סוסיא (יישוב עתיק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סוסיא העתיקה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוסיא
מיקום סוסיא
סוסיא
סוסיא
חזית בית הכנסת
פנים בית הכנסת
אבן גולל לצורכי ביטחון בבית הכנסת העתיק
פסיפס המנורות בבית הכנסת
כתובת פסיפס בבית הכנסת
העתק של כתובת ההקדשה בבית הכנסת בסוסיא. נמצא במוזיאון השומרוני הטוב

סוסיא הוא אתר ובו ממצאים של עיר יהודית שהתקיימה בדרום ארץ יהודה, באזור דרומא, מסוף המאה ה-3 ועד המאה ה-9. העיר התפתחה והפכה לגדולה ומאורגנת לאחר מרד בר כוכבא, והגיעה לשיא פריחתה בסוף התקופה הרומית-ביזאנטית, ובתחילתה של התקופה הערבית בארץ ישראל, בין המאה ה-7 למאה ה-9. מהמאה ה-9 ועד למאה ה-14 יושבה העיר מחדש, "לאו דווקא על ידי יהודים", והייתה בעיקרה עיר מוסלמית[1].

בסמוך למקום העיר הקדומה הוקם בשנת 1983 היישוב הקהילתי דתי סוסיא, בו פועל מרכז סיור ולימוד סוסיא האחראי להפעלת האתר.

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם סוסיא נזכר לראשונה בסקר ארץ ישראל המערבית. בשנת 1875 נסקר לראשונה האתר. בסקר מתואר מבנה גדול, ומובאים בו שרטוטים של המבנה.‏[2]. הארכאולוג יובל ברוך עמד על ראשית היישוב כבר בתקופה ההלניסטית ועל הקשר שבין המצביא האדומי יעקב בן סוסא, ממפקדי המרד הגדול ברומאים, לאתר בחורבת סוסיא.

בית הכנסת העתיק בסוסיא נחפר על ידי שמריה גוטמן, זאב יבין ואהוד נצר במסגרת החפירה הארכאולוגית הראשונה שנעשתה על ידי ישראלים בתחומי יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים. ייבין המשיך בחפירות באתר עד לשנות התשעים של המאה ה-20. בין הארכאולוגים שחפרו באתר ניתן למנות את אברהם נגב, ויזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים ויובל ברוך מטעם רשות העתיקות. חפירותיו של ברוך לוו במחקר סביבתי מקיף.

גולת הכותרת של התגליות שהתגלו בחפירות בסוסיא הוא בית כנסת מהתקופה הביזנטית.

בית הכנסת שהתגלה בסוסיא הוא מהגדולים והמפוארים מבתי הכנסת שהתגלו בארץ, רצפתו של בית הכנסת מעוטרת בפסיפסים מרהיבים, ובהם כתובות עבריות וארמיות. בתוך אולם התפילה נמצאו חלקים של במת התפילה העשויה שיש (כיום מוצגת הבמה במוזיאון ישראל שבירושלים).

בסוסיא התגלו מקוואות טהרה רבים שנחקרו ביסודיות על ידי יובל ברוך. ממצא זה מלמד על המשך ההקפדה על חוקי הדת בנושא טהרה גם בדורות שאחר חורבן הבית.

לאור תארוך מרבית הממצא הקרמי לתקופה הערבית הקדומה ניתן לומר שאז הגיע היישוב במקום לשיא פריחתו. מראשית המאה ה-9 אין עדויות לקיום יהודי במקום - ככל הנראה התושבים היהודיים התאסלמו או שעזבו את המקום, ובמקומו של בית הכנסת נבנה מסגד. עיר מוסלמית התקיימה במקום עד למאה ה-14, ונעזבה.‏[3]

ביטוי ארכאולוגי להלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הארכאולוגיים בסוסיא מאפשרים לדון בהיבטים הנוגעים לאופן שמירת ההלכה בדרום הרי חברון בכלל ובסוסיא בפרט.

מיקוואות הטהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות שערך יובל ברוך בסוסיא התגלו כ-30 מקוואות טהרה. זמנם הוא ממועד אחד והם משתלבים עם מבני המגורים שנמצאו. לא ניתן למצוא מקבילה לכך באתר אחר שנחפר בארץ ישראל. לפי ההערכה התגוררו בסוסיא 1,500 נפש.

