סטפס

נעלי סטפס

סטפס הוא ריקוד בו משתמשים בכפות הרגלים, בעקב ובכרית הרגל. רקדני הסטפס נועלים נעלי עור אליהן הוצמדו שתי חתיכות ברזל לעקב ולכרית, כאשר תפקידן להשמיע צליל נקישה בעת הריקוד. ריקוד הסטפס מורכב מרקיעות במקצבים שונים.

היסטוריה

מקור הריקוד באירלנד, שם היה ריקוד עממי שבמהלכו הרקדנים מניעים רק את חלק גופם התחתון. הסיבה לכך היא משום שעל-פי הנצרות אסור היה לרקוד וברגע שראו את הרקדנים רוקדים עם ידיים צמודות לגוף לא חשבו שהם רוקדים^{[דרוש מקור]}. מנהג זה נשאר עד היום. הסטפס האירי מורכב מקפיצות ודילוגים ונהוג לרקוד אותו בקבוצות.

בזמן הבצורת הגדולה שתקפה את אירלנד התחילה הגירה גדולה לאמריקה, שם הסטפס התפתח לסטפס אמריקאי המוכר לנו כיום. הסטפס האמריקאי מורכב מצעדים מסובכים בהרבה מהסטפס האירי ודרושה לו יותר מיומנות. בסטפס האמריקאי נעשה שימוש בידיים למחיאות כף וכו'. הסטפס האמריקאי מושפע מכמה סגנוני ריקוד ומוזיקה אחרים, לדוגמה: מיוזיקל, צ'ארלסטון ובמיוחד ג'אז.

יום הסטפס הבינלאומי חל בתאריך 25 במאי, שהוא יום הולדתו של ביל "בוג`נגלס" רובינסון - אבי הסטפס, המאחד בין הלבנים והשחורים בריקוד הסטפס באמריקה בתחילת המאה ה- 20.

בין רקדני הסטפס המובילים בעולם במאה ה-20 היו פרד אסטר, ג'ין קלי, דונלד אוקונור, גרגורי היינס וסמי דיוויס ג'וניור. הריקוד תועד גם בסרטים רבים, ביניהם: "שיר אשיר בגשם", "תזיזו ת'רגליים, "מועדון הכותנה", "אמריקאי בפריז" ו"רקדני הפלדה".

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.