סטלארק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטלארק
תאריך לידה 19 ביוני 1946 (בן 68)
מקום לידה לימסול, קפריסין
לאום אוסטרלי
תחום יצירה מיצגים
וידאו ארט
זרם באמנות אמנות עכשווית

סטלארקאנגלית: Stelarc) הוא שם הבמה של סטליוס ארקאדיו (נולד ב-19 ביוני 1946 בלימסול, קפריסין), אמן מיצגים אוסטרלי המשתמש בגופו שלו כמדיום לצורכי אמנות חזותית ובחינת יכולותיו של גוף האדם, ומירב עבודותיו מסוג אמנות עכשווית והמיצגים שלו סובבים סביב הרעיון לפיו הגוף האנושי הוא מיושן, ובוחנים את הקשר שבין תנועה, חושים ומחשוב. סטלארק מציג שילובים של הגוף עם רובוטיקה, פרוטזות, טכנולוגיה מתקדמת, כלים רפואיים, מערכות מציאות מדומה והאינטרנט ופיתוחיו נחשבים לעתידניים הן מבחינה קונספטואלית והן מבחינה טכנולוגית. הוא מופיע לרוב ביפן, ארצות הברית ואירופה.‏[1]

סטלארק קיבל כמה תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות, ועד לשנת 2007 הוא החזיק בתפקיד מנהל מחקר עמית במחלקה לחקר מיצגי אומנות דיגיטליים באוניברסיטת נוטינגהם, אנגליה. בימים אלה הוא מרצה אורח בבית-הספר לאומנויות שבאוניברסיטת ברונל שבמערב לונדון.

מיצגים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיצגים של סטלארק הם ייחודיים, והם לרוב כוללים רובוט או רכיבים רובוטיים וטכנולוגיים מודרניים אחרים פרי יצירתו המשולבים בצורה כזו או אחרת עם גופו שלו. כל מופע הוא פרויקט בפני עצמו המציג פיתוח מקורי כזה או אחר של סטלארק. עבודתו המוקדמת מזוהה ביותר עם 25 המופעים בהם תלה עצמו מקרסי דיג ("Flesh hook suspension")‏[2] כאשר אחת מהמכונות המכניות שלו מעורבת במופע. להלן מבחר מעבודותיו הבולטות:

גוף פינג ופרזיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי עבודות בחן סטלרק תנועה על ידי מערכת גירוי עצבים אלקטרונית מבוססת טלמטיקה, ויצר הנדסה של הארכה וירטואלית של מערכת העצבים באמצעות האינטרנט. בנובמבר 1995 הושקה התערוכה "גוף פינג" ("Ping Body"), במהלכה חוברו ארבעה מוקדים שונים בעולם (פריז, הלסינקי ואמסטרדם) לאתר האינטרנט של האמן, ולמשתמשים ניתנה גישה מרחוק לראות ולהניע את גופו של סטלארק דרך מערכת גירוי-שרירים ממוחשבת ששכנה במקום בו התקיים המופע בלוקסמבורג. הרעיון המרכזי של המופע היה בחינה של מה שמוצג כתנועות רצוניות של גוף, כאשר בפועל מדובר בתנועה של גוף אחר הנמצא במקום אחר: על מסכי מגע הוצגו תמונות של הגוף, והמשתמשים בחרו אילו איברים להניע. התנועות נקבעו על ידי הפינג שהתקבל חזרה מהשרת ונמדד בחלקים של מילישניות, כאשר כל ערך מפעיל תנועה אחרת. כך האינטרנט איננו רק כלי להעברת מידע, אלא גם מתמר המשפיע על תנועות פיזיות.‏[3][4]

באפריל 1997 הציג סטלארק את הפרויקט השני בנושא אינטרנט וגוף, "פרזיט" ("ParaSite", נשמע כמו "מעבר לאתר האינטרנט"). סטלארק יצר תוכנה הסורקת את הרשת כולה בחיפוש אחר תמונות שונות אשר נשלחו מהמחשב אל משקפי מסך שעל ראשו של האמן, והוקרנו במקביל בחלל התצוגה ועל גופו. התמונות גם מופו לכדי קוד שנשלח אל מערכת גירוי שרירים, שהפעילה את גופו של האמן.‏[1][5][6]

פסל קיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום של עבודת וידאו ארט המתעדת את פרויקט "פסל קיבה", ובה מוצג סטלארק וההתקן.

