סיוט ברחוב אלם 2: נקמתו של פרדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיוט ברחוב אלם 2: נקמדתו של פרדי
Nightmare2.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: A Nightmare on Elm Street 2: Freddy's Revenge
בימוי: ג'ק שולדר
הפקה: רוברט שיין
תסריט: דיוויד צ'סקין
עריכה: בוב בראדי
ארלין גרסון
שחקנים ראשיים: מארק פאטון
קים מאיירס
רוברט ראסלר
קלו גולאגר
הופ לאנג
רוברט אנגלונד
מוזיקה: כריסטופר יאנג
צילום: ג'קוז הייטקין
חברת הפצה: New Line Cinema
מדינה: Flag of the United States.svg ארצות הברית
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 1 בנובמבר 1985
משך הקרנה: 89 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $3,000,000
הכנסות: $30,000,000
פרסים: מועמד לפרס סטורן
סרט קודם בסדרה: סיוט ברחוב אלם
הסרט הבא בסדרה: סיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומות
דף הסרט ב-IMDb

סיוט ברחוב אלם 2: נקמתו של פרדי (במקור: A Nightmare on Elm Street 2: Freddy's Revenge) הוא סרט אימה אמריקאי משנת 1985, בבימויו של ג'ק שולדר ועל פי תסריט של דיוויד צ'סקין. סרט זה הוא השני בסדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם".

בסרט מככבים מארק פאטון, קים מאיירס, רוברט ראסלר, קלו גולאגר, הופ לאנג ורוברט אנגלונד כפרדי קרוגר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בחלוף חמש שנים מאירועי הסרט הראשון, בהם פרדי קרוגר (רוברט אנגלונד) הובס לכאורה. משפחה חדשה, משפחת וולש, עוברת לגור בספרינגווד, רח' אלם 1428, הבית שבו התגוררה בעבר ננסי תומפסון. הבן, ג'סי וולש (מארק פאטון), בן ה-17, עובר לגור בחדרה הישן של ננסי. בסופו של דבר, הוא מתחיל לחוות סיוטים אודות קרוגר, הדורש כי ג'סי יהרוג בשבילו, תוך שימוש בגופו של ג'סי כגוף פונדקאי על מנת לחזור לחיים בעולם האמיתי.

חברתו של ג'סי, ליסה וובר (קים מאיירס), מוצאת בארון קיר שבחדרו של ג'סי יומן אישי ישן, אשר היה שייך לננסי, בו היא תיעדה את סיוטיה ואת מפגשיה עם פרדי. תוך כדי קריאה ביומן, ג'סי מתחוור לגלות כי הוא עצמו חווה סיוטים דומים. כשהוא בפאניקה הוא פונה להוריו – קן ושריל (קלו גולאגר והופ לאנג) לעזרה, אולם פורץ ביניהם ויכוח וג'סי עוזב את הבית בהפגנתיות.

מאוחר יותר, ג'סי מוצא את עצמו צועד ברחובות העיר, בשעת לילה מאוחרת, ונכנס לבר שבו הוא נתקל בשניידר (מרשל בל), המאמן שלו. שניידר לוקח אותו בחזרה אל בית-הספר וכעונש - שולח אותו לרוץ הקפות באולם הספורט. שניידר שולח את ג'סי להתקלח, בעוד שהוא חוזר למשרדו. בעוד הוא יושב במשרדו, המדפים מתחילים להתעורר לחיים וכדורים שונים ורבים, כמו גם ציוד ספורט נוסף, מושלך לעברו של שניידר, בעוצמה רבה. לבסוף שני חבלי קפיצה תופסים את שניידר בפרקי הידיים שלו, וגוררים אותו אל תוך המקלחת. המקלחת מתמלאת באדים ועל רקע זה נראית צללית של פרדי. שניידר נהרג כאשר ארבעה חתכים, שנוצרו מהכפפה של פרדי, משספים את גבו. כאשר אדי המים מתפזרים, ג'סי נחרד לגלות כי הוא זה עם הכפפה על ידו, והוא צורח.

