סטיקס
סטיקס (ביוונית עתיקה: Στυξ בתרגום לעברית: נהר השנאה) במיתולוגיה היוונית הוא שמו של הנהר שגבל בין הארץ לשאול, ממלכתו של האדס, והקיף אותו תשע פעמים. הנהרות סטיקס ופלגתון (Phlegethon), אכרון (Acheron) וקוקיטוס (Cocytus) התלכדו יחד במרכז השאול לביצה גדולה. הנהרות החשובים האחרים בשאול היו לתה (Lethe) וארידאנוס (Eridanos). הגרסה הבודהיסטית של נהר זה ידועה בשם הנהר סנזו (Sanzu).
על סטיקס שמר כארון, אשר העביר את הנשמות מגדתו אחת לשנייה. בגרסאות אחרות, פלגיאס שמר על פלגתון, נהר ראשי אחר, אך דנטה אליגיירי שם את פלגיאס לשמור על סטיקס.
האלים רחשו כבוד לסטיקס ונשבעו בשמו. זאוס שנשבע לתת לסמלה (Semele) כל שתבקש, הוכרח לעמוד בהתחייבותו והדבר הסתיים במותה. הליוס, הבטיח באופן דומה לפאתון כל שיחפוץ, והחובה למלא אחר השבועה גם היא הסתיימה במותו. אלים שלא מילאו אחר שבועתם הוכרחו לשתות את מי הנהר, שגרמו להם ללקות בעילפון למשך שנה, ולאחר שקמו שמעלפונם, היו מנודים מחברת האלים למשך תשע שנים נוספות.
במיתולוגיה היוונית סטיקס קשור בעיקר עם העולם הבא, אך בנצרות תואר כדמות המצוייה בגיהנום. מקובל לחשוב, שמשיט המעבורת כארון הוא שהעביר את נשמות המתים על פני הנהר סטיקס אל השאול, אך במקורות היווניים והרומיים, כמו גם אצל דנטה, כארון השיטם על פני הנהר אכרון. דנטה הפקיד את פלגיאס על הנהר סטיקס וקבע אותו כמעגל החמישי של הגיהנום, בו נענשים הזועמים ומלאי החמה בהטבעה ללא קץ במים בוציים.
האלה סטיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סטיקס" הוא גם שמה של אלה קדמונית המייצגת את אותו נהר, והייתה רוח הנהר הנקבית היחידה. היא הייתה בתם של אוקיינוס וטתיס, הרתה לפאלאס וילדה את זלוס, ניקה, קראטוס וביאה ועל פי כמה גרסאות גם את אאוס.
סטיקס עמדה לצדו של זאוס במלחמת אלי האולימפוס בטיטאנים, הטיטאנומכיה, והייתה הראשונה להושיט לו עזרה. בשל כך נפל בחלקה הכבוד כי אלים ובני אדם יישבעו בשמה.
הנימפה סטיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטיקס הוא גם שמה של נימפת מים, ניאדה, אשר הנהר שלה היה קדוש ומקודש ביותר. להישבע בשמה הייתה השבועה הקדושה ביותר שאל יכול היה להישבע. הפירוש המילולי של שמה הוא "מלאת שנאה". לעיתים קרובות מתייחסים לנימפה ולאלה כאל אותה דמות.
