סומבטהי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סומבטהֶי
Szombathely
HUN Szombathely COA.jpg
Megyeszékhely - Vas megye - Szombathely.jpg
מבט אווירי
מדינה / טריטוריה Flag of Hungary.svg הונגריה
חבל ארץ מערב טרנסדנוביה
מחוז ואש
נפה נפת סומבטהי
ראש העיר טִיוַאדַאר פּוּשקאש
שטח 97.50 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

79,348‏  (נכון ל-2012)
813.83 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 47°14′06″N 16°37′19″E / 47.23512°N 16.62191°E / 47.23512; 16.62191קואורדינטות: 47°14′06″N 16°37′19″E / 47.23512°N 16.62191°E / 47.23512; 16.62191
אזור זמן UTC +1
http://www.szombathely.hu

סוֹמבַּטהֶיהונגרית: Szombathely, גרמנית: Steinamanger, יידיש: סאמבאטהעלי) היא עיר במערב הונגריה (סמוך לגבול אוסטריה) ובירת מחוז ואש.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם סומבטהי שמורכב משתי מילים בהונגרית: szombat – "שבת" ו-hely – "מקום", מתאר את העובדה שהירידים השבועיים במקום נערכו בימי שבת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סווריה - העיר הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומבטהי היא העיר העתיקה ביותר בהונגריה. היא נוסדה בשנת 43 לספירה כאשר הקיסר קלאודיוס העניק לה את השם Colonia Claudia Savariensum (קולונית קלאודיוס של הסווריאנים) ולאחר מכן היא הפכה לבירתה של פאנוניה העילית. היא שכנה בסמוך לדרך הענבר – אחד מנתיבי הסחר החשובים באותה תקופה.

הקיסר קונסטנטינוס הגדול ביקר פעמים אחדות בסווריה. הוא אירגן מחדש את הקולוניות והפך את סווריה לבירתה של הפרובינקיה פאנוניה פרימה. זאת הייתה תקופת פריחה לעיר – אוכלוסייתה גדלה ונבנו בה מבני ציבור, תיאטראות וכנסיות. הקדוש הנוצרי מרטין מטור נולד כאן.

אחרי מותו של הקיסר ולנטיניאנוס השלישי ההונים בהנהגת אטילה תקפו את פאנוניה ובשנים 441 – 445 כבשו את סווריה. בשנת 458 העיר נהרסה ברעש אדמה.

תקופת ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההרס הכבד והקשיים, העיר נותרה מיושבת. היא נבנתה מחדש תוך שימוש בחומרים שנותרו מהריסות העיר הרומאית. מבני הציבור (אמנם פחות מפוארים) נבנו מחדש. רוב התושבים דוברי הלטינית פינו את העיר ושבו לאיטליה ובמקומם הגיעו מתיישבים גותים ולומברדים. מהמאה השישית ועד המאה השמינית העיר נשלטה על ידי האוורים שפלשו לאזור ושבטים סלאבים שנילוו אליהם.

ב-795 השתלטו הפרנקים על העיר ואפילו קרל הגדול הגיע לבקר בעיר הולדתו של מרטין מטור הקדוש.

בסביבות שנת 900 השלטון בעיר נתפס על ידי ההונגרים לאחר תקופת שלטון קצרה של המורבים. ב-1009 העניק אישטוון הראשון, מלך הונגריה את העיר לדיוקסיה של העיר גיור.

העיר סבלה רבות במלחמה בין שמואל אבא, מלך הונגריה והקיסר היינריך השלישי בשנים 1042 ל-1044 ועוד יותר לאחר מכן בפלישה הגדולה של המונגולים (טטרים) (12411242), שבה נהרסה העיר עד היסוד. האוכלוסייה שנמלטה מן העיר מצאה מקלט בבורות שנחפרו ביערות שבסביבה.

העיר שוב נבנתה מחדש ובשנת 1407 קיבלה תואר של עיר מלכותית חופשית. בשנת 1578 קיבלה תואר של בירת מחוז ואש (Vas). העיר שוב זכתה לתקופת פריחה עד לכיבושה על ידי אישטוון בוצ'קאי בשנת 1605.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הכיבוש הטורקי העיר הייתה בסכנה פעמיים: ב-1664 הטורקים נהדפו ליד העיר סֶנטגוֹטהָרד (Szentgotthárd) הסמוכה לסומבטהי, וב-1683 לאחר נסיון הנפל לכבוש את וינה, הצבא הטורקי הנסוג בזז את רוב היישובים בדרכו אך גם הפעם ניצלה סומבטהי בזכות חומותיה. עם סיום הכיבוש הטורקי העיר שוב ראתה זמנים טובים עד למרד של פרנץ ראקוצי בשלטון בית הבסבורג בתחילת המאה ה-18. העיר תמכה במרד אך נכבשה שוב על ידי צבא ההבסבורגים ב-1705. העיר שוחררה ונכבשה לסירוגין עד לשנת 1710.