במופע "Stomach Sculpture" שעלה בתערוכת הפיסול האוסטרלית החמישית שהתקיימה במלבורן, הוא הציג התקן אשר לו הוא קרא "תכשיט אסתטי".‏[7] אחרי צום של שמונה שעות בלע סטלארק כמוסה בגודל 15 מ"מ על 5 ס"מ עשויה מטיטניום, פלדת אל-חלד, כסף וזהב. הכמוסה הייתה מחוברת לכבל, שקושר לתיבת בקרה מחוץ לגופו. בהגיעה לקיבה נפתחה הכמוסה לגודלה המלא, 5 ס"מ על 7 ס"מ, והחלה לצפצף ולפלוט הבזקי אור.‏[3]

שלד חיצוני ומכונת השרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1998 הציג סטלארק בתיאטרון "Kampnagel" שבהמבורג, גרמניה, את אחד הפיתוחים הידועים שלו: "Exoskeleton". זו מכונה פנאומטית ענקית ומהלכת בת שש רגליים, ודמוית עכביש. המכונה המאפשרת לאדם הניצב במרכזה ומחובר אליה באלקטרודות לשלוט על תנועותיה באמצעות מחוות ידיים ורגליים. הפרויקט מומן על ידי גופים אוסטרליים.‏[1][8]

ביולי 2003 הוא הציג באנגליה מכונה דומה בשם "The Muscle Machine", הפועלת על עקרון זהה. גם היא הייתה גדולה (קוטר של חמישה מטרים), והציגה היבריד של אדם ומכונה ונשלטה על ידי תנועות גוף. המכונה התבססה על טכנולוגיה מתקמדת יותר מ"שלד חיצוני", והתאפיינה בעיצוב חדיש יותר.‏[9]

יד שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במופע "Third Hand" שהעלה בשנת 2000 הופיע סטלארק עם יד-שלישית רובוטית שהופעלה דרך אלקטרודות שהושתלו בגופו. היד מופעלת על ידי אותות אלקטרו-מיו-גרם (EMG) המגיעים מהבטן ומשרירי הרגליים. היד מסוגלת לבצע תנועות של צביטה ושחרור, אחיזה והרפיית אחיזה, שורש כף היד יכול להסתובב ב-290 מעלות לשני הכיוונים והיא מצוידת במערכת רגישה למגע. בתערוכה נראה סטלאק כאשר הוא כותב עם שלוש ידיים.‏[10][11]

גוף מוגבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במופע "Amplified Body" הוא הציג מיצג סאונד אקוסטי שהושפע מאותות שהגיעו מגלי המוח, מחזור הדם ומערכת השרירים שלו.

אוזן שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטלארק מציג את האוזן שהושתלה לתוך זרועו השמאלית.

בשנת 2007 הציג סטלארק את החלק האחרון בסדרה של שלושה פרויקטים שנמשכו כ-12 שנה, והוא שתל סיליקון בצורת אוזן שהושלתה בניתוח לתוך זרועו השמאלית. הוא סיפר שהתקשה לאתר רופא שיסכים לבצע את הניתוח, אשר נעשה באירופה. החלק האחרון של הפרויקט אמור היה להיות השתלה של מיקרופון זעיר באוזן ומשדר שישדר את הסאונד לרשת האינטרנט וכך יוכלו אחרים לשמוע את מה שהאוזן "שומעת". ההתקן אכן הושתל, אך סטלארק נאלץ לבטל את הרעיון בשל סיבוך רפואי.‏[12][13]

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטלארק פעיל מאז שנות ה-60, ובמהלך השנים נכתבו מאות מאמרים החוקרים את עבודתו הייחודיות. בשנת 2005 פרסמה "MIT Press" של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס את המונוגרפיה שלו, אשר היוותה את המחקר המקיף והרחב ביותר על עבודותיו במשך השנים. הספר כולל תמונות מתוך מופעים שונים וראיונות עם סופרים כמו ויליאם גיבסון, אשר סיפרו על הכירותם עמו.‏[7]

מאמרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 STELARC באתר Maska
  2. ^ מרית בן ישראל, "כתוב בגוף 3 - (ספר הדקדוק הפנימי) יומן הגוף", באתר "רשימות", 10 בפברואר 2009
  3. ^ 3.0 3.1 שירות טיים, "האדם הממוחשב", ynet,‏17.03.02
  4. ^ "Ping Body", האתר הרשמי של סטלארק
  5. ^ "ParaSite", האתר הרשמי של סטלארק
  6. ^ מושון זר-אביב, "טפילים ברשת - גוף בתוך גוף בתוך גוף", מארב, 2004-06-03
  7. ^ 7.0 7.1 Marquard Smith, Stelarc - The Monograph, September 2005, ISBN 0-262-19518-6
  8. ^ "Exoskeleton", האתר הרשמי של סטלארק
  9. ^ "Musclemachine", האתר הרשמי של סטלארק
  10. ^ מרית בן ישראל, "כתוב בגוף 18 - לאן הולכים הזכרונות כשהמוח נחרב?", אתר "רשימות", 26 במאי 2009
  11. ^ "Third Hand", האתר הרשמי של סטלארק
  12. ^ "Performer gets third ear for art", BBC, 11 October 2007
  13. ^ הפרויקט "Ear an Arm", האתר הרשמי של סטלארק