ליסה מצליחה לחשוף מידע אודות קרוגר, הכולל את המיקום של תחנת הכוח הנטושה שבה הוא נהג לעבוד, ואשר אליה הוא נהג להביא את קורבנותיו. בינתיים, פרדי מבקר את אחותו הצעירה של ג'סי, אנג'לה (קריסטי קלארק), אבל כאשר היא מתעוררת, מסתבר כי בעצם זהו ג'סי שעומד שם, עם כפפה על היד שלו. ג'סי נמלט מהמשטרה ומגיע למסיבת בריכה בחצר ביתה של ליסה, אך מהר מאוד הוא בורח משם ומגיע לבית חברו לכיתה רון גריידי (רוברט ראסלר), אותו הוא מגייס לעזרה, על מנת שישמור עליו בזמן שהוא ישן. אולם מיד לאחר שג'סי נרדם - גריידי מכבה את האורות ונרדם אף הוא. כאשר גריידי ישן, ג'סי מתעורר ומתחיל לצרוח מכאב - קרוגר יוצא מתוך גופו וג'סי לא יכול לעצור אותו. קרוגר משפד את גרייסי כנגד דלת חדר השינו שלו, חותך את פניו ואת גופו, ולבסוף - הורג אותו באכזריות. לאחר שגריידי מושלך מת לרצפה, קרוגר מביט במראה שמולו ומסתבר כי זה היה ג'סי, עם השתקפותו של קרוגר המחזירה לו מבט מתוך המראה.

ג'סי רץ בחזרה לביתה של ליסה, אך פרדי משתלט על גופו, והוא תוקף את ליסה. ליסה מצליחה להדוף את פרדי, אשר יוצא מתוך הבית אל עבר בריכת השחייה - שם מתקיימת המסיבה. כמה אורחים מנסים לעצור את פרדי, אבל הם נהרגים מיד. פרדי מצליח לדחוק את כל האורחים לפינה אחת. אדי וובר (טום מק'פיידן), אביה של ליסה, מנסה לירות בפרדי, אולם ליסה מצילה אותו מפגיעה, שכן היא חוששת כי ג'סי ימות. מיד לאחר מכן - פרדי נעלם אל תוך כדור אש גדול.

ליסה רצה אל תחנת הכוח הישנה, ​​מתוך מחשבה שאולי היא תוכל להציל את ג'סי שם. היא מוצאת שם את פרדי, פונה אליו כאל ג'סי, ואומרת לו שהיא אוהבת אותו ושהוא יכול להילחם מבפנים. היא מסירה את הכובע של פרדי ומנשקת אותו. פרדי מתחיל לאבד שליטה. תחנת הכוח מתחילה לעלות באש, ונשרפת עד היסוד, כמו גם פרדי. לאחר שהוא מת - השריפה בתחנת הכוח נכבית באופן פתאומי. ליסה מבחינה בגופתו החרוכה של פרדי, שהיא מתחילה לנוע. מתוך האפר של פרדי יוצא ג'סי, כשהוא בריא ושלם.

