סייד קשוע

סייד קשוע (בערבית: سيد قشوع; נולד בשנת 1975) הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר ופובליציסט ערבי ישראלי. בעל הטור הסאטירי "חבית הסירוב" במוסף "הארץ", ובעבר בעיתון "העיר". חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005 ופרס קוגל לספרות בשנת 2011. ספריו, "ערבים רוקדים", "ויהי בוקר" ו"גוף שני יחיד", הם רבי-מכר שתורגמו למספר שפות.

ביוגרפיה

קשוע נולד בטירה שבמשולש לחלימה (מורה) ודרוויש. אביו, דרוויש קשוע שהיה חבר במצפן, נעצר במרץ 1969 בירושלים בחשד שלקח חלק בפיגוע בקפיטריה של האוניברסיטה העברית שבו נפצעו 28 עובדים וסטודנטים. דרוויש נחשד בכך שידע על כוונת המחבלים אך לא מנע את הפיגוע. דרוויש לא הועמד לדין, אך ישב שנתיים במעצר מנהלי.‏

בגיל 15 התקבל קשוע לבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים, באותה תקופה למדו בבית הספר תלמידים ערבים בודדים בלבד (גיבור הספר החצי אוטוביוגרפי, "ערבים רוקדים", מספר כי בעת לימודיו נתקל לעתים ביחס גזעני מצד חבריו ללימודים). בתום לימודיו התיכוניים פנה קשוע ללימודים אקדמיים בסוציולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שם הכיר את רעייתו לעתיד. לאחר שסיים את לימודיו התקבל ככתב לעיתון "כל העיר". תחילה כתב קשוע כתבות מגזין ואחר כך הפך גם למבקר טלוויזיה ולבעל טור אישי בעל אופי סאטירי.

הביקוש של העיתונות הישראלית לכתבים ערבים ישראלים גבר בעקבות האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000, ובמקביל להופעותיו התכופות בטלוויזיה, קיבל קשוע הצעות עבודה רבות מהעיתונים הארציים, בין היתר הצעה לטור קבוע במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. קשוע נענה להצעה זו ואף התפטר מעבודתו ב"כל העיר", אך זמן קצר טרם כניסתו לתפקיד בוטל החוזה. באותה שנה הוצעה לו עבודה במקומון "העיר" וטור פרי עטו בשם "החבית העממית" התפרסם גם ב"כל העיר". בתחילת 2003 פוטר בעקבות קיצוצים.

בשנת 2002 יצא ספר הביכורים שלו, "ערבים רוקדים", שהפך לרב-מכר ותורגם לשש שפות. במרץ 2003 עברו קשוע ומשפחתו לטירה; את ההכנות למעבר תיאר קשוע בטורו "החבית העממית" ב"עכבר העיר". בשנת 2004 ראה אור ספרו השני, "ויהי בוקר", שתורגם לגרמנית, צרפתית ואיטלקית. בשנת 2010 פורסם ספרו השלישי, גוף שני יחיד. על ספר זה הוענק לקשוע פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי לשנת 2011. "ספרו של קשוע מציע מבט סטירי מרתק על הישראליות ובמיוחד על התודעה הערבית-ישראלית, נושא שלא זכה כמעט לייצוג בספרות העברית", כתבו חברי ועדת הפרס מיכאל גלוזמן, גבריאל צורן ואבידב ליפסקר.

קשוע כתב את תסריט סדרת הדרמה הקומית "עבודה ערבית", אשר שודרה לראשונה ב-24 בנובמבר 2007 בערוץ השני. הסדרה עוסקת בצורה הומוריסטית, אך נוקבת, ביחסי ערבים-יהודים בישראל, מבוססת בחלקה על טוריו של קשוע בעיתון הארץ, ומזכירה במעט את הביוגרפיה של קשוע עצמו.

באוגוסט 2003 עבר קשוע להתגורר בבית צפאפא שבירושלים וב-2008 עברה המשפחה לשכונת רמת דניה בעיר. קשוע נשוי לנג'את ואב לבת ולשני בנים.

ביקורת

לצד השבחים הרבים להם זוכה קשוע, כתיבתו הביקורתית כלפי שני המגזרים, היהודי והערבי, מציבה אותו תחת ביקורת כבדה משני הצדדים. במגזר היהודי הציוני יש הרואים בקשוע שמאלני רדיקלי, ואת כתיבתו כבעלת אופי אנטי ציוני. באחד מטוריו פרסם קשוע כי כאשר הוא שומע את ההמנון הוא הולך לשירותים וקיבל ביקורות רבות וגינויים על אמירה זו.

