סיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרניט – סלע סיאלי

בגאולוגיה, סיאל הוא חלקו העליון של קרום כדור הארץ שסלעיו עשירים בצורן ובאלומיניום. המונח הוא הלחם של Si – סמלו של הצורן, ו-Al – סמלו של האלומיניום. לעתים קרובות משמש סיאל להגדרה גאוכימית קרום יבשתי, המתאפיין בהרכב זה.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נטבע על ידי הגאולוג האנגלי אדוארד סואס בסוף המאה ה-19 במסגרת הגדרת המאפיינים לחלקי כדור הארץ השונים. הוא טבע מונחים גאוכימיים גם לחלקו התחתון של הקרום: סימה (Sima) – הלחם של צורן ומגנזיום (Ma), ולגלעין כדור הארץ: ניפה (Nife) – הלחם של ניקל (Ni) וברזל (Fe).

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפיפותו של הקרום הסיאלי (2,700–2,800 ק"ג למ"ק) נמוכה מזו של הסימה (2,800–3,300 ק"ג למ"ק), בעיקר בשל עושר באלומיניום ודלות במגנזיום. עם זאת, אין גבול מוחלט בין השניים, אלא מעבר הדרגתי מסלעים בצפיפות נמוכה לסלעים בצפיפות גבוהה ככל שמעמיקים.

ויקטור קונרד, סייסמולוג אוסטרי בן המאה ה-19, הגדיר תחום אי רציפות בעומקים של 15-20 ק"מ בקרום יבשתי על פי הבדלים במהירות מעבר גלים סייסמיים. לתחום זה, הנקרא על שמו – תחום אי הרציפות קונרד – קמה התנגדות החל משנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר גאולוגים עירערו על טבעו ועל קביעתו של קונרד. כמו כן, קיומם של אזורי התכה והיווצרות מאגמה בקרום היבשתי עשויים להסביר את ההבדלים במהירות הגלים הסייסמיים אותם תיעד קונראד. במקום תחום אי הרציפות קונרד נקבע בין השניים גבול שרירותי, בצפיפות של 2,800 ק"ג למ"ק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]