סילביה פנקהרסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות כתיב, שגיאות ניסוח, שגיאות תעתיק, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סילביה פנקהרסט בת 17, 1909.

אסטל סילביה פנקהרסטאנגלית: Estelle Sylvia Pankhurst;‏ 5 במאי 1882 - 27 בספטמבר 1960) הייתה פעילה ופובליציסטית בתנועה הסופרז'יסטית, בבריטניה, קומוניסטית בולטת ופעילה נגד הקולוניאליזם.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה במנצ'סטר, לד"ר ריצ'רד פנקהרסט, עורך דין רדיקאלי, ולאמלין פנקהרסט. הוריה היו חברים במפלגת הלייבור העצמאית ועסקו רבות בזכויות נשים. בשנת 1888 מת אביה מכיב פפטי שגרם לנקב בקיבה. מותו השפיעה על סילביה הצעירה שהייתה דומה לו בדעותיה. בניגוד לאחותה קריסטבל ולאמה, היא שמרה על עניין בתנועת הפועלים.

פעילות באיגוד הנשים הפוליטי חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילביה הייתה אומנית מוכשרת ובשנת 1900 היא זכתה במלגה ל"קולג' המלכותי לאומנות" בלונדון, אך בשלב זה היא החלה להקדיש יותר ויותר זמן ל"איגוד הנשים הפוליטי חברתי" (WSPU), ארגון זכויות נשים מיליטנטי, שנוסד בידי אימה בשנת 1903, ובו גם אחותה, קריסטבל פנקהרסט, הייתה פעילה מרכזית. פעילות הארגון היו הראשונות שנודעו בשם "סופרז'יסטיות".

בשנת 1906 היא נאסרה בעקבות פעילותה הפוליטית. במהלך חייה היא חוותה מספר מאסרים שכללו שביתת רעב והאכלה בכפייה. בתקופה זו היא גם עבדה עבור מפלגת העבודה הבריטית והתיידדה עם קייר הארדי, ראש המפלגה בבית הנבחרים הבריטי. בשנת 1908 פרש הארדי מרשות המפלגה, התקרב לפנקהרסט והקדיש חלק גדול מזמנו למלחמה למען זכויות נשים.

בשנת 1911 פרסמה פנקהרסט את ספרה "ההיסטוריה של התנועה לסופרז'יזם לנשים".

הקמת פדרציית מזרח לונדון של סופרז'יסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנקהרסט החלה להתרחק מ-WSPU בגלל התרחקות התנועה מסדר יום סוציאליסטי, התנגדות החברות בה לצעדי רפורמה שיכלו אולי לקרב את המעמד הבינוני, ותמיכת הארגון בהתקפות הצתה. בשנה 1912 הקימה פנקהרסט את "פדרציית מזרח לונדון של סופרז'יסטיות" (ELFS), שבמשך השנים התפתחה מבחינה פוליטית ושינתה את שמה בהתאם, ראשית ל"פדרציית הסופרז'יזם לנשים" ואחר ל"פדרציית הפועלים הסוציאליסטית" (שניהם בעלי ראשית תיבות זהים - WSF). היא ייסדה את השבועון של WSF, "דרדנוט הנשים" (דרדנוט - ספינת קרב כבדה) שהפך מאוחר יותר ל"דרדנוט הפועלים", ופנה לנשים ממעמד הפועלים.

פעילות אנטי מלחמתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרע הסופי בינה ובין WSPU התרחש בעקבות תחילתה של מלחמת העולם הראשונה. הארגון תמך בחוזקה במלחמה ופנקהרסט הפאציפיסטית התגדה לה. אמה ואחותה אף גינו אותה בפומבי. היא חברה לשרלוט דספראד (Charlotte Despard) והקימה יחד איתה את "צבא השלום הנשי", ארגון שדרש שלום באמצעות משא ומתן. "דרדנוט הנשים" היה בעל קו תקיף נגד המלחמה ותמך בארגונים שהתנגדו לה. ביולי 1917 העיתון פרסם הצהרה אנטי-מלחמתית מפורסמת מאת המשורר זיגפריד ששון Siegfried Sassoon.

