סולטאניה

**סולטאניה**
	פנים הכיפה של סולטאניה
מדינה / טריטוריה	איראן
שטח	790.14 הקטאר
גובה	1,784 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	7,638 (2016)
קואורדינטות	36°26′05″N 48°47′51″E / 36.434722°N 48.7975°E
	https://soltaniyeh.mcth.ir/
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4
שטח האתר	7.9 קמ"ר
שטח אזור החיץ	3.49 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איראן רגילה) טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב; הסעודית; ק. אי. ע. הים; הכספי; המפרץ; הפרסי; מפרץ עומאן סולטאניה

סולטאניה (בפרסית سلطانيه) הייתה בירת השושלת המונגולית האלחאנית באיראן במאה ה-14. העיר שוכנת במחוז זנג'אן, כ-240 ק"מ מצפון-מערב לטהראן. פירוש שמה הוא "הקיסרית". בשנת 2005 הכריז ארגון אונסק"ו על סולטאניה כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות מצביעות על כך שהאתר בסולטאניה יושב כבר באלף הראשון לפני הספירה. עם זאת, יישוב של קבע קם במקום רק לאחר הכיבוש המונגולי במאה ה-13 והקמת האילחנאת, הממלכה המונגולית שמרכזה היה באיראן של ימינו. בשנת 1290 הקים ארקון חאן, המנהיג הרביעי של השושלת האלחאנית, את מעון קיץ שלו בסולטאניה. עוד ידוע כי בנו של ארקון חאן, גאזאן חאן, הקים עבור עצמו מאוזולאום המכונה טפה נור, אך המידע אודות ימיו הראשונים של היישוב מועטים.

בשנת 1304 עלה אילג'ייטי (Üljaitü), לימים הסולטאן מחמד חודבנדה, לשלטון, והחליט להרחיב את העיר ולהפוך אותה לבירת ממלכתו. הוא כינה אותה "סולטאניה", דהיינו, "הקיסרית", והחל בבנייה מסיבית, שנמשכה עד שנת 1313. סולטאניה, בדומה לתבריז, הפכה למרכז סחר חשוב בין אירופה לאסיה. יש הטוענים כי כאשר האלחאנים הפכו לשיעים, הם ביקשו להעביר את שרידיהם של עלי וחוסיין מבגדאד לסולטאניה. הדבר לא קרה, והמקדש הפך למאוזולאום של אילג'ייטי. לאחר מותו של אילג'ייטי בשנת 1316 איבדה העיר מחשיבותה, ועברה לידיהן של ממלכות קטנות. ב-1384, בזז צבאו של טימור לנג את העיר, אך לא פגע במאוזולאום של אילג'ייטי. בשנים הבאות סבלה העיר מקשיים, ולמרות זאת המשיכה לתפקד כמרכז מסחרי חשוב. במאות ה-16 וה-17 דעכה סולטאניה ועמדה בחורבותיה, ורק כפר קטן נותר במקום. במאה ה-19 שימש האזור כמחנה אימונים של הצבא הקאג'ארי.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיפה של סולטאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר המרכזי בחורבות סולטאניה הוא המאוזולאום של הסולטאן האלחאני אילג'ייטי (1304-1316), הידוע ככיפה של סולטאניה. מבנה המאוזולאום, שנבנה בשנים 1302-1312, מתומן, ובמרכזו כיפה מצופה בחרסינה בצבע טורקיז הנישאת לגובה של 50 מטר. קוטרה של הכיפה הוא 38 מטר בצידה החיצוני ו-25 בצידה הפנימי. סביב הכיפה, שמשקלה נאמד ב-200 טון, ניצבים שמונה צריחים שהוקמו למטרת קישוט. הכיפה של סולטאניה היא הכיפה הדו-שכבתית העתיקה בעולם, וחשיבותה לעולם האסלאם ולאדריכלות המוסלמית רבה. מבנה זה סלל את הדרך לבניית כיפות מוסלמיות מרשימות יותר, כמו זו של הטאג' מהאל. רוב הקישוטים החיצוניים בכיפה נעלמו, אך פנים הכיפה מגלה מוזאיקות, חרסינה וציורי קיר מרשימים. סביב המבנה מרפסת בצורת מצודה שאורכה 315 מטר ורוחבה 295 מטר. מצודה זו ששטחה 180 דונם הוקפה בעבר בחפיר ברוחב של 30 מטר.

מבנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף לכיפה של סולטאניה, שוכנים מספר מבנים נוספים במקום:

המאוזוליאום של סולטאן צ'לביאואולו הוא מבנה לבנים השוכן דרומית-מערבית לכיפה. במקום מגדל מתומן, ומתחת למבנה המאוזוליאום שוכן מרתף קבורה (קריפטה). המבנה מתוארך לשנות השלושים של המאה ה-14.
המאוזוליאום של מולה חאסן קאשי שוכן דרומית לעיר והוקם לכבודו של איש דת ומשורר בחצרו של אילג'ייטי. המבנה מתומן מבחוץ ובמרכזו אולם רבוע, והעיטורים שבו הם מהמאה ה-19.
שרידיו של קבר גזאן חאן בטפה נור דרומית-מזרחית לכיפה משתרעים על שטח של 18 דונם, והם יוצרים תל בגובה של 15 מטר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סולטאניה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סולטאניה
האתר הרשמי של סולטאניה

האימפריה המונגולית
טרמינולוגיה
תארים	כגן • חאן • חאטון • חאנום • ג'ינונג • נויאן • טארקאן
צבא	יארליק • יאם • אורדה • פקס מונגוליקה • יאסה • קורילטאי • פאיזה • מאנגוד • טומן • קשיג
פוליטיקה • ארגון • חיים
נושאים	Tug Banner • פלישות וכיבושים מונגוליים • החותם הקיסרי • המבנה הארגוני-טקטי של הצבא המונגולי • דת באימפריה המונגולית • המבנה החברתי-כלכלי של האימפריה-המונגולית
ח'אנויות	שושלת יואן שושלת יואן (1271–1368) • אורדת הזהב אורדת הזהב (1242–1502) • השושלת האילח'אנית השושלת האילח'אנית (1256–1335) • צ'אגאטאי (חאנות) צ'אגאטאי (1260–1687)
ערים מרכזיות	אלמליק • אוורגה • אזוב • בוכרה • בולגר • חרחורין • חאנבאליק • מג'אר • מראגה • קרשי • סראי-ג'וק • סראי • סמרקנד • שאנגדו • סולטאניה • תבריז • אובק • חאג'יטרחאן
פלישות • כיבושים • קרבות
מרכז אסיה	סיביר (1207) • קארה חיטאי (1216–18) • חווראזמיה (1218–1221)
מזרח אסיה	מערב שיה (1205 / 1207 / 1209–10 / 1225–27) • צפון סין ומנצ'וריה (1211–34) • דרום סין (1235–79) • ממלכת דאלי (1253–56) • טיבט (1236 / 1240 / 1252) • קוריאה (1231–60) • יפן (1274 / 1281) • סחלין (1264–1308)
דרום-מזרח אסיה	בורמה (1277 / 1283 / 1287) • ג'אווה (1293) • וייטנאם (1257 / 1284–88) • בורמה (1300–02)
דרום אסיה	הודו (1221–1327)
אירופה	גאורגיה (1220–22 / 1226–31 / 1237–64) • צ'צ'ניה (1237–1300s) • בולגריה של הוולגה (1229–36) • רוס (1223 / 1236–40) • פולין ובוהמיה (1240–41) • הונגריה (1241-42) • בולגריה (1242) • ליטא (1258-59) • פולין (1259–60) • תראקיה (1264-65) • הונגריה (1285–86) • פולין (1287–88)
המזרח התיכון	אנטוליה (1241–43) • עיראק (1258) • הלבנט (1260-1323) • ארץ ישראל (1260 / 1300)
מלחמות אזרחים	חלוקת האימפריה-המונגולית • מלחמת האזרחים הטולויית (1260–64) • מלחמת ברקה-הולאגו (1262) • מלחמת קאידו-קובלאי (1268–1301) • מלחמת אסן בוקה-איורברוואדה (1314–1318)
אישים מרכזיים
חאנים גדולים	ג'ינגיס חאן • טולוי (עוצר) • אוגדיי חאן • טורגנה חאטון (עוצרת) • גויוק חאן • אוגול גאימיש (עוצרת) • מונגקה חאן • קובלאי חאן
חאנים	צ'יוצ'י • בורטה • באטו חאן • סרטק חאן • אורדה חאן • ברקה • טוקטה • עוז בג חאן • צ'אגאטאי חאן • דווה • קבק • הולאגו • אבקה • ארגון
אנשי צבא	סובוטאי • דז'ב • מוקאלי • נגודר • בואורצ'ו • גואו קאן • בוקולה • ג'למה • צ'ילוון • אג'ו • באיין מבאירין • קדן • בורולדאי • נוגאי חאן