סופר נני
 | |
| סמליל התוכנית | |
| סוגה | תוכנית מציאות |
|---|---|
| בימוי | ליאור שפר (עונות 2–5) |
| מנחים | מיכל דליות |
| ארץ מקור |
ישראל  |
| שפות |
עברית |
| מספר עונות | 5 |
| מספר פרקים | 32 |
| הפקה | |
| חברת הפקה | גיל |
| עורכים | מיכל דליות |
| שידור | |
| רשת שידור |
ערוץ 4,  הממלכה המאוחדתרשת ABC,  ארצות הברית |
| רשת שידור בישראל | ערוץ 2 שידורי קשת |
| תקופת שידור בישראל | 7 ביוני 2007 – 29 ביולי 2013 |
| קישורים חיצוניים | |
| http://www.mako.co.il/home-family-supernanny | |
  | |
"סופר נני" היא תוכנית מציאות ישראלית ששודרה בערוץ 2 במסגרת שידורי קשת בין השנים 2007 -2013. את התוכנית הנחתה מיכל דליות, ובה היא מסייעת למשפחות המתקשות להתמודד עם גידול הילדים וניהול חיי המשפחה. התוכנית הייתה מבוססת על תוכנית הריאליטי "Supernanny" (אנ') של ערוץ 4 הבריטי. התוכנית זכתה למדרוג (רייטינג) גבוה[1], אך נמתחה עליה ביקורת רבה על חשיפת הילדים ברגעים מביכים, ניצול המצב המשפחתי לחשיפה טלוויזיונית, הפרת זכותם של ילדים לפרטיות, ועל כך שלא ניתנה לילדים הזכות לסרב להשתתף בה, וזו הופקדה אך ורק בידי הוריהם[2][3].
הסדרה המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה המקורית עלתה לשידור בערוץ 4 הבריטי ביולי 2004 בכיכובה של ג'ו פרוסט, שעבדה כ-30 שנה כאומנת (באנגלית: Nanny). בעונה הראשונה צפו בכל פרק כ-5 מיליון צופים בממוצע. בעקבות הצלחת הסדרה הפורמט נמכר ל-25 מדינות ברחבי העולם שהפיקו גרסאות מקומיות, ובסך הכל שודרה ב-47 מדינות[4]. ג'ו פרוסט עברה לככב בגרסה האמריקאית ששדורה החל מינואר 2005 ברשת ABC עד שנת 2011. במקביל הופקו עוד 5 עונות קצרות בכיכובה עבור ערוץ 4 הבריטי (עם 3 עד 6 פרקים לעונה). בעקבות הסדרה כתבה פרוסט ספר הדרכה לטיפול בילדים שזינק למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של ה"ניו-יורק טיימס"[5].
הפקה ושידור בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2006 החלו צילומי התוכנית בישראל, בכיכובה של מיכל דליות, מנהלת בית הספר להורים של מכון אדלר[6], והפרק הראשון שודר ב-15 בנובמבר[7].
ב-2011 עלתה גרסה של התוכנית בה מיכל דליות לא נכנסה לבית המשפחות, אלא הזמינה הורים גרושים לשבת על ספה אחת בקליניקה, ומנחה אותם איך לטפל בילדים[8].
באוקטובר 2017 שודרה תוכנית מיוחדת בשם ה"משימה המיוחדת של סופר נני", שבה הדריכה מיכל דליות הורים איך להרחיק את הילדים מחשיפה גבוהה למסכים (משחקי מחשב, וצפייה בטלוויזיה)[9].
ביקורות ותלונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באפריל 2008 יזם חבר הכנסת אריה אלדד דיון בוועדת הכנסת לזכויות הילד על הסדרה. אלדד ביקש לאסור את שידורה. במכתב ששלח כתב: "בימים בהם נלחמות רשתות הטלוויזיה על כל פיסת רייטינג, נראה כי נפרצו כל הגבולות והמטרה מקדשת את האמצעים. נראה לי כי השימוש בקטינים חסרי ישע, במטרה לחנך את הוריהם ולתת לצופים עצות, נבונות ככל שיהיו, הוא מעשה בלתי מוסרי"[10].
