שטפן צווייג

שטפן צווייג

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881, וינה – 22 בפברואר 1942, פטרופוליס, ליד ריו דה ז'ניירו) היה סופר אוסטרי ממוצא יהודי.

חייו

1881 עד 1918

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה צווייג, בתו של בעל בנקים איטלקי. הוא נולד בן שני, (לאחיו הבכור קראו אלפרד) ובכך נחסכה ממנו החובה להיכנס לעולם העסקים, דבר שהקנה לו את חופש הכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". בתור ילד, היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי ברזל, מה שגרם לו להתקרב לסבתו (אמו של אביו). ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "מקורותיה של צרפת בת ימינו".

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לגיוס והוצב בשירות העיתונאות הצבאית. (למעשה, באוטוביוגרפיה של עצמו, כותב כי סלד מפעילויות צבאיות כבר למן ההתחלה, ובחר שלא להתגייס; אולם מה שגרם לו לרצות דווקא לעבוד כעיתונאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה). מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולאן. בשנת 1917 שוחרר מהשרות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַאיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse).

1919 עד 1933

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה, והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות עצומה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים שורפים את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו; רק כשהוכנס הספר אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת Insel הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא חדלו לגמרי, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים נסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938 עקר צווייג באופן סופי לבריטניה; שם נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בעוצרו בדרך בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיע משחק המלכים ושנה מאוחר יותר, לאחר מותו, האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני התאבדותו. מתוך "רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה", שלח צווייג יד בנפשו ביחד עם אשתו השנייה.

כתביו (מבחר)

• מיתרים כסופים: שירים (1901)
• סוד בוער: נובלה (1911)
• בלהט סוד: תרגם אברם קנטור, ספרית פועלים 1997.
• פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
• מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932)
• מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935)
• מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר, על אודות פרדיננד מגלן
• קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו-1986.
• העולם של אתמול: ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1954; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג-1982.
• משחק המלכים (1941), תרגם פסח ליפובסקי, הוצאת ליינמן.
• בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק
• שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה-1985.
• עשרים וארבע שעות בחיי אשה: תרגם א. כהן, הוצאת מסדה.
• הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה.
• אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964.
• אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס בתוספת מבוא של פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד-2004.
• במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו-1985.
• אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו-1986.
• ירמיהו: מחזה.

לקריאה נוספת

• גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג' תשס"ג-2003.
• מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
• מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
• לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגום מצרפתית של ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: סטפן צווייג

• שטפן צווייג, הדיוקן, דבר, 8 במאי 1936, פרק העוסק בזיגמונד פרויד מתוך הספר "ריפוי בדרך הרוח".
• מוות בפטרופוליס, דבר, 6 באפריל 1962, המשך
• אתר המוקדש לשטפן צווייג
• נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן: הקשר בין שפה, עלילה והשקפת עולם (עבודת מאסטר)
• עופר אדרת, "ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
• מיה סלע, ספר חדש של לורן סקסיק בוחן את אישיותו של סטפן צוויג ואת המניעים להתאבדותו, באתר הארץ, 18 במרץ 2011
• עילי ראונר, היא מצליחה להגות משפט: אתה אוהב אותי?, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
• אירי ריקין, "ימיו האחרונים של סטפן צווייג" מאת לורן סקסיק, 40 ספרים וכמוסת רעל, באתר הארץ, 25 במאי 2011