סונאטה לפסנתר מס' 11 של מוצרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

(מולטימדיה)

סונאטה לפסנתר מס' 11

הנושא
מנואטו
רונדו אלא טורקה
לעזרה בהפעלת הקבצים

סונאטה לפסנתר מספר 11 בלה מז'ור, קכל 331, נכתבה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט בין השנים 17811783, במינכן או וינה.

לסונאטה הזו יש שלושה פרקים:

  1. Andante grazioso - נושא ראשי עם שש וריאציות.
  2. Menuetto - מינואט וטריו
  3. Rondo Alla Turca - רונדו בלה מינור

הפרקים הראשון והשני הם בלה מז'ור, ואילו הפרק האחרון מתחיל בסולם לה מינור, אך סיומו של הפרק כתוב בלה מז'ור.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון מורכב מנושא ראשי שאחריו שש וריאציות, והוא נכתב במשקל של שש-שמיניות. הנושא הראשי הוא שקט ורגוע ומוכר יחסית, ואף משמש כנושא ביצירה של מקס רגר, של וריאציות לתזמורת על הנושא הזה של מוצרט. הוא בנוי בצורה דו-חלקית של: א-ב-א, צורה שחוזרת כמעט בכל וריאציה בפרק הראשון. הווריאציה הראשונה רגועה בחלקה הראשון, אך חגיגית בחלקה השני, ומלאה צלילים כרומטיים. הווריאציה השנייה מהירה יותר ומשרה תחושה קלילה וקופצנית. הווריאציה השלישית היא וריאציה מינורית, בסולם לה מינור. היא שקטה ועצובה, ומשרה תחושה שמיימית. הווריאציה הרביעית כוללת קטעי מעבר בשיכול ידיים והיא רגועה ושקטה. הווריאציה החמישית מעט איטית יותר (Adagio), אף שיש בה קטעים מהירים וחגיגיים, והיא מזכירה במקצת את הווריאציה הראשונה. היא גם ארוכה יותר מהווריאציות האחרות, בשל הוולטות (חזרות) הרבות שיש בה. הווריאציה השישית והאחרונה היא המהירה ביותר (Allegro), והיא קופצנית וקלילה, אך גם סוערת ומהירה. החלק השני שלה מהיר ביותר, וכולל סדרות אקורדים חזקים, ולאחר הוולטה מגיע הפרק הראשון אל סיומו החגיגי.

הפרק השני הוא מינואט בסולם לה מז'ור. המינואט חגיגי ומהיר. חלקו השני של המינואט מינורי, וכולל קטע מעבר, שמחזיר אותנו אל החלק הראשון של המינואט. לאחר המינואט ישנו טריו בסולם רה מז'ור. הטריו רגוע ושקט ואיטי יותר מהמינואט. חלקו השני של הטריו מינורי וקצת יותר דרמטי, אך לאחר מכן הוא חוזר להיות רגוע ושקט כמקודם. לאחר שהטריו חוזר על עצמו פעמיים, הפרק חוזר אל המינואט, ושם הוא מסתיים.

הפרק האחרון של הסונאטה הוא הרונדו בלה מינור, הידוע בכינויו רונדו טורקי (Alla Turca), בשל הליווי ביד שמאל בנושא שחוזר על עצמו ומזכיר את תופי היניצ'רים הטורקים. המוטיב הזה של התופים הטורקים חוזר גם באופרה של מוצרט: החטיפה מן ההרמון, שעלילתה מתרחשת בטורקיה, ולכן גם שם יש את מוטיב התופים הטורקים. הרונדו מאוד מפורסם וידוע. הרונדו שימש את בני גודמן לוריאציה מפורסמת על הרונדו, שמהווה קושי טכני רב לביצוע. הרונדו איננו מתחיל למעשה בנושא הראשי, אלא באפיזודה השנייה (או שמא הראשונה). הנושא של הרונדו מוכר מאוד, והפרק הוא אחת היצירות המוכרות ביותר של מוצרט לפסנתר. הפרק הוא הקצר ביותר ביצירה, אך מהווה קושי טכני בשל קצבו המהיר, והאוקטבות המהירות ביד ימין. לאחר שהנושא חוזר שלוש פעמים (בפעם השלישית עם שינוי קל) מופיעה קודה ארוכה וחגיגית, שחוזרת על מוטיב התופים הטורקיים, ומביאה את הפרק, ועמו את הסונאטה כולה, לסיום.

נגינת היצירה אורכת כ-24 דקות.

שימוש במוטיבים מהיצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתמה של הפרק הראשון השתמש מקס רגר באחת מיצירותיו הידועות ביותר, "וריאציות ופוגה על נושא של מוצרט" משנת 1914.
  • גרסה של הרונדו הטורקי מופיעה באלבום של בני גודמן שבוצעה תוך שימוש בעפרון ובשיניים. האלבום יצא בשנת 1970.
  • יצירה של פזיל סאי משנת 1993, פנטזית ג'אז בעקבות מוצרט - Alla Turca
  • יצירה של ארקדי וולודוס בעקבות היצירה של מוצרט המציבה קשיים טכניים רבים מהמבצע.