בבוקר שלמחרת, ג'סי חוזר אל בית הספר - הוא עולה על אוטובוס בית-הספר, וחש הקלה כי הכל נגמר. כאשר האוטובוס מתחיל לנסוע מהר מדי, ג'סי נבהל וקופץ במקומו, רק כדי לגלות שאין שום דבר רע, ושהאוטובוס מגיע ועוצר בתחנות כרגיל. כאשר הוא וליסה מתיישבים בנוח על הכיסאות, כפפת הלהבים של פרדי פורצת לפתע מתוך החזה של חברתם קארי (סידני וולש), אשר גוססת בעוד ג'סי וליסה צורחים באימה, האוטובוס מגביר מהירות ויורד מהכביש הראשי אל תוך שטחים פתוחים ואינסופיים. ברקע נשמע צחוקו המרושע של פרדי.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות גורל הדמות
מארק פאטון ג'סי וולש כוכב הסרט גורלו נשאר לא יודע
קים מאיירס ליסה וובר חברתו של ג'סי גורלה נשאר לא יודע
רוברט ראסלר רון גריידי חברו הטוב של ג'סי נרצח בחדר השינה שלו על ידי פרדי
קלו גולאגר קן וולש אביו של ג'סי
הופ לאנג שריל וולש אימו של ג'סי
קריסטי קלארק אנג'לה וולש אחותו של ג'סי
מרשל בל שניידר המאמן נרצח בחדר המלתחות של בית הספר על ידי פרדי
טום מק'פיידן אדי וובר אביה של ליסה
מלינדה א. פי גב' וובר אימה של ליסה
סידני וולש קרי חברתה של ליסה נרצחה באוטובוס על ידי פרדי
רוברט אנגלונד פרדי קרוגר יופיע שוב בסיוט ברחוב אלם 3: לוחמי החלומות

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצר הסרט המקורי "סיוט ברחוב אלם", וס קרייבן, סירב לעבוד על סרט ההמשך כי לא התכוון ולא חפץ בהפיכתו של "סיוט ברחוב אלם" לסדרת סרטים (ואפילו רצה שלסרט הראשון יהיה סוף טוב), וגם כי הסרט שינה את הנחת היסוד של הסרט הראשון – שפרדי יכול לתקוף ולהרוג אנשים רק בתוך החלומות שלהם, ולא כאשר הם ערים. כמו כן, קרייבן אמר שהוא לא אהב את הרעיון שפרדי מתחמן את גיבור הסרט לבצע מעשי רצח.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לאקרנים ברחבי ארצות הברית ב-614 אולמות קולנוע בלבד, והכניס 3.3 מיליון דולר במהלך סוף השבוע הראשון מאז צאתו. בארצות הברית בלבד הסרט הכניס 30 מיליון דולר[1], מה שהופך אותו להצלחה מסחרית, לאור העובדה שהסרט הופק בתקציב של 3 מיליון דולר בלבד[2].

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל ביקורות שליליות באופן כללי וציון 42% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 24 ביקורות‏[3].

מועמדויות וזכיות בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה תוצאה
1986 פרס סטורן סרט האימה הטוב ביותר מועמדות

סאבטקסט הומוארוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קרובות, פרשנות של הסרט מתייחסת להומוארוטיקה החבויה בסרט. יש הטוענים כי קיים סאבטקסט בסרט אודות הזהות ההומוסקסואלית המודחקת לכאורה של ג'סי (אשר מעולם לא הובהרה בסרט), זאת תוך ציון מספר דוגמאות בולטות בהן: המפגש של ג'סי עם המאמן בבר המיועד להומואים לובשי בגדי עור העוסקים ב-BDSM, וכן המנוסה שלו מבית חברתו (שמנסה להתמזמז איתו) אל חדר השינה של חברו[4][5]. דוגמאות נוספות כוללות את: השלט "אין כניסה לבנות" על דלת חדר השינה של ג'סי; היותו של ג'סי עירום חלקית במשך רוב הסרט; רצונו של ג'סי לישון ביחד עם רון (כאשר רון עצמו כמעט עירום לגמרי); קטטה בין ג'סי לבין רון על מגרש הבייסבול; ריקוד מוזר שג'סי רוקד בחדרו, שכולל נענוע של הישבן; צרחות נשיות רבות, שגס'י צורח במהלך הסרט; "קפיצת ניצחון" של ג'סי, לקראת סופו של הסרט.

