סיגד
| חגי ישראל ומועדיו: סיגד | |
|---|---|
 |
|
| שם: | סיגד |
| נחגג ב: | כ"ט בחשוון |
| סיבה: | ציווי מקראי. "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. ג וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם." [1] |
| סמלים: | תענית, מתן תורה, גאולה ומשיח |
| מתקשר ל: | יום הכיפורים, סוכות, ספירת העומר, שבועות |
סיגְד (געז: ሰግድ - "סגידה"), שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ - "תחינה") והנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ - "יום הקיבוץ"), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל בכ"ט בחודש תשואן (כ"ט בחשוון), 50 יום לאחר יום הכיפורים, ומהווה יום של צום, טהרה והתחדשות. זהו חג עלייה לרגל, שבמרכזו עומד טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך, אותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.
בישראל התקבל המנהג לחגוג את הסיגד בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. ב-2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.[2]
תוכן עניינים |
שם החג וזמנו [עריכה]
המהללה חל בערב ראש חודש שהוא גם צום המאליא החודשי.[3] בעבר מועד החג היה בכ"ט בכסלו ולאחר רפורמה שהתרחשה בלוח השנה של ביתא ישראל באמצע המאה ה-19 הוא הועבר לכ"ט בחשוון בספירת 50 יום מאסתסרי (יום הכיפורים).[4]
השם "מהללה" משמעותו תחינה או תחנון, והוא מייחדו מתפילות ימות הצום האחרים הנקראים 'סומא'.[5] השם העממי "סיגד", או סֶגדֶת, המתפרש כ"יום עבודת ה'", סגידה, שימש בעבר כאחד הכינויים ליום הכיפורים[6] וממנו ירש את השם. שם נוסף לחג הוא עמתה סו שמשמעותו, "יום הקיבוץ".[7]. שמות אלו מעידים כולם על אופי החג.
באתיופיה נדחה החג לא פעם בכמה ימים, אם כדי להבדילו מימי המהללה הנוצריים - צומות הנוצרים - ואם בשל חפיפתו את השבת; כאשר נפל ביום שישי היה מוקדם ליום חמישי, וכאשר נפל בשבת היה נדחה ליום ראשון.
קביעת החג [עריכה]
קיימות כמה מסורות לגבי זמן ונסיבות קביעת החג. על פי אחת המסורות, החג נקבע בזמן תקופתו של הקיסר האקסומי גברה מסקל עם סיום הלחימה בין האימפריה החבשית לממלכת סמין, בראשית המאה ה-6. מלחמות אלו, שהחלו סביב הכרזתו של הקיסר עזנה על האימפריה החבשית כעל מדינה נוצרית, בשנת 325, כללו את מלחמת האזרחים שפרצה בין המתנצרים לבין היהודים אשר התנגדו למגמת ההתנצרות וכונו בפי המשטר בשם "ביתא ישראל", ואת המלחמות העוקבות שהתנהלו בין הצדדים לאחר קום ממלכת סמין.[8] המלחמות הגיעו לקצן רק עם עליית גברה מסקל לכס הקיסרות, תקופה בה שררו יחסים טובים בין החבשים ליהודים שבראשם עמד המלך גדעון. לפי המסורת, סיום המלחמות הארוכות, שגרמו לסבל רב ולמספר רב של הרוגים בקרב היהודים, הביא את המלך גדעון לציין את יום סיום האיבה כיום מיוחד, ולכהנים עזריה וצדוק לקבעו כחג לדורות, שיהיה יום הודאה והודיה לאלוהים על הנסים שעשה לעדה, כמו גם יום חידוש הברית בין עם-ישראל לאלוהיו.[9]
לפי מסורת שנייה, נקבע החג על ידי כהנים ונזירים במאה ה-15, בתקופה של רדיפות קשות. מטרת החג לפי מסורת זו, הייתה 'לרכך את לב המלכים האתיופיים'.[10] מסורת אחרת טוענת כי החג נקבע במאה ה-15, כחלק ממאמציו של אבא צברה להרחיק את עדת ביתא ישראל מהשפעת הנוצרים.[11] האזכור הראשון לחג נמצא במקורות נוצריים מהמאה ה-15.[12][13]
המסורות כולן, למרות ההבדלים ביניהן, מדגישות כי החג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין עם ישראל ואלוהיו, בימי שיבת ציון, וכי מטרתו הייתה בראש ובראשונה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה בימים קשים של מלחמות, רדיפות והתבוללות,[14] כמו גם לשוב ולכבד את מעמד הר סיני וקבלת התורה.[15]
משמעות החג [עריכה]
החג משמש כבנין קומה נוספת על חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים. ביום זה מוסיפים לחשבון הנפש הפרטי את הפן הציבורי, ובהתקהלות המונים מכריזים על חידוש הברית עם האל ומתפללים על המשכיות האמונה ובוא הגאולה השלמה.
הרב שרון שלום מקהילת ביתא ישראל מציין חמש נקודות משמעותיות בחג:
- הזכרת מתן תורה וחיזוק הקשר של הציבור עם התורה.
- חידוש הברית עם ה' כפי שעשו העולים בימי עזרא.
- עידוד הקהילה לשמירה על הזהות היהודית והמצוות, למרות הקושי והבידוד מיתר העם.
- יום צום, חזרה בתשובה ותחינה לישועה משמים.
- יצירת אחדות בקהילה.
מהלך החג באתיופיה [עריכה]
באתיופיה נהוג היה להתחיל בהכנות לחג ימים רבים לפניו. תושבי כפרים נידחים היו מתקבצים לכפרים היהודים הגדולים ומתארחים אצל קרובי משפחתם או אצל תושבים מקומיים, כדי לקיים עצרת המונית. יום לפני החג היה נהוג להיטהר ולהכין את מלבושי החג. יום לפני החג, או מוקדם בבוקר החג, הכהנים, בסיוע מספר גברים, היו שוחטים כבשים ופרות שישמשו לתפילה ולשבירת הצום. בנוסף, נהגו הכהנים לאתר הר שיתאים לטקס ולוודא שהוא נקי וטהור מעצמים גדולים וקברים.[16] הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות, לשם הגברת הדמיון למעמד הר סיני ומתוך אמונה שמקום גבוה הוא טהור יותר וששורים בו שכינה וחסד.[17] אחרי איתור ההר המתאים הקימו הכהנים סביב פסגתו מעגל אבנים והכינו שולחן מיוחד למצהף קדוס. בערב החג היה נהוג להתפלל תפילות מיוחדות במסגיד, וביום החג, שהיה יום צום, נהגו אנשי הקהילה להשכים קום ולטבול בנהר וללבוש בגדי חג. לאחר מכן התאסף הקהל במסגיד. אז הכהנים היו מוציאים את ספר האורית מן ההיכל שבו שכן, כשהם מלווים בקריאות שמחה של החוגגים. אחר הוצאת הספר החלו החוגגים לצעוד לעבר ההר הנבחר, כשבראשם הכהנים והשמגלוץ', זקני העדה, הנושאים את האורית. אנשים בקהל היו נוהגים לא פעם לטפס כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש.[18]
בהגיעם לפסגת ההר היו הכהנים מוציאים את 'האורית' מהבד הקדוש שעטף אותו כשהקהל מלווה אותם בשירה. ברגע זה קיבל הטקס סבר חמור יותר. בפיסגת ההר, היה הכהן הגדול של היישוב נכנס למתחם המגודר - צעד סמלי הדומה לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש - ומתחיל בקריאת מקטעים מן המצהף קדוס אשר מספרים על התגלות האלוהים בהר סיני למשה רבנו - פרשת הסנה הבוער ומעמד הר סיני, על טקס ה"אֲמָנָה" - טקס חידוש הברית בין העם לאלוהיו בתקופת נחמיה, ואת פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, ופרקים נוספים ממלכים, ירמיהו, ישעיהו, דניאל ותהילים. הקריאה בפרקים נעשתה בשפת געז ותורגמה במקביל לשפת ההמון - אמהרית או טיגראינית. הקהל היה חוזר על המילים כשהוא פורס ידיו לעבר השמיים, מעשה המציין את קבלת חוקי התורה. כמו כן, בני הקהילה נהגו לשאת בחג תפילות רבות, רובם לסיום הגלות ולשיבה לירושלים.
