סטיבן צ'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטיבן צ'ו
Steven Chu
נולד ב-1948
Steven Chu official DOE portrait.jpg
תרומות עיקריות
פיתוח שיטות לקירור ולכידת אטומים בעזרת קרני לייזר.
סטיבן צ'ו וברק אובמה, פברואר 2009

סטיבן צ'ואנגלית: Steven Chu; נולד ב-28 בפברואר 1948), הוא פיזיקאי אמריקאי זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1997 ומזכיר מחלקת האנרגיה של ארצות הברית לשעבר.

עד לכניסתו לתפקיד בקבינט של ברק אובמה כיהן צ'ו כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וראש המעבדה הלאומית לורנס ברקלי. צ'ו, מהקולות הבולטים בקהילה המדעית למציאת פתרון מדעי לבעיית ההתחממות עולמית ומקורות אנרגיה מתחדשת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ו נולד בסנט לואיס שבמיזורי להורים ממוצא סיני, אביו הגיע לארצות הברית ב-1943 במטרה ללמוד הנדסה כימית ב-MIT ואמו הצטרפה אליו שנתיים מאוחר יותר והחלה בלימודי כלכלה. בעקבות החרפת מלחמת האזרחים הסינית החליטו הוריו להשתקע באמריקה, וצ'ו נולד בסנט לואיס היכן שאביו לימד באוניברסיטת וושינגטון המקומית.

לאחר שאביו עבר לעבוד במכון הפוליטכני בברוקלין עבר צ'ו עם משפחתו לעיירה קטנה במדינת ניו יורק שם גדל ולמד עד סיום התיכון. צ'ו לא הצטיין במיוחד בלימודיו, מה שהביא לכך שלא התקבל לאוניברסיטאות בליגת הקיסוס כפי שחפץ והוא נאלץ להסתפק בלימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת רוצ'סטר. לדבריו, הוקסם מהלימודים שהתבססו על ספר הלימוד הרצאות פיינמן על פיזיקה. את התואר הראשון סיים צ'ו ב-1970, הוא פנה למסלול של התמחות בפיזיקה תאורטית ולפיכך נרשם לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אך שם נמשך דווקא לצד של פיזיקה מעשית. את הדוקטורט סיים צ'ו ב-1976 והמשיך עוד שנתיים בלימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטה.

בסתיו 1978 החל לעבוד במעבדות בל ותכנן ניסוי לספקטרוסקופיה אופטית של פוזיטרוניום, אטום בלתי יציב המורכב מאלקטרון והאנטי חומר שלו. למרות שהמשימה נחשבה כבלתי אפשרית ועברו שנתיים בהן נכשל בניסיונותיו, הצליח לבסוף צ'ו יחד עם עמיתו אלן מילס לפתח שיטה למדידה בלייזר של רמות האנרגיה של הפוזיטרוניום, מה שהיווה פריצת דרך בתחום האלקטרודינמיקה קוונטית. ב-1983 מונה צ'ו לראש המחלקה לאלקטרוניקה קוונטית במכון, במהלך מחקריו הוא גילה כי הדרך היעילה ללכידת אטומים היא באמצעות קירורם ועל כן מיקד את זמנו לפיתוח שיטות קירור בלייזר. על מחקריו בתחום זה זכה צ'ו ב-1994 בפרס ארתור שולוב במדעי הלייזר וב-1997 בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם ויליאם פיליפס וקלוד כהן טנוג'י.

ב-1987 עזב צ'ו את מכון בל לטובת משרת מנהל המכון לאופטיקה קוונטית באוניברסיטת סטנפורד, הוא המשיך במחקריו בתחום הפיזיקה אטומית אך גם פנה לתחומי מחקר חדשים, בהם פיזיקה פולימרית, ביופיזיקה וביולוגיה מולקולרית. בין השנים 1990 ל-1993 ו-1999 ל-2001 כיהן צ'ו כראש המחלקה לפיזיקה בסטנפורד.

בשנת 2004 מונה צ'ו לראש המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, תחת הנהגתו הפכה המעבדה למוקד מחקר מוביל של דלקים ביולוגים ואנרגיה סולארית, צ'ו עצמו היה לאחד הקולות הבולטים בקריאות למציאת פתרונות מדעיים לבעיית התחממות כדור הארץ והצורך במציאת מקורות אנרגיה מתחדשת. בין השאר דחף לשיתוף פעולה בין מעבדת ברקלי ואוניברסיטת אילינוי עם תאגיד האנרגיה הענקי BP, צעד שעורר גם ביקורת על חשש למסחור המחקר המדעי‏‏.‏[1]

צ'ו הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1992), האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1993), החברה הפילוסופית האמריקאית (1998), האקדמיה הלאומית של הרפובליקה הסינית (1994) ושל האקדמיה הלאומית למדעים של הרפובליקה העממית של סין (1998).

לאחר בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית, הודיע אובמה כי בחר בצ'ו להיות המזכיר הבא של המחלקה לאנרגיה בממשל שיקים. מינוי של צ'ו אושר בסנאט והוא נכנס לתפקידו ב-20 בינואר 2009. בשעות הפנאי שלו המשיך צ'ו לעבוד על מחקריו האקדמאים ואף פרסם מאמר נוסף במגזין Nature‏[2] ב-22 באפריל 2013 סיים צ'ו את כהונתו.

צ'ו נשוי בשנית ואב לשני ילדים מנישואיו הראשונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Berkeley's energy deal with BP sparks unease כתבה במגזין Nature
  2. ^ Energy secretary's hobby is nano science, אתר msnbc, ‏7 ביולי 2010