בראיון שהעניק בפברואר 2010 למגזין הבריטי-להט"בי Attitude, נשאל רוברט אנגלונד אם הוא היה מודע לקאמפיות של רחוב אלם - המשיכה של הציבור הלהט"בי לסדרת הסרטים. אנגלונד השיב: "הסרט השני נועד, כמובן, לעסוק בנושאים ביסקסואלים. זה היה בשנות השמונים המוקדמות, לפני פרנוית האיידס. ההיאבקות של ג'סי אם לצאת או לא והתשוקות המיניות שלו באו לידי ביטוי באמצעות פרדי. החבר שלו הוא מושא המשיכה שלו. כל זה - קיים בסרט. עשינו זאת בעדינות, אבל הליהוק של מארק פאטון היה מכוון גם כן, כי מארק כבר יצא מהארון ואף השתתף ב"חזור הביתה, ג'ימי דין"[6]".

במאמר שנכתב על ידי ברנט הארטינגר עבור אתר האינטרנט AfterElton.com, נכתב כי "שאלה שעולה תכופות לדיון בחוגים הגאים של תרבות הפופ היא זו: עד כמה בדיוק גאה הסרט משנת 1985 "סיוט ברחוב אלם 2: נקמתו של פרדי" (סרט ההמשך לסרט רחוב אלם הראשון)? הדימויים שבסרט גורמים לו להיראות הומואי ללא כל ספק - אבל יוצרי הסרט הכחישו לכל אורך הדרך כי לא זו הייתה כוונתם". במהלך קטע ראיון שהעניק לסרט התיעודי "לעולם לא תירדם שוב: מורשת רחוב אלם", הודה התסריטאי דיוויד צ'סקין כי נושאים הומוסקסואליים נכתבו בכוונת תחילה לתוך התסריט. יתר אנשי הצוות והשחקנים ציינו כי הם לא ידעו על כל הנושאים האלה בזמן שהם עשו את הסרט, אבל סדרה של החלטות יצירתיות מצד הבמאי ג'ק שולדר הביאה, ללא כוונה, אל הנושאים של צ'סקין אל החזית. בראיון שהעניק הצהיר שולדר כי "פשוט לא הייתה לי מודעות עצמית כדי להבין כי משהו מכל זה עלול להתפרש הומו", ואילו מארק פאטון - שחקן הומוסקסואל שכיום הינו מחוץ לארון - הצהיר כי "אני לא חושב שהדמות של ג'סי נכתבה במקור כדמות של נער הומוסקסואל. אני חושב שזה משהו שקרה באקראיות עם הזמן[7]".

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה לקח את דמותו של פרדי קרוגר לכיוון כה שונה מזה שהוצג בסרט הקודם, כך שהחל מהסרט הבא - אף אחת מעלילות סרטי ההמשך בסדרה איננה מתייחסת לאירועים שהוצגו בסרט זה. למעט איזכור קצר בסרט השביעי (עיתונאי שמציין כי לסרט "סיוט ברחוב אלם" היו חמישה סרטי המשך), הסדרה כולה, כמכלול, מתעלמת במידה רבה מהאירועים ומהדמויות שבסרט זה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Nightmare on Elm Street 2: Freddy's Revenge. Box Office Mojo. Internet Movie Database. אוחזר ב־August 1, 2011.
  2. ^ A Nightmare On Elm Street Part 2: Freddy's Revenge. The Numbers. Nash Information Services. אוחזר ב־August 1, 2011.
  3. ^ "A Nightmare on Elm Street 2: Freddy's Revenge‎", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  4. ^ Review
  5. ^ X-Entertainment: Movie Review: Nightmare On Elm Street Part II –Freddy's Revenge!
  6. ^ Matthew Todd (February 2, 2010). Hollywood Monster. Attitude. אוחזר ב־April 19, 2011.
  7. ^ Hartinger, Brent (May 18, 2010). New Documentary, "Never Sleep Again," Answers Age-Old Question: Was "Nightmare on Elm Street 2" Gay?. After Elton. אוחסן מהמקור ב־21 May 2010. אוחזר ב־May 17, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]