סולטאן עות'מאני

סמל האיפריה העות'מאנית מהמאה ה-19

הסולטאן העות'מאני, או פאדישאה (טורקית Osmanlı padişahı), היה שליטה של האימפריה העות'מאנית (פרט לשלושת שליטיה הראשונים - עות'מאן הראשון, אורהן הראשון ומוראט הראשון - שנקראו ביי (Bey)). סולטאן הוא תואר של שליט מוסלמי בעל משמעות דתית ומוסרית המוגדרות בקוראן, והסולטאנים העות'מאנים נטלו לעצמם את התואר חליף ב-1517; אך למרות זאת, נוצרה הפרדה בין תפקיד הסולטאן שפעל בכל תחומי האימפריה לבין הח'ליפה שהיה בעל תפקיד דתי בעיקר. דמות הסולטאן באימפריה העות'מאנית הייתה אוטוריטטיבית ומרכזית, והוא שימש כשליט חילוני בעל סמכויות צבאיות ומנהלתיות.

תפקידי הסולטאן וכוחו

בראש מערכת האימפריה העות'מאנית עמד השליט, הסולטאן, ובני משפחתו מ"בית עות'מאן". השושלת העות'מאנית שלטה למעלה משש מאות שנה והעניקה את שמה לאימפריה. החל מהמאה ה-15 היה הסולטאן שליט אבסולוטי ומעמדו ושלטונו התבססו על כוח בלבד. תפקידו היה לנהל את המדינה והמועצה האימפריאלית ולהוביל את הלוחמים בקרבות. הוא היה מוגבל אך ורק על ידי חוקי השריעה החלים על כל מוסלמי. הסולטאן יכול היה להחליט על שלום ומלחמה, למנות בכירים במערכת הבירוקרטית והדתית, לחוקק חוקים שאינם נוגדים את השריעה (קאנון) ולהוציא פירמנים בנושאים שונים. בנוסף החזיק הסולטאן ברוב אדמות המדינה (מירי) והיה זכאי לקבל מס של חמישית מכל שלל מלחמה לאוצרו הפרטי.

עד לתחילת המאה ה-17 בדרך כלל ירש את השליט אחד מבניו, דבר שהוביל לרצח בין אחים, חיסולי סולטאנים ומרידות בשלטון. הסולטאן חי במרכזו של משק בית שכלל את נשות ההרמון ואת שומריהן, משרתים אישיים, גננים ושומרי הארמון. האידאולוגיה העות'מאנית הדגישה את בלבדיות היחסים בין השליט לבין נתיניו. הסולטאן ייצג כוח מוחלט ורבים ממשרתיו היו באופן טכני עבדיו, למרות שהחזיקו בידיהם עוצמה רבה. עובדה זו הקנתה לו עוצמה רבה שכן אם רצה בכך יכול היה להוציא להורג גם את הבכירים ביותר באימפריה מבלי שהדבר יגונה על ידי אנשי הדת. מלאכתם העיקרית של הסולטאנים הייתה להגן על הקהילה האיסלאמית כנגד העולם החיצון ולשמור על הצדק בתוך החברה המוסלמית. הסולטאן היה ראש הרשות המבצעת, האזרחית והצבאית של המדינה.

ירושה

למרות שלסולטאנים היו בנים ובנות, רק הבנים היו יורשים בכוח לכס הסולטנות. הבן שידו הייתה על העליונה זכה בשלטון בשל כך ולא מכוח חוק. עד המאה ה-16 רבים מן הסולטאנים נקטו במדיניות של רצח אחיהם כדי לשמור על כס הסולטנות ועל יציבות השלטון. מימי סולימאן הראשון, נהגו הסולטאנים להסתגר בארמונם גם לאחר עלייתם לשלטון. המועמדים לירושה לא היו נשלחים עוד לפרובינציות כדי לגדול כלוחמים, אלא הוחזקו בתוך הארמון בפיקוחן של הנשים, במקום שכונה קפס, או "הכלוב". למרות הכינוי, היה זה מתחם מחייה נוח ("כלוב זהב"), שניתק את המועמדים מן העולם החיצוני. החסרון בשיטה זו היה שהיא לא הכינה את הסולטאנים לקראת אתגרים שלטוניים ולא הכשירה אותם לתפקידם. השיטה "האבולוציונית" הופסקה, היורשים לא נאלצו לפלס את דרכם אל כס השלטון, וכתוצאה מכך הומלכו סולטאנים חלשים יותר. בתקופה שבין אמצע המאה ה-16 לאמצע המאה ה-17, תקופה המכונה "סולטנות הנשים", היו הסולטאנים כה חלשים עד שהאימפריה העות'מאנית נוהלה בפועל בידי אמותיהם או נשותיהם.