ביוני 1710 נספו כ-2000 מתושבי העיר במגפה וב-3 במאי 1716 העיר נהרסה כליל בשריפה. מתיישבים חדשים – ברובם גרמנים – הגיעו לעיר. בעקבות הגירה זו, במשך תקופה ארוכה היה רוב גרמני בעיר.

העיר התחילה לשגשג שוב. ב-1772 נבנתה גימנסיה בעיר וב-1777 ייסדה מריה תרזה את הדיוקסיה של סומבטהי. ב-1809 צבא נפוליאון השתלט על העיר והחזיק בה 110 ימים. ב-1813 פרצה מגפת כולרה בעיר וב-1817 שרפה כילתה 2/3 ממנה. במהפכת 1848 העיר תמכה במורדים אך לא נערכו קרבות בסביבת העיר והיא נשארה תחת שלטון בית הבסבורג.

תנופת השגשוג והפיתוח שבאה בעקבות הסכם הפשרה של 1867 והקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית, לא פסחה גם על סומבטהי. תשתיות מודרניות של אספקת מים, מערכת ביוב וכבישים סלולים הוקמו. קוי מסילת הברזל הגיעו לעיר שהפכה לצומת תחבורתי חשוב. הוקמו מוסדות חינוך ותרבות נוספים. בתקופה של 4 עשורים אוכלוסיית העיר גדלה פי ארבעה.

סומבטהי במאות ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חתימת חוזה טריאנון שטחים נרחבים במערב הונגריה עברו לאוסטריה וסומבטהי שהתקרבה עד כדי 10 ק"מ מהגבול האוסטרי איבדה את מעמדה כמרכזה של מערב הונגריה. כאשר ניסה קארוי הרביעי ("מלך הונגריה") להחזיר את שלטון המלוכה להונגריה הוא הגיע לסומבטהי ב-26 במרץ 1926 והתקבל בהערצה על ידי התושבים אך נסיונו להפיכה כשל.

בשנים שבין שתי מלחמות העולם נבנו בתי ספר רבים בעיר והוקם בית החולים החדיש ביותר בחלק המערבי של הונגריה (טראנסדאנוביה). במלחמת העולם ה-2 סומבטהי, שהייתה צומת רכבות חשוב וגם מרכז לוגיסטי צבאי עבור מדינות הציר, הפכה למטרה להתקפות כוחות הברית וסבלה נזקים כבדים. מרכז העיר נהרס ברובו.

לאחר המלחמה העיר צמחה בספחה אליה יישובים רבים בסביבתה הקרובה. בזמן המרד ההונגרי של 1956 הצבא הסובייטי השתלט על העיר. בשנות השבעים של המאה ה-20, העיר תועשה בקצב מזורז, ונבנו בה בתי חרושת חדשים. בשנות ה-80 נבנו מוסדות תרבות וספורט נוספים וב-2006 הסתיים שיפוץ מקיף של מרכז העיר בסיוע האיחוד האירופי.

היהודים בסומבטהי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים הגיעו לסווריה כבר במאה הראשונה לספירה. החל מהמאה ה-16 יהודים החלו לסחור בעיר אך לא הורשו להתיישב בה. הקהילה נוסדה ב-1830 אך חבריה גרו בפרברים מחוץ לעיר. רק ב-1840, בעקבות האמנציפציה ליהודים החלה התיישבות של יהודים בתוך העיר.

ב-1848 הקהילה היהודית הותקפה על ידי קבוצת פורעים.[1] בית הכנסת נפרץ, ספרי קודש כולל ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים הושחתו. השלטונות המקומיים היו מעוניינים בגירוש היהודים מהעיר ותמכו בפורעים אך השלטון המרכזי מנע זאת. ראשי הפורעים נעצרו והועמדו לדין.

ב-1871 נוסדה קהילה אורתודוקסית נפרדת אך לא נוצרה יריבות ושתי הקהילות חיו בהרמוניה. ב-1880 נבנה בית כנסת מפואר – אחד היפים שנבנו בהונגריה. מ-1975 הוא משמש כאולם קונצרטים.

ב-1919 היהודים הואשמו בתמיכה בסיפוח סומבטהי לאוסטריה ומספר יהודים נהרגו במהומות שהיו.

ב-1941 חיו בסומבטהי כ-3400 יהודים כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר.

בין ה-5 ל-6 ביוני 1944, 4228 מיהודי סומבטהי והסביבה הובלו ברכבות לאושוויץ. רק עשרות בודדות מהם שרדו ושבו לסומבטהי בתום המלחמה. כיום קיימת קהילה יהודית של כמה עשרות נפשות בסומבטהי.

רב העיר לפני השואה היה הרב יהושע כ"ץ בנו של רבי אשר אנשיל כץ.

הככר המרכזית

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סומבטהי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]