סורת אל-אח'לאץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סורת אל-אִחְ'לאץ (ערבית: سورة الإخلاص), או סורת טוהר האמונה, היא סורה מספר 112 בקוראן. סורה קצרה זו מונה ארבעה פסוקים (אַיאַת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְריל (جبريل), כפי הנראה, במכה. לפי ספרו של אבּ‏ן אלצֻ'רַ‏יְס, פַ‏צָ‏'אאִ'יל אלקֻראןהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַ‏טָ‏אא' אלחֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת א-נאס ולפני סורת א-נג'ם.‏[1] סורה זו מהווה הצהרה קצרה בדבר אמונת הייחוד (בערבית: توحيد, תַוְחיד), המבססת את האסלאם כדת מונותאיסטית. שם הסורה, "טוהר האמונה", מתייחס לחובה להישאר טהור ונאמן, או במצב של היטהרות מאמונות לא-אסלמיות, כגון עבודת אלילים או פוליתאיזם.

אין הסכמה בקרב הפרשנים אם סורה זו נתגלתה למוחמד במכה או במדינה. התומכים בכך שהסורה ניתנה במכה מצביעים על רמז בדבריו של העבד בִלאל אבן רבאח, אחד מהאלצחאבה, בני לווייתו של מוחמד, אשר קרא "יחיד, יחיד!" בהתייחסו לאללה, עת עונה על ידי אדונו משום שקיבל את האסלאם טרם עשו זאת אנשי מכה. בנוסף, מוסר אוביי בן כעב, אף הוא מבני לווייתו של מוחמד ומנכבדי המוסלמים הראשונים, כי סורה זו נתגלתה לאחר שעובדי האלילים בשבט קורייש ביקשו ממוחמד להמציא לפניהם את שושלת היוחסין ואת דימויו החיצוני של אדונו, אללה.‏[2]

האיה השנייה בסורה זו כוללת שתי מילים בלבד: اللَّهُ الصَّمَدُ (אללהֻ א(ל)-צַמַדֻ), ישנם מספר רב של פירושים למילת תואר זו. תפסיר אל-ג'לאלין הסוני טוען כי מדובר ב"זה שפונים אליו בעת צרה".‏[3] תפסיר תנויר אל-מכבאס, המבוסס על דברי אבן עבאס מפרש את "צמד" כאדון שפארו בשיאו וכל ברואיו זקוקים לו. משמעויות נוספות על פי אבן עבאס הן: זה שאינו שותה או אוכל, זה שאין לו מראה חיצוני וזה שקיים לנצח.‏[4]. תפסיר אבן-כאתִ'ר מוסיף על סמך חדית' מאוביי בן כעב כי "צמד" משמעותו גם "זה שלא נולד ולא ימות ולא ישאיר ירושה אחריו"‏[5].

סורה זו מבססת את ייחודו של הבורא, היא אמונת הייחוד. מוכרז בה כי אין שווה לאללה, כי אין לו ראשית (לא נולד) או סוף, וכי אין שני לו. הפסוק הרביעי: "שווה לו אין גם אחד", הוא הצהרה מהותית על נשגבותו של אללה התומכת ברעיון התנזיה.‏[6] המסורת האסלמית רואה את סורה זו כשקולה לשליש מהקוראן כולו. נוסף על כך, שינונה מאתיים פעם כמוהו כחמש מאות שנה של קיום מצוות.‏[7]

עבד אל-מלכ בן מרואן, הח'ליף החמישי מבית אומיה, אשר בתקופת שלטונו נבנתה כיפת הסלע בירושלים, חקק בה סורה זו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מובא אצל אורי רובין, "נספח א: סדר התגלות פרקי הקוראן", הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 552. כל הציטוטים להלן הם מתרגום זה.
  2. ^ ראו כאן בתפסיר (פירוש לקוראן) של האיה הראשונה מאת תנויר אל-מכבאס המבוסס על חדית' של בן דודו של מוחמד, עבדאללה אבן עבאס. בתגובה לדרישות אנשי קורייש קיבל מוחמד התגלות, בה נמסר לו מה לומר לפגאנים.
  3. ^ ראו כאן בתפסיר לאיה 2.
  4. ^ ראו כאן מספר פירושים נוספים.
  5. ^ ראו כאן את החדית' המלא.
  6. ^ רעיון התנזיה רואה באללה ישות כה נשגבת, טהורה ושופעת טוב, עד כי אין אלא לראותו כישות שונה בתכלית ומרוחקת מרחק רב מברואיו, שאינם מסוגלים אפילו לתפוס את מהותו. כנגד רעיון זה קיים רעיון התשביה, הרואה באללה ישות קרובה ודומה לברואיו. המחלוקת נובעת מכך שהפסוקים בקוראן מתארים את אללה לעתים כרחוק ושונה מאוד (למשל בסורה זו), אבל לפעמים הוא מתואר בדרך אנושית למדי, למשל כמי שיושב על כיסא, בעל ידיים ואף בעל רגשות דוגמת רחמים ואהבה
  7. ^ אורי רובין, "שבחי הקוראן", בתוך הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 555.
הסורה הקודמת:
סורת אל-מסד
הקוראן הסורה הבאה:
סורת אל-פלק
סורה 112

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114