הסולטאן והדת

כחליף, נחשב הסולטאן העות'מאני למגן האסלאם והמקומות הקדושים, והיה מופקד על ארגון ועל הובלת העלייה השנתית לרגל למכה, החג'. חובתו הבסיסית של שליט מוסלמי, אשר חיזקה את בריתו עם האוכלוסייה המוסלמית, הייתה לתמוך בשריעה, החוק הדתי של האסלאם. הסולטאנים העות'מאניים העניקו לשריעה מידה רבה של תוקף, ואף ניסו להפוך אותה לחוקה ולהעניק לה את מלוא ההכרה והסמכות, כדי שהמערכת המשפטית תפעל על פיה. הכתרת סולטאן חדש הייתה מאורע חשוב, ולוותה בשני טקסים עיקריים: הושבה, בטקס זה נשבע הסולטאן אמונים; וחגירת החרב, טקס בעל אופי דתי שהתקיים במקום קדוש למוסלמים ובמהלכו נחגרה חרב עתיקה למותנו של הסולטאן בידי שייח'.

שלטון ומיעוטים

באימפריה העות'מאנית עמדו בתוקף חוקי השריעה הדתיים והחוק העות'מאני החילוני. המשפט הציבורי התבסס על צווים חילוניים של הסולטאן שנקראו פירמנים ואשר קובצו לקאנון. הקהילות הנוצריות והיהודיות נהנו ממעמד מיוחד, והן היו רשאיות למנות מערכות משפט משלהן שעסקו בענייני אישות. במאה ה-16 החזיקו יהודים בתפקידים בכירים בשירות האוצר ובתחום הבנקאות, אולם נוצרים ויהודים לא התקבלו למשרות שלטוניות בחסות הסולטאנים. ד'ימי, הכינוי שניתן לבני הדתות המונותאסיטיות במדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, הוענק גם ליהודים ולנוצרים באימפריה העות'מאנית, והם קיימו את אמונתם במקביל לאיסורים ולמגבלות שהבדילו אותם מן האוכלוסייה המוסלמית.

יהודים באיסטנבול וקרבתם לשלטון

שלושת הקריטריונים העיקריים אשר קבעו את מעמדו החברתי של יהודי באיסטנבול במאה ה-15 וה-16 היו קשריו בחצר העות'מאנית, עושרו ומקומו בקהילה היהודית. מי שהצליח להתקרב אל מרכז הכוח שהוחזק בידי פקידיו של הסולטאן, צבר כסף והשפעה. מנהיג הקהילה היהודית היה מקורב לחצר הסולטאן ומקרבה זו ינק את כוחו בקרב היהודים, אגב מספר מגבלות שנבעו ממבנה הקהילה היהודית. הידע אודות הקשרים בין היהודים לסולטאן עולה מכתביו של רבי משה אל-מוזנינו שהשאיר תיאורים מפורטים של חיי היומיום של הקהילה היהודית באיסטנבול בתקופת הסולטאן סלים השני. בין היתר רכשו היהודים את השפעתם בחצר הסולטאן בדרך של הענקת שירותים מקצועיים: הם שמשו כרופאים אישיים שליוו את הסולטאנים בחצר ובמהלך מערכות צבאיות, מילאו תפקדידים בעלי אופי דיפלומטי, עסקו בענייניה הפיננסיים של המדינה ופעמים היו גם אנשי אמונם של הסולטאנים.

רבי משה קפשאלי שהיה הרב הראשי ליהודי איסטנבול והוכר על ידי הסולטאנים מהמט השני ובאיזיט השני, כסמכות התורנית העליונה‏‏ בכל האימפריה העות'מאנית, נהנה מגישה חופשית לארמון הסולטאן, והצליח לפתור בעיות שהתעוררו בין היהודים והשלטון. יעקב חכים ביסס את קשריו אל חצר הסולטאן החל בכיבוש קונסטנטינופול. הוא תיפקד כרופאו של הסולטאן מוראט השני ושירת את בנו מהמט השני עד יום מותו ב-1481. הוא שימש גם כיועץ פיננסי, מתורגמן ויועץ כללי. בנוסף לכך הוא ליווה את הסולטאן בכל פעולה צבאית. הוא ניהל קשרים עם דיפלומטים איטלקים באיסטנבול, ובארכיון ונציאני הוא נזכר כמעורב בניסיונות להרוג את הסולטאן, וייתכן ותיפקד כסוכן כפול.

