סטירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדה סוטרת לחברתה

סטירה (נקראת לפעמים בסלנג כּאָפָה או זָפּטָה) היא מכה הניתנת באמצעות כף היד, בדרך כלל על לחיו של אדם. סטירה על הלחי קרויה "סטירת לחי", אך אם לא נאמר אחרת, המילה "סטירה" לבדה מתכוונת לסטירת לחי[דרוש מקור]. יותר מהכאב הפיזי הכרוך בסטירה, בעיקר כאשר היא ניתנת בעוצמה רבה, עיקר הפגיעה בה היא ההשפלה, בפרט כאשר היא ניתנת בפומבי.

בתנ"ך מתוארת סטירת לחי שהעניק צדקיהו בן כנענה, נביא מממלכת יהודה לקולגה, מיכיהו שמו, כתגובה על שהאחרון העז לנבא רעות על תוצאות מלחמה עתידית באוזני המלך אחאב: "וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי" (מלכים א פרק כ"ב).

פעמים רבות מוצגת הסטירה בקולנוע ובספרות כדרך שבה אישה מגיבה לפגיעה של גבר בכבודה, ובפרט בפגיעה בדרך של הטרדה מינית. בכך מהווה הסטירה בעיקר מסר שעניינו כבוד, ופחות צעד של אלימות. סטירה של גבר לאישה, לעומת זאת, נחשבת כמעשה מובהק של אלימות.

הדגשת העלבון שבקבלת סטירה ניכרת בביטוי "סטירה מצלצלת", שבנוסף לתיאור של סטירה רבת עוצמה, משמש בהשאלה לתיאורו של עלבון צורב. כמו כן, סטירה באמצעות גב היד נחשבת למעליבה יותר מאשר סטירה באמצעות כף היד. כמו כן סטירה באמצעות כף היד משמשת לעתים כאמצעי משמעת או ענישה יותר מאשר סטירה באמצעות גב היד.

הסטירה ככלי משמעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, חוק זכויות התלמיד, משנת 2000 אוסר נקיטת אמצעי משמעת גופניים כלפי תלמיד. עוד קודם לחקיקתו של חוק זה נקבע בפסיקה כי אין לנקוט אמצעי משמעת גופניים כלפי תלמיד. קודם לקביעות אלה, היו מורים בבתי ספר משתמשים במתן סטירה כאמצעי ענישה המעביר מסר חינוכי, לחינוכו של תלמיד סורר. בדיון שנערך בישיבת הממשלה בנושא האלימות הציע השר מאיר שטרית להתיר מתן סטירה לתלמיד, ואמר: "בתקופתי לא היה קורה כלום אם ילד היה מקבל סטירה כשהיה חוצה את הגבול"‏[1].

להפנות את הלחי השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת האמירות הנודעות ביותר של ישו, המופיעה בספר הבשורה על-פי מתי היא: "אל תתקוממו לרשע, והמכה אותך על הלחי הימנית, הטה לו גם את האחרת" (הפניית הלחי מופיעה כבר במגילת איכה (ג, ל): "יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה").

בעקבות זאת, הביטוי "להפנות את הלחי השנייה" מתאר מצב שבו אדם מוכן לספוג עלבון או פגיעה בהבלגה גמורה, ובדרך כלל הוא משמש על דרך השלילה, כלומר בפי אדם המדגיש שאין בכוונתו להפנות את הלחי השנייה, ובכוונתו להגיב בחומרה על פגיעה בו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיאנה בחור-ניר, שטרית על האלימות: לא מזיק לתת לילד פליק, באתר ynet‏, 6 ביוני 2005