בתום חלק זה של החג, היו בני הקהילה מתוודים על חטאיהם כשהם פורשים ידיהם כלפי מעלה וכורעים ומשתחווים. בסיום הטקס היו תוקעים בחצוצרות ומביעים את הרצון לחגוג בשנה הבאה בירושלים. לאחר מכן, היו יורדים מן ההר וצועדים חזרה אל הכפר בשירה וריקודים, ומתכנסים שוב במסגיד, שם נהגו הכהנים להכות בתוף ולרקוד ולשיר עם האורית.[19] בכפר היו מקיימים סעודת מצווה חגיגית לחתימת היום.
למרות שטקסי החג נערכו ביום אחד, נהוג היה לשמוח מספר ימים לאחריו. נזירי העדה לעומת זאת, נהגו בתום היום לפרוש לתקופת התבודדות.[20]
בישראל [עריכה]
גם בישראל ממשיכים בני הקהילה לחגוג את הסיגד, בעלייה לירושלים ובתפילה. טקסי הסיגד הראשונים בישראל נחוגו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20; העצרת המרכזית והתפילות נערכו במקומות שונים עד שהתקבעו בהר ציון, ועם סיומם מתקיימת תהלוכה לעבר כותל המערבי בליווי שירים ותפילות. בעקבות אי שביעות הרצון בקרב הכהנים מן המעבר בסמוך לכנסיות הרבות שבהר ציון הוחלט לנהל את טקס החג באזור טיילת גבריאל שרובר (טיילת ארמון הנציב), שם מתכנסים כיום בני העדה האתיופית. בשנים האחרונות החלו חניכי תנועת הנוער "בני עקיבא" לצעוד אחר ירידת הכהנים מן ההר אל הכותל המערבי, בתהלוכה המלווה בשירה ובריקודים. מתכונת החג בישראל שונה מזו שהייתה נהוגה באתיופיה, ולמעט התהלוכה המשותפת והתפילות, רבים מן המנהגים מצוינים באופן סמלי בלבד.
ב-30 ביוני 2008 אישרה הכנסת את חוק חג הסיגד, התשס"ח-2008, שהועלה על ידי חבר הכנסת אורי אריאל מן האיחוד הלאומי, בשיתוף חברי כנסת מש"ס, מרצ, העבודה והליכוד[21]. החוק קובע כי חג הסיגד יצויין על ידי המדינה בכ"ט בחשוון בעצרת מרכזית שתאורגן על ידי משרד המדע, התרבות והספורט ובפעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד על ידי שר החינוך. כמו כן נקבע בחוק כי יום הסיגד הוא יום בחירה. נוסח הצעת החוק התבסס על נוסח חוק יום ירושלים.[22] בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "אימוץ החג על ידי הכנסת ועל ידי מדינת ישראל יאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית".[23] עוד קובע החוק, כי בנפול יום כ"ט בחשוון על יום השבת, יוקדם החג ליום חמישי, כ"ז בחשוון.
לקריאה נוספת [עריכה]
- שושנה בן דור, הסיגד של ביתא ישראל, חג חידוש הברית, האוניברסיטה העברית, תשמ"ה
- אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק וראובן מס, תשל"ג
- Wolf Leslau, Falasha Anthology, Yale University Press, 1951
- Kay Kaufman Shelemay, "Seged, a Falasha Pilgdmage Festival", Musica Judaica, Vol. lII, 1, pp. 42-62.
- Jon G. Abbink,"Segd Celebration in Ethiopia and Israel: Continuity and Change of a Falasha Religious Holiday", Anthropos, Vol. 78, 1983, pp. 789-810
- Kay Kaufman Shelemay, Music, Ritual, and Falasha History, Michigan State University Press, 1986, ISBN 9780870132742
- Shoshana Ben-Dor, "The Sigd of Beta Isarel: Testimony To A Community In Transition" in Michael Ashkenazi and Alex Weingrod (Editors), Ethiopian Jews and Israel, Transaction Publishers, 1987, ISBN 9780887381331, p. 140 - 159
- James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: A History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania Press, 1992, ISBN 9780812231168
קישורים חיצוניים [עריכה]
- פרויקט שני בתים וגעגוע על חג הסיגד במוסף אתר בית אבי חי
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל ביתא ישראל | ||
- תפילות חג הסיגד באתר יד בן צבי
- סרטונים מחגיגות הסיגד
- חג הסיגד באתר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.