סולטאני האימפריה העות'מאנית ותאריכי שלטונם

תמונה/כהונה	למניין	תואר	שם	בטורקית	שנות שלטון	הערות
	1	ביי	עות'מאן הראשון	Osman Gazi	1299-1326	הכריז על עצמאות הנסיכות ב-1299 וקבע את בירתה בבורסה
	2	ביי	אורהן הראשון	Orhan Gazi	1326-1359	כבש את איזניק ואיזמיט בצפון-מערב אסיה הקטנה והשתלט על גליפולי, ובכך תקע תריז עות'מאני בתראקיה שבאירופה.
	3	ביי	מוראט הראשון	I. Murat	1359-1389	הנהיג את הדוושירמה, איסוף ילדים נוצריים ששימשו כעבדים וכחיילים. העביר את הבירה לאדירנה.
	4	סולטאן	באיזיט הראשון	Yıldırım Bayezid	1389-1402	-
	-	-	תקופת בין המלכים	Fetret Devri	1402-1413	-
	5	סולטאן	מהמט הראשון	I. Mehmet	1413-1421	-
	6	סולטאן	מוראט השני	II. Murat	1421-1444	-
	7	סולטאן	מהמט השני "הכובש"	Fatih Sultan Mehmed	1444-1446	כבש את איסטנבול ב-1453, שינה את שמה לאיסטנבול וקבע בה את בירת האימפריה.
כהונה שנייה	-	סולטאן	מוראט השני	II. Murat	1446-1451	-
כהונה שנייה	-	סולטאן	מהמט השני "הכובש"	Fatih Sultan Mehmed	1451-1481	-
	8	סולטאן	באיזיט השני	II. Bayezid	1481-1512	קליטת מגורשי ספרד ברחבי האימפריה העותמאנית
	9	סולטאן	סלים הראשון	Yavuz Sultan Selim	1512-1520	כבש את ארץ ישראל
	10	סולטאן	סולימאן הראשון "המפואר"	Kanuni Sultan Süleyman	1520-1566	תקופת הזוהר של האימפריה העות'מאנית בנה את חומות ירושלים בניית מסגד סולימאניה באיסטנבול (סינאן)
	11	סולטאן	סלים השני	II. Selim	1566-1574	בניית מסגד סלימייה באדירנה
	12	סולטאן	מוראט השלישי	III. Murat	1574-1595	-
	13	סולטאן	מהמט השלישי	III. Mehmet	1595-1603	-
	14	סולטאן	אהמט הראשון	I. Ahmet	1603-1617	בנה את המסגד הכחול באיסטנבול (מסגד סולטאן אהמט)
	15	סולטאן	מוסטפא הראשון	I. Mustafa	1617-1618	-
	16	סולטאן	עות'מאן השני	II. Osman	1618-1622	-
כהונה שנייה	-	סולטאן	מוסטפא הראשון	I. Mustafa	1622-1623	-
	17	סולטאן	מוראט הרביעי	IV. Murat	1623-1640	-
	18	סולטאן	איברהים הראשון	I. İbrahim	1640-1648	-
	19	סולטאן	מהמט הרביעי	IV. Mehmet	1648-1687	-
	20	סולטאן	סולימאן השני	II. Süleyman	1687-1691	-
	21	סולטאן	אהמט השני	II. Ahmet	1691-1695	-
	22	סולטאן	מוסטפא השני	II. Mustafa	1695-1703	-
	23	סולטאן	אהמט השלישי	III. Ahmet	1703-1730	-
	24	סולטאן	מהמוט הראשון	I. Mahmut	1730-1754	-
	25	סולטאן	עות'מאן השלישי	III. Osman	1754-1757	-
	26	סולטאן	מוסטפא השלישי	III. Mustafa	1757-1774	-
	27	סולטאן	אבדילהמיט הראשון	I. Abdülhamit	1774-1789	-
	28	סולטאן	סלים השלישי	III. Selim	1789-1807	-
	29	סולטאן	מוסטפא הרביעי	IV. Mustafa	1807-1808	-
	30	סולטאן	מהמוט השני	II. Mahmut	1808-1839	-
	31	סולטאן	אבדילמג'יט הראשון	Abdülmecit	1839-1861	פעל לביטול עלילת דמשק בנייתו של ארמון דולמאבהצ'ה בניית מסגד אורטאקוי (ליד גשר הבוספורוס)
	32	סולטאן	אבדילאזיז	Abdülaziz	1861-1876	-
	33	סולטאן	מוראט החמישי	V. Murat	1876	-
	34	סולטאן	עבדול חמיד השני	II. Abdülhamit (אבדילהמיט השני)	1876-1909	השואה הארמנית
	35	סולטאן	מהמט החמישי (רשאט)	Mehmet Reşat	1909-1918	-
	36	סולטאן	מהמט השישי	VI. Mehmet	1918-1922	-
	37	ח'ליף	אבדילמג'יט השני	Halife Abdülmecit	1922-1924	ח'ליף בלבד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סולטאן עות'מאני בוויקישיתוף