סיגט
|
||||||||||||||||||||||
סיגט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget) היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. המילה "סיגט" משמעותה המקורית היא אי. העיר ממוקמת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט בשליטה אוסטרו הונגרית ועברה לשליטת רומנית. בשנת 1940 שוב הועברה לשליטת הונגריה ולאחר מלחמת העולם השנייה חזרה בשנית לשליטת רומניה.
[עריכה] תולדות היהודים בעיר
יהודים התגוררו במחוז טרנסילבניה מאז שנת 1571, אך לסיגט הם הגיעו רק במאה ה-18 ורובם היו חרדים. התפתחותם הייתה מהירה יחסית ומשנת 1728 עד שנת 1807 הפכה העיר מכמעט ריקה מיהודים לעיר בה 11% מהאוכלוסייה הם יהודים. חלוקת פולין בשנת 1772 עודדה הגירה של יהודים לעיר מגליציה. ובשנת 1807 נבנה בה בית הכנסת הראשון. עד שנת 1930 היוו היהודים 38% מכלל תושבי העיר.
הרב יהודה כהנא, מחבר הספר קונטרס הספיקות (אחיו של אריה לייב הלר, מחבר ספר "קצות החושן") כיהן כרב העיר עד פטירתו ב-1819. רבנים ידועים אחרים שכיהנו ברבנות בעיר היו: רבי שלמה יהודה טבק (מחבר ספרי ערך ש"י, ושו"ת תשורת ש"י – נפטר י"א בטבת, ה'תרס"ח[1]) ואדמורי"ם מחסידויות ספינקא וקרעטשניף. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד השואה כיהנו האדמו"רים מבני משפחת טייטלבוים כרבני העיר וכאדמו"רים בה.
בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובשנת 1941 נשלחו כאלף מהם, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית, לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים שבוצעו בין 16 – 22 במאי 1944.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלי ויזל, בין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- העיר שבלב, סיגט היהודית, הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, תל אביב, 2003
[עריכה] קישורים חיצוניים
- א) סיגעט ופלך מאראמארוש (ג' פרקים); ב) מאטרסדורף ולקורות שבע קהילות מאת יקותיאל יהודה גרינוואלד, ניו יורק, תשי"ב.
- רשימות של יהודים מסיגט
- A Short History Of The Jewish Community - אתר משפחתי של Vivian Kahn, Oakland, CA
- ישראל חבר ומנדי כץ, מסע היסטורי: סאטמר חוזרת לסיגעט, באתר בחדרי חרדים, 1 בפברואר 2011
- ביה"ח בסיגוט-רומניה