- עוז אלמוג, דוד פז, חגים ומועדים במגזר יוצאי אתיופיה, באתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
- סיגד - חגם של יהודי אתיופיה, באתר הכנסת
- אלי מנדלבאום, הסיגד - חג של כולם, באתר ynet, 4 בנובמבר 2010
- גרמאו מנגיסטו, עלו בהר, אל מקום מושבו של אלוה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2010
- אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו, הכמיהה לירושלים בקהילת יהודי אתיופיה, באתר מדרשת
- אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו, חידוש הברית בחג הסיגד, באתר מדרשת
- אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו, חג הסיגְד – בין יום הכיפורים לחג השבועות, באתר מדרשת
- ברוך גיאן, ברוך הבא: 'מרחוק ישתחוו לירושלים הקדושה' - חג הסיגד, בבלוג "עונג שבת", 25 בנובמבר 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ נחמיה, פרק א', פסוקים א'-ג'
- ^ חוק חג הסיגד, התשס"ח-2008, ס"ח 2164 מיום 9.7.2008
- ^ מאליא היא מילה באגאו ופירושה "האמצעים אשר עוזרים לשמור" ראו Leslsu, Anthology, p. xxxiii
- ^ הרפורמה בלוח השנה מיוחסת לנזיר אבא וואדג'ה ראו Quirin, p. 156
- ^ שלמיי 1989, עמוד 102
- ^ אהרן זאב אשכולי, "ההלכה והמנהג בין יהודי חבש (הפלשים) לאור ההלכה הרבנית והקראית", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 132
- ^ Kay Kaufman Shelemay ,Music, Ritual, and Falasha History, p. 49
- ^ מלחמת האזרחים גרמה להגירת היהודים מאקסום דרומה, אל עבר הרי סמין ואגם טאנה, אזור בו הקימו, תחת הנהגתו של פינחס, ממלכה עצמאית.
- ^ שושנה בן דור 1985, עמוד 141
- ^ שם, עמוד 141.
- ^ Michael Ashkenazi & Alex Weingrod, Ethiopian Jews and Israel, p. 141 – 142
- ^ Quirin, Evolution, p. 149
- ^ סטיבן קפלן, "לתולדות ביתא ישראל (הפאלאשים)", פעמים 15, תשמ"ג 1983, עמ' 116
- ^ שושנה בן-דור 1985, עמוד 142
- ^ שלמיי 1989, עמוד 65
- ^ שלמיי 1989, עמוד 50
- ^ שלמיי 1989, עמוד 40
- ^ שלמיי 1989, עמוד 50
- ^ שלמיי 1989, עמוד 50
- ^ שלמיי 1989, עמוד 49
- ^ אושר בכנסת: חג הסיגד יצוין במערכת החינוך, 1 ביולי 2008, ynet
- ^ הכנסת השבע עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 401 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ב באדר ב' התשס"ח (19 במרץ 2008)
- ^ הצעת חוק חג הסיגד, התשס"ח-2008
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים ומועדים |
ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • הושענא רבא • שמיני עצרת • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים |
 |
| ימים מיוחדים |
שבת • יום כיפור קטן • ראש חודש • עשרת ימי תשובה (גם: בין כסה לעשור) • פורים קטן • ספירת העומר • ימי בין המצרים • חודש אלול |
|
| תעניות ציבור |
צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב |
|
| שבתות מיוחדות |
שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו |
|
| ימים מיוחדים שנקבעו
לאחר הקמת המדינה |
יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה • יום העצמאות • יום ירושלים |
|
| ימים ממלכתיים
להנצחת אישים |
יום הזיכרון לרחבעם זאבי • יום הזיכרון ליצחק רבין • יום הזיכרון לדוד בן-גוריון • יום הרצל • יום זאב ז'בוטינסקי |
|
| חגי עדות |
סיגד • י"ט כסלו • מימונה • סהרנה • יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל • פורים שני |
|
|
|
||
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