באוגוסט 2010, ד"ר בועז רפפורט, מומחה לרפואת ילדים, התלונן נגד התוכנית על מקרה בו נלקח ילד משולחן ארוחת הערב בעקבות התנהגות קיצונית לבני משפחתו, ועל מקרה נוסף בו איים ילד באלימות על אביו. בתגובה מסרה שידורי קשת כי לילד שנמנעה ממנו ארוחה לא נגרם נזק בריאותי[11].
באוקטובר 2010, נערך שוב דיון בוועדת הכנסת לזכויות הילד, בדיון הודיע יושב ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו אילן אבישר שהוא מתנגד לאופן השימוש בילדים בסדרה[12]. בעקבות הביקורת על "סופר נני", הרשות השנייה יזמה אמנה שתאסור על ילדים והורים להשתתף תוכניות מציאות ללא בחינה של גורמי מקצוע[13].
בספטמבר 2012, פתחה הרשות השנייה בהליך בירור לשידורי קשת, בשל חשיפת קטין שהושפל בפרק של "סופר נני", לאחר שצופים התלוננו על חשיפתו המלאה של בן 10 אשר חווה את מה שמגישת התוכנית הגדירה "השפלה"[14].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סופר נני- דף הבית של "סופר נני" באתר מאקו
- "סופר נני" באתר גלובס
ביקורות
- אריאנה מלמד, המושיעה עם המטרייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2006
- אהוד אשרי, משפחות בהפרעה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2006
- גדעון לוי, זהירות: מציצנות יתר, באתר הארץ, 5 במרץ 2008
- עומר דיקמן, עכבר העיר, סופר נני: לא יורקים על אבא, באתר הארץ, 12 במרץ 2008
- ירון פריד, סופר נני: יורקת לבאר, באתר הארץ, 9 ביולי 2008
- זיו יצחקי, עכבר העיר, "תמיד נישאר אבא ואמא": סופר נני רוצה סיפוקים מיידיים, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
- ניר קיפניס, כתם לכל החיים, באתר גלובס, 29 ביולי 2013
- אריאנה מלמד, "סופר נני": משאבת רייטינג של סיפוק וחרדה, באתר ynet, 4 ביוני 2013
- שלי גפן, 'למען יראו וייראו': תוכנית הראליטי 'סופר נני' בעיני הורים כצופים, מסגרות מדיה 12, חורף 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לי-אור אברבך, "סופר נני" בראש הטבלה עם 29.5% רייטינג, באתר גלובס, 6 ביוני 2010
רועי ברק, רייטינג: 25.4% צפייה לפרק פתיחת העונה של "סופר נני", באתר גלובס, 25 ביוני 2012 - ^ גלי פיאלקוב, עכבר העיר, האם לאפשר לילדים להשתתף בתכניות ריאליטי?, באתר הארץ, 28 בינואר 2011
- ^ יהונתן ליס, ועדת זכויות הילד נגד חשיפת ילדים ב"סופר נני", באתר הארץ, 1 ביולי 2010
- ^ איתי גל, "תנו לילדים יותר זמן"! ראיון בלעדי עם ה'סופר נני', באתר ynet, 9 באפריל 2006
- ^ רותי זוארץ, נני יש רק אחת, באתר גלובס, 11 ביוני 2007
- ^ גלית לוי, נא להכיר: סופר נני תוצרת הארץ, באתר ynet, 15 בנובמבר 2006
- ^ רותי זוארץ, מישהי מטפלת בך, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2006
- ^ "תמיד נישאר אבא ואמא": סופר נני רוצה סיפוקים מיידיים, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
- ^
אריאנה מלמד, סופר נני, נכשלת. מאוחר מדי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2017
- ^ יעל גאוני, פגיעה בילדים או תוכנית חינוכית? הכנסת תדון בתוכניות "סופר נני" ו"אלופים של החיים", באתר גלובס, 7 באפריל 2008
- ^ גילי איזיקוביץ, הרשות השנייה: "סופר נני - תוכנית לטיפול אינסטנט בבני אדם", באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
- ^ לי-אור אברבך, אילן אבישר מתנגד לאופן השימוש בילדים בסדרה "סופר נני", באתר גלובס, 31 באוקטובר 2010
- ^ יהונתן ליס, החשש: תוכניות הריאליטי מסוגה של "סופר נני" פוגעות בילדים, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
- ^ לי-אור אברבך, הרשות השנייה: הפרה נגד קשת על השפלת ילד ב"סופר נני", באתר גלובס, 19 בספטמבר 2012
