סידני גודולפין, רוזן גודולפין הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סידני גודולפין (גודפרי קנלר; לפני 1723)
מרגרט בלאג (מתיו דיקסון; 1673)

סידני גודולפין, רוזן גודולפין הראשון (אנגלית: Sidney Godolphin, 1st Earl of Godolphin‏; 1645 בקירוב - 15 בספטמבר 1712) היה פוליטיקאי בריטי בשלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18.

גודולפין נולד לאחת המשפחות הוותיקות ביותר בקורנוול באותה תקופה. לאחר הרסטורציה באנגליה הוא הוזמן לחצר המלוכה של המלך צ'ארלס השני, הפך לאחד ממקורביו והתמנה לחבר בית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה הלסטון שבקורנוול. גודולפין כמעט ולא נאם בבית הנבחרים, וגם כשעשה זאת הוא דיבר בקיצור רב. למרות זאת הוא זכה למוניטין של מומחה בתחום הכלכלה. במרץ 1679 הוא הושבע לחבר במועצה המלכותית. בספטמבר שלאחר מכן הוא קודם ביחד עם ויקונט הייד והרוזן מסנדרלנד לתפקידים בכירים יותר במשרד האוצר.

ב-16 במאי 1675 נישא למרגרט בלאג, בתו של תומאס בלאג שהיה מתומכיו של צ'ארלס הראשון במלחמת האזרחים האנגלית. חייה של מרגרט גודולפין תועדו בספר "The Life of Mrs Godolphin", שנכתב על ידי הסופר ג'ון אוולין.

למרות שתמך בחוק ההדחה של 1680 הוא המשיך לכהן במשרד גם לאחר פיטוריו של סנדרלנד, ובספטמבר 1684 הוענק לו התואר ברון גודולפין מריאלטון, והוא החליף את רוצ'סטר (לשעבר הוויקונט הייד) בתפקיד הלורד הראשון של האוצר. לאחר הכתרת ג'יימס השני הוא מונה למנהל משק הבית של המלכה מרי ממודנה, וביחד עם רוצ'סטר וסנדרלנד זכה ליחס מועדף מהמלך.

ב-1687 הוא מונה לנציב האוצר. גודולפין היה אחד ממועצת החמישה שמינה המלך ג'יימס על מנת לייצגו בלונדון, כיוון שהוא נסע להצטרף לצבא בעקבות הגעתו לאנגליה של ויליאם מאוראנז'. ביחד עם מרקיז האליפקס ורוזן נוטינגהאם הוא מונה לאחד מאחראי המשא ומתן עם הנסיך. לאחר עלייתו של ויליאם לשלטון הוא קיבל את המקום השלישי בחשיבותו בחבר המנהלים של האוצר, כך נותר בעל השפעה בתחום הכלכלה. הוא פרש מתפקידו במרץ 1690, אך בנובמבר שלאחר מכן נקרא לשוב לשירות המלך והתמנה לתפקיד הלורד הראשון.

בתקופה שבה החזיק במשרה זו, ביחד עם הדוכס הראשון ממרלבורו שהתכתב בסודיות עם ג'יימס השני, הוא ככל הנראה חשף בפני המודיעין של ג'יימס את הכוונה לפלוש לברסט שבצרפת. גודולפין היה לא רק טורי בגלל משפחתו, וככל הנראה היה לו עניין רומנטי באשתו של ג'יימס השני. לאחר וידויו של סר ג'ון פנוויק ב-1696 אודות הניסיון להתנקש בוויליאם השלישי, החליט גודולפין להתפטר בגלל החשד שדבק בו; ב-1700 חזרו הטורים לעמדת כוח. גודולפין מונה פעם נוספת ללורד של האוצר, והחזיק במשרה זו במשך שנה. למרות שלא היה ממקורביה של המלכה אן הוא מונה לאחר עלייתה לשלטון לתפקיד הלורד אשר על האוצר, בעקבות המלצה של ידידו הטוב מרלבורו. ב-1704 הוענק לו תואר אביר במסדר הבירית, ב-1705 מונה ללורד לוטננט של קורנוול, ובדצמבר 1706 נוצרו עבורו התארים ויקונט ריאלטון ורוזן גודולפין.

למרות שהיה טורי הוא נטל חלק פעיל ביחד עם מרלבורו בפעולות שהובילו לעלייתם של הוויגים. השפעתם של מרלבורו ואשתו שרה על אן התעמעמה בהדרגה על ידי אביגייל מאשם ורוברט הארלי, וגורלם של המרלבורואים וגודולפין היה אחיד. מעמדם של השניים זכה להערכה כה רבה בקרב האומה אנגלית עד כדי כך שהם יכלו להרשות לעצם להתייחס בשוויון נפש לאובדן תמיכתה של המלכה, וגם ב-1708 לתכנן את הדחתו של הארלי מתפקידיו; אולם, לאחר תגובת הטורים שהגיעה בעקבות הדחתו של הנרי סאצ'וורל, שהאשים את גודולפין שהוא כמו השועל במחזהו של בן ג'ונסון, ניצלה המלכה את ההזדמנות שנפלה לידיה להיפטר ממרלבורו באמצעות הדחתו של גודולפין מתפקיד הלורד אשר על האוצר ב-7 באוגוסט 1710.

גודולפין זכה למעמדו הרם ולחיבתם של השליטים השונים בגלל כישוריו הכלכליים. הוא זכה לתמיכת הדוכס ממרלבורו, שהכיר בכך שלצורך המשך מלחמות החוץ של אנגליה דרושות יכולותיו של גודולפין. הוא נחשב לאדם ישר שלא ניצל את מעמדתו לצורך צבירת הון אישי, ולמרות חיבתו למנעמי החיים לא התגורר בבית הבנוי בסגנון ראוותני. לאחר מותו הוערך שווי האחוזה שלו בכ-12,000 לירות שטרלינג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]