו, ויצא למסע בן עשר שנים ברחבי יוון ושכנותיה. סיפור ידוע שנקשר בשמו מתקופה זו (אם כי אמיתותו ההיסטורית מפוקפקת) מתאר את פגישתו עם קרויסוס מלך לוד, בה סירב להודות בפני קרויסוס שהוא האדם המאושר ביותר שפגש מעודו, בטענה שאף אדם אינו יכול להקרא מאושר טרם מת, שכן גורלו עלול להשתנות לרעה בכל רגע ורגע. לפי הסיפור, מאוחר יותר, כאשר נכבשה לוד על ידי הפרסים, קרויסוס נלקח בשבי על ידי כורש, ובעקבות כך הודה בצדקתו של סולון, וכששמע כורש את סיפורו הסכים בשל כך לחוס על חייו. סיפור המפגש בין סולון לקרויסוס שימש כהשראה לאחד מסיפוריו של הרצל, "סולון בלודיה". במהלך מסע זה הגיע גם לקפריסין ותכנן והקים שם עיר חדשה שנקראה על שמו - סולי.

בתום מסעותיו חזר סולון לאתונה, שנשלטה באותו זמן על ידי מקורבו, הטיראן פייסיסטראטוס, ובה נשאר עד מותו, שנים ספורות לאחר מכן. על-פי המסורת, גופתו נשרפה ואפרו פוזר על-פני סלמיס.

סולון נחשב לאחר מותו כאחד ממנהיגי אתונה החשובים והמוערכים ביותר. אפלטון, שהיה מצאצאיו, ייחס לסולון את המסירה מדור לדור של סיפור אטלנטיס (אשר הוא עצמו שמע, לכאורה, במצרים) על מנת להעניק לסיפור משנה תוקף.

משיריו שהשתמרו תורגמו לעברית בידי שלמה שפאן, והופיעו בקובץ "שירת האלגיה היוונית" בהוצאת מוסד ביאליק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]