סטפנוס מביזנטיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סטפנוס מביזנטיוןלטינית: Stephanus Byzantinus, ביוונית: Στέφανος Βυζάντιος[1]), בן המאה ה־6 לספירה, היה מחברו של מילון גאוגרפי חשוב בשם "אתניקה" (Ἐθνικά). מן המילון עצמו שרדו פרגמנטים בודדים בלבד, אך קיים תקציר (אפיטומה) שלו שנכתב על ידי מחבר בשם הרמולאוס (Hermolaus), שאינו ידוע ממקור אחר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הביזנטית בימי סטפנוס מביזנטיון

איננו יודעים כמעט דבר על סטפנוס לבד מכך שהיה פילולוג (grammaticus) וחי בקונסטנטינופוליס אחרי תקופת שלטונם של ארקדיוס והונוריוס ולפני זאת של יוסטיניאנוס השני (בין 383 ל־685 לספירה). הרמולאוס מקדיש את האפיטומה שלו ליוסטיניאנוס; קיימת מחלוקת בשאלה אם הכוונה ליוסטיניאנוס הראשון או השני, אך ככל הנראה פעל סטפנוס בביזנטיון בראשית המאה ה־6 לספירה, בתקופת מלכות יוסטיניאנוס הראשון.

ה"אתניקה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בצורתה המקוצרת יש ל"אתניקה" חשיבות עצומה כמקור לידיעות בתחומי הגאוגרפיה, המיתולוגיה והדת של יוון העתיקה. כמעט כל ערך באפיטומה מביא כאסמכתא את שמו של סופר קדמון. מן הפרגמנטים ששרדו אנו למדים כי החיבור המקורי הכיל ציטוטים רבים מכתבי סופרים קדמונים בצד פרטים רבים נוספים – טופוגרפיים, היסטוריים, מיתולוגיים ואחרים. סטפנוס מצטט את ארטמידורוס, פוליביוס, אייליוס הרודיאנוס (אנ'), הרודוטוס, תוקידידס, קסנופון, סטראבון ואחרים.

הפרגמנטים העיקריים ששרדו מן החיבור המקורי השתמרו בשתי מסות שכתב הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס; פרק 23 במסה "על ניהול האימפריה" (De Administrando Imperio) מכיל את הערך "שתי האיבריות" (Ίβηρίαι δύο); פרק ii.10 במסה De thematibus כולל את הערך על סיציליה, ובו פסקה מחיבורו של המשורר אלקסיס (אנ') בן המאה ה־4 לפנה"ס על "שבעת האיים הגדולים ביותר". פרגמנט גדול נוסף, מן הערך Δύμη ועד סוף האות Δ מצוי באוסף כתבי היד "Le fonds Coislin" שקיבץ פייר סגי (Pierre Séguier).

המהדורה הסטנדרטית השלמה האחרונה הוצאה לאור על ידי אוגוסטוס מיינקה ב־1849, ומקובל להשתמש במספרי העמודים שלה לציון מראי מקומות של החיבור. המהדורה המודרנית הראשונה פורסמה על ידי בית הדפוס האלדיני ב־1502. מהדורה עדכנית וחדשה בגרמנית נכתבת על ידי מרגרטה בילרבק.[2]

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות ישנות:

  • Aldus Manutius (pr.), Στέφανος. Περὶ πόλεων (Peri poleōn) = Stephanus. De urbibus, Venice, 1502.
  • Guilielmus Xylander, Στέφανος. Περὶ πόλεων = Stephanus. De urbibus, Basel, 1568.
  • Thomas de Pinedo, Στέφανος. Περὶ πόλεων = Stephanus. De urbibus, Amsterdam, 1678. (עותק דומה ב־Google Books).
  • Claudius Salmasius (Claude Saumaise) and Abraham van Berkel 1688, Στεφάνου Βυζαντίου Ἐθνικὰ κατ' ἐπιτομήν = Stephani Byzantini Gentilia per epitomen, antehac Περὶ πόλεων De urbibus inscripta (Leiden)
  • Thomas de Pinedo, Stephanus de urbibus, Amsterdam, 1725
  • Karl Wilhelm Dindorf, Stephanus Byzantinus. Opera, 4 vols., Leipzig, 1825 (incorporating notes by L. Holsteinius, A. Berkelius, and T. de Pinedo).
  • Augustus Meineke, Stephani Byzantii ethnicorum quae supersunt, Berlin, 1849. (עותקים דומים בארכיון אינטרנט וב־Google Books).

המהדורה העדכנית ביותר כיום, ביוונית ובתרגום לגרמנית, היא:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smith, W., Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, vol. 3, s.v. "Stephanus" (2) of Byzantium.
  • Diller, Aubrey 1938, "The tradition of Stephanus Byzantius", Transactions of the American Philological Association 69: 333–48.
  • E.H. Bunbury, 1883, History of Ancient Geography (London), vol. i. 102, 135, 169; ii. 669–71.
  • Holstenius, L., 1684 (posth.), Lucae Holstenii Notae et castigationes postumae in Stephani Byzantii Ethnika, quae vulgo Peri poleōn inscribuntur (Leiden).
  • Niese, B., 1873, De Stephani Byzantii auctoribus (Kiel)
  • Geffcken, J., 1886, De Stephano Byzantio (Göttingen)
  • Whitehead, D. (ed.), 1994, From political architecture to Stephanus Byzantius : sources for the ancient Greek polis (Stuttgart).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההטעמה ביוונית נמצאת בהברה הראשונה.
  2. ^ Margarethe Billerbeck (ed.), Stephani Byzantii Ethnica: Recensuit Germanice vertit indicibus instruxit Margarethe Billerbeck, Walter de Gruyter, 2006–2017.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל