סטיבן מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סטיבן א. מיטשלאנגלית: Stephen A. Mitchell23 ביולי 1946 - 21 בדצמבר 2000) היה פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג קליני אמריקאי ממוצא יהודי, ממייסדי הגישה ההתייחסותית. כתביו התייחסו לתאוריות פסיכואנליטיות שונות והבהירו אותן ואת הקשרים ביניהן.

את הספר "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית" כתב מיטשל יחד עם ג'יי גרינברג בשנת 1983, ובו הם תארו בצורה השוואתית ושיטתית תאוריות פסיכואנליטיות שונות.

מיטשל היה דמות מרכזית גם בעולם הפוליטי של הפסיכואנליזה ומילא תפקיד מרכזי בפיתוח מספר ארגונים כמו האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, וכן בהקמת המסלול ההתייחסותי באוניברסיטת ניו יורק. שניים ממאמריו המוקדמים של מיטשל היו בעלי השפעה מכרעת על הגדרת הומוסקסואליות כפתולוגיה על ידי הממסד המטפל בבריאות הנפש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מפינסק.

מיטשל למד לתואר ראשון באוניברסיטת ייל בתוכנית מצוינות רב-תחומית שהקיפה תחומים רבים של מדעי הרוח, האמנות והחברה, וסיים בהצטיינות יתרה בשנת 1968. נקודת המבט הרב-תחומית ניכרת היטב בכתביו, בהם הוא נסמך לא רק על כתבים מתחום הפסיכולוגיה אלא על אמנות, פילוסופיה ועוד.

בשנת 1972 קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת ניו יורק. השלים את תוכנית ההכשרה בפסיכואנליזה במכון וויליאם אלנסון ווייט. כחלק מלימודיו עבד במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים היוקרתי "קולומביה פרסביטריאן מדיקל סקול" בניו יורק, שם פגש את מרגרט בלאק, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שהפכה לשותפה להגותו ולחייו כאשתו השנייה ואם לשתי בנותיו.

בלאק ומיטשל כתבו יחד את הספר "פרויד ומעבר לו: היסטוריה של המחשבה הפסיכואנליטית". ספר זה סוקר את התפתחות המחשבה הפסיכואנליטית דרך עבודתם של יותר משלושים תאורטיקנים פסיכואנליטיים ואת שורשיה בתרבות המערב, וכן את שיטת הטיפול ותרומתה. סגנון הכתיבה של הספר שונה מספרים מקצועיים בפשטותו ובמשלב שפה הנהיר לכל אדם. הספר מתמקד ביחסי הגומלין בין הגישות השונות.

בשנת 1983 יצא לאור ספרם של מיטשל וגרינברג "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית", שהיווה תשתית רעיונית לשינוי משמעותי בחשיבה הפסיכואנליטית. הספר עורר סערה בעולם הפסיכואנליטי והפך לספר לימוד קלאסי במוסדות האקדמיים. מיטשל הרצה על הרעיונות שהעלה בספר זה ברחבי אמריקה, אירופה ובישראל.

בשנת 1988 מיטשל היה שותף להקמת מסלול לימוד בגישה ההתייחסותית. באותה שנה פרסם גם את ספרו "מושגים התייחסותיים בפסיכואנליזה".

מיטשל טיפל בקליניקה פרטית בניו יורק, וסיפורי מטופליו הפרטיים מוזכרים ברבים מכתביו, כאמצעי להצגת דרך עבודתו הטיפולית. מיטשל היה בין מקימי כתב העת הרבעוני "דיאלוגים פסיכואנליטיים" והיה עורך כתב העת משנת 1990 עד מותו. השבועון הנפוץ ניוזוויק זקף לזכותו את ההתעוררות בפסיכואנליזה בעשור זה.

מיטשל כיהן כנשיא הראשון של האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה ההתייחסותית.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל, יחד עם ג'יי גרינברג, הם מהתאורטיקנים המוכרים ביותר בגישה ההתייחסותית, וספרם "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית" נחשב כספר המרכזי הראשון שתיאר גישה זו.

מיטשל וגרינברג ערכו מחקר משווה של תאוריות פסיכואנליטיות שונות והציבו אותן זו מול זו תוך התמקדות במושג יחסי אובייקט, המתאר יחסי אנוש מציאותיים או אשלייתיים. התפישה שעלתה מספר זה שללה את תאוריית הדחף הפרוידיאנית, תפישה לפיה האדם מונע על ידי כוחות ליבידינאליים מתוך האיד. הספר מתייחס לשינוי בתפישה זו לאורך השנים, דרך התאוריות של מלאני קליין, תאוריות יחסי אובייקט, אסכולת פסיכולוגיית האגו, אסכולת פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט וממשיכיו.

מתוך תאוריות אלו נולדה התפישה החדשה שמיטשל וגרינברג מציגים. על פי תפישה זו, הנפש איננה שדה קרב של דחפים מודחקים המונעים על ידי עקרון העונג, ושהקשרים החברתיים הם רק אמצעי לסיפוקם - אלא דרמה מורכבת של דימויים פנימיים של העצמי והזולת, כאשר הקשר החברתי הוא המוטיבציה העיקרית של הנפש.

ספר זה היווה את אבן הפינה בגישה ההתייחסותית, שהפכה לאסכולה מרכזית בפסיכואנליזה בת זמננו. גישה זו מדגישה את תפקיד מערכות היחסים בנפש האדם, ומשלבת את הפסיכואנליזה הבינאישית העוסקת בחקירת יחסי גומלין בין-אישיים, עם רעיונות של תאוריית יחסי אובייקט אודות החשיבות הפסיכולוגית של הפנמת מערכות יחסים.

הגישה ההתייחסותית מניחה כי הנפש האנושית היא בבסיסה תופעה חברתית, וכל אדם ממקד ומממש אותה באופן משני. הפרט נולד עם רצון ליצור יחסים עם סובביו, והאישיות מתפתחת מתוך מערכות היחסים הראשוניות של התינוק עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות.

מיטשל הרחיב את עקרונות נגישה ההתייחסותית בספרו "התייחסותיות: מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות" שיצא מעט לפני מותו בשנת 2000.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגישה ההתייחסותית

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל מת מדום לב במהלך התעמלות אירובית, בגיל 54. ספרו האחרון "האם אהבה יכולה להתמיד" פורסם לאחר מותו על ידי אלמנתו, מרגרט בלאק, ודן בתאוריות של יחסי אהבה ותשוקה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Object Relations in Psychoanalytic Theory, Jay R. Greenberg and Stephen A. Mitchell, 1983
  • Relational Concepts in Psychoanalysis: An Integration, 2003
  • Influences & Autonomy in Psychoanalysis, 2005

ספרים שיצאו בעברית:

  • תקווה ופחד בפסיכואנליזה, 2003, הוצאת תולעת ספרים
  • פרויד ומעבר לו, סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק, 2006, הוצאת תולעת ספרים
  • התייחסותיות: מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות 2009, הוצאת תולעת ספרים
  • האם אהבה יכולה להתמיד? 2009, הוצאת תולעת ספרים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]