גברים רבים נהרגו בזמן המלחמה, אך תינוקות המשיכו להיוולד, ונשים רבות נקלעו למצוקה כאשר התינוקות חלו. יחד עם ד"ר ברברה טחיקובסקי (Barbara Tchaykovsky) הקימה פנקהרסט 4 מרפאות לאם-ולילד בלונדון.

פעילות קומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

WSF המשיכה לנטות שמאלה במפה הפוליטית, ואימצה לזמן קצר את השם "המפלגה הקומוניסטית (החלק הבריטי של האינטרנאציונל השלישי)", למרות שבפועל היא לא הייתה חלק ממפלגה זו. הקבוצה התנגדה לפרלמנטריזם, בניגוד לעמדות של המפלגה הקומוניסטית הבריטית (CPGB) שהוקמה באותו זמן. עם זאת, ניתנה חשיבות גבוהה כל כך להשתייכות לאותה התנועה של הבולשביקים, שהקבוצה נטמעה בתוך המפלגה הקומוניסטית הרשמית והגדולה יותר. אחדות זו הייתה קצרת ימים, וכשמנהיגי CPGB הציעו לפנקהרסט לתת את העיתון למפלגה במקום לשמור עליו כישות עצמאית, היא מרדה. כתוצאה מכך היא נודתה מהמפלגה הקומוניסטית הבריטית וייסדה את "מפלגת העובדים הקומוניסטית" ששרדה אך לזמן קצר.

פנקהרסט נטתה בזמן זה לקומוניזם שמאלי או לקומוניזים מועצות. היא הייתה דמות חשובה בתנועה הקומוניסטית בזמן זה והיא נכחה בישיבות של הקומינטרן ברוסיה ובאמסטרדם, וכן בישיבות של המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית. היא התווכחה עם לנין על צנזורה, ותמכה בקומוניסטית שמאליים כמו אמדאו בורדיגה (Amadeo Bordiga) ואנטון פנקוק (Anton Pannekoek).

הולדת בנה ויחסיה עם משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים עם אמה ועם אחותה קריסטבל לא היו טובים, על רקע התקרבותן של השתיים לרעיונות שמרניים יותר, בעוד שסילביה שמרה על נקודת מבט סוציאליסטית. ב-1918, סילביה עברה לגור עם סילבו קוריו (Silvo Corio), סוציאליסט איטלקי. בשנת 1927 נולד בנם, ריצ'רד פנקהרסט. דבר זה העכיר עוד יותר את היחסים עם אמה, אמלין, שסרבה לפגוש את ביתה ונכדה, עד למותה, שכן סילביה סרבה להתחתן עם סילבו. סילביה התנגדה לרעיון החתימה על הסכם הנישואים ולכך שיהיה עליה לשנות את שם משפחתה. ‏[1]

פעילות למען אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-20 התרחקה פנקהרסט מהפוליטיקה הקומוניסטית לכיוון של אנטי-פאשיזם ואנטי-קולוניאליזם. היא הגיבה לפלישה האיטלקית לאתיופיה, על ידי פרסום "ניו טיימס אנד אתיופיה ניוז" החל מ-1936, והפכה לתומכת של היילה סלאסי. היא גייסה תרומות לבית החולים הראשון באתיופיה, וכתבה באופן נרחב על אמנות ותרבות אתיופית; מחקריה פורסמו בספר "אתיופיה, היסטוריה תרבותית" בשנת 1955. בשנת 1956 היא הוזמנה על ידי היילה סלאסי לאדיס אבבה, ועברה לעיר יחד עם בנה, ריצ'רד פנקהרסט (שהמשיך לגור שם). פנקהרסט ייסדה ירחון "אתיופיה אובזרבר" שדיווח על היבטים רבים באתיופיה.

פנקהרסט נפטרה באתיופיה ב-1960 ונקברה בטקס קבורה ממלכתי שבו כינה אותה היילה סלאסי "אתיופית מכובדת". פנקהרסט היא הזרה היחידה שקבורה לפני קתדרלת השילוש הקדוש באדיס אבבה, אזור שנשמר לגיבורי המלחמה באיטליה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]