סומבטהיי
| |||
 | |||
| מבט אווירי | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | מערב טרנסדנוביה | ||
| מחוז |
 ואש | ||
| נפה | נפת סומבטהיי | ||
| ראש העיר | אנדראש נמן | ||
| שפה רשמית |
הונגרית  | ||
| שטח | 97.50 קמ"ר | ||
| גובה | 209 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 78,446 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 813.83 נפש לקמ"ר (2012) | ||
| קואורדינטות | 47°14′00″N 16°38′00″E / 47.233333333333°N 16.633333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.szombathely.hu | |||
  | |||
סוֹמבַּטהֶיי (בהונגרית: Szombathely; בגרמנית: Steinamanger; ביידיש: סאמבאטהעלי) היא עיר במערב הונגריה (סמוך לגבול אוסטריה) ובירת מחוז ואש.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם סומבטהיי שמורכב משתי מילים בהונגרית: szombat – "שבת" ו-hely – "מקום", מתאר את העובדה שהירידים השבועיים במקום נערכו בימי שבת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סווריה - העיר הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סומבטהיי היא העיר העתיקה ביותר בהונגריה. היא נוסדה בשנת 43 לספירה כאשר הקיסר קלאודיוס העניק לה את השם Colonia Claudia Savariensum (קולוניית קלאודיוס של הסווריאנים), ולאחר מכן היא הפכה לבירתה של פאנוניה העילית. היא שכנה בסמוך לדרך הענבר – אחד מנתיבי הסחר החשובים באותה תקופה.
הקיסר קונסטנטינוס הגדול ביקר פעמים אחדות בסווריה. הוא ארגן מחדש את הקולוניות והפך את סווריה לבירתה של הפרובינקיה פאנוניה פרימה. זאת הייתה תקופת פריחה לעיר – אוכלוסייתה גדלה ונבנו בה מבני ציבור, תיאטראות וכנסיות. הקדוש הנוצרי מרטין מטור נולד כאן.
אחרי מותו של הקיסר ולנטיניאנוס השלישי ההונים בהנהגת אטילה תקפו את פאנוניה, ובשנים 441 – 445 כבשו את סווריה. בשנת 458 העיר נהרסה ברעש אדמה.
תקופת ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות ההרס הכבד והקשיים, העיר נותרה מיושבת. היא נבנתה מחדש תוך שימוש בחומרים שנותרו מהריסות העיר הרומאית. מבני הציבור (אמנם פחות מפוארים) נבנו מחדש. רוב התושבים דוברי הלטינית פינו את העיר ושבו לאיטליה ובמקומם הגיעו מתיישבים גותים ולומברדים. מהמאה השישית ועד המאה השמינית העיר נשלטה על ידי האוורים שפלשו לאזור ושבטים סלאבים שנלוו אליהם.
ב-795 השתלטו הפרנקים על העיר ואפילו קרל הגדול הגיע לבקר בעיר הולדתו של מרטין מטור הקדוש.
בסביבות שנת 900 השלטון בעיר נתפס על ידי ההונגרים לאחר תקופת שלטון קצרה של המוראבים. ב-1009 העניק אישטוון הראשון, מלך הונגריה את העיר לדיוקסיה של העיר גיור.
העיר סבלה רבות במלחמה בין שמואל אבא, מלך הונגריה והקיסר היינריך השלישי בשנים 1042 ל-1044 ועוד יותר לאחר מכן בפלישה הגדולה של המונגולים (טטרים) (1241 – 1242), שבה נהרסה העיר עד היסוד. האוכלוסייה שנמלטה מן העיר מצאה מקלט בבורות שנחפרו ביערות שבסביבה.
העיר שוב נבנתה מחדש ובשנת 1407 קיבלה תואר של עיר מלכותית חופשית. בשנת 1578 קיבלה תואר של בירת מחוז ואש (Vas). העיר שוב זכתה לתקופת פריחה עד לכיבושה על ידי אישטוון בוצ'קאי בשנת 1605.
העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הכיבוש הטורקי העיר הייתה בסכנה פעמיים: ב-1664 הטורקים נהדפו ליד העיר סֶנטגוֹטהָרד (Szentgotthárd) הסמוכה לסומבטהיי, וב-1683 לאחר ניסיון הנפל לכבוש את וינה, הצבא הטורקי הנסוג בזז את רוב היישובים בדרכו אך גם הפעם ניצלה סומבטהיי בזכות חומותיה. עם סיום הכיבוש הטורקי העיר שוב ראתה זמנים טובים עד למרד של פרנץ ראקוצי בשלטון בית הבסבורג בתחילת המאה ה-18. העיר תמכה במרד אך נכבשה שוב על ידי צבא ההבסבורגים ב-1705. העיר שוחררה ונכבשה לסירוגין עד לשנת 1710.
ביוני 1710 נספו כ-2000 מתושבי העיר במגפה וב-3 במאי 1716 העיר נהרסה כליל בשרפה. מתיישבים חדשים – ברובם גרמנים – הגיעו לעיר. בעקבות הגירה זו, במשך תקופה ארוכה היה רוב גרמני בעיר.
העיר התחילה לשגשג שוב. ב-1772 נבנתה גימנסיה בעיר וב-1777 ייסדה מריה תרזה את הדיוקסיה של סומבטהיי. ב-1809 צבא נפוליאון השתלט על העיר והחזיק בה 110 ימים. ב-1813 פרצה מגפת כולרה בעיר וב-1817 שרפה כילתה שני שלישים ממנה. במהפכת 1848 העיר תמכה במורדים אך לא נערכו קרבות בסביבת העיר והיא נשארה תחת שלטון בית הבסבורג.
תנופת השגשוג והפיתוח שבאה בעקבות הסכם הפשרה של 1867 והקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית, לא פסחה גם על סומבטהיי. תשתיות מודרניות של אספקת מים, מערכת ביוב וכבישים סלולים הוקמו. קווי מסילת הברזל הגיעו לעיר שהפכה לצומת תחבורתי חשוב. הוקמו מוסדות חינוך ותרבות נוספים. בתקופה של 4 עשורים אוכלוסיית העיר גדלה פי ארבעה.
סומבטהיי במאות ה-20 וה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות חתימת חוזה טריאנון שטחים נרחבים במערב הונגריה עברו לאוסטריה וסומבטהיי שהתקרבה עד כדי 10 ק"מ מהגבול האוסטרי איבדה את מעמדה כמרכזה של מערב הונגריה. כאשר ניסה קארוי הרביעי ("מלך הונגריה") להחזיר את שלטון המלוכה להונגריה הוא הגיע לסומבטהיי ב-26 במרץ 1921 והתקבל בהערצה על ידי התושבים אך ניסיונו להפיכה כשל.
בשנים שבין שתי מלחמות העולם נבנו בתי ספר רבים בעיר והוקם בית החולים החדיש ביותר בחלק המערבי של הונגריה (טרנסדנוביה). במלחמת העולם ה-2 סומבטהיי, שהייתה צומת רכבות חשוב וגם מרכז לוגיסטי צבאי עבור מדינות הציר, הפכה למטרה להתקפות כוחות הברית וסבלה נזקים כבדים. מרכז העיר נהרס ברובו.
לאחר המלחמה העיר צמחה בספחה אליה יישובים רבים בסביבתה הקרובה. בזמן המרד ההונגרי של 1956 הצבא הסובייטי השתלט על העיר. בשנות השבעים של המאה ה-20, העיר תועשה בקצב מזורז, ונבנו בה בתי חרושת חדשים. בשנות ה-80 נבנו מוסדות תרבות וספורט נוספים וב-2006 הסתיים שיפוץ מקיף של מרכז העיר בסיוע האיחוד האירופי.
היהודים בסומבטהיי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים הגיעו לסווריה כבר במאה הראשונה לספירה. החל מהמאה ה-16 יהודים החלו לסחור בעיר אך לא הורשו להתיישב בה. הקהילה נוסדה ב-1830 אך חבריה גרו בפרברים מחוץ לעיר. רק ב-1840, בעקבות האמנציפציה ליהודים החלה התיישבות של יהודים בתוך העיר.
