סטן סטור הזקן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סטן סטור הזקן | |
|---|---|
| עוצר (שליט) של איחוד קאלמאר מטעם שבדיה ה-14 ו16 | |
 |
|
| מנהיג קודם | קארל השמיני (כהונה ראשונה)
יוהן השני (כהונה שנייה) |
| מנהיג הבא אחריו | יוהן השני (כהונה ראשונה)
סוונטה נילסון (כהונה שנייה) |
| תחילת כהונה | כהונה ראשונה: 1470
כהונה שנייה: 1501 |
| סוף כהונה | כהונה ראשונה: 1497
כהונה שנייה: 1503 |
| תאריך לידה | 1440 |
| תאריך פטירה | 14 בדצמבר 1503 |
| מקום קבורה | כנסיית קתרינה, סטוקהולם |
| בת זוג | אינגבורג טוט |
סטן סטור הזקן (שבדית: Sten Sture den äldre) (1440 - 14 בדצמבר 1503) היה מדינאי שבדי ועוצר שבדיה במהלך איחוד קאלמאר (כהונה ראשונה: 1470-1497; כהונה שנייה: 1501-1503).
הוא נולד בערך בשנת 1440, בנו של גוסטאב אנונדסון ממשפחת סטור ושל בירגיטה סטנסדוטר ביילק, אחות חורגת של קארל השמיני, מלך שבדיה. הוא התחתן עם אינגבורג טוט ב-1476, ולא נולדו להם ילדים. לפי מחקרים גנאלוגיים, אביו של סטן סטור היה צאצא של סוורקר השני.
בקרב ברונקברג ב-1471 הוא ניצח את הצבאות השבדיים והדניים בעזרתו של כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק. בעקבות הניצחון הפך סטן סטור למושיע לאומי.
סטן סטור הגיע לשלטון אחרי מותו של קארל השמיני, וחיזק את מעמדו אחרי הניצחון בקרב ברונקברג. למשך רבע מאה הוא שלט בשבדיה, והפך את מוסד כהונת העוצר למוסד כמעט עצמאי. הוא נתמך על ידי האיכרים והאצולה הנמוכה, והשתמש בהם בחוכמה נגד האצולה הגבוהה, ובעזרת תמיכתם יצר פעולה חכמה של איזון נגד הדרישות הדניות לאיחוד. הוא הוכרח לפרוש אחרי כיבושה המהיר של שבדיה על ידי יוהן, מלך דנמרק ב-1497. עם זאת, אחרי התקוממות נגד הדנים בשנת 1501, חזר סטן סטור לשלטון, והוביל את המאבק השבדי לעצמאות עד מותו ב-1503.
| הקודם: קארל השמיני |
עוצר שבדיה ופינלנד | הבא: יוהן השני |
| הקודם: יוהן השני |
עוצר שבדיה ופינלנד | הבא: סוונטה נילסון |