פתחי בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארבעת בתי הכנסת שנחפרו בדרום הרי חברון[4] נמצא פתח בית הכנסת בצד מזרח. ואכן בהלכה נאמר כי "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר: והחונים לפני המשכן קֵדמַ‏ה לפני אהל מועד מזרחה" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). הלכה זו לא באה לידי ביטוי בבתי הכנסת בשאר אזורי הארץ. היות שבתי הכנסת פנו לכיוון ירושלים, הרי ציר האורך בדרום הרי חברון צריך היה להיות צפון-דרום. אם אכן היו בונים את טורי העמודים, המחזיקים את המבנה, לאורך הציר, "היו "חוסמים" בכך את כיוון התפילה ויוצרים פגם אדריכלי אסתטי". הבעיה נפתרה על ידי הימנעות משימוש בעמודים. נראה כי מניעים הלכתיים היו חשובים דיים כדי לחרוג מהנוהג האדריכלי המקובל.

מנהגי קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהג הקבורה בגלוסקמאות הצטמצם ביהודה לקראת אמצע המאה ה-2. בדרום הרי חברון נמשך נוהג זה עד המאה ה-4. אמנם "גלוסקמאות הדרומא" היו פשוטות יותר ועשיות מאבן נארי מקומית, מעובדות באופן גס ונעדרות כל עיטור, אך הנוהג העתיק נשמר.

לשון הכתובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלשון של הכתובות בסוסיא ובאשתמוע מעידות על כך שהעברית והארמית השתמרו כשפת יום יום בדרום הרי חברון. לעומת זאת, בכתובות שנמצאו בגליל רווחת השפה היוונית. הדבר תואם את האמור בתלמוד הבבלי: " אמר רב יהודה, אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם" (מסכת עירובין, נ"ג, ע"א).

כתובת ההקדשה בעברית בת שש שורות, נשתמרה בשלמותה: "

זכור לטובה קדושת מרי רבי

איסי הכהן המכובד בירבי שעשה

הפסיפוס הזה וטח את כתליו

בסיד מה שנתנדב במשתה

רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי

בנו שלום על ישראל אמן"

מוטיב המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב המנורה חוזר על עצמו ברבים מבתי הכנסת בדרומא. בתל מעון התגלו שברי שיש של מנורת שבעת קנים בגובה משוער של 1.30 מטר. מנורה דומה נמצאה באשתמוע. בסוסיא נמצאה מנורת שיש קטנה יותר - 80 ס"מ על 80 ס"מ. עיטר זה חוזר על רצפת הפסיפס וכן על משקופים ברבים מהבתים ביישובים היהודיים. בולט מזפר באתר שהשתמר כמו באשתמוע.

מנהגי דרומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח הממצאים מורה כי במאות ה-4 עד ה-8, האוכלוסייה היהודית בדרומא נהגה אחרת מזו שבגליל. היא הקפידה יותר על המסורת. דורון שר-אבי מעריך כי היו לכך נימוקים:

  • העדרם של תלמידי חכמים בדרומא. תופעה זו ניכרת בספרות חז"ל רוב החכמים המוזכרים בה אינם מדרום הרי חברון. נוכחות חכמים מאפשרת "מעין דינמיקה הלכתית" וזאת נעדרה בדרומא.
  • התפשטות היישוב הנוצרי באזור. התופעה גרמה להסתגרות היישוב היהודי ויצירת "תרבות מובלעת".
  • התחזקות מעמד הכהונה. מכאן התפתחות הזיקה לבית המקדש ולמנורה, ריבוי המקוואות, ההקפדה שפתח בית הכנסת יהיה במזרח, המשך השימוש בשיטת הקבורה העתיקה והשימוש בשפת הקודש.

תמונות מסוסיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף נוה, על פסיפס ואבן, עמ'115, הוצאת מעריב, 1978
  • דורון שר-אבי וחנן אשל, סוסיה בימי בית שני, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שביעי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ז
  • זאב ייבין, חורבת סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שלישי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ג, עמ' 191-196
  • יובל ברוך, חורבת סוסיה ורוג’ם אל-חמירי כמקרי מבחן להתפתחותו של הכפר והיישוב הכפרי בדרום הר-חברון מן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המוסלמית הקדומה ‬(עבודת ד"ר), האוניברסיטה העברית, ירושלים. 2009.
  • יובל ברוך, "הר-חברון (אידומיאה) וסוסיה בתקופת הבית השני, בתוך ספר המדבר בארץ-ישראל: דברי הכנס השני תשס"ז-2007 
  • דורון שר-אבי, ביטויים ארכאולוגיים להבדל הלכתי, עלון "דרומא", דצמבר 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב ייבין, חורבת סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שלישי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ג, עמ' 191-196
  2. ^ סקר ארץ ישראל המערבית, כרך III, עמ' 415-414
  3. ^ זאב ייבין - "חורבות סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד" , מחקרי יהודה ושומרון כרך שלישי
  4. ^ בסוסיא, אשתמוע, מעון וענים


Eshtemoa menorah.jpg דרומא

כרמלאשתמועסוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחרבת יתיר