ב-1848 הקהילה היהודית הותקפה על ידי קבוצת פורעים.[1] בית הכנסת נפרץ, ספרי קודש כולל ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים הושחתו. השלטונות המקומיים היו מעוניינים בגירוש היהודים מהעיר ותמכו בפורעים אך השלטון המרכזי מנע זאת. ראשי הפורעים נעצרו והועמדו לדין.
ב-1871 נוסדה קהילה אורתודוקסית נפרדת אך לא נוצרה יריבות ושתי הקהילות חיו בהרמוניה. ב-1880 נבנה בעיר בית כנסת מפואר. מ-1975 הוא משמש כאולם קונצרטים.
ב-1919 היהודים הואשמו בתמיכה בסיפוח סומבטהיי לאוסטריה ומספר יהודים נהרגו במהומות שהיו.
ב-1941 חיו בסומבטהיי כ-3,400 יהודים כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר.
בין ה-5 ל-6 ביוני 1944, 4,228 מיהודי סומבטהיי והסביבה הובלו ברכבות לאושוויץ. רק עשרות בודדות מהם שרדו ושבו לסומבטהיי בתום המלחמה. כיום קיימת קהילה יהודית של כמה עשרות נפשות בסומבטהיי.
רב העיר לפני השואה היה הרב מרדכי מאיר בנעט.
ילידי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאסלו ויינר (1916 – 1944) היה פסנתרן, מלחין ומנצח יהודי-הונגרי שניספה בשואת יהודי הונגריה .
- אנדור אדוריאן (במקור לקנבכר, 1883 – 1966) היה סופר, עיתונאי, מתרגם ספרותי, מבקר יהודי-הונגרי.
- מריאן רייזמן (1911 – 1991) הייתה צלמת יהודייה-הונגרייה, אמנית צילום.
- שאנדור גרה (במקור גרינהוט 1882 – 1972) היה מהנדס מכונות יהודי-הונגרי.
- לואיזה וילהלם (1911 – 1978) ציירת ישראלית ילידת הונגריה, זוכת פרס נורדאו.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סומבאטהאי בפנקס הקהילות הונגריה, עמוד 417
- סומבאטהאי, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 303-304. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
- אלכסנדרה לוזה, סומבטהיי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 379–380), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סומבטהיי (בהונגרית)- לקסיקון יהודי הונגרי (Magyar Zidó Lexikon) בעריכת פטר אוּיוארי 1929, עמ' 866.
- ספר זיכרון מחוז וואש - לזכר קדושי הקהילות והיישובים באזור וואש, עורך: אברהם לוינגר. באתר הספרייה הציבורית של ניו יורק.
- סומבטהיי (Szombathely), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- סומבטהיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "סומבטהיי", באתר JewishGen (באנגלית)
סומבטהי (הונגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 בודפשט  דברצן | |||||||||
| 1 | בודפשט | בודפשט | 1,752,286 | 11 | סולנוק | יאס-נאג'קון-סולנוק | 71,285 |  סגד  מישקולץ | |
| 2 | דברצן | היידו-ביהר | 201,432 | 12 | ארד | פשט | 68,211 | ||
| 3 | סגד | צ'ונגראד-צ'נאד | 160,766 | 13 | טטבאניה | קומארום-אסטרגום | 65,845 | ||
| 4 | מישקולץ | בורשוד-אבאוי-זמפלן | 154,521 | 14 | שופרון | גיור-מושון-שופרון | 62,671 | ||
| 5 | פץ' | באראניה | 142,873 | 15 | קאפושוואר | שומוג' | 61,441 | ||
| 6 | גיור | גיור-מושון-שופרון | 132,038 | 16 | וספרם | וספרם | 59,738 | ||
| 7 | נירג'האזה | סבולץ'-סטמאר-ברג | 116,799 | 17 | בקשצ'בה | בקש | 58,996 | ||
| 8 | קצ'קמט | באץ'-קישקון | 110,687 | 18 | זאלאגרסג | זאלה | 57,403 | ||
| 9 | סקשפהרוואר | פייר | 96,940 | 19 | אגר | הווש | 52,898 | ||
| 10 | סומבטהיי | ואש | 78,407 | 20 | נג'קניז'ה | זאלה | 46,649 | ||