סופי סיילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סופי סיילס, 2008
סופי סיילס ופרנק סינטרה בתוכניתו של סופי סיילס, 1956, לאחר שהוטחו בפניהם עוגות

סוּפִּי סיילס (אנגלית: Soupy Sales‏, 8 בינואר 1926 - 22 באוקטובר 2009) היה קומיקאי, שדרן רדיו ושחקן אמריקאי. סיילס, אשר שמו המקורי הוא מילטון סופמן, הנחה מספר תוכניות ילדים החל בשנות ה-50 של המאה ה-20 וצבר לעצמו מוניטין כקומיקאי פרובוקטיבי לעתים. סיילס זכה לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-2005.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היגר לארצות הברית מהונגריה, נישא והתיישב עם אשתו בפרנקלינטון שבצפון קרוליינה והוליד שלושה ילדים, הצעיר שבהם סיילס. סיילס למד בתיכון בוירג'יניה המערבית וסיים את חוק לימודיו ב-1944. לאחר מכן התגייס לחיל הים האמריקני ושירת על אוניית סוחר חמושה בקרבות מלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט. במהלך שירותו התחבב על חבריו הימאים בזכות בדיחות אשר נהג לספר ומתיחות שערך, להן נפלו קורבן.

לאחר סיום המלחמה למד סיילס עיתונאות באוניברסיטת מרשל וסיים עם תואר שני בתחום לימודיו. באותה העת החל להופיע במועדוני לילה כבדרן וזמר. לאחר שסיים לימודיו החל לעבוד כדי ג'יי ותסריטאי בתחנת רדיו מקומית בהנטינגטון. ב-1949 עבר לסינסנטי, שם החל להופיע גם בטלוויזיה. סיילס הנחה באותו הזמן תוכנית ריקוד כמו גם תוכנית אירוח לילית.

לאחר שתוכניותיו בוטלו לבסוף עבר סיילס לקליבלנד, ולאחר מכן לדטרויט, לשם הגיע ב-1953. בכל אחת מהערים המשיך להנחות תוכניות טלוויזיה ורדיו וכן להופיע במועדוני לילה. בדטרויט עבד עבור רשת השידור ABC ולתקופה קצרה אף ניסה לפתח קריירה מוזיקלית, לאחר שהוציא סינגל דרך אולפני ההפקות של מוטאון.

הצלחתו בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניתו הידועה ביותר של סיילס הייתה "צהריים עם סופי סיילס", שלאחר מכן נקראה בפשטות "המופע של סופי סיילס". התוכנית עלתה לשידור לראשונה ב-1953 בתחנת טלוויזיה מקומית של ABC בדטריוט, והחל ב-1959 זו שודרה ברשת הארצית. לאחר כשנה וחצי התוכנית ירדה מהרשת הארצית וחזרה לרשת מקומית, הפעם בלוס אנג'לס. ב-1964 עבר סיילס עם תוכניתו לניו יורק, שם חזר לצבור פופולריות.

התוכנית כללה מערכוני סלפסטיק ושאר אמצעים קומים, בשילוב עם בובות ושחקנים. בין הבדיחות הקבועות בתוכנית הייתה הטחת עוגת פאי מצופה קרם קצפת בסיום רבים מהמערכונים בפרצופו של סיילס. הבדיחה הייתה כה פופולרית בקרב צופיו עד שסיילס חזר עליה שוב ושוב לאורך כל שנות שידור הסדרה וזו הפכה לסימן ההיכר שלו. לימים יטען סיילס כי בפניו הוטחו יותר מ-25 אלף עוגות עבור מערכוניו. בשיא הפופולריות של התוכנית, בשנות ה-60 בניו יורק, סיילס אירח באופן קבוע אמנים בולטים בתוכנית למערכונים והופעות מוזיקליות. כך בין השאר התארחו אצלו סמי דייוויס ג'וניור, פרנק סינטרה ולהקת הסופרימס.

לאחר יותר מעשור בניו יורק שב סיילס ללוס אנג'לס והשיק התוכנית מחדש, הפעם תחת השם "המופע החדש של סופי סיילס", אך התוכנית בוטלה לאחר עונה אחת. סיילס חזר לתחום הרדיו ולניו יורק, שם שידר בתחנת הרדיו של NBC בתקופת עלייתו של השדרן הווארד סטרן באותה תחנה. סיילס וסטרן רבו פעמים רבות, לעתים אף בשידור חי מעל גלי האתר. כך, למשל, סטרן טען במהלך אחת מתוכניותיו כי הוא חתך את מיתרי הפסנתר בו השתמש סיילס בתוכניתו שלו. עם זאת, לימים הודה סטרן כי לא באמת חתך את המיתרים והשידור נועד רק להלחיץ את סיילס.

עם דעיכת תוכניות הטלוויזיה של סיילס הוא היה למשתתף קבוע בתוכניות שעשועונים ואף הנחה אחת ברשת ABC.

מחלוקות וביקורת אודות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא אחת נמתחה על סיילס ביקורת כי חצה את גבול הטעם הטוב בבדיחותיו. בין התקריות הבולטות שידור תוכנית טלוויזיה ב-1 בינואר 1965, יום לאחר חגיגות הסילבסטר. סיילס ביקש מקהל הילדים שבצופיו לגשת לחדר השינה של הוריהם, אשר נרדמו לאחר חגיגות השנה החדשה, ולהוציא מארנקיהם "פיסות נייר ירוקות ומשונות עם תמונות של הנשיאים עליהן", בכוונתו לדולרים. סיילס ביקש מהילדים לשלוח לו את השטרות והבטיח בתמורה שישלח להם גלויה מפוארטו ריקו. לאחר שהתחנה אכן קיבלה שטרות ממוענים לסיילס (שרבים מהם היו, עם זאת, שטרות מונופול[1]), נאלץ סיילס להסביר לצופיו כי הייתה זו בדיחה. התחנה עשתה מאמץ להחזיר את השטרות, אך כאשר התרעומת הציבורית גברה השעתה את סיילס והורידה תוכניתו למשך שבועיים.

במקרים אחרים רבו טענות כי סיילס סיפר בדיחות גסות במהלך תוכניות הילדים שלו. על אף שטענות אלו לא הוכחו מעולם, וסיילס אף הציע פרס של 10,000 דולר למי שיוכיחן, השמועות והביקורת בעקבותן נמשכו.

לעתים מקור המחלוקת לא היה סיילס עצמו, אלא צוות ההפקה של התוכנית אשר היה מותח את סיילס. בכמה מקרים צוות ההפקה ניסה להסיח את דעתו של סיילס בעזרת חשפנית, אשר הייתה נוטלת חלק בתוכנית. אמנם תמונות עירום מעולם לא שודרו במהלך התוכנית עצמה, באחד המקרים החשפנית כן צולמה בעירום והסצנה שוחררה בקלטת "פיספוסים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Corliss, Farewell to the Pieman: Soupy Sales, 1926-2009, October 23, 2009, Time Magazine