במגזר הערבי, לעומת זאת, מבקרים את קשוע על כך שהוא כותב בעברית בלבד ובעיתונים ישראליים, וטוענים כי הוא מביע עמדות פרו ישראליות ומביע בוז גלוי לערבים ולתרבותם. בראיון סיפר קשוע כי בעבר הוא הושווה לשר אביגדור ליברמן, נאמר עליו כי הוא משתמש ב"טרמינולוגיה ציונית" ובטירה אף הופצו שמועות כי התגייר. לפי דעתו, המגזר הערבי אינו רגיל לציניות ואינו יודע לקבל ביקורת.

בראשית מבצע עופרת יצוקה פרסם קשוע מאמר סאטירי בשם "יצוקה. בטח יצוקה" שבו התחזה לאיש ימין קיצוני במטרה להלעיגו, וכתב בין היתר כי:

	אין אפס, חייבים להמשיך עד הסוף, עד שילמדו שאיתנו לא באים בכוח. או שהם נכנעים ובאים לנשק את רגלינו שנעזוב אותם במנוחה או שממשיכים להנחית עליהם מכות מהשמיים שלא יידעו מאיפה זה בא להם בכלל.
– סייד קשוע, יצוקה. בטח יצוקה, באתר הארץ, 02/01/09

ברם, המאמר תורגם לערבית והופץ בעיר הולדתו, טירה, שם הובן כפשוטו כמתקפה נגד הערבים. כפי שסיפר בטור:

	התברר שבטירה הופץ כרוז שנושא את הכותרת "כלב ציוני מטירה" ומאשים אותי בשיתוף פעולה עם האויב הציוני, תוך שהוא מתאר אותי כאדון החזירים היהודים, מתיר את דמי וקורא לבני משפחתי המכובדים לצאת בפומבי ולהקיא אותי מקרבם. הכרוז, שנחתם על ידי הגורם האלמוני "חופשי הכפר", בא בעקבות דרשה שנשא אחד האימאמים במסגדי טירה, ובה הוכרזתי באופן רשמי כמי שיצא מדת האסלאם ומהאומה הערבית.
– סייד קשוע, גלות ברחוב הראשי, באתר הארץ, 23/01/09

ספריו

• ערבים רוקדים, 2002, הוצאת מודן.
• ויהי בוקר, 2004, הוצאת כתר.
• גוף שני יחיד, 2010, הוצאת כתר.

קישורים חיצוניים

• סייד קשוע ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• סייד קשוע בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
• סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הטור של סייד קשוע, הארץ
• הצצה אל ספרו החדש של סייד קשוע, "גוף שני יחיד", באתר הארץ, 28/05/10
• איימן סיכסק, "גוף שני יחיד" מאת סייד קשוע, שביל הבריחה, באתר הארץ, 02/06/10
• נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 6.1.2004
• רותה קופפר, גם בוגד, גם כותב גרוע, באתר הארץ, 12.2.2008
• שירי לב-ארי, סייד קשוע בין המועמדים לפרס הספרותי הבינלאומי IMPAC, באתר הארץ
• אני חוזר הביתה, באתר הארץ, 13.4.2003
• הסרט "סייד קשוע פחדן מילדות"
• אריק גלסנר, סכסוך שכנים: על "גוף שני יחיד" של סייד קשוע, באתר nrg מעריב, 13 ביוני 2010
• יעל גבאי, יחיד במינו, באתר ynet‏, 20 ביוני 2010
• הצצה נדירה אל לב החברה הערבית, באתר הארץ, 01/05/10
• עמיחי שלו, יש לי חדרון משלי, באתר ynet‏, 4 ביולי 2010
• חנה הרציג, סייד קשוע כאנטי גיבור יהודי, 7 באפריל 2012
• מפגש עם סייד קשוע, אם תרצו אין זו אגדה
• אלקלעי אורית, "אל תירה בי, אני יכול להיות מצחיק". ‏מרץ ‏2011, אתר פסיכולוגיה עברית.
• רונה סגל, ‏"העוזרת שלי מפחדת מערבים", באתר ‏mako‏‏, ‏2 בפברואר 2012‏
• יאיר עדיאל, ‏על פואטיקה ופוליטיקה של גישות ללשון: קריאה בטורים מאת סייד קשוע, תיאוריה וביקורת 34, אביב 2009